סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ מְחִיצָה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים וְאֵין שׁוֹתִין הֵימֶנָּה בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן הִכְנִיס לָהּ רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וּבוֹר וְחוּלְיָתָהּ מִצְטָרְפִין לַעֲשָׂרָה
בְּעָא מִינֵּיהּ רַב מָרְדֳּכַי מֵרָבָא עַמּוּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה וְזָרַק וְנָח עַל גַּבָּיו מַהוּ מִי אָמְרִינַן הֲרֵי עֲקִירָה בְּאִיסּוּר הֲרֵי הַנָּחָה בְּאִיסּוּר אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּמִמְּקוֹם פְּטוּר קָאָתְיָא לָא אֲמַר לֵיהּ מַתְנִיתִין הִיא אֲתָא שַׁיְילֵיהּ לְרַב יוֹסֵף אֲמַר לֵיהּ מַתְנִיתִין הִיא אֲתָא שַׁיְילֵיהּ לְאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ מַתְנִיתִין הִיא אֲמַר לְהוּ כּוּלְּכוּ בְּרוּקָּא דַהֲדָדֵי תָּפִיתוּ אֲמַרוּ לֵיהּ וְאַתְּ לָא תִּסְבְּרָא וְהָתְנַן הַנּוֹטֵל מֵהֶן וְנוֹתֵן עַל גַּבָּן חַיָּיב אֲמַר לְהוּ דִילְמָא מַתְנִיתִין בְּמַחַט מַחַט נָמֵי אִי אֶפְשָׁר דְּלָא מִדַּלְיָא פּוּרְתָּא דְּאִית לֵיהּ מוּרְשָׁא אִי נָמֵי דְּרַמְיָא בַּחֲרִיצָה
אָמַר רַב מְיָשָׁא בָּעֵי רַבִּי יוֹחָנָן כּוֹתֶל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְאֵינוֹ רָחָב אַרְבַּע וּמוּקָּף לְכַרְמְלִית וַעֲשָׂאוֹ רְשׁוּת הַיָּחִיד וְזָרַק וְנָח עַל גַּבָּיו מַהוּ מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּאֵינוֹ רָחָב אַרְבַּע מְקוֹם פְּטוּר הוּא אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דַּעֲשָׂאוֹ רְשׁוּת הַיָּחִיד כְּמַאן דְּמַלְיָא דָּמְיָא אָמַר עוּלָּא קַל וָחוֹמֶר לַאֲחֵרִים עוֹשֶׂה מְחִיצָה לְעַצְמוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אִיתְּמַר נָמֵי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב וְכֵן אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כּוֹתֶל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְאֵינוֹ רָחָב אַרְבַּע וּמוּקָּף לְכַרְמְלִית וַעֲשָׂאוֹ רְשׁוּת הַיָּחִיד וְזָרַק וְנָח עַל גַּבָּיו חַיָּיב לַאֲחֵרִים עוֹשֶׂה מְחִיצָה לְעַצְמוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן בָּעֵי רַבִּי יוֹחָנָן בּוֹר תִּשְׁעָה וְעָקַר מִמֶּנָּה חוּלְיָא וְהִשְׁלִימָהּ לַעֲשָׂרָה מַהוּ עֲקִירַת חֵפֶץ וַעֲשִׂיַּית מְחִיצָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי (קָאָתוּ) מִיחַיַּיב אוֹ לָא מִיחַיַּיב וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר כֵּיוָן דְּלָא הָוֵי מְחִיצָה עֲשָׂרָה מֵעִיקָּרָא לָא מִיחַיַּיב בּוֹר עֲשָׂרָה וְנָתַן לְתוֹכָהּ חוּלְיָא וּמִיעֲטָהּ מַהוּ הַנָּחַת חֵפֶץ וְסִילּוּק מְחִיצָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי (קָאָתוּ) מִיחַיַּיב אוֹ לָא מִיחַיַּיב תִּיפְשׁוֹט לֵיהּ מִדִּידֵיהּ דַּתְנַן הַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בַּכּוֹתֶל לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים כְּזוֹרֵק בָּאֲוִיר לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ וְהַזּוֹרֵק בָּאָרֶץ אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּיב וְהָוֵינַן בַּהּ וְהָא לָא נָח וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בִּדְבֵילָה שְׁמֵינָה שָׁנִינוּ וְאַמַּאי הָא קָא מְמַעֵט מֵאַרְבַּע אַמּוֹת הָתָם לָא מְבַטֵּל לַהּ הָכָא מְבַטֵּל לַהּ
