עמדו קינין בו ביום ברבעתים ברביעיות של דינר, שירד המחיר הרבה מאד.

א שנינו במשנה שאם כתוב מלמעלה מנה ולמטה מאתיים הולכים אחר התחתון. אם כן למה כותבים את העליון? — שאם תימחק אות אחת מן התחתון ילמד מן העליון. ועל כך תנו רבנן [שנו חכמים]: מתי ילמד התחתון מן העליון — בזמן שיש אות אחת מחוקה, אבל לא בשתי אותיות, ומהי הדוגמא לאות אחת —

כגון בשמות אנשים שנשאר למטה "חנן" מ"חנני", וכן "ענן" מ"ענני", אבל לא "חן" מ"חנני".

ושואלים: מאי שנא [במה שונה] הבדל של שתי אותיות, שלא סומכים? — שיש לחשוש דלמא מיתרמי [שמא מזדמן] שם בן ארבע אותיות, והוה ליה פלגיה דשמא [והרי זה חצי שם] שלמדים מן העליון, והרי אין למדים מן העליון. אי הכי [אם כך], אות אחת שנמחקה נמי [גם כן] יש לחשוש, דלמא מיתרמי [שמא מזדמן] שם בן שתי אותיות, והוה ליה פלגיה דשמא [והרי זה חצי שם]!

אלא, שתי אותיות היינו טעמא [זהו הטעם] שאין סומכים על כך, דלמא מיתרמי [שמא מזדמן] שם בן שלש אותיות, והוה ליה רובא דשמא [והרי זה רוב השם], אבל אות אחת לעולם אינה יכולה להיות רובו של שם.

אמר רב פפא: פשיטא [פשוט] לי, אם היה כתוב "ספל" מלמעלה ו"קפל" מלמטה — הכל הולך אחר התחתון.

אולם בעי [שאל] רב פפא: אם היה כתוב "קפל" מלמעלה ו"ספל" מלמטה, מאי [מה] הדין? מי חיישינן [האם אנו חוששים] לזבוב שמחק מעט, ונראה הק' כמו ס', או לא? שאלה זו לא נפתרה ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.

ב מסופר: ההוא דהוה כתב ביה שית מאה וזוזא [שטר אחד שהיה כתוב בו שש מאות וזוז], שלחה לשאלה זו רב שרביא קמיה [לפני] אביי: כיצד יש לפרש את לשון השטר? האם הכוונה היא לשית מאה איסתירי וזוזא [שש מאות סלעים וזוז], או דלמא [שמא] הכוונה היא לשית מאה פריטי וזוזא [שש מאות פרוטות וזוז]? אמר ליה [לו]: דל פריטי [הוצא פרוטות] מן השיקול, דלא כתבי בשטרא [שאין כותבים אותם בשטר], דאסוכי מסכן להו [שמסכם אותן]