הערות

^[2] בגמרא לקמן מה א, יתבאר אם המשנה עוסקת בכלים שבודאי ניתנו לו לתקן, וטוען האומן שאחר כך קנאם, או אפילו אם אין ידוע הדבר שכלים אלו נמסרו לו לתקן, אלא שרגיל הוא לקבל כלים לתיקון, אינו נאמן לומר "לקוח הוא בידי".

^[3] כן פירש הרשב"ם, וראה בסוגיית הגמרא בעמוד ב "הא דנחית לכולה הא דנחית לפלגא".

^[4] נתבאר על פי פירושו הראשון של הרשב"ם; וכתב עוד: אי נמי: כך הוא מנהג אריסים, לעבוד קרקע עשר שנים, וחמש שנים אוכל האריס, וחמש שנים אוכל בעל הבית, וראה מה שנתבאר בזה בגמרא לקמן מו ב, וצריך עיון כמבואר בהערות שם.

^[5] פירש הרשב"ם: לא לאיש - שאוכל פירות נכסי מלוג של אשתו - חזקה בנכסי אשתו, דאורחיה דבעל למיכל פירי, ואם יגרשנה תיטול נכסי מלוג שלה, ובגמרא פריך פשיטא; והוא לקמן מט א: פשיטא, כיון דאית ליה לפירא, פירא הוא דקאכיל! ? ומשנינן: לא צריכא [אלא ב] דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך, ופירש שם הרשב"ם: ואפילו הכי אין לאיש חזקה, דאין אשתו מקפדת אם יאכל הפירות שלא כדין; ובפנים נתבאר כמסקנת הגמרא, ודלא כהרשב"ם שפירשה כההוה אמינא.

^[6] נתבאר על פי מסקנת הגמרא.

^[7] העירו האחרונים, דהנה ברשב"ם לקמן נב ב ד"ה במה דברים אמורים כתב: במה דברים אמורים דבעינן שלש שנים, ולא הזכיר את אלו ששנינו עליהם במשנתנו שאין להם חזקה כלל, ואכן מסתבר לכאורה כדברי הרשב"ם שם, ומשום שעיקר כוונת המשנה היא ללמד שאין חזקת קנין צריכה משך זמן של שלש שנים; ודברי הרשב"ם כאן שהזכיר אף את אלו צריכים ביאור.

^[8] כן פירש הרשב"ם כאן ; ולקמן נג א ד"ה כתב הרשב"ם: וגבי "נעל כל שהוא" [במשנתנו], נמי איכא לפרושי כי האי גוונא, שסתם פתח סתימה כל שהוא דמעיקרא עיילי לה ברווחא והשתא עיילי לה בדוחקא [מתחילה היה אפשר ליכנס בריוח, ועכשיו נכנסים לה בדוחק], אי נמי שקבע מנעול בדלת לנעול בו, דהיינו בנין; אבל סגר את הדלת ונעל במפתח בנכסי הגר, אינה חזקה, דאין זה אלא עושה מצוה לשמור בית חבירו, ומבריח ארי מנכסי חבירו הוא; [ראה שם בגמרא, וראה בתוספות ובראשונים שם, מה שכתבו על דברי הרשב"ם].