אי דליכא לאישתלומי מיניה [אם אין אפשרות לקונה לקבל תשלום ממנו, מן המוכר] שהוציא כבר את הכסף שקיבל עבור שורו — ליעכב תורא בזוזיה [שיעכב את השור בכספו] ויהא שור זה כתשלום לממון שמגיע לו, דאמרי אינשי [שהרי כך אומרים אנשים] בפתגם מקובל: מן מרי רשותיך פארי אפרע [מהחייב לך אפילו תבן היפרע], שאם אינו יכול לקבל כסף —

שיקבל כל דבר אחר השווה כסף! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה], אלא במקרה דאיכא לאישתלומי מיניה [שיש אפשרות לקבל תשלום ממנו] בממון, ובכך נחלקו,

רב אמר: הרי זה מקח טעות, שהרי בתר רובא אזלינן [אחר הרוב אנו הולכים], ורובא לרדיא זבני [והרוב קונים שוורים לחרישה], ולכן צריך המוכר להחזיר לו את כספו. ושמואל אמר [יכול לומר] לך: כי אזלינן בתר רובא [כאשר אנו הולכים אחר הרוב] — הרי זה באיסורא [בעניינים של איסור והיתר], בממונא [בענייני ממונות] — לא הולכים אחר הרוב, אלא הכלל הקובע הוא: המוציא מחבירו עליו הראיה.

(סימן לראיות שמביאים בבירור המחלוקת הזו: אשה ועבד שור שורין ופירות).

מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו: האשה שנתאלמנה או נתגרשה, והיא אומרת: בתולה נישאתי ולכן מגיעה לי כתובה של מאתיים זוז, והוא (או יורשיו) אומר: לא כי, אלא אלמנה נשאתיך ומגיע לך רק מאה זוז, הרי אם יש עדים שבחופתה יצאה בהינומא וראשה פרוע והרי זה כדרך הבתולות הנישאות — כתובתה מאתים.

ונדייק מכאן: טעמא דאיכא [הטעם, דווקא שיש] עדים על כך, הא ליכא [אבל אם אין] עדים — לא, ואמאי [ומדוע]? לשיטת רב לימא [אמור]: הלך אחר רוב הנשים, ורוב נשים כשהן בתולות הן נישאות!

אמר רבינא, משום דאיכא למימר [שיש לומר] כנגד זה: אמנם רוב נשים בתולות נישאות, ואולם יש מיעוט — הנישאות אלמנות. ועוד, כל הנישאת בתולה יש לה קול (פרסום) שכך נישאה, וזו המתדיינת הואיל ואין לה קול ואין יודעים אם נישאת בתולה — איתרע [הורע] לה רובא [הרוב] שרוב הנשים נישאות בתולות, וכיון שכן יש צורך בעדים כדי להוציא ממון מן הבעל.

ומקשים: אי [אם] אתה אומר שכל הנישאות בתולות יש להן קול, אם כן, גם כי איכא [כאשר יש] עדים מאי הוי [מה בכך]? והרי מדלית [מכיון שאין] לה קול — סהדי שקרי נינהו [עדי שקר הם]!

אלא, כך צריך לומר: רוב הנישאות כשהן בתולות יש להן קול, וזו הואיל ואין לה קול — איתרע [הורע] לה רובא [הרוב], אבל בדרך כלל הולכים אף בממון אחר הרוב.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת לדבר ממה ששנינו בברייתא: המוכר עבד לחברו ונמצא העבד גנב או קוביוסטוס (שטוף במשחק בקוביה), והרי זה אינו עבד ראוי — הגיעו, כלומר, המיקח נגמר, ואין הקונה יכול לטעון שהיה זה מיקח טעות. אם היה העבד לסטים מזויין (שודד) או מוכתב למלכות (שנידון ליהרג) — אומר לו הקונה למוכר: הרי שלך לפניך וקח אותו והשב לו את כספי.

ויש לשאול: רישא [בתחילה, במקרה הראשון] שנמצא גנב או קוביוסטוס,