סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

דּוֹמֶה שֶׁיֵּשׁ לִי בֵּן עַכְשָׁיו שֶׁאֵין לִי בֵּן נְכָסַי לִפְלוֹנִי הָיָה חוֹלֶה וּמוּטָל בַּמִּטָּה וְאָמְרוּ לוֹ נְכָסָיו לְמִי אָמַר לָהֶן דּוֹמֶה שֶׁאִשְׁתִּי מְעוּבֶּרֶת עַכְשָׁיו שֶׁאֵין אִשְׁתִּי מְעוּבֶּרֶת נְכָסַי לִפְלוֹנִי וְנוֹדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן אוֹ שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעוּבֶּרֶת אֵין מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה
לֵימָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא הִיא וְלָא רַבָּנַן אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן דּוֹמֶה שָׁאנֵי
וּדְקָאָרֵי לַהּ מַאי קָאָרֵי לַהּ מַהוּ דְּתֵימָא צַעְרֵיהּ הוּא דְּקָא מַדְכַּר קָא מַשְׁמַע לַן
אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב מִנַּיִן לְמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע שֶׁהִיא מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ יֵשׁ לְךָ הַעֲבָרָה אַחֶרֶת שֶׁהִיא כָּזוֹ וְאֵי זוֹ זוֹ מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע
רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ מֵהָכָא וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו יֵשׁ לְךָ נְתִינָה אַחֶרֶת שֶׁהִיא כָּזוֹ וְאֵי זוֹ זוֹ מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע
וְרַב נַחְמָן מַאי טַעְמָא לָא אָמַר מִוְּהַעֲבַרְתֶּם הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר בְּכוּלָּן נֶאֶמְרָה בָּהֶן נְתִינָה וְכָאן נֶאֶמְרָה הַעֲבָרָה אֵין לְךָ שֶׁמַּעֲבִיר נַחֲלָה מִשֵּׁבֶט לְשֵׁבֶט אֶלָּא בַּת הוֹאִיל וּבְנָהּ וּבַעְלָהּ יוֹרְשִׁין אוֹתָהּ
וְרַבִּי זֵירָא מַאי טַעְמָא לָא אָמַר מִוּנְתַתֶּם אוֹרְחֵיהּ דִּקְרָא הוּא
רַב מְנַשְּׁיָא בַּר יִרְמְיָה אָמַר מֵהָכָא בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה בְּצַוָּאָה בְּעָלְמָא
רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל אָמַר מֵהָכָא וַאֲחִיתוֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ אֶל עִירוֹ וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק בְּצַוָּאָה בְּעָלְמָא
תָּנוּ רַבָּנַן שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים צִוָּה אֲחִיתוֹפֶל אֶת בָּנָיו אַל תִּהְיוּ בְּמַחְלוֹקֶת וְאַל תִּמְרְדוּ בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד וְיוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת בָּרוּר זִרְעוּ חִטִּים מָר זוּטְרָא אָמַר בָּלוּל אִיתְּמַר אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יַעֲקֹב לֹא בָּרוּר בָּרוּר מַמָּשׁ וְלֹא בָּלוּל בָּלוּל מַמָּשׁ אֶלָּא אֲפִילּוּ בָּלוּל וְרוּחַ צְפוֹנִית מְנַשַּׁבְתּוֹ זֶה הוּא בָּרוּר
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַב אָשֵׁי אֲנַן אַדְּרַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי מַתְנֵינַן לַהּ דְּאָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג הַכֹּל צוֹפִין לַעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה נָטָה כְּלַפֵּי צָפוֹן עֲנִיִּים שְׂמֵחִים וּבַעְלֵי בָתִּים עֲצֵבִין מִפְּנֵי שֶׁגִּשְׁמֵי שָׁנָה מְרוּבִּין וּפֵירוֹת מַרְקִיבִין
נָטָה כְּלַפֵּי דָרוֹם עֲנִיִּים עֲצֵבִים וּבַעְלֵי בָתִּים שְׂמֵחִין מִפְּנֵי שֶׁגִּשְׁמֵי שָׁנָה מוּעָטִין וּפֵירוֹת מִשְׁתַּמְּרִין נָטָה כְּלַפֵּי מִזְרָח הַכֹּל שְׂמֵחִין כְּלַפֵּי מַעֲרָב הַכֹּל עֲצֵבִין
וּרְמִינְהִי מִזְרָחִית לְעוֹלָם יָפָה מַעֲרָבִית לְעוֹלָם קָשָׁה רוּחַ צְפוֹנִית יָפָה לְחִטִּים בְּשָׁעָה שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ וְקָשָׁה לְזֵיתִים בְּשָׁעָה שֶׁיָּנֵיצוּ וְרוּחַ דְּרוֹמִית קָשָׁה לְחִטִּין בְּשָׁעָה שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ וְיָפֶה לְזֵיתִים בְּשָׁעָה שֶׁיָּנֵיצוּ
וְאָמַר רַב יוֹסֵף וְאִיתֵּימָא מָר זוּטְרָא וְאִיתֵּימָא רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וְסִימָנָךְ שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם הַאי מְרַבֵּי דִידֵיהּ וְהַאי מְרַבֵּי דִידֵיהּ
לָא קַשְׁיָא הָא לַן וְהָא לְהוּ
תַּנְיָא אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר יוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת בָּרוּר סִימָן יָפֶה לְכׇל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ אָמַר רַב זְבִיד הַאי יוֹמָא קַמָּא דְּרֵישׁ שַׁתָּא אִי חַמִּים כּוּלַּהּ שַׁתָּא חַמִּימָא אִי קָרִיר כּוּלַּהּ שַׁתָּא קָרִירָא לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ

רשב"ם

דומה. כלומר כמדומה הייתי שיש לי בן עכשיו שנודע לי שאין לי בן: אין מתנתו מתנה. דאילו היה יודע שיש לו בן או שאשתו מעוברת לא היה נותן: דלמא צעריה קמדכר. ולא תלה טעם מתנתו במיתת בנו אלא כמתאונן על בנו שמת ולפי שבן ראוי לירש נכסי אביו וזה אין לו בן לירש ומתוך כך נזכר צער מיתת בנו בשעת חילוק נכסיו וליכא אומדן דעתיה כל כך דאיכא למימר רבי שמעון בן מנסיא היא ולא רבנן דליכא הכא אומדן דמוכח כל כך קמ''ל דדוקא קאמר וכדמפרש ותולה מתנתו במיתת בנו דמי ודברי הכל היא: מנין למתנת שכיב מרע. שקונה בדבור בלא קנין סודר כגון מצוה מחמת מיתה דפסקינן לקמן (דף קנא:) דלא בעי קנין אפילו במקצת והוא דמית אי נמי שכיב מרע שחלק כל נכסיו בלא שיור ומית: שנאמר והעברתם את נחלתו. דהוה מצי למכתב איש כי ימות ובן אין לו נחלתו לבתו וכו' והעברתם יתירא הוא ורבינו חננאל פי' מדכתיב את נחלתו את רבויא הוא ולא נהירא דהא אמרינן לקמן ההיא מיבעי ליה לכדתניא ר' אומר כו' והעברתם דריש ולא דריש את אלמא לעיל נמי דריש אידך מלשון העברה ואית דמפרשי מדשני קרא בדבוריה דמצי למכתב ונתתם כדכתיב באינך ולא נהירא נמי האי לישנא דהא ונתתם נמי חשבינן מיותר באותה סוגיא דהכי הוה ליה למכתב איש כי ימות ובן אין לו נחלתו לבתו ואם אין לו בת נחלתו לאחיו וכן כולם הלכך כל והעברתם ונתתם מיותרים הם כן נראה בעיני: שהיא כזו. ברשות הבת שהיא בלא קנין: ונתתם את נחלתו כו'. קרא יתירא הוא דמצי למכתב ואם אין לו בת (ונתתם) נחלתו לאחיו וכן כולן: הואיל ובנה או בעלה. שהן משבט אחר יורשין אותה והכי אתא קרא לאשמועינן והעברתם את נחלתו משבטו על ידי בתו שתירשנו ושמא תינשא אחרי כן לאיש משבט אחר ותמות ויירשנה: צו לביתך. אלמא צואת שכיב מרע בעלמא קונה: שלשה דברים צוה אחיתופל. הכי הוה קים להו: ואל תמרדו במלכות בית דוד. שלא אירע לו יפה: ויום טוב של עצרת. דהיינו שבועות אם תראהו ברור צח ולא יום המעונן זרעו חטים שמצליחין באותה שנה כעצם השמים לטוהר (שמות כד) מתרגמי' לברירו: בלול. מעורב יום המעונן: ורוח צפונית מנשבת בו. שמפזרת את העבים כדכתיב (איוב לז) מצפון זהב יאתה רוח צפונית מאיר את היום כזהב: אנן אדרב יצחק בר אבדימי מתנינן לה. סימני תבואות חם יצליחו אם לאו אדרב יצחק סמכינן ולא אסימני עצרת בשביל שבחג נידונין על המים: כלפי צפון. רוח דרומית מנשבת בו ומטהו כלפי צפון: ופירותיהן מרקיבין. ומתוך שאינן יכולין להשמר נמכרין בזול: כלפי דרום. רוח צפון מנשבת בו: מפני שגשמי שנה מועטין. ובאותם הגשמים מתברכין הפירות הנזרעין ושבאוצרות משתמרין ונמכרין ביוקר הרי ריוח לעשירים ועצב לעניים: למזרח כולן שמחים. שמערבית ממטרת במדה ופירות אינן ביוקר: כולן עצבין. שמזרחית מונעת מטר ומביאה בצורת ויוקר גדול ופירות קרקע אינן צומחים אלמא מזרחית קשה ומערבית יפה: ורמינהי. מהך ברייתא דקתני איפכא: בשעה שהביאו שליש. דאין צריכין למטר: שולחן בצפון. כדכתיב (שמות כו) והשלחן תתן על צלע צפון והמנורה בדרום כדכתיב (שם) ואת המנורה נכח השלחן: האי מרבי דידיה כו'. כל אחד מגדל את שלו לחם חטין על השלחן בצפון וצפונית יפה לחטים שמן זית מדליקין במנורה שבדרום ודרומית יפה לזיתים: הא לן. לבני בבל השוכנים במצולה וארצנו מלוחלחת ואינה צריכה למטר כל כך לדידן מיתנייא ברייתא בתרייתא שמערבית קשה לפי שממטרת יותר מדאי לבני בבל ומזרחית יפה וברייתא קמייתא דמתניא איפכא להו לבני א''י שארצם גבוהה וצריכין למטר הרבה: כולה שתא חמימא. כלומר רוב השנה:

תוספות

מנין למתנת שכיב מרע שהיא מן התורה כו'. לאו מן התורה דוקא קאמר דהא רב נחמן גופיה אית ליה לקמן דאינה כשל תורה ועשאוה כשל תורה אלא אסמכתא בעלמא הוא דקאמר והא דקאמר מאי טעמא לא אמר מוהעברתם הכי פי' מאי טעמא לא מפיק אסמכתא דידיה מן והעברתם וכי האי גוונא איכא בפרק קמא דמועד קטן (דף ה.) גבי ציון שהוא מדרבנן ופריך התם והא (מהכא נפקא) והא מיבעי ליה לכדתניא כו' ועל כרחך ציון מדרבנן היא כדאמר בפ' דם הנדה (נדה נז. ו)): הכל צופין לעשן המערכה כו'. בפרק קמא דיומא (דף כא:) פריך לה מדתנן לא נצחה הרוח עשן המערכה ומשני לה שפיר: לא קשיא הא לן והא להו. פי' רבינו שמואל דרוח מזרחית מונעת את המטר וקשה דאמר לעיל בפרק לא יחפור (דף כה:) ורחב מים במוצק זו רוח מזרחית משמע שמביאה מים על כן נראה לפרש דמביאה מים אלא שבא''י יפה ובבבל קשה שהארץ מלוחלחת מליאה מים ומה שפי' כלפי מערב הכל עצבין לפי שמזרחית מונעת מטר לא היה לו לפרש כן אלא לפי שמביא מים יותר מדאי:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר