גופו מבבל, וראשו מארץ ישראל, שהיא חשובה מכל הארצות, ואבריו האחרים משאר ארצות שבעולם. עגבותיו (אחוריו) מהיכן? אמר רב אחא: מאקרא דאגמא, מקצה בבל.

אמר ר' יוחנן בר חנינא: שתים עשרה שעות הוי [הוא] היום, וכן היה מבראשית, ושעה ראשונה של יום — הוצבר עפרו. בשניה — נעשה גולם (דמות לא מושלמת, גולמית). בשלישית — נמתחו אבריו לפרטיהם. ברביעית — נזרקה בו נשמה. בחמישית — עמד על רגליו. בששית — קרא שמות לחיות. בשביעית — נזדווגה לו חוה. בשמינית — עלו למטה שנים (אדם וחוה) וירדו ארבעה שילדה מיד את קין והבל. בשעה תשיעית — נצטווה שלא לאכול מן האילן (עץ הדעת). בשעה עשירית — סרח (חטא). בשעה אחת עשרה — נידון. בשעה שתים עשרה — נטרד והלך לו, שנאמר: "ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו

"(תהלים מט, יג), כלומר, אדם הראשון לא לן אף לילה אחד בגן העדן. אמר רמי בר חמא בפירוש סופו של כתוב זה: אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה, שנאמר: "נמשל כבהמות נדמו".

(שעה, בסוף, ארמי — סימן לשמועות שנאמרו לקמן בענין האדם הראשון). אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת, אמר להם: רצונכם, נעשה אדם בצלמנו? אמרו לפניו: רבונו של עולם, מה מעשיו של יצור זה שאתה רוצה לברוא? אמר להן: כך וכך מעשיו כפי טבע האדם.

אמרו לפניו: רבונו של עולם "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" (תהילים ח, ה), יצור כזה אין כדאי לברוא. הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם באש. וכן כת שניה כך אמרו וכך עשה בהם. כת שלישית ששאל אותם אמרו לפניו: רבונו של עולם, ראשונים שאמרו לפניך שאין דעתם נוחה מה הועילו? הלא כל העולם כולו שלך הוא, כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך — עשה.

כיון שהגיע זמן של אנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין ביותר, אמרו לפניו: רבונו של עולם, לא יפה אמרו ראשונים לפניך שלא כדאי היה לברוא את האדם? אמר להן: "ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבל אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט"(ישעיה מו, ד), כלומר, כיון שעשיתיו אף אסבול פגמיו וחסרונותיו ואדאג לישועתו.

ועוד אמר רב יהודה אמר רב: גדלו של אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר: "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים" (דברים ד, לב), שביום בו נברא היה אורכו מקצה השמים עד קצהם. כיון שסרח (חטא) הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר: "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה" (תהלים קלט, ה), שתחילה היה ממערב ("אחור") עד מזרח ("קדם") ולבסוף שם ה' ידו עליו ומיעטו.

אמר ר' אלעזר: אדם הראשון גבוה מן הארץ עד לרקיע היה, שנאמר: "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים עד קצה השמים" (דברים ד, לב), שהיה מן הארץ עד קצה השמים, כיון שסרח — הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר: "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה ". ושואלים: אם כן, קשו קראי אהדדי [קשים הכתובים זה על זה], שממקום אחד נראה שהיה גודלו מקצה הארץ עד קצה, וממקור שני נראה שהיה מן הארץ עד השמים! ומשיבים: אידי ואידי חדא מידה היא [זו וזו מידה אחת היא].

ועוד אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון בלשון ארמי ספר (דיבר), שנאמר: "ולי מה יקרו רעיך אל" (תהלים קלט, יז), ולשון "יקרו" במובן של כובד הוא לשון ארמית.

