|
טקסט הדף מנוקד
וְהָא תַּנְיָא שָׁמִין אֶת הַמְחוּבָּרִין לַלּוֹקֵחַ
אָמַר עוּלָּא לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּבְנוֹ כָּאן בְּאַחֵר הוֹאִיל וְדַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל בְּנוֹ מַתְנִי' הִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים אֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִין עַל יְדֵי הַקְּטַנִּים וְלֹא הַקְּטַנִּים נִזּוֹנִין עַל הַגְּדוֹלִים אֶלָּא חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה נָשְׂאוּ הַגְּדוֹלִים יִשׂאוּ הַקְּטַנִּים וְאִם אָמְרוּ קְטַנִּים הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִין כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם אֶלָּא מַה שֶׁנָּתַן לָהֶם אֲבִיהֶם נָתַן הִנִּיחַ בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת אֵין הַגְּדוֹלוֹת מִתְפַּרְנְסוֹת עַל יְדֵי הַקְּטַנּוֹת וְלֹא הַקְּטַנּוֹת נִזּוֹנוֹת עַל הַגְּדוֹלוֹת אֶלָּא חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה נָשְׂאוּ גְּדוֹלוֹת יִשְּׂאוּ קְטַנּוֹת וְאִם אָמְרוּ קְטַנּוֹת הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן זֶה חוֹמֶר בַּבָּנוֹת מִבַּבָּנִים שֶׁהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת עַל הַבָּנִים וְאֵין נִזּוֹנוֹת עַל הַבָּנוֹת גְּמָ' אָמַר רָבָא הַאי גְּדוֹל אֲחֵי דִּלְבַשׁ וְאִיכַּסִּי מִבֵּיתָא מַאי דַּעֲבַד עֲבַד וְהָא אֲנַן תְּנַן אֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִין עַל הַקְּטַנִּים מַתְנִיתִין בִּשְׁרָכָא שְׁרָכָא פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא נִיחָא לְהוּ דְּלָא נִינַּוַּול קָא מַשְׁמַע לַן נָשְׂאוּ גְּדוֹלִים יִשְּׂאוּ קְטַנִּים מַאי קָאָמַר אָמַר רַב יְהוּדָה הָכִי קָאָמַר נָשְׂאוּ גְּדוֹלִים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן יִשְּׂאוּ קְטַנִּים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן אֲבָל נָשְׂאוּ גְּדוֹלִים בְּחַיֵּי אֲבִיהֶן וְאָמְרוּ קְטַנִּים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִין כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן אֶלָּא מָה שֶׁנָּתַן לָהֶן אֲבִיהֶן נָתַן הִנִּיחַ בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת שְׁלַח לֵיהּ אֲבוּהּ בַּר גְּנִיבָא לְרָבָא יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ לָוְותָה וְאָכְלָה וְעָמְדָה וְנִשֵּׂאת בַּעַל לוֹקֵחַ הָוֵי אוֹ יוֹרֵשׁ הָוֵי לוֹקֵחַ הָוֵי וּמִלְוֶה עַל פֶּה אֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַלָּקוֹחוֹת אוֹ דִּלְמָא יוֹרֵשׁ הָוֵי וּמִלְוֶה עַל פֶּה גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁין אֲמַר לֵיהּ תְּנֵינָא נָשְׂאוּ גְּדוֹלוֹת יִשְּׂאוּ קְטַנּוֹת מַאי לָאו נָשְׂאוּ גְּדוֹלוֹת לְבַעַל יִשְּׂאוּ קְטַנּוֹת מִבַּעַל לֹא נָשְׂאוּ גְּדוֹלוֹת לְבַעַל יִשְּׂאוּ קְטַנּוֹת לְבַעַל אִינִי וְהָא תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא נָשְׂאוּ גְּדוֹלוֹת לְבַעַל יִשְּׂאוּ קְטַנּוֹת מִבַּעַל דִּלְמָא שָׁאנֵי פַּרְנָסָה דְּאִית לַהּ קָלָא אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא לָאו הַיְינוּ דִּשְׁלַח רָבִין בְּאִגַּרְתֵּיהּ מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ אַלְמָנָה וּבַת אַלְמְנָתוֹ נִזּוֹנֶת מִנְּכָסָיו נִשֵּׂאת הַבַּת אַלְמְנָתוֹ נִזּוֹנֶת מִנְּכָסָיו מֵתָה הַבַּת אָמַר רַב יְהוּדָה בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי [בֶּן חֲנִינָא] עַל יָדִי הָיָה מַעֲשֶׂה וְאָמְרוּ אַלְמְנָתוֹ נִזּוֹנֶת מִנְּכָסָיו אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא יוֹרֵשׁ הָוֵי מִשּׁוּם הָכִי אַלְמְנָתוֹ נִזּוֹנֶת מִנְּכָסָיו אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לוֹקֵחַ הָוֵי אַמַּאי נִזּוֹנֶת מִנְּכָסָיו אָמַר אַבָּיֵי אִי לָאו דִּשְׁלַח רָבִין אֲנַן לָא יָדְעִינַן וְהָא תְּנַן אֵלּוּ הֵן שֶׁאֵין חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל הַבְּכוֹרָה רשב"םה''ג והתניא שמין את המחוברין ללוקח. ובתוספתא דכתובות היא שנויה מכר הבן ומת האב אם יש בנכסים מחוברים לקרקעות שמין לו ולעיל מינה קתני הכותב כל נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה ופירושה הכותב כל נכסיו מהיום ולאחר מיתה לבנו והלך אותו הבן ומכר הנכסים הללו בחיי אביו ואחר זמן מת האב זכה הלוקח במה שמכר לו בגופה של קרקע ואם יש בנכסים פירות מחוברין לא זכה הלוקח אלא בגופה של קרקע אבל בפירות אע''ג דמחוברים הן ליורשין הן לפיכך שמין אותן ללוקח ונותן דמיהן ליורשין: ומשני כאן בבנו. מתני' שכתב לבנו ולא מכרן לאחר בחיי האב דדעתו של אדם קרובה אצל בנו כדמפרש לקמיה דלדעת כן אקני ליה גופא לאחר מיתה עם פירות המחוברין דליזכי בהו איהו גופיה ולא לדעת כן שיזכה בהן הלוקח מבנו בחייו אי נמי הבן עצמו לא אקני ללוקח דהוא אחר אלא הגוף ולא הפירות אע''ג דמחוברין: כאן באחר. שמכרו הבן לאחר בחיי האב וה''ה אם כתבו האב לאחר מהיום ולאחר מיתה שאין לו חלק במחוברין: מתני' הניח בנים גדולים וקטנים. בדלא כתב נכסי' מיירי: מתפרנסין. לבוש וכסות: נזונין. מזונות ממש ולפי שפרנסת הגדולים מרובין מפרנסת הקטנים ומזון הקטנים וטפולן מרובה משל גדולים לכך הוצרך לומר שהקטנים מעכבין על הגדולים מלהתפרנס והגדולים מעכבין על הקטנים מליזון מתפוסת הבית אלא חולקין בשוה ויתפרנס ויזון כל אחד מחלקו: נשאו גדולים. נשים ועשו צרכי חופה מתפוסת הבית לאחר מיתת אביהן קודם חלוקה ישאו גם הקטנים כמו כן קודם חלוקה: ואם אמרו קטנים. לאחר מיתת אביהן הרי אנו נושאים עתה כמו שנשאתם אתם בחיי אבינו: אין שומעין להם אלא מה שנתן להם אביהם. בחייו נתן והכי מפרש לה בגמ': הניח בנות. ולא בנים: גדולות וקטנות כו'. הכי מיפרשא כולה כדפרשינן גבי בנים: נשאו גדולות. לאחר מיתת האב ישאו נמי קטנות: וזה חומר בבנות. היכא דבנות יורשות מהיכא דבנים יורשין ואיכא נמי בנות בהדייהו שהבנות נזונות מן הבנים בנכסים מרובין כדתנן בריש פירקין דלקמן הבנים יירשו והבנות נזונות דהכי