אמר רבא: סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו על המיץ היוצא ממנו קידוש היום, ואינו צריך להמתין עד שייעשה יין!

ואלא תאמר שבא רב למעוטי [למעט] יין הבא מפיה ומשוליה (תחתיתה) של החבית, שיש בפיה תערובת יין וקמחים שונים ובשוליה יש שמרים, ואולם גם כאן הא תני [הרי שנה] ר' חייא: מפיה ומשוליה של חבית לא יביא יין לנסכים, ואם הביא — כשר, ואם כן, הוא כשר אף לכתחילה לקידוש!

ואלא תאמר שבא רב למעוטי [למעט] סוגי יין גרועים, כגון: יין כושי (שחור), בורק (לבן), היליסטון (מתוק), יין של מרתף, כלומר, יין סתם שלא נבדק ויש חשש שכולו או מקצתו החמיץ, וכן יין של צמוקים? והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: בכולן, בכל אלה שנזכרו, לא יביא לנסכים, ואם הביא — כשר, וכל שכן שיהא כשר לקידוש!

ואלא תאמר שבא רב למעוטי [למעט] יין קוסס (שהחל להחמיץ), או מזוג במים, או מגולה שנתגלה כיסויו ויש חשש ששתה ממנו נחש, ושל שמרים שמיצו מהם יין, ויין שריחו רע, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: בכולן, בכל אלה שנזכרו לא יביא לנסכים, ואם הביא — פסול, ועדיין יש לשאול: מבין כל אלה הנזכרים

למעוטי מאי [למעט את מה] לענין קידוש אמר רב? אי למעוטי [אם למעט] יין קוסס, הרי פלוגתא [מחלוקת] של ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי היא (לעיל בבא בתרא צו,א), האם יין כזה בכלל נחשב יין!

אי למעוטי [אם למעט] יין מזוג, הלא עלויי עלייה [עילה השביח אותו] על ידי המזיגה, שאמר ר' יוסי בר' חנינא: אף שחכמים סבורים שמברכים "הגפן" על יין גם כשאינו מזוג, שלא כדעת ר' אליעזר, מכל מקום מודים חכמים לר' אליעזר בכוס של ברכה, שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים, משמע שלענין ברכה וקידוש דווקא יין מזוג הוא המובחר!

אי [אם] תאמר למעוטי [למעט] מגולה, אין צריך לומר שאין אומרים עליו קידוש, כי סכנה היא בכלל לשתות ממנו, שמא שתה ממנו נחש והטיל בו ארס!

אי למעוטי [אם למעט] יין של שמרים, היכי דמי [כיצד היה בדיוק]? אי דרמא תלתא ואתא [אם שהטיל שלוש מידות מים לתוך השמרים ובא, יצא] משם משקה שיש בו ארבעה מידות, והלא חמרא מעליא [יין מעולה] הוא! אי דרמא תלתא ואתא תלתא ופלגא [אם שהטיל שלושה ובא, יצא, משקה שיש בו שלושה ומחצה], פלוגתא דרבנן [מחלוקת של חכמים] ואחרים היא, והלכה כחכמים, שאין זה קרוי יין כלל!

אלא יש לומר, שרב בא למעוטי [למעט] יין שריחו רע שאין מקדשים עליו. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לעולם בא למעוטי [למעט] יין מגולה. ואף על גב דעבריה [ואף על פי שהעביר אותו] במסננת, כדברי ר' נחמיה שלדעתו על ידי כך מיתקן היין ואין חשש לסכנה, אפילו הכי [כך] אמר רב שפסול הוא לקידוש, משום שנאמר: "הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך" (מלאכי א, ח), שמכאן למדים כי דבר שאין נותנים אותו כמתנה לאדם חשוב אף אין משתמשים בו לצורך גבוה.

ועוד בענין זה של יין הכשר לקידוש, בעא מיניה [שאל אותו] רב כהנא חמוה [חמיו] של רב משרשיא מרבא: חמר חווריין [יין לבן], מהו דינו, האם מותר להשתמש בו לצורך נסכים או קידוש? אמר ליה [לו]: הרי נאמר: "אל תרא יין כי יתאדם" (משלי כג, לא), משמע שהצבע האדום הוא שבחו של היין, ואם אינו אדום אינו ראוי.

שנינו במשנה שבמכירת קנקנים בשרון מקבל הקונה על עצמו עשר פיטסות (קנקנים שאינם עשויים כל צורכם) למאה. תאנא [שנה החכם] שמכל מקום אינו מקבל עליו אלא פיטסות (כדים גדולים) נאות ומגופרות שעשו אותן עם גופרית כדי לחזקן. ואם לא כן — אינו מקבל, לפי שהן לא ראויות מתחילתן כלל לשימוש.

א משנה המוכר יין לחבירו והחמיץ היין לאחר מכן — אינו חייב באחריותו, ופטור המוכר מלשלם ללוקח. אבל אם ידוע שיינו של מוכר זה מחמיץ — הרי זה מקח טעות, שהרי התכוון הקונה לקנות יין המשתמר. ואם אמר לו המוכר: "יין