ומקשים: אי הכי [אם כך], שצריך להשיא בת יורשת נחלות לאיש שאביו ממטה אביה ואמו ממטה אימה, האי [זה] הכתוב "לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה" (במדבר לו, ח) — "לאחד ממשפחת מטה אביה ואמה תהיה לאשה "מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]! ומשיבים: אי כתיב הכי [אם היה כתוב כך], הוה אמינא [הייתי אומר] כי הוא הדין אפילו איפכא [להיפך], שתינשא למי שאמו ממטה אביה ואביו ממטה אימה. שאין זה משנה לאיזה שבט שייך הבעל, ובלבד שיהא קשור לשני המטות, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] הכתוב באופן זה שצריך הדבר להיות דווקא בצורה זו — שתינשא לאיש שאביו ממטה אביה.

ומעירים: בענין זה של נישואי אשה יורשת נחלה, תניא [שנויה ברייתא] הדנה בהסבת נחלה משבט לשבט בסבת (הסבת) הבן, ותניא [ושנויה ברייתא] הדנה בסבת הבעל. ומפרטים: תניא [שנויה ברייתא] בסבת הבן: מה שנאמר "ולא תסב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה" (במדבר לו, ז), בסבת הבן הכתוב מדבר, כלומר, לכן מצוה התורה לאשה להינשא לאיש משבט אביה, כי מאחר שהבן יורש את אימו, הריהו מעביר בכך את הנחלה לשבט אביו.

אתה אומר: בסבת הבן, או אינו אלא בסבת הבעל? כשהוא אומר: "ולא תסב נחלה ממטה למטה אחר" (במדבר לו, ט), הרי בסבת נחלה על ידי הבעל אמור הכתוב, הא [הרי] מה אני מקיים "ולא תסב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה" — בסבת הבן הכתוב מדבר.