סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד


דְּבָרִים שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין עֲלֵיהֶם אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשָׁלִים בָּהֶן יֶשְׁנָן תַּחַת יָדֶיךָ קָצִין תִּהְיֶה לָנוּ יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לֹא אֶהְיֶה חוֹבֵשׁ וְגוֹ' אֵין יִשָּׂא אֶלָּא לְשׁוֹן שְׁבוּעָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' לֹא אֶהְיֶה חוֹבֵשׁ לֹא אֶהְיֶה מֵחוֹבְשֵׁי עַצְמָן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה שֶׁאֵין בְּיָדִי לֹא מִקְרָא וְלֹא מִשְׁנָה וְלֹא גְּמָרָא וּמִמַּאי דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאִי אֲמַר לְהוּ גְּמִירְנָא אֲמַרוּ לֵיהּ אֵימָא לַן הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר גְּמַר וּשְׁכַח מַאי לֹא אֶהְיֶה חוֹבֵשׁ כְּלָל לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּדִבְרֵי תוֹרָה כָּאן בְּמַשָּׂא וּמַתָּן מַתְנִי' מַצִּילִין סַל מָלֵא כִּכָּרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵאָה סְעוּדוֹת וְעִיגּוּל שֶׁל דְּבֵילָה וְחָבִית שֶׁל יַיִן וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם וְאִם הָיוּ פִּיקְחִין עוֹשִׂין עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן אַחַר הַשַּׁבָּת לְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן לֶחָצֵר הַמְעוֹרֶבֶת בֶּן בְּתִירָה אוֹמֵר אַף לְשֶׁאֵינָהּ מְעוֹרֶבֶת וּלְשָׁם מוֹצִיא כׇּל כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ וְלוֹבֵשׁ כׇּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לִלְבּוֹשׁ וְעוֹטֵף כׇּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לַעֲטוֹף רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שְׁמֹנָה עָשָׂר כֵּלִים וְחוֹזֵר וְלוֹבֵשׁ וּמוֹצִיא וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ עִמִּי גְּמָ' וְהָא תְּנָא לֵיהּ רֵישָׁא שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת וְתוּ לָא אָמַר רַב הוּנָא לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּבָא לְהַצִּיל כָּאן בְּבָא לְקַפֵּל וּבָא לְהַצִּיל מַצִּיל אֶת כּוּלָּן בָּא לְקַפֵּל אֵינוֹ מְקַפֵּל אֶלָּא מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא אָמַר רַב אִידִי וְאִידֵּי בָּבָא לְקַפֵּל וְלָא קַשְׁיָא כָּאן לְאוֹתָהּ חָצֵר כָּאן לְחָצֵר אַחֶרֶת בָּעֵי רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ פֵּירַשׂ טַלִּיתוֹ וְקִיפֵּל וְהִנִּיחַ וְקִיפֵּל וְהִנִּיחַ מַאי כְּבָא לְהַצִּיל דָּמֵי אוֹ כְּבָא לְקַפֵּל דָּמֵי מִדְּאָמַר רָבָא אַטְעֲיֵהּ רַב שֵׁיזְבִי לְרַב חִסְדָּא וּדְרַשׁ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָבִיא כְּלִי שֶׁהוּא מַחֲזִיק יוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ סְעוּדוֹת שְׁמַע מִינַּהּ כְּבָא לְהַצִּיל דָּמֵי וְשַׁפִּיר דָּמֵי אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרָבָא מַאי טָעוּתָא אֲמַר לֵיהּ דְּקָתָנֵי וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָבִיא כְּלִי אַחֵר וְיִקְלוֹט כְּלִי אַחֵר וִיצָרֵף כְּלִי אַחֵר הוּא דְּלָא אֲבָל בְּהָהוּא מָנָא כַּמָּה דְּבָעֵי מַצִּיל וְעִיגּוּל שֶׁל דְּבֵילָה כּוּ' חֶשְׁבּוֹן מַאי עֲבִידְתֵּיהּ מֵהֶפְקֵירָא קָזָכוּ אָמַר רַב חִסְדָּא מִדַּת חֲסִידוּת שָׁנוּ כָּאן אָמַר רָבָא חֲסִידֵי אַגְרָא דְשַׁבְּתָא שָׁקְלִי אֶלָּא אָמַר רָבָא הָכָא בִּירֵא שָׁמַיִם עָסְקִינַן וְלָא נִיחָא לֵיהּ דְּלִיתְהֲנֵי מֵאֲחֵרִים וּבְחִנָּם נָמֵי לָא נִיחָא לֵיהּ דְּלִיטְרַח וְהָכִי קָאָמַר וְאִם הָיוּ פִּיקְחִין דְּיָדְעִי דִּכְהַאי גַּוְונָא לָאו שְׂכַר שַׁבָּת הוּא עוֹשִׂין עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר הַשַּׁבָּת וּלְהֵיכָן מַצִּילִין כּוּ' מַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָתָנֵי לָכֶם וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָתָנֵי עִמִּי אָמְרִי גַּבֵּי מְזוֹנוֹת קָתָנֵי לָכֶם מִשּׁוּם דְּלָא קָא חֲזֵי אֶלָּא מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת אֲבָל גַּבֵּי לְבוּשִׁים קָתָנֵי עִמִּי מִשּׁוּם דְּקָחֲזֵי לֵיהּ לְכוּלֵּי יוֹמָא תָּנוּ רַבָּנַן לוֹבֵשׁ מוֹצִיא וּפוֹשֵׁט וְחוֹזֵר וְלוֹבֵשׁ וּמוֹצִיא וּפוֹשֵׁט וַאֲפִילּוּ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שְׁמֹנָה עָשָׂר כֵּלִים וְאֵלּוּ הֵם שְׁמֹנָה עָשָׂר כֵּלִים מִקְטוֹרֶן אוּנְקְלֵי וּפוּנְדָּא קַלְבּוֹס שֶׁל פִּשְׁתָּן וְחָלוּק וְאַפִּילְיוֹן וּמַעְפּוֹרֶת וּשְׁנֵי סַפְרֵקִין וּשְׁנֵי מִנְעָלִים וּשְׁנֵי אַנְפִּילָאוֹת וּשְׁנֵי פַּרְגּוֹד וַחֲגוֹר שֶׁבְּמׇתְנָיו וְכוֹבַע שֶׁבְּרֹאשׁוֹ וְסוּדָר שֶׁבְּצַוָּארוֹ מַתְנִי' רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר פּוֹרְסִין עוֹר שֶׁל גְּדִי עַל גַּבֵּי שִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל שֶׁאָחַז בָּהֶן אֶת הָאוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחָרֵךְ וְעוֹשִׂין מְחִיצָה בְּכׇל הַכֵּלִים בֵּין מְלֵאִין בֵּין רֵיקָנִים בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַּעֲבוֹר הַדְּלֵיקָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בִּכְלֵי חֶרֶס חֲדָשִׁים מְלֵאִין מַיִם לְפִי שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הָאוּר וְהֵן מִתְבַּקְּעִין וּמְכַבִּין אֶת הַדְּלֵיקָה גְּמָ' אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב טַלִּית שֶׁאָחַז בָּהּ הָאוּר מִצַּד אֶחָד נוֹתְנִין עָלֶיהָ מַיִם מִצַּד אַחֵר וְאִם כָּבְתָה כָּבְתָה מֵיתִיבִי טַלִּית שֶׁאָחַז בָּהּ הָאוּר מִצַּד אֶחָד פּוֹשְׁטָהּ וּמִתְכַּסֶּה בָּהּ וְאִם כָּבְתָה כָּבְתָה וְכֵן סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁאָחַז בּוֹ הָאוּר פּוֹשְׁטוֹ וְקוֹרֵא בּוֹ וְאִם כָּבָה כָּבָה



רש"י

דברים שאין אדם עומד בהן. על בוריין לאומרן כהלכתן: אלא אם כן נכשל בהן. עד שאומרן ב' וג' פעמים בשיבוש דהיינו טעמי תורה המסותרין: לא אהיה חובש. איני רגיל להיות חובש חבוש בבהמ''ד. אהיה הורגלתי כמו שחוק לרעהו אהיה (איוב יב) אני הווה: וממאי. דמשום דיש בהן אמנה הוא דילמא על כרחיך צריכים שישיבו האמת: דאי אמר להו גמירנא. אותן טעמי תורה: אמרי ליה. שואלים אימא לן: ומשני הוה ליה למימר גמר ושכח מאי לא אהיה חובש. מודה הוא על האמת שלא יגע בתורה: בדברי תורה. היו נאמנין ואין מתהללים על שקר: מתני' ועיגול של דבילה. שהוא גדול ויש בו סעודות הרבה: ואם היו פקחין. לישאל שכרן כפועלים: כל כלי תשמישו. שצריכין לו לאותו היום כגון כוסות וקיתוניות: י''ח כלים. מפרש להו בגמרא שכן דרך ללובשן בחול יחד אבל טפי מהכי לא ואינו פושטן לחזור וללבוש ולהציל אחרים: גמ' בבא להציל. [שהציל] בסל [אחד] כדקתני סל מלא ככרות ואינו טורח אלא להצילן מתוך הדליקה בבת אחת מציל כל מה שבסל דהא חדא זימנא הוא מה לי פורתא מה לי טובא: בבא לקפל. סלים הרבה זה עם זה לטרוח [ולאוספם] ולחזור ולהוציא מזון ג' סעודות הוא דיכול להציל בסלים הרבה ותו לא שכל א' טורח בעצמו הוא: פירש טליתו וקיפל והניח. הביא אוכלין והניח וחזר והביא והניח מהו: כבא להציל דמי. הואיל ואין כאן אלא כלי אחד ובפעם אחת הוא מוציאם: או כבא לקפל דמי. הואיל וטורח לאסוף ולכנוס: אטעייה רב שיזבי לרב חסדא. שדרש לפניו והודה לו רב חסדא ואהא מתני' דאמרן לעיל (דף קיז:) נשברה לו חבית בראש גגו מביא כלי ומניח תחתיה ודרש רב שיזבי לרב חסדא ובלבד שלא יתן כלי המחזיק יותר משלש סעודות והודה לו רב חסדא ומדאמר רבא אטעייה שמע מינה טעותא הוא דאפילו מחזיק סעודות הרבה מותר כיון דחד מנא הוא והאי כמקפל ונותן בכלי אחד דמי דהא מעט מעט הוא נופל ומטפטף בו ש''מ בחד מנא כבא להציל דמי: מאי טעותא. מנא לך דטעותא הוא בידיה: אמר ליה. מדקתני בה בברייתא: ובלבד שלא יביא כלי אחר וכו'. ש''מ כלים טובא הוא דאסירי אבל בחד שפיר דמי: מהפקירא וכו'. דהא הצילו לכם קאמר להו לצרכיהם ואם פקחים הם יעכבו הכל הוה ליה למיתני: מדת חסידות. שמחזירין לו: חסידי אגרא דשבתא שקלי. בתמיה אם חסידים הם יש להם לוותר משלהם בכל דבר שיש בו נדנוד עבירה ואע''ג דלאו שכר שבת גמור הוא שהרי לא התנה ומהפקירא קא זכו מיהו חסיד לא מיקרי אא''כ מוותר משלו: הכא בירא שמים עסקינן. המציל הזה ירא שמים הוא ולא חסיד לוותר משלו: דלא ניחא ליה דליתהני מאחריני. בזכייה דהפקירא דידע דלא מרצונו הפקירו: ובחנם נמי לא ניחא ליה דליטרח. דלאו חסיד הוא ולמחול על שלו: והכי קאמר כו'. כלומר דהאי אם היו פקחין דמתני' לאו פקחין בדין קאמר ליטול את הראוי להם דאם כן יעכבו הכל הוה ליה למתני אלא לאו הכי קאמר הני יראי שמים אם פקחין הן בהלכות שבת דידעי דכה''ג לאו שכר שבת הוא דמעיקרא לאו אדעתא דשכר פעולה נחית עושין עמו חשבון והכי קאמר אדרב חסדא נמי קאי אלא לא שבקיניה לרב חסדא לסיימיה למילתיה: לחצר המעורבת. ואפי' הכי טובא לא ליצול כדאמר לעיל (דף קיז:) מתוך שבהול אי שרי לאיעסוקי בהצלה כולי האי אתי לכבויי: מקטורן. מנטי''ל: אונקלי. לבוש רחב כעין שריניש''א ובלשון ערבי מחשיא''ה: פונדא. אזור חלול מעל למדיו: קלבוס. נביי''ש: חלוק. קמי''שא על בשרו: ואפליון. סדין להתעטף בו כולו: מעפורת. לעטף ראשו: ושני ספרקין. פיישול''ש: אנפילייאות. קלצנו''ש של צמר: פרגוד. גניליי''ש ובלשון אשכנז קני הוז''ן: חגור. על חלוקו מבפנים: וסודר שבצוארו. ותלויין ראשיו לפניו לקנח בו פיו ועיניו: מתני' עור של גדי. לח: מפני שהוא מחרך. מן האור ובלע''ז רטריי''ט ואינו נשרף ומתוך כך הוא מגין על התיבה: בין מלאים. מים: שאינן יכולין לקבל כח האור. מפני שחדשים הם:

תוספות

אידי ואידי בבא לקפל. פירש הרב פורת דלקפל היינו אפי' בא לקפל דלר' אבא אין חילוק בין לקפל בין להציל דאפילו להציל בחצר אחרת לא שרי אלא מזון ג' סעודות אבל אין נראה לומר דלהציל שרי אפילו מאה סעודות בחצר אחרת גם לרבי אבא דאם כן הוה ליה לאוקומי מתני' אידי ואידי בחצר אחרת וכאן בבא לקפל וכאן בבא להציל: נותן מים מצד זה. פירש רשב''ם לאו דוקא על הטלית דהא קי''ל בפ' דם חטאת (זבחים צד:) דבבגד שרייתו זהו כיבוסו ולעיל בסוף פרק שמנה שרצים (דף קיא.) פירשתי:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר