ומקולי כתובה שנו כאן, כלומר, דבר זה, כשהאשה מאבדת באופן זה את זכותה לגבות כתובתה מנכסים, הוא מההקלות שיש בכתובה. שאין בעלי חוב רגילים מאבדים את חובם באופן זה.

ומקשים: תנן [שנינו באותה משנה], ר' יוסי אומר: אם קבלה עליה את חלוקת הנכסים הזו, אף על פי שלא כתב לה כלשהו מנכסיו — אבדה כתובתה; מכלל הדברים אתה למד שהתנא קמא סבר [הראשון שהלכה כמותו סבור] שגם כתיבה וגם קבלה עליה בעי [צריך], בניגוד לדעת כולם — רב, שמואל ור' יוסי בר' חנינא, שדי להם בשתיקתה!

וכי תימא [ואם תאמר]: כל המשנה כולה שיטת ר' יוסי היא ודי לדעתו כשכתב לה או אף כשרק קיבלה עליה, והא תניא [והרי שנינו בברייתא], אמר ר' יהודה, בפירוש דברי התנא הראשון: אימתי איבדה כתובתה כשכתב לה? שהיתה שם וקבלה עליה, אבל אם היתה שם ולא קבלה עליה, או שקבלה עליה ולא היתה שם — לא אבדה כתובתה! ואומרים: תיובתא דכולהו [קושיה חמורה היא על כולם]! ומסכמים: אכן תיובתא [קושיה חמורה היא] ונדחו דבריהם.

כהמשך לדברים אלו, מסופר, אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן: הא [הרי] שיטת רב, הא [הרי] שיטת שמואל, הא [הרי] שיטת ר' יוסי בר' חנינא, מר מאי סבירא ליה [אדוני מה סבור הוא] בהלכה זו? אמר ליה [לו], שאני אומר: כיון שעשאה שותף בין הבנים — אבדה כתובתה.

ומעירים: איתמר נמי [נאמר גם כן] דבר זה בשם רב נחמן באופן אחר, כפסק הלכה: אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: כיון שעשאה לאשתו שותף בין הבנים — אבדה כתובתה.

ובענין זה בעי [שאל] רבא: בבריא היאך הדין? וצדדי השאלה: מי אמרינן [האם אומרים אנו] כי דווקא בשכיב מרע (גוסס) כך הוא הדין, שכיון דידעה דלית ליה [שיודעת שאין לו] נכסים אלא אלה, ולא יקנה עוד אחרים, ולמרות זאת אינה מוחה — יש להניח שהיא קמחלה [מוחלת] לו, אבל בבריא — סברה הדר קני [סבורה היא שיחזור ויקנה נכסים] ואותם הנכסים ישמשו לכתובתה, ולכן היא שותקת. ואין לומר שהיא מוחלת על כתובתה. או דלמא [שמא] השתא מיהת לית ליה [עכשיו על כל פנים אין לו] דבר שתוכל לגבות ממנו, ואם אין היא מוחה משמע שהיא מוחלת. לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.

א ובקשר להלכה זו, שהכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו חלק כלשהו בקרקע — איבדה כתובתה, מסופר, ההוא [אדם אחד, שכיב מרע] שאמר להו [להם] לעומדים סביבו: פלגא לברת, ופלגא לברת, ותילתא לאיתת בפירי [חצי לבתי, וחצי לבתי האחרת, ושליש לאשתי בפירות]. איקלע [נזדמן] רב נחמן לסורא, עול לגבי [נכנס אצל] רב חסדא, אמר ליה [לו] רב חסדא: כי האי גוונא מאי [כגון זה מהו]? מה עושים במקרה כזה? אמר ליה [לו] רב נחמן, הכי [כך] אמר שמואל: אפילו לא הקנה לה לאשתו אלא דקל אחד לשם פירותיו — אבדה על ידי כך כתובתה.

אמר ליה [לו]: אימור [אמור] שאמר שמואל התם [שם] בזמן שהקנה לה דקל לפירותיו — דאקני [שהקנה] לה על כל פנים זכות בגופה דארעא [של קרקע] שהרי הדקל מחובר לקרקע, הכא פירא הוא [כאן רק פירות הם] שהקנה לה, ולא דבר בקרקע! אמר ליה [לו]: מטלטלי קא אמרת [פירות מיטלטלים אמרת]? על מטלטלי [ מיטלטלים ] ודאי לא קא אמינא [איני אומר] הלכה זו, וגובה כתובתה.

ועוד מסופר בענין דומה, ההוא [אדם אחד] שאמר להו [להם] בשעת מותו: תלתא לברת, ותלתא לברת, ותלתא לאיתת [שליש לבת, ושליש לבת אחרת, ושליש לאשה]. שכיבא חדא מבנתיה [מתה אחת מבנותיו] בחייו, וחזר חלקה לידי אביה. סבר רב פפי למימר [לומר]: האשה לא שקלא [מקבלת] אלא תלתא [שליש], ואינה גובה כתובתה עוד מן הנכסים שירשו הבנות. שהרי משעה שנתן לה קרקע ועשאה שותפה עם הבנות — כבר ויתרה על כתובתה,