שמגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב, ולפיכך, בנות צלפחד שהיו זכאיות — זכו שתתגלה בגללן פרשה של זכות, והמקושש — פרשה של חובה. אלו דברי ר' שמעון השקמוני.

ומעתה, אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך] לומר כדברי רבה שארץ ישראל מוחזקת היא, מאי קא מסתפקא ליה [מה היה מסופק לו] למשה רבינו אם בנות צלפחד נוטלות חלק בכורה? והלא נחלת חפר נחשבה כמוחזקת, וצלפחד היה בכורו!

ומשיבים: היא גופה [עצמה] השאלה האם ארץ ישראל מוחזקת בידי יוצאי מצרים, קא מסתפקא ליה [היתה מסופקת לו], והיא היתה השאלה ששאל את ה', וכך נסתפק: האם מה דכתיב [שנאמר]: "ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'" (שמות ו, ח), כוונתו לומר: ארץ ישראל ירושה היא לכם מאבותיכם, ודינה כמוחזקת בידי יוצאי מצרים, או דלמא [שמא] כוונת השימוש במלה "מורשה" באה להדגיש להם ענין אחר, לומר ליוצאי מצרים שהם מורישין לבניהם את הנחלה, ואינן יורשין בעצמם, לפי שהם עתידים למות במדבר?

ופשטו ליה [ופתרו לו] מן השמים תרוייהו [שתיהן]: שהפסוק בא ללמד כי ירושה לכם מאבותיכם שהארץ מוחזקת ויש בה חלק בכורה, וגם שמורישין ואינן יורשין. ודבר זה שכבר מראש נאמר ליוצאי מצרים שאינם עתידים להיכנס לארץ, היינו דכתיב [זהו שנאמר] כשאמרו ישראל בשירת הים: "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך" (שמות טו, יז), ויש לדייק בכתוב: תביאנו (=תביא אותנו) לא נאמר, אלא "תביאמו" (=תביא אותם), מלמד שהיו בני ישראל מתנבאין באותה עת שהם עצמם לא יגיעו לארץ, ואינן יודעין מה הם מתנבאין.

א אגב שהובא מעשה בנות צלפחד, דנים עוד בפרשה זו, נאמר: "ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה" (במדבר כז, ב), ויש לתמוה על סדר הפסוק: אפשר עמדו לדין בתחילה לפני משה, ולא אמר להם דבר, ואחר כך באו לפני אלעזר, ולא אמרו להן דבר, ועמדו לפני הנשיאים וכל העדה ושאלו אותם?

אלא סרס המקרא קרא אותו שלא כסדרו ודרשהו, שתחילה הלכו לעדה וגמרו במשה רבינו, אלו דברי ר' יאשיה. אבא חנן אמר משום (בשם) ר' אליעזר: בבית המדרש היו כולם יושבין, משה ואליעזר, הנשיאים והעם, והלכו בנות צלפחד ועמדו להן באותה שעה לפני כולן, והכתוב מונה אותם לפי סדר חשיבותם.

ומעירים: במאי קמיפלגי [במה הם חלוקים] שפירשו את המקרא הזה בצורות שונות? מר סבר [חכם זה, אבא חנן, סבור]: חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב, ולכן מזכירים גם את התלמיד במקום שהרב נמצא בו. ומר סבר [וחכם זה, ר' יאשיה, סבור]: אין חולקין כבוד לתלמיד במקומו של הרב, ואם היו כולם יושבים יחד לא היו מזכירים את האחרים במקום משה.

ומסכמים: והלכתא [והלכה היא] שחולקין כבוד לתלמיד. והלכתא [והלכה היא] שאין חולקין. ותוהים: קשיא הלכתא אהלכתא [קשה הלכה על הלכה]! ומשיבים: הלכתא אהלכתא [מהלכה על הלכה] לא קשיא [קשה], כי מדובר במקרים שונים, הא [הלכה זו] שחולקים כבוד לתלמיד מדברת באופן דפליג ליה רביה יקרא [שחולק לו רבו עצמו כבוד] ואז מותר גם לאחרים לחלוק לו כבוד, הא [הלכה זו] שאין חולקים כבוד לתלמיד מדברת באופן שלא פליג ליה רביה יקרא [חולק לו רבו כבוד], ואז אין אחר רשאי לעשות זאת.

ב תנא [שנה החכם]: בנות צלפחד חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן.

ומסבירים: מנין שחכמניות הן — שלפי שעה דברו, כלומר, שבאו בטענתן בזמן הנכון, בעת שראויה טענתן להישמע. שאמר רב שמואל בר רב יצחק: מלמד שהיה משה רבינו יושב ודורש באותו הזמן בפרשת יבמין, שנאמר: "כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו... יבמה יבוא עליה ולקחה לו לאשה" (דברים כה, ה), באותה שעה אמרו לו בנות צלפחד: לפי זה, אם כבן אנו חשובין — תנה לנו נחלה כבן, אם לאו [לא] — תתיבם אמנו! מיד כששמע משה את הדברים הללו, שהיה טעם בדבריהן, "ויקרב משה את משפטן לפני ה'" (במדבר כז, ה).

ומנין שדרשניות הן — שהיו יודעות לדרוש את הכתוב ואומרות: אילו היה לו בן לא דברנו, אבל כיון שאין בן — הרי אנו עומדות במקומו. ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא]: אילו היתה לו בת לא דיברנו! אמר ר' ירמיה: סמי [מחק] מכאן "בת", כלומר, לא כך צריך לומר, שהרי הן עצמן היו בנות. אביי אמר, כך צריך לפרש: אפילו היה בת לבן לא דברנו, שהיא היתה זוכה בנחלה. אבל כיון שלא נשארו צאצאים אחרים, הנחלה היא לנו.

ומנין שצדקניות הן — שלא נישאו, כלומר, מיהרו להינשא, אלא המתינו עד שיינשאו להגון (מתאים) להן. תני [שנה] ר' אליעזר בן יעקב: אפילו קטנה (צעירה) שבהן לא נשאת כשהיתה פחותה מארבעים שנה, שכל כך המתינו עד שיימצא הבעל הראוי להן.

ומקשים: איני [כן הוא]? והא [והרי] אמר רב חסדא: מי שניסת פחותה מבת עשרים שנה — הרי היא יולדת ילדים עד גיל ששים שנה, אם נישאת מבת עשרים ומעלה — יולדת עד גיל ארבעים, אם נישאת בת ארבעים — שוב אינה יולדת לעולם! אלא, מתוך שצדקניות הן נעשה להן נס כיוכבד, שילדו הרבה לאחר הזמן הראוי לשאר נשים ללדת. ומהו הנס שנעשה ביוכבד? — דכתיב [שנאמר] כשלקח עמרם את יוכבד קודם שנולד משה: "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" (שמות ב, א),