ואידך [האחרת, הנגיחה הרביעית], אינה כדי לעשותו מועד, כי שור זה כבר מועד הוא, אלא שקודם לכן כי לא נגח מאי לשלם [כאשר אינו נוגח מה ישלם]? הכא [כאן], כיון שאכלה תלת שני [שלוש שנים] קיימא לה ברשותיה [עומדת היא ברשותו] של הקונה מיד.

ושואלים: אלא מעתה, לפי הסבר זה, שמקור דין חזקה הוא בשור המועד, גם חזקה שאין עמה טענה אם אין לו למחזיק טענה לבעלות אלא חזקה בלבד, תיהוי [תהיה] חזקה! אלמה תנן [למה שנינו במשנה]: כל חזקה שאין עמה טענה, שאף שיכול להוכיח שהחזיק במקום, אם אין לו גם טענה להסביר את זכותו להיות שם — אינה חזקה!

ומתרצים: טעמא [טעם] הדבר שחזקה מועילה מאי [מהו]? — דאמרינן [שאומרים אנו]: אף שהמערער מוכיח ששלו היתה השדה, מכל מקום מאחר שזה מחזיק בשדה דלמא כדקאמר השתא [שמא האמת היא כפי שהוא אומר עכשיו] שהוא טוען שיש לו זכות קניינית בשדה. ואולם אם איהו [הוא] עצמו לא טעין [טוען], אנן ליטעון ליה [אנו נטען לו]? שאין החזקה אלא ראיה לטענת הבעלות.

ועוד מתקיף לה [מקשה על כך] על הסבר זה רב עוירא: אלא מעתה, מחאה שמוחה המערער שלא בפניו של המחזיק במשך אותן שלוש שנים לא תיהוי [תהיה, תיחשב] מחאה; כי נאמר דומיא [בדומה] לשור המועד, מה שור המועד בפניו בעינן [צריכים אנו] להתרות, אף הכא נמי [כאן גם כן] בפניו בעינן [צריכים אנו] שימחה!

ומשיבים: זו אינה קושיה, שכן התם [שם] "והועד בבעליו" (שמות כא, כט) כתיב [נאמר], ולכן צריך להתרות דווקא בפני הבעלים. הכא, חברך חברא אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה [כאן, חברך חבר יש לו, וחבר של חברך חבר יש לו] והדבר נודע ואינו צריך להודיע לו בפניו, שהרי אין כאן גזירת הכתוב שיצטרך להודיע בפני הבעלים.

ועוד שואלים: ולדעת ר' מאיר שאמר: אם שור שריחק נגיחותיו, שנגח בהפסק יום בין פעם לפעם חייב, אם קירב נגיחותיו כגון שנגח שלוש פעמים מיד בזו אחר זו לא כל שכן, ולדעתו אין צריך שיגח בשלושה ימים שונים, אלא אפילו נגח שלוש פעמים באותו יום נעשה מועד, אם כן נאמר בהשוואה לכך שאם אכלה תלתא פירי בחד יומא [שלושה פירות ביום אחד] כגון תאנה, שיכול להיות שהוא קוטף ממנה פעם אחת, ופעם שניה ושלישית ביום אחד, ליהוי [שתהיה זו] חזקה!

ומשיבים: אין לומר כן בענין חזקה, ודווקא מפני שצריכה להיות דומיא [בדומה] לשור המועד, מה שור המועד בעידנא דאית ליה הא נגיחה ליתא להא נגיחה [בזמן שיש לו נגיחה זו אין את הנגיחה הזו], שהרי הוא נוגח בכל אחת לעצמה, הכא נמי [כאן גם כן] בעידנא דאיתא להאי פירא ליתא להאי פירא [בזמן שיש את הפרי הזה אין את הפרי הזה האחר]. אבל כאשר כל הפירות נמצאים בשדה בבת אחת, אין זו נקראת חזקה, גם אם הוא נוטל את הפירות בשלוש פעמים שונות.

ומקשים: לפי זה אם אכלה תלתא פרי בתלתא יומי [שלושה פירות בשלושה ימים] כגון צלף שמוציא פירות שמבשילים יום אחר יום, אם כן ליהוי [שתהיה זו] חזקה! ומשיבים: התם פירא מיהא איתיה, ומגמר [שם הפרי מכל מקום ישנו, ולהיגמר להתבשל] הוא דקא גמר ואזיל [שנגמר והולך] בשלושה ימים. ולכן אינו דומה לשור הנוגח, שכל נגיחה עומדת לעצמה.

ומקשים: אם כן, כאשר אכלה תלתא פירי בתלתין יומי [שלושה פירות בשלושים יום], כגון אספסתא [אספסת] שקוצרים אותה, והיא חוזרת וגדילה, וחוזרים וקוצרים אותה במשך זמן קצר, אם כן ליהוי [שתהיה זו] חזקה! ומשיבים: והרי היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר]? — דקדיח [שגדל קצת] וחתך ואכלה, דקדיח [שגדל קצת] ואכלה, וכך קצר שלוש פעמים במשך חודש אחד, התם משמט [שם לשמוט] הוא דקא שמיט ואכיל [ששומט ואוכל], שאין זו דרך השימוש הרגילה באספסת להחשיב אדם כמחזיק בקרקע זו, אלא רק כאשר ממתין עד שתגדל האספסת היטב ואז קוצר אותה.

ומקשים: אם כן, אכלה תלתא פירי בתלתא ירחי [שלושה פירות בשלושה חודשים], כגון אספסתא [אספסת] שממתינים חודש שלם עד שתגדל, ושוב קוצרים וחוזרים וקוצרים לאחר חודש, שזו דרכה, ליהוי [שתהיה זו] חזקה! ומשיבים: מאן [מי הם] הולכי אושא שלשיטתם אנו מדברים? ר' ישמעאל הוא, ולר' ישמעאל הכי נמי [כך הוא גם כן], שהוא סובר שחזקה היא.

דתנן [שכן שנינו במשנתנו], ר' ישמעאל אומר: במה דברים אמורים שצריך שלוש שנים? — בשדה הלבן, שדה דגן, שעושה תבואה פעם בשנה, אבל בשדה אילן, אם כנס את תבואתו ומסק את זיתיו וכנס את קייצו — הרי אלו שלש שנים, ובאמת הוא סבור שדי בשלוש אכילות.

ושואלים: לרבנן [לדעת חכמים] החולקים על ר' ישמעאל, מאי [מה] הראיה לענין זה של חזקה לשלוש שנים?

אמר רב יוסף: קרא כתיב [מקרא נאמר] כאשר קנה ירמיהו שדה מאת חנמאל בן דודו בזמן המצור: "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום" (ירמיה לב, מד), שיש לכתוב תעודה המוכיחה בעלות על השדה, כיון שלא יוכל לשבת בה שלוש שנים ובכך להוכיח את בעלותו עליה, שהרי נביא עומד בשנת עשר למלך צדקיהו ומזהיר לכתוב את השטרות על (בגלל) שנה אחת עשרה, שבה תחרב הארץ. משמע שבשתי שנים בלבד אין זו חזקה.

אמר ליה [לו] אביי: דלמא התם [שמא שם] רק עצה טובה קא משמע לן [השמיע לנו] שמוטב לו שיהיו בידו שטרות ולא יזדקק לעדים על חזקה, אבל אין זו הוכחה שבפחות משלוש שנים אינה חזקה!