בָּעֵי רָבָא זָרַק דַּף וְנָח עַל גַּבֵּי יְתֵידוֹת מַהוּ מַאי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ הַנָּחַת חֵפֶץ וַעֲשִׂיַּית מְחִיצָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי (קָאָתוּ) הַיְינוּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן כִּי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ לְרָבָא כְּגוֹן דְּזָרַק דַּף וְחֵפֶץ עַל גַּבָּיו מַאי כֵּיוָן דְּבַהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתוּ כְּהַנָּחַת חֵפֶץ וַעֲשִׂיַּית מְחִיצָה דָּמֵי אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּלָא אֶפְשָׁר דְּלָא מִידְּלֵי פּוּרְתָּא וַהֲדַר נָיַיח כַּעֲשִׂיַּית מְחִיצָה וְהַנָּחַת חֵפֶץ דָּמֵי תֵּיקוּ
אָמַר רָבָא פְּשִׁיטָא לִי מַיִם עַל גַּבֵּי מַיִם הַיְינוּ הַנָּחָתָן אֱגוֹז עַל גַּבֵּי מַיִם

רש"י

מחיצה י'. שיהא הממלא עומד לפנים מן המחיצה וממלא: ואין שותין הימנה. לעמוד על שפתה ולשאוב בכלי ולהכניס ראשו לחללה ולשתות כדתנן לא יעמוד אדם ברה''ר וישתה ברה''י שמא ימשוך הכלי אצלו: אלא אם כן הכניס ראשו ורובו. למקום שהוא שותה: הרי עקירה באיסור. מרה''ר: הרי הנחה באיסור. ברה''י: ממקום פטור קאתיא. שאי אפשר שלא הגביה תחילה למעלה מן העמוד שהוא מקום פטור שאינו אויר רה''ר ואויר רה''י נמי לא הוי דכי אמרינן רה''י עולה עד לרקיע ה''מ כנגד רה''י אבל האי מקמי דלימטי לאויר עמוד אגבהיה למעלה מעשרה: מתניתין היא. הנוטל מהן והנותן על גבן חייב: ברוקא דהדדי תפיתו. כולכם רוק אחד אתם רוקקים: ואת לא תסברא. דמתני' היא: במחט. דאינה גבוהה: דאית לה. לסלע מורשא נמוך מי' וכיון דכולה גבוהה י' בר מההיא מורשא ואיהו לא הוי מקום חשוב הוי ליה חורי רשות היחיד: אי נמי דרמיא. מחט בחריץ שבסלע שבראשו ולא נפל מלמעלה מי' אלא לתוך י': מוקף לכרמלית. בכותל זה הקיפו בקעה שהיתה כרמלית ועל ידו נעשית רה''י כגון שהוקף לדירה או לא הקיפו בו אלא בית סאתים: וזרק. מרה''ר ונח על ראשו מהו: או דילמא כיון. דכותל זה עשאה לכרמלית זו רה''י: כמאן דמלי דמיא. והוי אצל ראשו כארעא סמיכתא כל החלל: לאחרים. כל החלל עשאו רה''י: לעצמו לא כל שכן. ראש הכותל: ועקר ממנה חוליא. והניחו ברה''ר מי מיחייב אע''ג דמקמי עקירה לאו רה''י הוה בשעת עקירה מיהא רה''י הוה: וסילוק מחיצה. בהנחה זו נסתלקה מחיצת הבור שנתמעטה מעשרה מי מהני האי מיעוטא למיפטריה או לא: בדבילה שמינה. שנדבק בפני הכותל: ואמאי. מיחייב הא מתני' ד' אמות קתני ואפילו מצומצמות וכי נח בפני הכותל נתמעט הזריקה מד' אמות כדי מקום הדבילה וקתני חייב כיון דמעיקרא ד' אמות הוה: התם לא מיבטיל ליה. דבילה הלכך לאו מיעוט הוא: על גבי יתידות. דקות שהיו גבוהות י' ואין רחבות ד' ודף זה רחב ד' עשאו רשות היחיד: מהו. להתחייב בזריקה זו: וחפץ על גביו. ואם תימצי לומר הוא אם תימצי לומר כר' יוחנן דהנחת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי לא מיחייב הכא ודאי אדף לא מיחייב מיהו אחפץ מהו לחיובי: דלא אפשר דלא מידלי. החפץ מעל הדף בשעת הנחת הדף והדר נייח: כעשיית מחיצה. ברישא והדר הנחת החפץ דמי חייב דבשעת הנחתו כבר נעשה דף רה''י: היינו הנחתן. ואם נטל מקצתן והוציא הוה עקירה:

תוספות

אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים. אבל פסין לא מהני אלא בבאר מים חיים או בור הרבים כדתנן בפרק עושין פסין (עירובין דף כב:) אבל בור היחיד עושין לו מחיצה כו' ודווקא עמוק י' ורוחב ארבע דהוי רה''י אבל פחות מיכן דהוי כרמלית לא החמירו כל כך ומשתרי שפיר בפסין. הרב פור''ת: או דילמא כיון דממקום פטור קא אתיא לא. ואם תאמר ומאי קמיבעיא ליה תיפשוט מדתניא בפ''ק (דף ו.) המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ואחד המושיט ואחד הזורק חייב ואמרינן לעיל (דף צב.) המוציא משוי למעלה מעשרה חייב ומפרש הרב פור''ת דדוקא כשפסק כחו במקום פטור קמיבעיא ליה כגון שזרק למעלה מי' כנגד אויר רה''ר וירד האבן באלכסון ונחה על העמוד דירידה זו אינו מכחו הראשון אלא כח כחו היא וכיון דממקום פטור קא אתיא יש הפסק בין עקירה ראשונה להנחה אבל אם זרק ממש כנגד העמוד שלא הלכה באלכסון כלל אלא הלכה מכחו עד העמוד ודאי חייב ודווקא בזורק מבעיא ליה כדפי' אבל מוציא ומכניס פשיטא ליה דחייב והא דמייתי ראיה מהנושא והנותן ע''ג חייב היינו משום דמשמע ליה דמיירי בכל ענין בין בזורק בין במושיט כדתניא ברישא הזורק פטור והמושיט חייב והשתא לא דמי למוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו דהתם מכחו בא לרה''ר: ומוקף לכרמלית ועשאו רה''י. אומר ר''י דמשמע דדוקא מוקף לכרמלית דכיון דמוקף לכרמלית אין כ''כ סברא שיעשה רה''י מטעם דלאחרים עושה מחיצה אבל מוקפת לרה''ר ועשאו רה''י פשיטא דלעצמו נמי מהני ומשום חורי רה''י ליכא לחיוביה כמו רמיא בחריצא דלעיל דלא ניחא תשמישתיה לבני רה''י כולי האי על הכותל: לאחרים עושה מחיצה כו'. גבי חוליא דבור לא שייך למימר הכי ליחייב המשתמש מרה''ר על גבה כיון שאין החוליא עצמו גבוה י': ואמאי והא קא ממעט מארבע אמות. פירש בקונטרס דמשמע ליה דמיירי אפילו בד' אמות מצומצמות שעובי הדבילה ממעט מדי' אמות וקשה לר''י דבענין זה אין נראה שיתחייב כיון שאיגודו בפנים כמו מוציא חצי קופה לרה''ר דאינו חייב עד שיוציאנה כולה לחוץ דאטו אם זרק אדם רומח וכל דבר ארוך כל שהוא יתחייב כיון שראשו אחד יצא חוץ לד' אמות ואם בזורק ד' אמות הכי גמירי לה שיתחייב בכה''ג א''כ היכי פשיט מינה ועוד דאמאי משמע ליה טפי בהאי דזרק ארבע אמות בכותל דהוו מצומצמות משאר ארבע אמות השנויות בכל הש''ס ונראה לר''י דמיירי הכא שזרק חוץ לארבע אמות כמו בכל מקום והכי פריך והא קא ממעט מד' אמות שמקום הדבילה נתבטלה מתורת רשות הרבים שבטל לכותל והרי הוא ככותל עב ולא הוי עוד על גביו רשות הרבים ואם זרק מחט או קוץ ד' אמות ונח על הדבילה או נתקע בתוכו היה פטור דהרי מקום הדבילה נתמעט מדין רשות הרבים ואפ''ה חייב הואיל ובתחילת הזריקה עד קודם הנחה היה שם רה''ר עליו והנחה ומיעוט רה''ר בהדי הדדי קא אתו והכא נמי הוה לן למימר הנחה וסילוק מחיצה בהדי הדדי קאתו ומשני התם לא מבטלי ולהכי לא מבטל רה''ר: זרק דף כו' הנחת חפץ ועשיית מחיצה כו'. וא''ת אפילו ליכא בקיעת גדיים היכי חשוב לשוייה תחתיו רה''י מ''ש מטרסקל ועמוד ברה''ר גבוה י' ורחב ד' ואין בעיקרו ד' דאמרינן (לקמן דף קא.) זרק ונח על גביו חייב משמע דוקא על גביו אבל תחתיו לא ואומר ר''י כגון שיש שתי מחיצות של יתידות ובשלישית אמרינן פי תקרת דף יורד וסותם:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר