סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מָר סָבַר לֹא עָשָׂה כְּלוּם בְּפַלְגָא וּמָר סָבַר בְּכוּלְּהוּ
שְׁלַחוּ מִתָּם בְּכוֹר שֶׁמָּכַר קוֹדֶם חֲלוּקָּה לֹא עָשָׂה כְּלוּם אַלְמָא אֵין לוֹ לַבְּכוֹר קוֹדֶם חֲלוּקָּה וְהִלְכְתָא יֵשׁ לַבְּכוֹר קוֹדֶם חֲלוּקָּה
מָר זוּטְרָא מִדְּרִישְׁבָּא פְּלַג בְּצַנָּא דְפִלְפְּלֵי בַּהֲדֵי אַחִין בְּשָׁוֶה אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי אֲמַר לֵיהּ הוֹאִיל וִיתַּרְתָּה בְּמִקְצָת וִיתַּרְתָּה בְּכׇל הַנְּכָסִים כּוּלָּן
מַתְנִי' הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי בְּנִי בְּכוֹר לֹא יִטּוֹל פִּי שְׁנַיִם אִישׁ פְּלוֹנִי בְּנִי לֹא יִירַשׁ עִם אֶחָיו לֹא אָמַר כְּלוּם שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה
הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו רִיבָּה לְאֶחָד וּמִיעֵט לְאֶחָד וְהִשְׁוָה לָהֶן אֶת הַבְּכוֹר דְּבָרָיו קַיָּימִין וְאִם אָמַר מִשּׁוּם יְרוּשָּׁה לֹא אָמַר כְּלוּם כָּתַב בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף מִשּׁוּם מַתָּנָה דְּבָרָיו קַיָּימִין
גְּמָ' לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאִי רַבִּי יְהוּדָה הָאָמַר בְּדָבָר שֶׁל מָמוֹן תְּנָאוֹ קַיָּים
דְּתַנְיָא הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֵין לִיךְ עָלַי שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת וּתְנָאוֹ בָּטֵל דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּדָבָר שֶׁל מָמוֹן תְּנָאוֹ קַיָּים
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה הָתָם יָדְעָה וְקָא מָחֲלָה הָכָא לָא קָא מָחֵיל
אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי בְּנִי בְּכוֹרִי הוּא נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם אִישׁ פְּלוֹנִי בְּכוֹר הוּא אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם דִּלְמָא בּוּכְרָא דְאִמָּא קָאָמַר
הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה אֲמַר לֵיהּ מוּחְזְקַנִי בָּזֶה שֶׁהוּא בְּכוֹר אֲמַר לֵיהּ מְנָא יָדְעַתְּ דַּהֲוָה קָרֵי לֵיהּ אֲבוּהּ בּוּכְרָא סַכְלָא דִּלְמָא בּוּכְרָא דְאִמָּא הוּא דְּכׇל בּוּכְרָא דְאִמָּא נָמֵי בּוּכְרָא סַכְלָא קָארוּ לֵיהּ
הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא אֲמַר לֵיהּ מוּחְזְקַנִי בָּזֶה שֶׁהוּא בְּכוֹר אֲמַר לֵיהּ מְנָא יָדְעַתְּ אֲמַר לֵיהּ דְּכִי הֲווֹ אָתוּ לְגַבֵּי אֲבוּהּ אֲמַר לְהוּ זִילוּ לְגַבֵּי שִׁכְחַת בְּרִי דְּבוּכְרָא הוּא וּמַסֵּי רוּקֵּיהּ
וְדִלְמָא בּוּכְרָא דְאִמָּא הוּא גְּמִירִי בּוּכְרָא דְאַבָּא מַסֵּי רוּקֵּיהּ בּוּכְרָא דְאִמָּא לָא מַסֵּי רוּקֵּיהּ
אָמַר רַבִּי אַמֵּי טוּמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם דְּאָמַר קְרָא וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה עַד שֶׁיְּהֵא בֵּן מִשְּׁעַת הֲוָיָה
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר אַף אֵינוֹ נִידּוֹן כְּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה דְּאָמַר קְרָא כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה עַד שֶׁיְּהֵא בֵּן מִשְּׁעַת הֲוָיָה

רשב"ם

מר סבר. רב פפי: לא עשה כלום בפלגא. בחלק פשיטותו וכל שכן בחלק פשוט אחיו אבל בחלק בכורה יפה מכר דיש לו לבכור קודם חלוקה: בכולהו. אפי' בחלק בכורה: והלכתא יש לו לבכור קודם חלוקה. ואם מכר או מחל או נטל חלק אחד כפשוט ויתר בכל הנכסים כולן משום דמתנה קרייה רחמנא ומשמת אב נתונה לבכור: צנא. סל מלא פלפלין: מתני' האומר איש פלוני בני. שהוא בכור לא יטול פי שנים אי נמי איש [פלוני] בני פשוט לא יירש עם אחיו: לא אמר כלום. שהרי מתנה לעקור דבר מן התורה ובעל כרחו של זה יירש עם האחין ואינו יכול לסלקו מירושה זו אלא על ידי שיתן בלשון מתנה כל נכסיו לשאר בניו או שיאמר שאר בניי יירשו כל נכסי ואליבא דרבי יוחנן בן ברוקא: המחלק נכסיו על פיו. דצוואת שכיב מרע אינה צריכה קנין ולא שטר ולא משיכה אלא בדבור פיו בעלמא וכגון שמצוה מחמת מיתה כדאמר לקמן בפרק מי שמת: וריבה לאחד. נתן לו במתנה כפליים או שהשוה להן הבכור בלשון מתנה: דבריו קיימין. שיש כח באדם ליתן ממונו במתנה לכל מי שירצה ואין כאן מתנה על מה שכתוב בתורה שהרי לא נשאר לו אחר מיתתו כלום להוריש לבניו בתורת ירושה שיטלו הפשוטים בשוה והבכור פי שנים: ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום. אם ריבה לאחד ומיעט לאחד בלשון ירושה שאמר פלוני בני יירש אותו שדה בית כור ופלוני בני יירש שדה לתך ועל בנו בכורו אמר פלוני בני יירש שדה פלוני ופלוני בני יירש שדה פלוני הגדול כשל חבירו לא אמר כלום דמתנה על מה שכתוב בתורה שאינו יכול לעשותו יורש אלא כמשפט הכתוב ודלא כר' יוחנן בן ברוקא דאמר לקמן במתניתין (דף קל.) אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין והך משנה דרבנן היא ורבותא הוא דנקט ריבה לאחד ומיעט לאחד משום ירושה לא אמר כלום וכל שכן היכא דעקר כל הנחלות מן האחין והוריש לאחד מהן לא עשה ולא כלום: כתב בין בתחלה כו' דבריו קיימין. דכיון דאיכא לשון מתנה בהדה מהני ליה דאף לשון ירושה קונה: גמ' לימא מתני'. דקתני אין אדם מתנה דלא כרבי יהודה ואנן קיימא לן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כר' יהודה: שאר. מזון: עונה. תשמיש: ותנאו בטל. דאין אדם מתנה על מה שכתוב בתורה והוי קידושי המעשה מעשה והתנאי כמאן דליתיה דכמעשה בלא תנאי דמי: בדבר של ממון. שאר וכסות אבל עונת תשמיש מצוה היא וצערא דגופא הוא: תנאו קיים. הקדושין קדושין ויש לה עליו עונה אבל לא שאר וכסות ומתני' נמי של דבר ממון הוא: התם קא מחלה. שעל מנת כן קבלה קדושין ובההיא הנאה דמקדש לה מחלה ליה וכיון דקבלה לקדושין מיניה נתרצית למחול אבל הכא מי מחיל מה הנאה יש לו לבן שימחול ואע''פ ששתק הבן אין זו מחילה דאינו רוצה להכעיס את אביו ולא גרסינן מי ידע דמחיל: האומר איש פלוני. הנה הוא בני בכורי מהימנינן ליה לאב ליטול פי שנים דאפי' רבנן דפליגי אדר' יהודה לקמן בשמעתין ואמרי אינו נאמן הני מילי בדמוחזק לן דלאו בכור הוא אבל בדלא מוחזק לן הי מינייהו בכור מודו דנאמן כדאמרינן לקמן אלא לרבנן יכיר למה לי בצריך היכרא: אבל אמר יירש פלוני בני הנה הוא בכור. ולא אמר בכורי אז לא יטול פי שנים דלמא בוכרא דאמא קאמר והוי בכור לכהן אבל לא לנחלה דלא הוי ראשית אונו דידיה ומספיקא לא יהבינן ליה פי שנים ואפילו אם תפס מפקינן מיניה דלא קרינא ביה יכיר לאחרים דאכתי מספקא לן: מוחזק אני בו. ועד אחר עמו (כו'): בוכרא סוכלא. בכור שוטה: דכל בוכרא דאמא בוכרא סוכלא קרי ליה. ולא משום שטותו אלא לפי שאינו בכור גמור כמו הדס שוטה שאינו כשר: מוחזק אני בזה שהוא בכור. והיה עד אחד עמו והאי בכור היה שמו שכחת כדלקמיה: דכי הוו אתו. החוששין בעיניהן: שכחת ברי. שם הבכור ולאו היינו בריה דר''ח דאמרי' בלא יחפור (לעיל דף כו.) אמר ר''ח לא שכיב שכחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא זמנה: מסי רוקיה. לעין: אמר ר' אמי. בכור הנולד טומטום שאין ניכר בו לא זכרות ולא נקבות ולאחר זמן נקרע ונמצא זכר שהיה גיד שלו וביציו טמונין בגוף ורבותא נקט דאף על גב שנמצא זכר גמור וכל שכן אנדרוגינוס שאין ספיקו עתיד להוודע: והיה. קרא יתירא הוא: הויה. לידה:

תוספות

לא עשה כלום בפלגא. פירש הקונטרס בחלק פשיטותו וכל שכן בחלק פשיטות אחין ואין נראה דחלק פשיטותו פשיטא דמכר כדקאמר לעיל מה חלק פשוט אע''ג דלא אתי לידיה אלא נראה דלא עשה ולא כלום בפלגא היינו בחלק פשיטות אחין אבל חלק בכורה מכר וכל שכן חלק פשיטותו ומר סבר לא עשה ולא כלום בכולהו לא חלק בכורה ולא חלק פשיטות אחין אך תימה דלמאן דאמר לא עשה ולא כלום בפלגא היינו בחלק פשיטות אחין מאי קא משמע לן רבא וכי על חלק אחין הוצרכו לישאל: והלכתא יש לבכור קודם ' חלוקה. אע''ג דקיימא לן כרבנן כדפסק רב פפא דאין בכור נוטל פי שנים במלוה כרבנן דאמרי חלק בכורה עד דאתי לידיה מודו רבנן דיש לו לבכור קודם חלוקה כפ''ה דהוי שפיר ראוי לתת לו שמשעה שמת האב היה ראוי לתת לו ומיהו מכל מקום אין נוטל פי שנים בשבח דלא מלתת לו ממעטינן לה אלא מימצא לו ממעטינן דבעי מצוי ומוחזק למעוטי ראוי מלוה ושבח ומלתת לו גלי לן מדקרייה מתנה דרשינן מימצא לו מצוי ומוחזק ואי לא ימצא לו לא הוה דרשינן מלתת לו פרט לראוי וכן משמע ההיא דספרי דבי רב דמימצא לו ממעטינן שבח ולעולם אית להו לרבנן דיש לו לבכור קודם חלוקה והא דאמרינן ואם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי לא הוי טעמא משום דיש לו קודם חלוקה דאפי' אין לו לבכור יכול לומר איני נוטל ואיני נותן דלא משום שרוצה להסתלק מן הבכורה לגמרי שלא יוכל לחזור ולתבעה קאמר אלא הכי קאמר להו איני נוטל וכל זמן שלא נטלתי לא תוכלו לתבעני כלום: הרי זו מקודשת ותנאו בטל. מפורש . בריש אע''פ (כתובות דף נו. ד''ה הרי):

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר