ללדת, עולה לראש ההר כדי שיפול ממנה הולד וימות, ואני מזמין לה נשר שמקבלו בכנפיו ומניחו לפניה, ואלמלי מקדים הנשר רגע אחד או מתאחר רגע אחד מיד היה הוולד מת. ואם בין רגע לרגע לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי?

וכן "חלל אילות תשמר" (איוב לט, א) — אילה זו פתח רחמה צר וקשה לה ללדת, בשעה שכורעת ללדת, אני מזמין לה דרקון (מין נחש) שמכישה (נושכה) בבית הרחם ועל ידי כך מתרפה ממולדה ומולידה, ואלמלי מקדים הנחש רגע אחד או מאחר רגע אחד מיד מתה. ואם בין רגע לרגע לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי?

ומעירים: נאמר מצד אחד: "איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכיל" (איוב לד, לה) ומן הצד האחר כתיב [נאמר] לרעיו של איוב: "כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב" (איוב מב, ח)! אמר רבא: מכאן שאין אדם נתפס בשעת צערו, שאף על פי שהובאו כמה דברים שאמר איוב שלא כדין ושלא כראוי, מכל מקום, כיון שאמרם בשעת צער, אין אדם נתפס להיענש עליהם.

נאמר: "וישמעו שלשת רעי איוב את כל הרעה הזאת הבאה עליו ויבאו איש ממקמו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ויועדו יחדו לבוא לנוד לו ולנחמו" (איוב ב, יא) — מאי [מה פירוש] "ויועדו יחדו"? אמר רב יהודה אמר רב: מלמד הפסוק שנכנסו כולן בשער אחד בבת אחת. ותנא [ושנה החכם בברייתא]: בין כל אחד ואחד מהם שלש מאות פרסי [פרסות] מרחק.

ושואלים: מנא הוו ידעי [מנין ידעו] כאחד שאירע כך לאיוב ובאו ביחד? איכא דאמרי [יש שאומרים]: כלילא הוה להו [כתר היה להם] לכל אחד ואחד, ובו היו רואים סימנים שנפגע אחד מהם. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: אילני הוה להו [אילנות היו להם], וכיון דכמשי הוו ידעי [שכמשו האילנות היו יודעים] שבאה צרה לאחד מהם. אמר רבא: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים האנשים]: או חברא [חבר] כחברי איוב או מיתותא [מוות], כי אם אין לאדם חברים קרובים, מוטב לו למות. ומביאים ענין נוסף בו נזכר איוב.

"ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם" (בראשית ו, א) — ר' יוחנן אמר: "לרוב" משמעו רביה באה לעולם על ידי הבנות. ריש לקיש אמר: מריבה באה לעולם, ש"לרוב" זה הוא מלשון מריבה, שעל ידי שנולדו בנות הרי נגרמות קטטות בין הגברים. אמר ליה [לו] ריש לקיש לר' יוחנן: לדידך דאמרת [לשיטתך שלך שאתה אומר] שעל ידי הבנות רבייה באה לעולם, מפני מה לא נכפלו בנותיו של איוב, שהרי בסוף כפל לו הקדוש ברוך הוא כל מה שאיבד (ראה איוב א, ג ואיוב מב, יב), ומדוע לא כפל לו גם את מספר בנותיו?

אמר לו: נהי [אם אמנם] שלא נכפלו בשמות, שלא נתרבו במספר, אבל נכפלו ביופי, דכתיב [שנאמר]: "ויהי לו שבענה בנים ושלוש בנות, ויקרא שם האחת ימימה ושם השנית קציעה ושם השלישית קרן הפוך" (איוב מב, יג–יד), וכולן נקראו כך על שם יופיין:

ימימה — שהיתה דומה ביופיה ליום, קציעה — שהיה ריחה נודף כצמח הבושם קציעה, קרן הפוך — אמרי דבי [היו אומרים חכמים מבית] מדרשו של ר' שילא: שדומה לקרנא דקרש [לקרן של חד־קרן] שקרניו יפות ביותר. מחייכו עלה במערבא [היו צוחקים על כך בארץ ישראל], הלא קרנא דקרש לקותא היא [קרן של קרש ליקוי הוא] אם אדם נראה כמוהו! אלא אמר רב חסדא: ככורכמא דרישקא במיניה [כמו כרכום של נרד שהוא מעולה במינו] ו"קרן" במשמעות: גינה, ערוגה של פוך. וראיה לדבר ש"פוך" עניינו תכשיט, שנאמר: "כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתייפי

"(ירמיה ד, ל). מסופר: ר' שמעון ברבי [בנו של רבי] איתילידא ליה ברתא [נולדה לו בת], הוה קא חלש דעתיה [היתה לו חולשת הדעת] מכך שלא נולד לו בן, אמר ליה אבוה [לו אביו]: רביה באה לעולם על ידי הבת. אמר ליה [לו] בר קפרא: תנחומין של הבל ניחמך אבוך [אביך]. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות והעולם זקוק לשניהם, אלא אשרי למי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות; וכיוצא בו: אי אפשר לעולם בלא כל המקצועות, בלא בסם שמלאכתו בבשמים, ובלא בורסי שמלאכתו בדברים שריחם רע, אשרי מי שאומנותו בוסמי, אוי למי שאומנותו בורסי.

ומעירים: דבר זה הוא כתנאי [כמחלוקת תנאים] באותו נושא. שנאמר: "וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד, א) ונחלקו מאי [מה פירוש] "בכל"? ר' מאיר אומר: שלא היתה לו בת וזו היתה הברכה. ר' יהודה אומר: שהיתה לו בת. אחרים אומרים: בת היתה לו לאברהם ו"בכל" שמה. ר' אלעזר המודעי אומר: איצטגנינות (ידיעת חכמת הכוכבים) היתה בלבו של אברהם אבינו, שכל מלכי מזרח ומערב היו משכימין לפתחו בגלל חכמתו זו, והוא הענין של הברכה "בכל" — בדבר שהכל צריכים לו. ר' שמעון בן יוחי אומר: אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא, ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם — תלאה הקדוש ברוך הוא לאבן זו בגלגל חמה ומאז השמש מרפאת. אמר אביי, היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים האנשים] בפתגם עממי: אידלי יומא אידלי קצירא [עלה היום היקל החולי].

דבר אחר: מהו הברכה "בכל"? — שלא מרד עשו בימיו, שכל עוד היה חי אברהם, לא חטא עשיו. דבר אחר: שעשה ישמעאל תשובה בימיו. ומפרשים: שלא מרד עשו בימיו מנלן [מנין לנו]? — דכתיב [שנאמר]: "ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף" (בראשית כה, כט), ותנא [ושנה בברייתא]: אותו היום נפטר אברהם אבינו, ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו כמפורש בהמשך (בראשית כה, לד), שכן נוהגים לעשות תבשיל עדשים לאבלים.

ומסבירים: ומאי שנא [ומה שונה] מדוע דווקא של עדשים? אמרי במערבא משמיה [אומרים בארץ ישראל משמו] של רבה בר מרי: מה עדשה זו אין לה פה כעין סדק שיש בשאר קטניות, אף אבל אין לו פה, שאינו יכול לדבר מחמת צערו. דבר אחר: מה עדשה זו מגולגלת, שהיא עגולה לגמרי, כגלגל, אף אבילות מגלגלת ומחזרת על באי העולם, ורמז הוא לאדם שכל אדם באה עליו אבילות במוקדם או במאוחר. ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם למעשה] אם מסבירים כך או כך? ואומרים: איכא בינייהו לנחומי בביעי [יש ביניהם הבדל לענין ניחום בביצים] שאין להן פה, אבל אינן עגולות לגמרי כגלגל.

אמר ר' יוחנן, חמש עבירות עבר אותו רשע (עשיו) באותו היום שמת אברהם: בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט (בזה) את הבכורה.

ומביאים ראיות: בא על נערה מאורסה — כתיב הכא [נאמר כאן]: "ויבא עשו מן השדה", וכתיב התם [ונאמר שם] באונס נערה מאורסה: "כי בשדה מצאה" (דברים כב, כז). הרג את הנפש — כתיב הכא [נאמר כאן]: "עיף", וכתיב התם [ונאמר שם]: "אוי נא לי כי עיפה נפשי להרגים" (ירמיה ד, לא). וכפר בעיקר — כתיב הכא [נאמר כאן]: "ולמה זה לי" (בראשית כה, לב), וכתיב התם [ונאמר שם]: "זה אלי ואנוהו" (שמות טו, ב), ו"למה זה לי" משמע שפקפק ב"זה". וכפר בתחיית המתים — דכתיב [שנאמר]: "הנה אנכי הולך למות" (בראשית כה, לב) שחשב שאחרי מותו שוב אין לו תחיה. ושט (בזה) את הבכורה — דכתיב [שנאמר]: "ויבז עשו את הבכרה" (בראשית כה, לד).

ושעשה ישמעאל תשובה בימיו של אברהם מנלן [מנין לנו]? כי הא [כמו מעשה זה] שרבינא ורב חמא בר בוזי הוו יתבי קמיה [היו יושבים לפני] רבא וקא מנמנם [והיה מנמנם] רבא ובינתיים שוחחו הם. אמר ליה [לו] רבינא לרב חמא בר בוזי, ודאי דאמריתו [האם נכון שאתם אומרים]: כל מיתה שיש בה (שנאמר בה גם) לשון "גויעה" — זו היא מיתתן של צדיקים? אמר ליה [לו]: אין [כן] (וכגון זה שנאמר ביצחק: "ויגוע יצחק וימת ויאסף אל עמיו". בראשית לה, כט). והקשה לו: והא [והרי] דור המבול נאמר בו "ויגוע כל בשר" (בראשית ז, כא), והם מתו בגלל רשעם! אמר ליה [לו]: אנן [אנו] לשון "גויעה" ו"אסיפה" קאמרינן [אומרים אנו], שבמקום שנאמר "ויגוע ויאסף" זו היא מיתת צדיקים.

הקשה לו: והא [והרי] ישנו ישמעאל דכתיב ביה [שנאמר בו] גויעה ואסיפה ("ואלה שני חיי ישמעאל... ויגוע וימת ויאסף אל עמיו". בראשית כה, יז)?! אדהכי איתער בהו [בין כך התעורר בהם] רבא, שהיה מנמנם, אבל שמע מקצת דבריהם וניעור לגמרי, אמר להו [להם]: דרדקי [ילדים], הכי [כך] אמר ר' יוחנן: ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו, וראיה לדבר, שנאמר: "ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו" (בראשית כה, ט), וכיון שהקדים ישמעאל את יצחק לפניו משמע שעשה תשובה וקיבל על עצמו את מרותו.

ושואלים: ודילמא [ושמא] דרך חכמתן קא חשיב להו [מחשיב להם, מונה אותם הכתוב] שבאמת ישמעאל קדם, אלא שהכתוב אינו מונה אותם לפי סדר זה! ומשיבים: אלא מעתה מה שנאמר: "ויקברו אותו עשו ויעקב בניו" (בראשית לה, כט), מאי טעמא [מה טעם] לא חשיב להו [מנה אותם] דרך חכמתן? אלא מדאקדמיה — אדבורי אדבריה [מכיון שהקדים אותו, משמע שהנהיג אותו עליו], ומדאדבריה [וכיון שהנהיג אותו עליו] — שמע מינה [למד מכאן]: תשובה עבד [עשה] בימיו של אברהם.

ואגב הדיון בפסוק "וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד, א), מביאים: תנו רבנן [שנו חכמים]: שלשה אנשים הטעימן הקדוש ברוך הוא בעולם הזה