אמר אלא שצריך לכתחילה לברר ולקיים את שטרו. אבל אם לא ימצא עדים לקיימו — עדיין יש לו חזקה. ואף כאן, אם לא יבואו העדים — אין הדבר מבטל את טענתי! אמר ליה [לו]: אנא נמי [אני גם כן] לברר קאמינא [אומר אני], שעליך לכתחילה להביא את העדים שהזכרת את שמם.

א משנה מי שפרע מקצת חובו מה יעשה כדי שלא יצטרך לפרוע את כולו שוב, כשיחזור המלוה ויציג בפניו את שטר החוב? ר' יהודה אומר: יחליף, כלומר, יקרע המלוה את השטר ויכתוב במקומו שטר אחר על הסכום שנותר, ר' יוסי אומר: יכתוב המלוה ללווה שובר (קבלה) על הסכום ששולם לו, והשטר יישאר בידו. אמר ר' יהודה: אם כן נמצא זה הלווה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים, שאם יאכלוהו עכברים או יאבד באופן אחר — יצטרך לשלם את מלוא הסכום שבשטר, אף ששילם כבר חלק ממנו! אמר לו ר' יוסי: כך יפה (ראוי) לו, שהוא משועבד למלוה, ולא ירע כחו של זה המלוה.

ב גמרא על האמור במשנתנו אמר רב הונא אמר רב: אין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' יוסי, אלא כך עושים במקרה שנפרע מקצת החוב: בית דין מקרעין את השטר הראשון וכותבין לו למלוה שטר חוב אחר בסכום הנותר, ובשטר החדש ייכתב זמן החוב מזמן של השטר הראשון, כך שאין אף אחד מהם מפסיד.

אמר ליה [לו] רב נחמן לרב הונא, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רב ירמיה בר אבא לרב הונא: אי שמיעא ליה [אם היתה נשמעת, נודעת לו] לרב הא [זו] הברייתא דתניא [ששנויה] בשיטתו של ר' יהודה: עדים מקרעין את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון — הוה הדר ביה [היה חוזר בו] ופוסק כדברי ר' יהודה, כלשון הברייתא.

אמר ליה [לו] רב הונא: שמיע ליה [שמע] רב וידע את הברייתא הזו, ובכל זאת לא הדר ביה [חזר בו] מדבריו, ומה טעמו?