|
טקסט הדף מנוקד
דִּתְנַן כַּוֶּורֶת דְּבוֹרִים רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הֲרֵי הִיא כַּקַּרְקַע וְכוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוּל
וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה בִּמְקוֹמָהּ וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת חַיָּיב חַטָּאת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוּל וְאֵינָהּ כַּקַּרְקַע וּמְקַבֶּלֶת טוּמְאָה בִּמְקוֹמָהּ וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת פָּטוּר אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דִּכְתִיב וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ וְכִי מָה עִנְיַן יַעַר אֵצֶל דְּבַשׁ אֶלָּא לוֹמַר לָךְ מָה יַעַר הַתּוֹלֵשׁ מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת חַיָּיב חַטָּאת אַף דְּבַשׁ הָרוֹדֶה מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת חַיָּיב חַטָּאת מֵיתִיבִי דְּבַשׁ הַזָּב מִכַּוַּורְתּוֹ אֵינוֹ לֹא אוֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי נִיחָא אֶלָּא לְרָבָא קַשְׁיָא אָמַר רַב זְבִיד כְּגוֹן שֶׁזָּב עַל גַּבֵּי כְּלִי מָאוּס רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר כְּגוֹן שֶׁזָּב עַל גַּבֵּי קַשְׂקַשִּׂין מֵיתִיבִי דְּבַשׁ בְּכַוַּורְתּוֹ אֵינוֹ לֹא אוֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה חִישֵּׁב עָלָיו לַאֲכִילָה מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין לְמַשְׁקִין מְטַמֵּא טוּמְאַת מַשְׁקִין בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי נִיחָא אֶלָּא לְרָבָא קַשְׁיָא אָמַר לָךְ רָבָא תָּרֵיץ הָכִי חִישֵּׁב עָלָיו לַאֲכִילָה אֵינוֹ מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין לְמַשְׁקִין אֵינוֹ מְטַמֵּא טוּמְאַת מַשְׁקִין תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא דְּבַשׁ בְּכַוַּורְתּוֹ מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין שֶׁלֹּא בְּמַחְשָׁבָה זֵיתִים לָקוֹץ מַנִּיחַ שְׁתֵּי גְרוֹפִיּוֹת תָּנוּ רַבָּנַן הַלּוֹקֵחַ אִילָן מֵחֲבֵירוֹ לָקוֹץ מַגְבִּיהַּ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח וְקוֹצֵץ בְּתוּלַת הַשִּׁקְמָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים סַדַּן הַשִּׁקְמָה שְׁנֵי טְפָחִים בְּקָנִים וּבִגְפָנִים מִן הַפְּקָק וּלְמַעְלָה בִּדְקָלִים וּבַאֲרָזִים חוֹפֵר וּמְשָׁרֵשׁ לְפִי שֶׁאֵין גִּזְעָן מַחְלִיף וּבְתוּלַת הַשִּׁקְמָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים בָּעֵינַן וּרְמִינְהִי אֵין קוֹצְצִין בְּתוּלַת הַשִּׁקְמָה בִּשְׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדַרְכּוֹ אָסוּר אֶלָּא מַגְבִּיהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְקוֹצֵץ אוֹ גוֹמֵם מֵעַם הָאָרֶץ מֵעַם הָאָרֶץ הוּא דְּקָשֵׁי הָא אִידַּךְ מְעַלֵּי לַהּ אָמַר אַבָּיֵי שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מְעַלֵּי לַהּ מֵעַם הָאָרֶץ וַדַּאי קָשֵׁי לַהּ מִכָּאן וְאֵילָךְ לָא מִקְשֵׁי קָשֵׁי לַהּ וְלָאו עַלּוֹיֵי מְעַלֵּי לַהּ גַּבֵּי שְׁבִיעִית עָבְדִינַן מִידֵּי דְּוַדַּאי קָשֵׁי לָהּ גַּבֵּי מִקָּח וּמִמְכָּר עָבְדִינַן מִידֵּי דְּוַדַּאי מְעַלֵּי לַהּ בִּדְקָלִים וּבַאֲרָזִים חוֹפֵר וּמְשָׁרֵשׁ לְפִי שֶׁאֵין גִּזְעָן מַחְלִיף וְאֶרֶז אֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף וְהָא דְּרֵישׁ רַבִּי חִיָּיא בַּר לוּלְיָינִי מַאי דִּכְתִיב צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה אִם נֶאֱמַר תָּמָר לָמָּה נֶאֱמַר אֶרֶז וְאִם נֶאֱמַר אֶרֶז לָמָּה נֶאֱמַר תָּמָר אִילּוּ נֶאֱמַר אֶרֶז וְלֹא נֶאֱמַר תָּמָר הָיִיתִי אוֹמֵר מָה אֶרֶז אֵין עוֹשֶׂה פֵּירוֹת אַף צַדִּיק אֵין עוֹשֶׂה פֵּירוֹת לְכָךְ נֶאֱמַר תָּמָר וְאִם נֶאֱמַר תָּמָר וְלֹא נֶאֱמַר אֶרֶז הָיִיתִי אוֹמֵר מָה תָּמָר אֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף אַף צַדִּיק אֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף לְכָךְ נֶאֱמַר אֶרֶז אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בִּשְׁאָר מִינֵי אֲרָזִים כִּדְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמְרִי בֵּי רַב עֲשָׂרָה מִינֵי אֲרָזִים הֵן שֶׁנֶּאֱמַר אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים וְגוֹ' אֶרֶז אַרְזָא שִׁיטָּה תּוּרְנִיתָא הֲדַס אַסָּא עֵץ שֶׁמֶן אֲפַרְסְמָא בְּרוֹשׁ בְּרָתֵי תִּדְהָר שָׁאגָא וּתְאַשּׁוּר שׁוּרְבִּינָא הָנֵי שִׁבְעָה הָוֵי כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן אַלּוֹנִים אַלְמוֹנִים אַלְמוּגִּים אַלּוֹנִים בּוּטְנֵי אַלְמוֹנִים בָּלוּטֵי אַלְמוּגִּים רשב"םדתנן כוורת דבורים כו'. כבר פירשתי בפ' המוכר את הבית: הרי היא כקרקע. והלכך אפי' אם חישב עליה לא הוי מאכל לקבל טומאה כדנפקא לן מיערת הדבש: ה''ג דבש שזב מן הכוורת אינו לא אוכל ולא משקה בשלמא לאביי ניחא אלא לרבא קשיא. ולא גרסינן בשלמא לאביי אע''ג דזב מוקצה הוא ופירוש משובש היה בספרים שטעו לומר דלענין שבת מיירי ולאו מילתא היא דלא שייך למימר האי לישנא דאינן לא אוכל ולא משקה אלא לענין טומאה אבל לענין איסור מוקצה דשבת ה''ל למימר דבש שזב מכוורת אסור אלא לענין הלכות טומאה מיתנייא כדתניא נמי כי האי גוונא בתוספתא בתחלת מס' טהרות (פ''ב) דבש שזב מכוורת דבורים מטמא טומאת משקין חשב עליו לאוכלין מטמא טומאת אוכלין: אינו לא אוכל כו'. כלומר לא מקבל טומאה: בשלמא לאביי. דמוקי דבש כוורת בשתי חלות ה''נ בשתי חלות הלכך ניחא ולא תקשי לרב כהנא דכיון דאיתקצו לדבורים אע''ג דזב בעי מחשבה: אלא לרבא. דלא בעי לאוקומי בשתי חלות קשיא לרב כהנא דאפי' אי מוקי לה כר''א כיון דזב לא חשיב כקרקע: ע''ג כלי מאוס. והלכך כיון דבתוך הכוורת לא הוי חשיב אוכל כר''א והשתא כשיוצא הרי זב ע''ג כלי מאוס הלכך צריך מחשבה אבל אליבא דרבנן דחשיבי ליה אוכל בתוך הכוורת לא מיבטיל שם אוכל מיניה משום כלי מאוס עד שיפסל מלאכול הכלב כדאמרינן בשחיטת חולין (דף עא.) כן נראה בעיני: קשקשין. קיסמין דקין שאין ראוי לאספו אבל גבי כלי מאוס חשיב אוכל: בשלמא לאביי ניחא. דמוקי לה בשתי חלות ולא תקשי לרב כהנא: אלא לרבא קשיא. לרב כהנא דבעל כרחך לאו ר''ע היא דמחשבה לא מהניא ליה לשווייה כתלוש כי היכי דלא מהני לפירות מחוברים לקרקע לקבולי טומאה במחשבה: טפח. דהדר וצמח ואע''ג דלא הניח שום גרופית: בתולת השקמה. שלא נקצצה מעולם: סדן. שכבר נקצץ פעם אחרת וגדל: לפי שאין גזעו מחליף. אם יניח ממנו חוץ לקרקע הואיל ונקצץ בראשו: ובתולת השקמה ג' טפחים. בתמיה והלא די בפחות: מפני שהיא עבודה. שיגדל יותר וכתיב וכרמך לא תזמור (ויקרא כה): כדרכו אסור. כדמפרש לקמיה: מן הקרקע עד י' טפחים. ולת''ק איכא למימר דלית ליה האי שיעורא אלא שיעור אחרינא כגון מג' ולמעלה אסור: וקוצץ. מלמעלה מעשרה היזק הוא לאילן ומכחישו: הא אידך. טפח או ב' טפחים מעליא ליה ואמאי קתני לעיל ג' טפחים במשהו סגיא: מכאן ואילך. מן הקרקע עד ג' ומג' עד י': לא מקשי קשי. כל כך ולא עלויי מעלי אלא מספקא לן משום דזימנין קשי וזימנין מעלי: הלכך גבי שביעית. שאסור לזמור אילן כדי שיבריא עבדינן מידי דודאי קשי דפשיטא לן ביה דלא ישביח בזימור זה משום דספק איסור דאורייתא לחומרא אבל גבי מקח וממכר דעת המוכר לשייר לעצמו כדי מחיית האילן ודאי: אם נאמר תמר. שעושה פירות ואין גזעו מחליף למה נאמר ארז שגזעו מחליף ואין עושה פירות קשו קראי אהדדי אם מדמהו לארז ותמר מכל וכל: אף צדיק אין עושה פירות. שאוכל צדקותיו בעוה''ז ואין לו לעוה''ב א''נ שאין מאכילין אותו פרי מעלליו לכך נאמר תמר כדכתיב נמי קרא אחרינא אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעיה ג): אין גזעו מחליף. אם נקצץ: אף צדיק אין גזעו מחליף. אם מת שלא יוליד בן כמותו א''נ אם יפול לא יקום: לכך נאמר ארז. כדכתיב כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כד): ארזא. קיצא בלע''ז: תורניתא. פי''ץ. כל שמות הללו הם היו בקיאים בהם: אפרסמא. שף שממנו עושין הזפת כן נראה בעיני: ברתי. בויי''ש: שאגא. איכא דאמר שף וא''כ אפרסמא הוא שממנו יוצא שמן אפרסמון: שורבינא. לא איתפרש: ומקשינן הני שבעה הוו: הוסיפו עליהן. חכמים על אותן שבאותו פסוק: אלונים. בוטמי כדמתרגמא תחת האלה בוטמא (בראשית לה): בלוטי. קיישנ''א שטעון גלונץ: תוספותתריץ ואימא הכי חישב עליו כו'. אינו מגיה הברייתא אלא ה''ק דבש בכוורתו אינו לא מאכל ולא משקה לענין זה שאם חישב לאכילה שיהא מטמא טומאת אוכלים: בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה. וא''ת בלא קנייה נמי יש לו מן הפקק ולמעלה מתנאי יהושע כדאמר בס''פ מרובה (ב''ק דף פא.) וי''ל דלאו פירכא היא כלל דאין לו רשות לחתוך בחנם אלא בשביל נטיעה ודוקא מן החדש שאינו עושה פירות וממקום שאינו עושה פירות וממקום שאין רואה את החמה כדאמר התם ועוד דכמה פקקים יש בגפנים וקנים והכא מן התחתון והתם מן העליון: לא מקשי קשי לה ולא עלויי מעלי לה. לאו דוקא דא''כ גבי שביעית אמאי אסור הא אמר בע''ז (דף נ:) אוקמי אילנא שרי אברויי אילנא אסור אלא לא ודאי מיקשי קשיא ולא עלויי מעלי לה: מה ארז אינו עושה פירות. וא''ת הא אמר בפ''ק דע''ז (דף יד. ושם ד''ה פירי) מאי איצטרובל פירא דארזא וי''ל דהתם בשאר מיני ארזים שעושין פירות והכא בההיא שאין עושין פירות: שיטה תורניתא. והא דאמר בפרק קמא דע''ז (שם) דתורניתא אין לו עיקר לאו היינו תורניתא דהכא אלא מין אחר אבל האי שהוא מין ארז יש לו עיקר: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|