והיורש את אשתו לאחר מותה, שאין הנכסים חוזרים למשפחתה. שאין הבעל נחשב כלוקח, שהרי לוקח מחזיר את הקרקע ביובל!

אמר ליה [לו] רבא: והשתא [ועכשיו] שהוא שלח את הדבר הזה מי ידעינן [האם אכן יודעים אנו] שדין הבעל כדין יורש? האמר [הרי אמר] ר' יוסי בר' חנינא: באושא התקינו תקנה זו, האשה שמכרה נכסי מלוג, כלומר, נכסים השייכים לה, ובעודה נשואה יש לבעלה זכות לאכול מהם, אם מכרתם בחיי בעלה ומתה — הבעל מוציא את הנכסים גופם מיד הלקוחות. משמע שדינו כלוקח ולא כיורש, שהרי לוקח מוציא מיד לקוח שאחריו, אבל יורש אינו יורש נכסים שמכר המוריש בחייו!

אלא יש להבין את הענין באופן אחר, אמר רב אשי: בעל — שויוהו רבנן [עשו אותו חכמים] כיורש, ושויוהו רבנן [ועשו אותו חכמים] כלוקח, והיכא דטבא ליה עבדו ליה [והיכן שטוב לו עשו לו], כדין זה או זה. כיצד? — גבי [אצל] יובל — שויוהו רבנן [עשו אותו חכמים] כיורש משום פסידא דידיה [ההפסד שלו], שלא יצטרך להחזיר. גבי [אצל המקרה] של ר' יוסי בר' חנינא שמכרה אשתו נכסים בחייו — שויוהו רבנן [עשו אותו חכמים] כלוקח משום פסידא דידיה [הפסד שלו], אלא גבי [אצל] של רבין לגבי מזונות אלמנת חמיו — משום פסידא [הפסדה] של האלמנה שויוהו רבנן [עשו אותו חכמים] כיורש.

ושואלים: אם אנו מתחשבים בהפסדם של אחרים, והא גבי [והרי אצל אותו דין] שהזכיר ר' יוסי בר' חנינא באשה שמכרה בחיי בעלה, שהבעל מוציא מיד הלקוחות, מדובר במקרה דאיכא פסידא [שיש בו הפסד] ללקוחות, ובכל זאת שויוהו רבנן [עשו אותו חכמים] כלוקח!

ומשיבים: התם אינהו אפסידו אנפשייהו [שם הם הלקוחות הפסידו לעצמם], שכיון דאיכא [שיש] בעל, לא איבעי להו למיזבן מאיתתא דיתבא תותי גברא [היו צריכים לקנות מאשה היושבת תחת בעלה], ולהפקיע מידו.

א משנה מי שמת והניח בנים ובנות, בזמן שהנכסים מרובין — הבנים יירשו את הנכסים, והבנות יזונו מאותם הנכסים, לפי תנאי הכתובה. אם היו נכסים מועטין שאינם מספיקים לכל — הבנות יזונו מהם, והבנים ישאלו על הפתחים (יקבצו נדבות) אם אין להם דרך אחרת להשיג מזונות. אדמון אומר: וכי בשביל שאני זכר הפסדתי?! וראוי שבכל מקרה יזונו גם הבנים! אמר רבן גמליאל: רואה (מצדיק) אני את דברי אדמון.

ב גמרא ושואלים: וכמה הם נכסים מרובין? אמר רב יהודה אמר רב: כדי שיזונו מהן אלו ואלו הבנים וגם הבנות שנים עשר חדש. כי אמריתא קמיה [כאשר אמרתי דבר זה לפני] שמואל, אמר: זו דברי רבן גמליאל בר רבי, אבל חכמים אומרים: נכסים מרובים הם כדי שיזונו מהן אלו ואלו עד שיבגרו הבנות.

איתמר נמי [נאמר גם כן]: כי אתא [כאשר בא] רבין אמר בשם ר' יוחנן, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: כל שיזונו מהן אלו ואלו עד שיבגרו — הן מרובין, פחות מכאן — הרי אלו מועטין.

ושואלים: ואי ליכא [ואם אין] מספיק לאלו ואלו עד שיבגרו,