|
טקסט הדף מנוקד
כּוֹתְבִין שְׁטָר לַמּוֹכֵר וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקֵחַ עִמּוֹ כֵּיוָן שֶׁהֶחְזִיק זֶה בַּקַּרְקַע נִקְנָה שְׁטָר כׇּל מָקוֹם שֶׁהוּא וְזוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת נִקְנִין עִם הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחְרָיוּת בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה
בְּהֵמָה אִיקְּרִי נִכְסֵי דִּתְנַן הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיְתָה בָּהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ זְכָרִים עוֹלוֹת וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצׇרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים עוֹפוֹת אִיקְּרִי נִכְסֵי דִּתְנַן הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים הָרְאוּיִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ יֵינוֹת שְׁמָנִים וְעוֹפוֹת תְּפִלִּין אִיקְּרִי נִכְסֵי דִּתְנַן הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו מַעֲלִין לוֹ תְּפִלִּין אִיבַּעְיָא לְהוּ סֵפֶר תּוֹרָה מַאי כֵּיוָן דְּלָא מִזְדַּבַּן דְּאָסוּר לְזַבּוֹנֵיהּ לָאו נִכְסֵי הוּא אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּמִזְדַּבַּן לִלְמוֹד תּוֹרָה וְלִישָּׂא אִשָּׁה נִכְסֵי הוּא תֵּיקוּ (סִימָן זוּטְרָא אִימֵּיהּ דְּעַמְרָם מִתַּרְתֵּי אַחְווֹתָא רַב טוֹבִי וְרַב דִּימִי וְרַב יוֹסֵף) אִימֵּיהּ דְּרַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּא כַּתְבִינְהוּ לְנִכְסַהּ לְרַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּא דְּבָעֲיָא לְאִנְּסוֹבֵי לֵיהּ לְרַב זְבִיד אִינְּסִיבָא וְגָרְשַׁהּ אָתְיָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי אֲמַר מִשּׁוּם אִנְּסוֹבֵי וְהָא אִינְּסִיבָא אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ מִשּׁוּם דְּאַתּוּ מִמּוּלָאֵי אָמְרִיתוּ מִילֵּי מוּלְיָיתָא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר מַבְרַחַת קָנֵי הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא גַלְּיָא דַּעְתַּהּ אֲבָל הָכָא גַלְּיָא דַּעְתַּהּ דְּמִשּׁוּם אִינְּסוֹבֵי הוּא וְהָא אִינְּסִיבָא וְאִיגָּרְשָׁה אִימֵּיהּ דְּרָמֵי בַּר חָמָא בְּאוּרְתָּא כְּתַבְתִּינְהוּ לְנִכְסַהּ לְרָמִי בַּר חָמָא בְּצַפְרָא כְּתַבְתִּינְהוּ לְרַב עוּקְבָא בַּר חָמָא אֲתָא רָמֵי בַּר חָמָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת אוֹקְמֵיהּ בְּנִכְסֵי אֲזַל רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן אוֹקְמֵיהּ בְּנִכְסֵי אֲתָא רַב שֵׁשֶׁת לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן אֲמַר לֵיהּ מַאי טַעְמָא אוֹקְמֵיהּ מָר לְרַב עוּקְבָא בַּר חָמָא אִי מִשּׁוּם דַּהֲדַרָא בַּהּ וְהָא שְׁכִיבָא אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל כֹּל שֶׁאִילּוּ עָמַד חוֹזֵר חוֹזֵר בְּמַתְּנָתוֹ אֵימוֹר דְּאָמַר שְׁמוּאֵל לְעַצְמוֹ לְאַחֵר מִי אָמַר אֲמַר לֵיהּ בְּפֵירוּשׁ אָמַר שְׁמוּאֵל בֵּין לְעַצְמוֹ בֵּין לְאַחֵר אִימֵּיהּ דְּרַב עַמְרָם חֲסִידָא הֲוָה לַהּ מְלוּגָא דִּשְׁטָרֵאי כִּי קָא שָׁכְבָא אָמְרָה לֶיהֱוֵי לְעַמְרָם בְּרִי אֲתוֹ אֲחוֹהָ לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן אֲמַרוּ לֵיהּ וְהָא לָא מְשַׁךְ אֲמַר לְהוּ דִּבְרֵי שְׁכִיב מְרַע כִּכְתוּבִין וְכִמְסוּרִין דָּמוּ אֲחָתֵיהּ דְּרַב טוֹבִי בַּר רַב מַתְנָה כְּתַבְתִּינְהוּ לְנִכְסַהּ לְרַב טוֹבִי בַּר רַב מַתְנָה בְּצַפְרָא לְפַנְיָא אֲתָא רַב אַחָדְבוּי בַּר רַב מַתְנָה בְּכָה לַהּ אֲמַר לַהּ הַשְׁתָּא אָמְרִי מָר צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן וּמָר לָאו צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן כְּתַבְתִּינְהוּ נִיהֲלֵיהּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל כׇּל שֶׁאִילּוּ עָמַד חוֹזֵר חוֹזֵר בְּמַתְּנָתוֹ אֲחָתֵיהּ דְּרַב דִּימִי בַּר יוֹסֵף הֲוָה לַהּ פִּיסְקְתָא דְפַרְדֵּיסָא כׇּל אֵימַת דַּהֲוָת חָלְשָׁא הֲוָה מַקְנְיָא לֵיהּ נִיהֲלֵיהּ רשב"ם
כותבין שטר למוכר אף על פי שאין כו'. דאינו חוב אלא למוכר וכיון שהוא רוצה יכתוב לו: כיון שהחזיק זה בקרקע כו'. מסקנא דמילתא דרב הונא היא אם קדם מוכר וכתב לו את השטר ואח''כ מכר לזה את השדה כיון שהחזיק הלוקח בשדה נקנה לו השטר בכל מקום דאין אדם יכול לעכבו דלדעת כן מכר לו את השדה שיזכה הלוקח בשטר הנכתב לו לשמו וכשהחזיק בשדה נקנה לו השטר כדתנן נכסים שאין להן אחריות כו' אלמא שטר מיקרי נכסים שאין להן אחריות: דתנן. במסכת שקלים בפ''ד (משנה ז) המקדיש נכסיו והיה בהן בהמה הראויה על גבי המזבח זכרים ונקבות רבי אליעזר אומר זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ודמיהם יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית ר' יהושע אומר זכרים עצמן כו' ובמס' תמורה (דף לא:) מפרש פלוגתייהו: יינות שמנים כו'. גם זו שנויה במסכת שקלים: דתנן. במס' ערכין המקדיש נכסיו מעלין לו תפילין כלומר אף תפלין הקדש ומעלין לו בדמים ופודן בשוויהן אלמא מדחל עלייהו הקדש מיקרי נכסי שהרי נכסיו הקדיש: ספר תורה. מי מיקרי נכסי כתפילין דמו או דלמא תפילין היינו טעמא דהוי מלבוש אבל ספר מצוה היא ולא נכסי ואע''פ שיכול למכרו לא מיקרי נכסי תיקו: משום דקבעי לאינסובי לרב זביד. וכן פירשה לו בהדיא כדמוכח בסיפא דגליא דעתה משום דבעיא לאינסובי היא נותנתן לזה דאין זה אלא להבריח מבעלה: ואיגרשה. ותבעה נכסה מבנה: והא אינסיבא. והפסידה דקנה בנה ולא אהני גלויי דעתה אלא להכי שאילו לא היתה ניסת לרב זביד לא תתקיים המתנה אבל השתא דאינסיבא נתקיימה המתנה: ממולאי. דאביי אביו ממשפחת בית עלי כדאמרינן (ר''ה דף יח.) אביי ל) ורבא ממשפחת בית עלי קאתו וזהו שם מקומן בבראשית רבה ר' מאיר אזל לממלא ראה אותן שהם שחורי ראש כו': מילי מולייתא. בעלי מומין שאין בהן ממש כמו שקל מוליא ושדא בנצא גבשושית (לעיל דף נד.): אפילו למאן דאמר מברחת קני. יש מפרשים היינו גבי ההוא מעשה דאימיה דרב שמואל בר אבא מאקרוקנא בפרק החובל (ב''ק דף פח.) ולאו מלתא היא דהתם בחיי בעלה כתבה נכסי מלוג שלה לבנה לזכות בהן אחר מיתת בעלה והכי מפרשינן לה אפי' לרבנן דפליגי ארשב''ג בכתובות בפרק האשה שנפלו לה נכסים (דף עט.) ואמרי רצה משחק בה ומעכב המתנה לעצמו וקנה הכל ולעיל פרישית לה: הני מילי. דאמרי רבנן רצה משחק בה וקנה היכא דיהבא סתמא ולא גליא דעתה דמשום אינסובי הוא ולא נודע שלהבריח מתכוונת: אבל הכא גליא דעתה דמשום אינסובי. מברחת מבעלה ולדעת כן שיחזרו לה אחר גירושין והרי אינסיבא ואיגרשא הכא מודו רבנן דלא קני אלא יחזרו לה נכסים כדאמרינן נמי התם עד שתכתוב מהיום ולכשארצה דכיון דגליא דעתה כמאן דכתבה ליה הכי דמי: אימיה דרמי בר חמא כו'. ומסקנא אחרון קנה משום דהדרא בה מראשון ובפרק מי שהיה נשוי בכתובות (דף צד:) איכא מעשה אחריני אימיה דרמי בר חמא בצפרא כתבתינהו לנכסי לרמי בר חמא לאורתא כתבתינהו לרב עוקבא אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת אוקמיה בנכסי אתא רב עוקבא בר חמא לקמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסי ומסקנא שודא דדייני ולהקדמה לא חיישינן הואיל וביום אחד נכתבו מיהו ההוא מיבעיא לן לאוקמה במתנת בריא והא דהכא בשכיב מרע ובשכיב מרע לא שנא ביום אחד לא שנא בשני ימים אחרון קני דהא הדר ביה מקמיה: והא מתה. דבשלמא אם לא מתה תנן לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה וכמו שחזרה מן הראשון כשנתנה לשני תחזור בה מן השני נמי אם תרצה אבל עתה שמתה תתקיים מתנה ראשונה ויקנה ראשון שהרי היא נתנה במתנת שכ''מ ודבריה ככתובין וכמסורין כשמתה ולא אמרינן דייתיקי מבטלת דייתיקי והכי סבירא ליה: כל שאילו עמד כו'. וזאת האשה מאחר שאם עמדה היתה חוזרת הועילה חזרתה מן הראשון אע''פ שמתה וקנה שני וכן הלכה: אימור דאמר שמואל לעצמו. היכא דחזר בו החולה ושייר לעצמו ולא נתנה לאחרים הויא חזרתו חזרה אע''ג דמית אבל הכא דחזר בו מראשון ונתן לאחר שמא לאו חזרה גמורה היא: מלוגא דשטרי. כרך של שטרות אי נמי נרתק מלא שטרות: הני לעמרם בני. כגון שקנו מידה אי נמי בלא קנין וכגון דלא שיירה מידי: והא לא משך. רב עמרם האי מלוגא דשטרי בחייה: השתא אמרי. כולי עלמא שאחי שנתת לו מתנה הוי צורבא מרבנן: הכי אמר שמואל כל שאילו עומד חוזר כו'. ובתרא קני. פיסקתא. כמו פיסקא חתיכת קרקע:
תוספות
איבעיא להו ספר תורה מאי. ואם תאמר מאי קמיבעיא ליה על כרחך הוא בכלל נכסים שאין להם אחריות דנקנין במשיכה או נכסים שיש להם אחריות שנקנין בכסף בשטר בחזקה דמי נפיק מביניא ואומר ר''י דאע''ג דהוי לענין קנייה כנכסים שאין להם אחריות מ''מ לאו הוי בכלל נכסים לפי שאינו יכול למכרו אלא ללמוד תורה ולישא אשה כדאמר בפרק בתרא דמגילה (דף כז.). מ''ר: אפילו למאן דאמר מברחת קנה כו'. צריך לומר דמיירי במקצת נכסים דאי בכל נכסים פשיטא דלא קנה כדמוכח בפרק האשה שנפלו (כתובות דף עט.) דלא פליגי אלא במקצת נכסים אבל בכל נכסים לא פליגי: גליא דעתה דמשום אינסובי הוא והא אינסיבא ואיתגרשה. וכן גורס ר''ח ואינו נראה לר''י דהא משמע דהוי טעמא משום דמיגרשא אבל אם היתה תחת בעלה קנה ואילו בפ' האשה שנפלו (שם וע''ש) משמע דאפי' כשהיא תחת בעלה לא קננהו לוקח דפריך התם וכי מאחר דלא קננהו לוקח ליקנינהו בעל ומשני תקנתא דרבנן שעשאוהו כגון שמכרתם מיהו י''ל דמכל מקום נהי דלא קני בעל ולוקח מכל מקום ברשות המקבל מתנה הם עד שתתגרש. מ''ר:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|