הוה תנאי כתובה בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי אינון מתזנן מנכסי כו': ואין נזונות מן הבנות. הקטנות מן הגדולות דבמקום שהן יורשות כל הנכסים ליכא תנאי כתובה דמזון בנן נוקבן: גמ' גדול אחי. שנושא ונותן בנכסים ואיכא הנאה ליתמי כי מיכסי מלבושים נאים כי היכי דלישתמעו מיליה: מאי דעבד עבד. ולא יטלו כנגדו ומיהו לכתחלה אין לבזבז בממון אחיו כל כך: בשרכא. אדם בטל שאין להם ריוח בדבר: מאי קאמר. דמתני' לפי משמעותה קשיא רישא לסיפא דקתני רישא נשאו גדולים ישאו קטנים והדר תני אם אמרו קטנים דמשמע לא ישאו קטנים: ועמדה וניסת. והכניסה כל נכסיה לבעלה כדרך נשואה: בעל לוקח הוי. מי שויוהו רבנן בנכסי אשתו בין בחייה בין לאחר מיתה כדין לוקח או כדין יורש ונפקא מינה לכל דינין החלוקין בין מקח לירושה כי הנך לקמן בשמעתין: ישאו קטנות מבעל. חלקם המגיעם אלמא יורש הוי: ישאו קטנות לבעל. מממון אביהן המונח ועומד עדיין בתפוסת הבית כנגד אותו ממון שנטלה הגדולה: ומקשינן והתני ר' חייא נשאו גדולות לבעל ישאו קטנות מבעל. אלמא מיד הבעל מוציאים מכלל שהכניסה לו כל הממון ואפי' חלק הקטנות ושמע מינה מדמוציאין מידו דיורש הוה דאי לוקח הוה מלוה על פה הוא ולא טריף ממשעבדי ומשני לעולם לוקח הוי מיהו מלוה בשטר היא האי פרנסת הקטנות דשאני פרנסת נשואין דאית ליה קלא וכמלוה בשטר דמיא הלכך טריפא ממשעבדי ומוציאין אפי' מיד הלקוחות דגרסינן בפ' מציאת האשה האחין ששיעבדו מוציאין אפי' מיד הלקוחות לפרנסה ואין מוציאין למזונות וכל שכן מן היורשין ולעולם אימא לך לוקח הוי ולענין לוותה ואכלה ונישאת לא גבינן מבעל: אמר ליה רב פפא לרבא. דבעי למפשט מדרבי חייא יורש הוי: לאו היינו דשלח רבין כו'. ומהא איכא למפשט שפיר דיורש הוי: אלמנתו נזונת. בתנאי כתובתה שכך כתב לה ואת תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסיי כל ימי מיגר ארמלותיך: ניסת הבת. והכניסה הנכסים לבעלה אלמנתו נזונת מנכסיו: מתה הבת. וירשה בעל: אמר רב יהודה כו'. אמורא הוא: ואמרו אלמנתו נזונת. דלעולם היא נזונת עד שתנשא או שתתבע כתובתה או שירצו היורשין ליתן לה כתובתה כדאמרינן בכתובות: אי אמרת בשלמא. בעל בנכסי אשתו אפילו בחייה יורש הוי משום הכי קתני נישאת הבת אלמנתו נזונת מנכסיו דאע''ג דמזון האשה והבנות לא טרפא ממשעבדי דהיינו לקוחות מיורשין מיהא גביא: אלא אי אמרת לוקח הוי אמאי נזונת. והתנן בהנזקין (גיטין ד' מח:) אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תקון העולם: והא תנן. בבכורות: שאין חוזרין. לבעליהן שאין חוזרין אלא ממכר: הבכורה. חלק בכורת הבכור כדמפרש התם מתנה קרייה רחמנא לתת לו פי שנים: תוספותוהתניא שמין. גרסינן דברייתא היא בתוספתא דכתובות כמו שפירש ר''ש: מתני' בשרכא. בכל הספרים כתוב שרכא בריש ובערוך גרס שדכא בדלית והוא לשון שקט כמו ותשקוט הארץ ומתרגמינן ושדיכת ארעא (שופטים ה) כלומר אדם בטל ושקט אינו עוסק בכלום וכן יודע ציד איש שדה ומתרגמינן נחשדכן (בראשית כה) שהיה נח ושקט ובהחובל (ב''ק דף צב: ושם) מטייל ואזל דיקלא בישא לגבי קיני דשדכא: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|