|
טקסט הדף מנוקד
אִי לְאַפּוֹקֵי מִדְּרָבָא מוֹסִיף הוּא אִי דְּמָר בַּר רַב אָשֵׁי לֵית הִלְכְתָא כְּמָר בַּר רַב אָשֵׁי אִי לְאַפּוֹקֵי מִדִּשְׁמוּאֵל וְרַב שֵׁשֶׁת וְרַב פָּפָּא הָא אִיתּוֹתְבוּ
אֶלָּא לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי יוֹחָנָן וּמֵאַתְקָפְתָּא דְּמָר בַּר רַב אָשֵׁי הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו רִיבָּה לְאֶחָד וּמִיעֵט לְאֶחָד כּוּ' הֵיכִי דָּמֵי מַתָּנָה בַּתְּחִלָּה הֵיכִי דָּמֵי בָּאֶמְצַע הֵיכִי דָּמֵי בַּסּוֹף כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תִּנָּתֵן שָׂדֶה פְּלוֹנִית לִפְלוֹנִי וְיִירָשֶׁהָ זוֹ הִיא מַתָּנָה בַּתְּחִלָּה וְיִירָשֶׁהָ וְתִנָּתֵן לוֹ זוֹ הִיא מַתָּנָה בַּסּוֹף יִירָשֶׁהָ וְתִנָּתֵן לוֹ וְיִירָשֶׁהָ זוֹ הִיא מַתָּנָה בָּאֶמְצַע וְדַוְקָא בְּאָדָם אֶחָד וְשָׂדֶה אַחַת אֲבָל בְּאָדָם אֶחָד וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת שָׂדֶה אַחַת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם לֹא רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אֲפִילּוּ אָדָם אֶחָד וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת שָׂדֶה אַחַת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אֲבָל בִּשְׁתֵּי שָׂדוֹת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם לֹא כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר תִּנָּתֵן שָׂדֶה פְּלוֹנִית לִפְלוֹנִי וְיִירַשׁ פְּלוֹנִי שָׂדֶה פְּלוֹנִית רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר קָנָה רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר לֹא קָנָה אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבִין אַנְחֵתְתְּ לַן חֲדָא וְאַתְקֵפְתְּ לַן חֲדָא בִּשְׁלָמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר אַדְּרַבִּי אֶלְעָזָר לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּאָדָם אֶחָד וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת כָּאן בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת אֶלָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן קַשְׁיָא אָמוֹרָאֵי נִינְהוּ וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לֹא קָנָה עַד שֶׁיֹּאמַר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי יִירְשׁוּ שָׂדֶה פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית שֶׁנְּתַתִּים לָהֶם בְּמַתָּנָה וְיִירָשׁוּם בִּפְלוּגְתָּא אָמַר רַב הַמְנוּנָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא אָדָם אֶחָד וְשָׂדֶה אַחַת אֲבָל אָדָם אֶחָד וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת שָׂדֶה אַחַת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם לֹא וְרַב נַחְמָן אָמַר אֲפִילּוּ אָדָם אֶחָד וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת שָׂדֶה אַחַת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אֲבָל שְׁתֵּי שָׂדוֹת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם לֹא וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר אֲפִילּוּ שְׁתֵּי שָׂדוֹת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אָמַר רַב שֵׁשֶׁת מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּתַנְיָא הָאוֹמֵר תְּנוּ שֶׁקֶל לְבָנַי בְּשַׁבָּת וּרְאוּיִן לִיתֵּן סֶלַע נוֹתֵן לָהֶן סֶלַע וְאִם אָמַר אַל תִּתְּנוּ לָהֶן אֶלָּא שֶׁקֶל אֵין נוֹתְנִין לָהֶן אֶלָּא שֶׁקֶל וְאִם אָמַר אִם מֵתוּ רשב"ם
אי לאפוקי מדרבא. דאמר אף בראשון והלא מוסיף הוא על דברי ר' אבא דאמר שלישי בשני כשר ואתא איהו למימר דאף בראשון ואיכא למימר דאפי' ר' אבא מודה והיא גופה אצטריך לר' אבא לאשמועי' דשלישי בשני כשר דאיכא למ''ד בסנהדרין פסול בפרק זה בורר (דף כח.) ולאו למידק מינה הא שלישי בראשון פסול דדלמא עובדא הוה בשלישי בשני ושלח ליה דכשר: אי מדמר בר רב אשי. דאכשר באבא דאבא הא כבר איפסיק דלית הלכתא כותיה כדאמרי' לעיל והך דרשה דמר זוטרא בתר הכי הואי והכי נמי הויא דמר בר רב אשי תוספת אלא דעדיפא מינה קא פריך: לאפוקי מר' יוחנן. דאמר אינו נאמן כרבנן: ומאתקפתא דמר בר רב אשי. דאתא למימר ודאי משיב אבדה הוא ולית הלכתא כוותיה כיון דאכתי כשהודה לא העידו עדים ולא קמסייעי ליה איכא למימר דמירתת מינייהו שאינו יודע מה בלבם כרבי אבא: המחלק נכסיו כו'. כבר פירשתיה למעלה: כתב בין בתחלה כו'. אדם הנותן מתנה לאחר או שנתן כל נכסיו לאחד מבניו אם אמר לשון מתנה עם לשון ירושה דבריו קיימין דנהי דלא תפיס לשון ירושה לפי שאין אדם מתנה על מה שכתוב בתורה וכמו שלא אמר כלום דמי לשון מתנה מיהא תפיס והרי הוא כמי שאומר לשון מתנה לחוד דקני ובגמ' מפרש היכי דמי מתנה באמצע או בתחלה או בסוף: תנתן שדה פלונית לפלוני ויירשה. כלומר ויירש אותה לישנא דקרא וירשוה (ישעיה לד) יירשנה ותנתן לו: ודוקא באדם אחד ושדה אחת. דבההוא שדה שנתן לאותו האיש איכא מתנה בהדי לשון ירושה: אבל באדם אחד ושתי שדות. כגון יירש ראובן שדה פלונית שבמזרח ותנתן לו לראובן שדה פלונית שבמערב ההוא דלשון מתנה קני אבל ההוא דלשון ירושה לא קני דמתנה דהיאך לא מסייע לאידך אלא זאת הוריש לו וזאת נתן לו ובההיא דירושה הוי מתנה על מה שכתוב בתורה ולא אמר כלום וכן בשדה אחת ושני בני אדם כגון ראובן יירש חצי שדה זו ותנתן חציה לשמעון שמעון קנה ראובן לא קנה וכ''ש ב' שדות וב' בני אדם כגון ראובן יירש שדה פלונית ולשמעון תנתן שדה פלונית אחרת: אפי' אדם אחד ושתי שדות. דכי היכי דנתכוין לזה ליתן במתנה הכי נמי נתכוין לאידך הואיל ובדבור אחד נתן לשניהן: אבל שתי שדות ושני בני אדם. דהוו אנשים מוחלקים ושדות מוחלקים לא מהניא מתנה דהאי גברא ושדה שלו לאידך גברא ולאידך שדה ובסברות בעלמא פליגי: כי אתא רבין אמר יירש פלוני כו'. היינו שתי שדות ושני בני אדם ומילתא באנפי נפשה היא ולא איתמר אמתני' ומיהו הכי נמי הוה מפרש למתני': לא קנה. ההוא דירושה: אנחתת לן חדא. אחד מדבריך נוחה לנו דלא קשיא לן מידי בגוה: ואתקפת חדא. אחד מדבריך קשה לנו: כאן באדם אחד ושתי שדות. ההיא דלעיל וההיא סיומא דמלתא דרבי אלעזר דאמרן לעיל אבל שתי שדות ושני בני אדם לא גמרא קאמר לה ולא רבי אלעזר דא''כ אמאי הוצרך לומר דר' אלעזר אדר' אלעזר לא קשיא הא בהדיא קאמר לעיל דבשתי שדות ושני בני אדם לא קנה: אמוראי נינהו. אנא ורב דימי: וריש לקיש אמר לעולם לא קנה. בשתי שדות ושני בני אדם ההוא דלשון ירושה ואפי' כי אמר לשניהן ביחד תנתן שדה פלונית לראובן ושדה פלונית לשמעון ויירשום דכיון דגופין מוחלקין נינהו וכל אחד הוי מעשה בפני עצמו ולא שייך זה בזה כלל הלכך שתי לשונות של לשון מתנה וירושה כנגד שני מעשים הן לאחד לשון מתנה ולאחד לשון ירושה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון הלכך לא קנו עד שיאמר ירושה בתחלה וירושה בסוף ומתנה באמצע דהשתא יליף לשון מתנה מלשון ירושה דכי היכי דלשון ירושה נאמר לשניהם גם המתנה שבאמצע נאמרה בעל כרחך לשניהן דלמאן תרמייה והלכך צריך לומר כן ראובן ושמעון יירשו שדה פלונית ופלונית שנתתי להם במתנה ויירשום דעל כרחך יירשו קמא עולה על ראובן ובתרא על שמעון הלכך לשניהן נמי לשון מתנה קאמר דאיכא תרתי זימני לשון מתנה דכתב שנתתי להם דמיעריב אלשון ירושה ואיכא תרי זימני לשון ירושה אבל אם אמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלונית ופלונית ותנתן להם שדה פלונית ופלונית ויירשום הוה אמינא דהאי ותנתן ויירשום אשמעון קאי ולא קנה ראובן דכיון דשני מעשים הן יש לחלק להם גם הלשונות וכן אם אמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלונית ופלונית שנתתי להם במתנה ולא אמר ויירשום לבסוף אכתי הוה אמינא לראשון לשון ירושה ולשני לשון מתנה דשתי לשונות כנגד שתי מתנות: בפלוגתא. דרב המנונא כרב דימי אמר רבי יוחנן ורב נחמן כר''א ורב ששת כרבין אליבא דרבי יוחנן: האומר תנו שקל כו'. כגון שכיב מרע אי נמי בריא וכגון שהלך למדינת הים וצוה ליתן להם כשיעור הזה עד שיכלה הממון כולו: שקל שבגמרא היינו חצי סלע שהוא שני דינרין: נותנין להם סלע. דלא אמר שקל אלא כדי לזונן בצמצום שלא יתנו יותר מכדי צרכן: אל תתנו. היינו קפידא אין נותנין להם אלא שקל בשילהי מציאת האשה במס' כתובות מוקמינן לה כר''מ דאמר מצוה לקיים דברי המת ומיהו אמרי' התם אמר רב חסדא אמר מר עוקבא הלכתא בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו נותנין להן כל צרכן ומקשינן והא קי''ל כר''מ דאמר מצוה לקיים דברי המת ומשנינן הני מילי אחרנייתא אבל בהא מינח ניחא ליה ומאי דאמר לזרוזינהו הוא דעבד:
תוספות
אי לאפוקי מדרבא מוסיף הוא ואפשר דר' אבא נמי מודה . לרבא כדפי' בקונטרס שלישי בראשון כשר דלא ממעט הלכתא מילתא דרבא ואי לאפוקי מדשמואל ורב ששת ודרב פפא הא איתותבו אבל ר' אבא בר חמא לא איתותב ואע''ג דנקט בעדות קרקע ומשמע אבל בהלואה כשר אף על גב דנסתמא ובברייתא משמע דפסיל ליה לכל עדיות מצינן למימר דהוא הדין בהלואה דפסיל רבי אבא וקרקע סבירא ליה דמכוין בטוב כדשמואל והוי כהלואה ואפ''ה פסיל ליה ור''ת פסק בספר הישר דשלישי בראשון פסול וכן פוסק ה''ג אלא שהם אינם פוסלים אלא מדרבנן והוא פוסל מן התורה כדפסיל רב בזה בורר ומפרש הכי לאפוקי מאי אי לאפוקי מדרבא מוסיף הוא על דברי רבי אבא ואי אתא למפסק דדוקא שלישי בשני כשר ולא שלישי בראשון א''כ הוה ליה למימר אין הלכה כרבא ואי לאפוקי ממר בר רב אשי כלומר הא דלא קאמר אין הלכה כרבא. אלא הלכתא כרבי אבא משום שרוצה לכלול בהדיא דאין הלכה כמר בר רב אשי הא לית הלכתא כו' ואי משום שמואל ורב ששת ורב פפא אצטריך ליה למימר דהלכה כרבי אבא שעתה ממעט כולהו ביחד הא איתותבו ולימא אין הלכה כרבא בהדיא אי לאפוקי מדידיה לחוד אתא אלא לאפוקי מר' יוחנן דהשתא לא מצי למימר דאין הלכה כרבא ואצטריך ליה למימר דהלכה כרבי אבא דממעט לכולהו ומפיק נמי מדרבא דדוקא שלישי בשני כשר וקשה . לר''י דאי דייקינן ממילתיה דרבי אבא דוקא שלישי בשני א''כ נידוק נמי דדוקא עדות קרקע ובהלואה כשר ובברייתא פוסל הכל: ודוקא באדם אחד ושדה אחת. לא גרסינן אמר רבי יוחנן אלא הכל ממילתיה דרב דימי ורבין פליג עליה בסמוך ואמוראי נינהו אליבא דרבי יוחנן.
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|