שברי לוחות הראשונים שמונחים בארון. עד כאן לשון הברייתא. וכך יש להקשות ממנה: ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר כדברי רבי לעיל, שספר תורה הקיפו ששה טפחים, מכדי [הרי] כל דבר עגול שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח, ולפיכך רוחב ספר שהיקפו ששה טפחים הריהו שני טפחים, וכיון שספר התורה לאמצעיתו נגלל, שיש לו שני צדדים גלולים, נפיש ליה מתרי טפחא [יש יותר משני טפחים] בגלל רווחא דביני ביני [הרווח שנמצא ביניהם] בין היריעות, בגלל הגלילה הכפולה, ואם כן בתרי פושכי היכי יתיב [בשני טפחים שנותרו באורך הארון, לשיטת ר' מאיר, איך יושב, מונח, הספר]?

אמר רב אחא בר יעקב: ספר עזרה הספר שהיה בארון לתחלתו הוא נגלל, כלומר, על עמוד אחד בלבד, ונמצא שרוחבו שני טפחים בלבד. ומקשים: ואכתי [ועדיין] תרי בתרי היכי יתיב [שני טפחים בתוך שני טפחים בדיוק איך הוא יושב]? הרי אי אפשר להכניס אותו! אמר רב אשי: דכריך ביה פורתא וכרכיה לעיל [שכורך, גולל, ממנו מעט מן הספר, וכורך אותו למעלה] מעל הספר.

עד כאן לענייננו, ומעתה ממשיכים לדון בפרטי הברייתא, ושואלים: ולדעת ר' יהודה, מקמי דליתי [לפני שהובא] הארגז הזה שנתנו הפלישתים, ספר תורה היכי הוה יתיב [איך היה יושב, מונח]? ומשיבים: דפא הוה נפיק מיניה [מדף היה יוצא ממנו] מן הארון ויתיב עילוה [והיה יושב, מונח, עליו] ספר תורה. ושואלים: ור' מאיר, שסבור שספר התורה מונח היה בתוך הארון, האי [זה הכתוב] "ושמתם אותו מצד ארון" (דברים לא, כו) מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו]? ומשיבים: ההוא מיבעי ליה [אותו כתוב נצרך לו] ללמד דמתנח ליה [שמניח אותו] מצד הלוחות ולא מתנח ביני לוחי [ואינו מניח אותו בין שני הלוחות], ולעולם הכוונה בגויה [בתוכו של הארון], אבל מן הצד של הלוחות.

ושואלים: ולדעת ר' מאיר, עמודין היכא הוו קיימי [איפה היו עומדים]? ועונים: מבראי [מבחוץ] מחוץ לארון. ועוד שואלים: ור' מאיר, שברי לוחות שמונחין בארון מנא ליה [מנין לו]? שהרי מן המילים "אין בארון רק", מהן למד ר' יהודה דבר זה, למד הוא שספר התורה מונח שם. ומשיבים: נפקא ליה [יוצא לו הדבר] ממה שדרש רב הונא, שאמר רב הונא, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "ארון האלקים אשר נקרא שם שם ה' צבאות ישב הכרבים עליו" (שמואל ב' ו, ב)? כפל הלשון "שם שם ה'" מלמד שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון.

ושואלים: ואידך [והאחר, ר' יהודה] מה הוא למד מכך? ומשיבים: ההוא מבעי ליה [אותו כתוב נצרך לו] לכמו שאמר ר' יוחנן. שאמר ר' יוחנן אמר ר' שמעון בן יוחאי: מלמד, שהשם וכל כינויו מונחין בארון.

ושואלים: ואידך נמי מיבעי ליה להכי [והאחר, ר' מאיר, גם כן צריך אותו לכך]! ומשיבים: אין הכי נמי [אכן כך הוא גם כן] שמכאן יש ללמוד דבר זה. ושואלים: אלא שברי לוחות שמונחין בארון מנא ליה [מנין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצא לו הדבר] מדתני [ממה ששנה] רב יוסף. דתני [ששנה] רב יוסף ברייתא זו: נאמר "בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים... ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת ושמתם בארון" (דברים י, א –ב) — מלמד, שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון, שגם הלוחות הראשונים היו מונחים בו.

ושואלים: ואידך [והאחר, ר' יהודה] מה הוא למד מפסוק זה? ומשיבים: ההוא מיבעי ליה [אותו פסוק נצרך לו] לכמו שאמר ריש לקיש, שאמר ריש לקיש: מהו שנאמר: "אשר שברת" — אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: יישר כחך ששברת, שגם הקדוש ברוך הוא הסכים שיפה עשה ששיברם.

א ואגב הדיון בכתבי הקודש מביאים, תנו רבנן [שנו חכמים], סדרן של נביאים כאשר כורכים אותם יחד, כך הוא: יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר. ושואלים: מכדי [הרי] הושע קדים [קדם] לכל הנביאים שספרי נבואתם נכללים בכתבי הקודש, דכתיב [שנאמר]: "תחלת דבר ה' בהושע" (הושע א, ב), ועל כך תמהו: וכי עם הושע דבר תחלה, ולא דיבר עם נביא אחר לפניו? והלא ממשה ועד הושע כמה נביאים היו! ואמר ר' יוחנן כתשובה לכך: שהיה תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק (זמן) בערך, ואלו הן: הושע וישעיה, עמוס ומיכה. ואם כן, כיון שהיה ראשון ליקדמיה להושע ברישא [שיקדים את הושע בתחילת] ספרי הנביאים!

ומשיבים: כיון דכתיב נבואתיה [שכתובה נבואתו] גבי [אצל בסמוך] לחגי זכריה ומלאכי בספר אחד של תרי עשר, וחגי זכריה ומלאכי סוף נביאים הוו [היו], לכך חשיב ליה בהדייהו [החשיב אותו איתם]. ושואלים: וליכתביה לחודיה וליקדמיה [ושיכתוב את ספר הושע לבדו ויקדים אותו]! ומשיבים: איידי דזוטר מירכס [מתוך שהוא קטן, היה

אובד]. ועוד שואלים: מכדי [הרי] ישעיה קדים [קודם] מירמיה ויחזקאל, ליקדמיה [שיקדים] את ישעיה ברישא [בתחילה]! ומשיבים: כיון שספר מלכים סופיה חורבנא [סופו מדבר בחורבן] וירמיה כוליה חורבנא [כולו עוסק בנבואות החורבן], ויחזקאל רישיה חורבנא וסיפיה נחמתא [תחילתו בענין חורבן הבית וסופו נחמה], בבנין הבית הבא, וישעיה כוליה נחמתא [כולו נחמה] שרוב נבואותיו הן על הגאולה, סמכינן [סומכין אנו, מקרבים] חורבנא לחורבנא ונחמתא לנחמתא [חורבן לחורבן ונחמה לנחמה], והסדר הוא: ירמיה, יחזקאל, ישעיה.

וממשיכה הברייתא, סידרן של כתובים: רות וספר תהלים, ואיוב ומשלי, קהלת, שיר השירים וקינות (איכה), דניאל ומגילת אסתר, עזרא ודברי הימים. ושואלים: ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר]: איוב בימי משה היה, ליקדמיה [שיקדים] את איוב ברישא [בתחילה]! ומשיבים: אתחולי בפורענותא לא מתחלינן [להתחיל בפורענות אין אנו מתחילין], ולכן אין מתחילים את הכתובים בספר המדבר על פורענות. ושואלים: רות שפתחו בה, נמי [גם כן] פורענות היא, שהרי מדובר בה על דברים רעים שאירעו למשפחת אלימלך! ומשיבים: זו היא פורענות דאית ליה [שיש לה] אחרית של תקוה וגאולה. שאמר ר' יוחנן: למה נקרא שמה רות? משום שיצא ממנה דוד שריוהו להקדוש ברוך הוא בשירות ותושבחות.

ועוד נאמר בברייתא: ומי כתבן, מי כתב את כל ספרי המקרא? ומפרטים: משה כתב את ספרו ספר התורה, ופרשת בלעם נבואת בלעם שבתורה, ואת ספר איוב. יהושע כתב את ספרו ושמונה פסוקים אחרונים שבתורה שמדובר בהם על מות משה. שמואל כתב את ספרו וספר שופטים וספר רות. דוד כתב את ספר תהלים על ידי עשרה זקנים, כלומר, שאסף גם דברים של עשרה זקנים חכמים מדורות שונים: על ידי אדם הראשון, על ידי מלכי צדק מלך שלם, ועל ידי אברהם, ועל ידי משה, ועל ידי הימן, ועל ידי ידותון, ועל ידי אסף,