|
טקסט הדף מנוקד
שׁוֹאֵל הָוֵי אוֹ שׂוֹכֵר הָוֵי
אָמַר רָבָא לְפוּם חוּרְפָּא שַׁבֶּשְׁתָּא מָה נַפְשָׁךְ אִי שׁוֹאֵל הָוֵי שְׁאָלָהּ בִּבְעָלִים הִיא אִי שׂוֹכֵר הָוֵי שְׂכִירוּת בִּבְעָלִים הִיא אֶלָּא כִּי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ לְרָמִי בַּר חָמָא דַּאֲגַר מִינַּהּ פָּרָה וַהֲדַר נַסְבַהּ שׁוֹאֵל הָוֵי אוֹ שׂוֹכֵר הָוֵי שׁוֹאֵל הָוֵי וְאָתְיָא שְׁאֵלָה בִּבְעָלִים מַפְקְעָא שְׂכִירוּת שֶׁלֹּא בִּבְעָלִים אוֹ דִלְמָא שׂוֹכֵר הָוֵי וּשְׂכִירוּת כִּדְקָיְימָא קָיְימָא וּמַאי שְׁנָא דְּאִי שׁוֹאֵל הָוֵי דְּאָתֵי שְׁאֵלָה בִּבְעָלִים מַפְקְעָא שְׂכִירוּת שֶׁלֹּא בִּבְעָלִים אִי שׂוֹכֵר נָמֵי הָוֵי תֵּיתֵי שְׂכִירוּת בִּבְעָלִים (תַּיפֵּוק) [תַּפְקַע] שְׂכִירוּת שֶׁלֹּא בִּבְעָלִים אֶלָּא כִּי קָא מִיבַּעְיָא לְרָמֵי בַּר חָמָא כְּגוֹן דַּאֲגַרָא אִיהִי פָּרָה מֵעָלְמָא וַהֲדַר נַסְבַהּ וְאַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן דְּאָמְרִי שׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר לָא תִּיבְּעֵי לָךְ דְּוַדַּאי שְׁאֵילָה בִּבְעָלִים הִיא כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר תַּחְזוֹר פָּרָה לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים מַאי שׁוֹאֵל הָוֵי אוֹ שׂוֹכֵר הָוֵי אָמַר רָבָא בַּעַל לָא שׁוֹאֵל הָוֵי וְלָא שׂוֹכֵר הָוֵי אֶלָּא לוֹקֵחַ הָוֵי מִדְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ הָאִשָּׁה שֶׁמָּכְרָה בְּנִכְסֵי מְלוֹג בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ וָמֵתָה הַבַּעַל מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא בַּעַל בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ מִי מָעַל אָמַר רָבָא מַאן לִימְעוֹל לִימְעוֹל בַּעַל דְּהֶיתֵּרָא נִיחָא לֵיהּ דְּלִיקְנֵי אִיסּוּרָא לָא נִיחָא לֵיהּ דְּלִיקְנֵי תִּימְעוֹל אִיהִי דְּהֶיתֵּרָא נָמֵי לָא נִיחָא לַהּ דְּלִיקְנֵי נִימְעֲלוּ בֵּית דִּין כִּי עֲבַדוּ רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא וַאֲמַרוּ בַּעַל לוֹקֵחַ הָוֵי לְהֶיתֵּרָא לְאִיסּוּרָא לָא עֲבֻיד רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא אֶלָּא אָמַר רָבָא בַּעַל מָעַל לִכְשֶׁיּוֹצִיא מִידֵּי דְּהָוֵה אַמּוֹצִיא מְעוֹת הֶקְדֵּשׁ לְחוּלִּין אִיבַּעְיָא לְהוּ כָּחַשׁ בָּשָׂר מֵחֲמַת מְלָאכָה מַאי אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן וְרַב חִלְקִיָּה בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא שְׁמֵיהּ מִכְּלָל דְּכִי מֵתָה מֵחֲמַת מְלָאכָה מְחַיֵּיב נֵימָא לָאו לְאוֹקֹמַהּ בְּכִילְּתָא שְׁאֵילְתַהּ אֶלָּא אָמַר רָבָא לָא מִיבַּעְיָא כָּחַשׁ בָּשָׂר מֵחֲמַת מְלָאכָה דְּפָטוּר אֶלָּא אֲפִילּוּ מֵתָה מֵחֲמַת מְלָאכָה נָמֵי פָּטוּר דַּאֲמַר לֵיהּ לָאו לְאוֹקֹמַהּ בְּכִילְּתָא שְׁאֵילְתַהּ הָהוּא גַּבְרָא דִּשְׁאֵיל נַרְגָּא מֵחַבְרֵיהּ אִיתְּבַר אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אֲמַר לֵיהּ זִיל אַיְיתִי סָהֲדִי דְּלָאו שַׁנֵּית בֵּיהּ וְאִיפְּטַר וְאִי לֵיכָּא סָהֲדִי מַאי תָּא שְׁמַע דְּהָהוּא גַּבְרָא דִּשְׁאֵיל נַרְגָּא מֵחַבְרֵיהּ וְאִיתְּבַר אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אֲמַר לֵיהּ זִיל שַׁלֵּים לֵיהּ נַרְגָּא מְעַלְּיָא אֲמַרוּ לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב רש"י
שואל הוי. קא ס''ד להתחייב באונסי בהמות נכסי מלוג שלה שהוא עושה בהן מלאכתו: שאלה בבעלים היא. שהיא עמו תדיר במלאכתו והיא נשאלת לו תחלה משנשאה: מאי שואל הוי. מנישואין ואילך ומפקעת שכירות וכו' ופטור: והדר נסבה. וזכה הוא אף בפרה להשתמש בה כל יומי השכירות: מאי שואל ממנה הוא. והוה ליה איהו כשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה דאיפליגו רבנן ור' יוסי בהמפקיד (לעיל דף לה:) ואמרי רבנן נשבע שוכר שמתה כדרכה ופטור ושואל משלם לשוכר ורבי יוסי אומר תחזור פרה לבעלים: ואליבא דרבנן. דדינא דשואל בהדי דמשאיל הוא ולא אצל בעלים הראשונים לא תיבעי לך דאפילו הוא שואל כיון דלדידה בעי שלומי פטור דשאילה בבעלים היא כי תיבעי לך לרבי יוסי דאמר תשלומין לבעלים והשתא לא בבעלים היא מאי שואל הוי ממנה ושואל חייב באונסים ומשלם לבעלים או שוכר הוי ופטור מאונסין ומאי שכירותיה שהרי תקנו לה חכמים פרקונה תחת פירות אם נשבית: אלא לוקח הוי. ופטור: ומתה. ובעל יורש אשתו דבר תורה: הבעל מוציא מיד הלקוחות. אלמא אין לה רשות למכור דהוא הוי לוקח ראשון: מי מעל. כגון שנפלו לה נכסים מאביה משנשאת ועמהן מעות של הקדש ואין ידועין שהן של הקדש ואמור רבנן בעל זוכה בהן בכל הנכסים להשתמש ולאכול פירות ובתקנה זו נעשה שליח בנכסי הקדש לקנותם וקא ס''ד שזו היא יציאתם לחולין ואפי' בעודן צרורין ומונחין מי מעל בהוצאה זו: לימעול בעל. דאין היא מוסרתן לו אלא מאיליהם נקנים לו ממיתת אביה: דהיתרא ניחא ליה וכו': דהיתרא נמי לא ניחא לה דלקני. אלא ע''כ תקנו לו חכמים: נמעלו ב''ד. של ישראל שבאותו דור שכל תקנות משפט תלויה בהן ועל ידיהן נוהגות חוקות המתוקנים לצבור מאז והוי כמי שתקנו לו הם קנין זה ונמצאו הם המקנין לנכסי הקדש והוציאום לחולין: ה''ג. כי עבוד תקנתא בהיתרא באיסורא לא עביד תקנתא: אלא אמר רבא. בעודן צרורין ומונחין לא קנאם בעל ולא יצאו לחולין ואין כאן מעילה אלא לכשיוציאם לחולין בעל מעל: בכילתא. בכילה: ואיתבר. בפשיעה:
תוספות
אמר רבא לפום חורפא שבשתא כו'. הוי מצי למיפרך רבא ממתני' דבפרק אלמנה דיבמות (דף סו ושם) דתנן נכסי מלוג אם פחתו פחתו לה אלמא אינם באחריות הבעל אלא דעדיפא פריך אי נמי ההיא מתניתין איכא לאוקמא בקרקע שנתמעט מדין שומרין כדאמר בהזהב (לעיל דף נו.) שומר חנם אינו נשבע שומר שכר אינו משלם וה''ה שואל דוכי ישאל קאי אמאי דקא איירו קראי לעיל: דאגר מינה פרה והדר נסבה. וה''ה דמצי למימר דשאל מינה פרה אלא מילתא דשכיחא נקט: אי שוכר נמי הוי תיתי שכירות כו'. ולא מסתבר ליה למימר דדוקא שאלה שהוסיף להתחייב באונסין מפקיע שכירות שמתחילה: בעל בנכסי אשתו לא שואל הוי ולא שוכר הוי. ומיהו נראה לר''י דשומר חנם הוי וחייב בפשיעה ולפי זה הלוקח בהמה לשלשים יום אע''ג דלאו שואל הוי ולא שוכר דבלשון מקח לקח מכל מקום שומר חינם הוי: אלא לוקח הוי מדרבי יוסי ברבי חנינא. וא''ת ולימא דיורש הוי דהיכא דאיכא פסידא דאחרינא הוי יורש ולא לוקח כדאמרי' בסוף פ' יש נוחלין (ב''ב דף קלט:) והכא איכא פסידא דאם שאלה האשה יתחייב בגניבה ואבידה אי הוי יורש כדאמר רבא באלו נערות (כתובות דף צד:) יתומים שהניח להם אביהם פרה שאולה ומתה בתוך ימי שאילתה או נאנסה אין חייבין באונסין משמע דבגניבה ואבידה חייבין וי''ל דלא שוייה רבנן יורש אלא משום פסידא דאלמנתו כדי שתהא ניזונת מנכסיו כדאמרינן התם אבל משום פסידא דמשאיל אין לנו לעשות כיורש לחייבו בגניבה ואבידה שאם ירצה לא ישאילנו דמי דוחקו להשאילו והוי כאילו אפסיד אנפשיה: בעל בנכסי אשתו מי מעל. מי אמרינן בעל מעל שהוא עושה עיקר המעשה שנשאה ועל ידי זה זוכה במעות או דלמא היא עשתה עיקר המעשה שהיא נשאת לו או דלמא בית דין עשו עיקר המעשה שתיקנו שיזכה במעות: אמר רבא מאן נמעול נמעול בעל. הלא לא עשה שום מעשה דאיסורא לא ניחא ליה דליקני לא היה צריך לטעם זה דאפי' ניחא ליה דליקני הכל מה שבידה אפילו של אחרים ושל הקדש לא היה קונה כי לא תקנו לו חכמים וא''כ היאך היה לו למעול בנישואין לבדו בלא לקיחת מעות אלא לפי שגבי ב''ד הוצרך להאי טעמא נקטיה נמי הכא אי נמי נקטיה למימר דאפילו לקח המעות לא ימעול כיון דאיסורא לא ניחא ליה דליקני ולא נתכוין לזכות בשל אחרים ואינו מתכוין בנטילתו להוציאו מרשות בעלים דסבור שהן שלו ואינו מועל אלא כשבא להוציא מרשות בעלים כגון גונב או גוזל ההקדש מרשות חבירו כדמוכח פ''ק דחגיגה (דף י: ושם) דאמר נטל אבן או קורה של הקדש לא מעל נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל ופריך מיגזל גזלה מה לי הוא ומה לי חבירו ומשני בגזבר המסורות לו אבני בנין עסקינן אלמא כיון שהוא ברשותו שאינו מתכוין להוציאו מרשות בעלים אלא סבר הוא שהוא שלו אינו מועל בנטילתו תמעול איהי איהי נמי לא עשתה כלום דלא ניחא לה דליקנו בנישואין אלא היתר שתיקנו לו חכמים ואפי' לקחתם ונתנם לו אינה מועלת כיון שאינה מתכוונת להוציא מרשות בעלים אלא את שלו סבורה ליתן לו נמעלו בית דין וכו': זיל שלים ליה נרגא מעליא. פי' בקונטרס נרגא מעליא אחרת יתן לו והשברים יהיו של שואל ואין נראה לרבינו שמואל דאפי' גנב וגזלן משמע שיכולין לפרוע סובין כמו מזיק כדאמרי' בפ''ק דבבא קמא (דף ה.) כולן כאבות הן לשלם ממיטב פי' עשרים וארבע אבות וגנב וגזלן בכללן אלמא מדמה תשלומי גנב וגזלן לתשלומי נזק וא''כ יפרע סובין ומפרש ה''ר שמואל דמשלם נרגא מעליא היינו שהפחת שהוזל משעת השבירה עד שעת העמדה בדין הוי דשואל ומוסיף על השבירה כשעת העמדה בדין עד שישוה נרגא מעליא דמדמי ליה רב לגנב וגזלן דאמר שמואל בפרק קמא דבבא קמא (דף יא.) דאין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לניזקין ורב אית ליה דאף לשואל אין שמין והתם מייתי מילתא דרב אמילתיה דשמואל וכל ההלכה איירי התם לעיל מיניה בפחת נבילה דניזק הוי ואמרו ליה רב כהנא ורב אסי דינא הכי דשברים ברשות משאיל הוזלו דשואל לא הוי כגזלן דגזלן קני לגמרי גזילה בשינוי מיתה ושבירה ולהכי מהדר ליה שואל תברי ושמין לו כמה היו שברים שוין בשעת שבירה וממליא ליה דמי מאני והוי
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|