והיינו [וזהו] מה שאמר ריש לקיש: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "זה ספר תולדת אדם ביום ברוא אלהים אדם" (בראשית ה, א) — מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא לאדם ביום בריאתו דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו העתידים לצאת ממנו, כיון שהגיע לדורו של ר' עקיבא שמח אדם הראשון בתורתו ונתעצב במיתתו, ואז אמר: "ולי מה יקרו רעיך אל", כלומר, כבה כבדו (יקרו) עלי דברים אלה שאנשים גדולים כאלה כך יסבלו.

ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מין היה, שנאמר: "ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה" (בראשית ג, ט), כוונתו אינה שאלה של מקום אלא אן [לאן] נטה לבך? שנראה שנטית מדרך האמת. ר' יצחק אמר: מושך בערלתו היה, כדרך שהיו עושים מומרים שהיו מנסים לטשטש את העובדה שהם נימולים. ומנין אתה למד זאת — כתיב הכא [נאמר כאן]: "והמה כאדם עברו ברית" (הושע ו, ז), והוא מפרשו כאדם הראשון, וכתיב התם [ונאמר שם] "וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר" (בראשית יז, יד), ללמדנו שאף אדם הראשון עבר את ברית המילה.

רב נחמן אמר: כופר בעיקר היה. ומנין אתה למד זאת — כתיב הכא [נאמר כאן] "והמה כאדם עברו ברית" וכתיב התם [שם] "את בריתי הפר", "ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהיהם וישתחוו לאלהים אחרים ויעבדום" (ירמיה כב, ט).

א בהקשר למקראות אלה המעוררים בעיות של פרשנות וקשיים בויכוח עם המינים, מביאים: תנן התם [שנינו שם, במשנה], ר' אליעזר אומר: הוי שקוד (מהיר) ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס. על כך אמר ר' יוחנן: לא שנו אלא לאפיקורוס גוי שצריך לדעת לענות לו ולהתווכח עמו, אבל אפיקורוס ישראל לא כדאי להתווכח עמו, כי כל שכן דפקר טפי [שיתפקר יותר], שאפיקורסותו בתורה מתוך זדון ולא מחוסר ידיעה, ולא ירצה לקבל נימוק הוגן.

ב אמר ר' יוחנן: כל מקום שפקרו המינים ורצו להוכיח מן המקרא שיש שתי רשויות — תשובתן בצידן. אמנם נאמר "ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו" (בראשית א, כו) בלשון רבים, ואולם אומר מיד "ויברא אלהים את האדם בצלמו" (בראשית א, כז) בלשון יחיד. נאמר בלשון רבים "הבה נרדה ונבלה שם שפתם" (בראשית יא, ז), ואולם נאמר "וירד ה' לראת את העיר ואת המגדל" (בראשית יא, ה). נאמר בלשון רבים "כי שם נגלו אליו האלהים בברחו מפני אחיו" (בראשית לה, ז), ואולם כבר נתפרש "לאל הענה אתי ביום צרתי" (בראשית לה ג).

ויש שהאיזון קיים בתוך אותו פסוק, וכגון מה שנאמר "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו" (דברים ד, ז), שלשון רבים ולשון יחיד מאזנות זו את זו. וכן: "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם" (שמואל ב' ז, כג) לשון רבים ויחיד. וכן "עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב" ["עד אשר הכסאות הורמו ועתיק ימים יושב"] (דניאל ז, ט), לשון רבים ויחיד.

ושואלים: הנך [אותם] לשונות של רבים למה לי? ומסבירים, כשיטת ר' יוחנן, שאמר ר' יוחנן: אין הקדוש ברוך הוא עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה, שנאמר: "בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא" ["בגזירת הצירים, המלאכים, הדבר ובמאמר הקדושים השאלה"] (דניאל ד, יד).

ועוד שואלים: התינח כולהי [נניח בהסבר זה לכל הכתובים כולם], אבל "עד די כרסון רמיו" שנזכרים שני כסאות, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: אחד לו ואחד לדוד, הוא המשיח. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: שני כסאות אלה אחד לו ואחד לדוד, אלו דברי ר' עקיבא, אמר לו ר' יוסי: עקיבא! עד מתי אתה עושה שכינה חול להושיב אדם בצידה? אלא: כסא אחד לדין ואחד לצדקה ושניהם לשכינה.

ושואלים: האם קבלה ר' עקיבא את התשובה הזו מיניה [ממנו, מר' יוסי], או לא קבלה מיניה [ממנו]? תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו בברייתא אחרת, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: שני הכסאות המוזכרים בכתוב, אחד מהם לדין ואחד לצדקה, אלו דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' אלעזר בן עזריא: עקיבא! מה לך אצל הגדה שאינך בקי בה? כלך (לך) אצל נגעים ואהלות שאלו גופי תורה ואין כמוך בקי בהם! אלא: אחד לכסא ואחד לשרפרף, כסא — לישב עליו, שרפרף — להדום רגליו.

ובנושאים אלה אמר רב נחמן: האי מאן דידע לאהדורי [מי שיודע לענות] למינים כרב אידית — ליהדר [שיענה], ואי [ואם] הוא לא יודע כמו כן — שלא ליהדר [יענה]. ודוגמה לדברי רב אידית — אמר ההוא מינא [מין אחד] לרב אידית: כתיב [נאמר] "ואל משה אמר עלה אל ה' "(שמות כד, א), "עלה אלי" מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]! אמר ליה [לו] "ה' " שבפסוק זה זהו המלאך מטטרון ששמו כשם רבו (ה', שדי), דכתיב [שנאמר]: "הנה אנכי שולח מלאך לפניך... השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו" (שמות כג, כ–כא).

אמר לו המין: אי הכי ניפלחו ליה [אם כך שיעבדו אותו] כמו את ה'! אמר לו רב אידית: זה שכתיב [נאמר] "אל תמר בו", כוונתו: אל תמירני (תחליפני) בו. אמר לו המין: אם כן, מה שנאמר "לא ישא לפשעכם" למה לי? והלא אין בכוחו לעשות כן! אמר ליה [לו] רב אידית: הימנותא בידן [אמונה היא בידינו], שאפילו בפרוונקא נמי [כסייר ההולך לפנינו גם כן] לא קבילניה [קיבלנוהו], דכתיב [שנאמר]: "ויאמר אליו אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה

"(שמות לג, טו), שאם ה' עצמו לא ילך עם ישראל אינם רוצים בשום שליח ומלאך. ועוד מסופר, אמר ליה [לו] ההוא מינא [מין אחד] לר' ישמעאל בר' יוסי: כתיב [נאמר] "וה' המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת ה' מן השמים" (בראשית יט, כד), והרי "מאתו" מיבעי ליה [צריך היה לו לומר], ונשמע איפוא כשתי רשויות! אמר ליה [לו] ההוא [אותו] כובס לר' ישמעאל: שבקיה, אנא מהדרנא ליה [הניחנו, אני אשיב לו], דכתיב [שנאמר]: "ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי ", ואף שם תוכל לומר מדוע "נשי למך"? "נשיי" מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]! אלא: משתעי קרא הכי [מדבר הכתוב כך], שחוזר על הנושא פעמיים באותו פסוק, הכא נמי משתעי קרא הכי [כאן, בענין סדום, גם כן מדבר הכתוב כך]. אמר ליה [לו] ר' ישמעאל לכובס: מנא [מנין] לך הא [דבר זה] של חכמה? אמר לו: מפירקיה [מדרשתו הפומבית] של ר' מאיר שמיע לי [שמעתי].

שאמר ר' יוחנן: כי הוה דריש [כאשר היה דורש] ר' מאיר בפירקיה [בדרשה הפומבית], הוה דריש תילתא שמעתא, תילתא אגדתא, תילתא מתלי [היה דורש שליש הלכה, שליש אגדה, ושליש משלים]. ועוד אמר בענין זה ר' יוחנן: שלש מאות משלות שועלים היו לו לר' מאיר, ואנו אין לנו, איננו יודעים מהם, אלא שלש: