ואי [ואם] לא, שאין שדה זה מיוחד במינו, ודאי איערומי קא מערים [מערים המוכר] על בני המיצר, שרוצה ליצור מצב שיהיה עוד אדם אחד בין מיצר לכל שדותיו, ולכן יכולים האחרים לעכב בעדו.

א מתנה לית [אין] בה משום דינא דבר מצרא [דין בן המיצר] שיכול לתת למי שרוצה, ואין בן המיצר יכול לעכב. אמר אמימר: אי [אם] כתב ליה [לו] למקבל המתנה שטר אחריות שאם יטרפו ממנו את הקרקע בשל חובות קודמים של הנותן, יתן לו הנותן קרקע אחרת — אית [יש] בה, במכירה זו משום דינא דבר מצרא [דין בן מיצר].

מכר כל נכסיו לאדם אחד — לית [אין] בה, במכירה זו משום דינא דבר מצרא [דין בן מיצר], שכיון שההוא קונה כל נכסיו אינו יכול ליצור יוצא מן הכלל, ולא למכור לו שדה אחד. מכרה לבעלים הראשונים שמהם קנאה — לית [אין] בה, במכירה זו משום דינא דבר מצרא [דין בן מיצר]. זבן [קנה] מגוי וזבין [או מכר] לגוי — לית [אין] בה, במכירה זו משום דינא דבר מצרא [דין בן מיצר].

ומסבירים: אם זבן [קנה] מגוי — הרי דאמר ליה [שאומר לו] לשכן: טוב לך שאני קניתי, ארי אברחי [הרי בכך אריה הברחתי] לך ממצרא [מן המיצר], שוודאי מוטב לך בשכן ישראל, ולא בגוי. זבין [מכר] לגוי הלוא גוי ודאי לאו בר [איננו בן, שייך] בעשיית "ועשית הישר והטוב" הוא ולכן אין חובה על הגוי להימנע לקנות מבר מיצרא. ואולם שמותי [לנדות] ודאי משמתינן ליה [מנדים אנו אותו], את המוכר לגוי עד דמקבל עליה [שיקבל על עצמו] כל אונסי דאתי ליה מחמתיה [מיני אונס שיבואו לו לשכן מחמתו] של הגוי הזה.

אם מוכר את השדה שנתן אותו קודם כמשכנתא [משכון] — לית [אין] בה, במכירה זו משום דינא דבר מצרא [דין בן מיצר]. שאמר רב אשי: אמרו לי סבי [זקני העיר] מתא מחסיא: מאי [מה הוא] לשון "משכנתא" — דשכונה גביה [שהיא שוכנת אצלו]. ומאי נפקא מינה [מה יוצא מזה] מפירוש זה — ללמדנו לדינא דבר מצרא [לדין בן מיצר] שהמחזיק במשכון נחשב כסמוך מכולם, שהרי יש לו קנין מסויים בו.

אם מכר את השדה במטרה למכור ברחוק ממנו כדי לגאול (להחזיר לעצמו) שדה בקרוב אליו, או מכר שדה ברע כדי לגאול ביפה — לית [אין] בה, במכירה זו משום דינא דבר מצרא [דין בן מיצר], אלא מוכר כפי המזדמן לו.

וכן אם מוכר לדברים נחוצים, כגון לכרגא (מס הקרקעות), או למזוני [למזונות] שמוכרים שדה כדי לשלם מזון אשתו ובנותיו, או לקבורה של אחד ממשפחתו — לית [אין] בה, במכירה זו משום דינא דבר מצרא [דין בן מיצר]. דאמרי [שאמרו] חכמי נהרדעא: לכרגא, למזוני ולקבורה מזבנינן [מוכרים אנו] שדה בלא אכרזתא [הכרזה], משום שהדבר נחוץ ודחוף, ואין משהים אותו, וכל שכן שאין מתחשבים בבן המיצר. וכן אדם המוכר שדה לאשה שאין דרכה לחזר אחרי המוכרים, או ליתמי [ליתומים], או לשותפי [לשותפים] שלו — לית [אין] בה, במכירה זו משום דינא דבר מצרא [דין בן מיצר].

היו אנשים שונים שלהם זכויות שוות, כגון ששניהם בני מיצר, ומהם שכיני העיר, אנשים ששכנים לו בעיר, ומהם שכיני השדה שלו — שכיני העיר קודמים לשכני השדה,

סתם שכן ותלמיד חכם — תלמיד חכם קודם. קרוב משפחה ותלמיד חכם — תלמיד חכם קודם. איבעיא להו נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: שכן וקרוב מאי [מה], למי מהם ראוי להקדים? ומציעים: תא שמע [בא ושמע] תשובה לדבר ממה שנאמר: "טוב שכן קרוב מאח רחוק" (משלי כז, י).

שני אנשים המציעים לו לקנות שדה, ומביאים כספים, הני זוזי טבי והני תקולי [אלה זוזים טובים ואלה זוזים שקולים], שהם יפים מהם, — לית ביה [אין בו, בכך] משום דינא דבר מצרא [דין בר מיצר], שהוא יכול להעדיף את הנותן לו כסף יפה יותר. הני ציירי והני שרי [זוזים אלה צרורים ואלה מותרים] — לית ביה [אין בו, בכך] משום דינא דבר מצרא [דין בר מיצר] ויכול המוכר למכור לנותן לו כסף מזומן ומוכן לספירה.

אמר: איזיל [אלך] ואטרח ואייתי זוזי [ואביא זוזים] ובהם אקנה את הקרקע — לא נטרינן ליה [אין ממתינים לו] אף שהוא בר מיצר, אם מצא המוכר אדם אחר הרוצה לקנותה ומשלם לו מיד. אמר: איזיל אייתי זוזי [אלך ואביא כסף], חזינן [רואים אנו]: אי גברא דאמיד [אם אדם שמוערך] הוא כאחד דאזיל ומייתי זוזי [שיכול ללכת ולהביא כסף] — נטרינן ליה [ממתינים לו], ואי ואם הוא לא מוערך ככזה — לא נטרינן ליה [ממתינים לו].

אם היו ארעא דחד ובתי דחד [הקרקע של אחד והבתים שעליה של אחד, אחר] ורצה אחד מהם למכור — מרי ארעא [בעל הקרקע] מעכב אם רצונו בכך אמרי בתי [על בעל הבתים] למכור לאחר, שלו יש זכות קדימה, אבל מרי בתי [בעל הבתים] לא מעכב אמרי דארעא [על בעל הקרקע] כי עשוי אדם לשנות מקום דירתו בקלות יותר, ואינו קבוע כל כך. היתה ארעא דחד ודיקלי דחד [הקרקע של אחד והדקלים שבה של אחד] — מרי דארעא מצי [בעל הקרקע] מעכב אם רצונו בכך אמרי דקלי [על בעל הדקלים] מלמכור, אך מרי דיקלי לא מצי מעכב אמרי דארעא [בעל הדקלים אינו יכול לעכב על בעל הקרקע].

היו קונים לקרקע, ומטרותיהם שונות, ארעא לבתי וארעא לזרעא [קרקע לבנין וקרקע לזריעה] — ישוב של בנין בתים עדיף, ולית [ואין] בה, במכירה זו משום דינא דבר מצרא [דין בן מיצר], אלא ימכור לרוצה לקנות בית, ואפילו אינו מיצרן.

אם אפסיק משוניתא [הפסיקה שן סלע] או ריכבא דדיקלא [שורות דקלים] בין שדה אחד לשדה של הגובל בו, חזינא [רואים אנו]; אם יכול להכניס בה בעל השדה הגובל אפילו תלם אחד שיגע ממש בשדה האחר — אית [יש] בה, במכירה זו משום דינא דבר מצרא [דין בן מיצר], ואי [ואם] לא — לית [אין] בה משום דינא דבר מצרא [דין בן מיצר].

הני [אותם] ארבעה בני מצרני [מיצר] המקיפים שדה העומד למכירה מארבעה צדדים, דקדים חד מינייהו וזבין [שקדם אחד מהם וקנה] — זביניה זביני [קנייתו קניה] ואין האחרים יכולים לעכב. ואי כולהו אתו בהדי הדדי [ואם כולם באים יחד] לקנות — פלגו לה בקרנזיל — [חולקים אותה את הקרקע, באלכסון], ויטול כל אחד מהם חלק הסמוך לשדהו.