|
טקסט הדף מנוקד
הָכִי הַשְׁתָּא בִּשְׁלָמָא אִי אִיתְּמַר אִיפְּכָא הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי וְאִשְׁתְּךָ אָמְרָה הָבֵא לִי גִּיטִּי וְהוּא אוֹמֵר הֵילָךְ כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב מִשֶּׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדוֹ מְגוֹרֶשֶׁת אַלְמָא דְּאַדִּיבּוּרָא דִּידַהּ קָא סְמִיךְ
אִי נָמֵי מִשֶּׁהִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ מְגוֹרֶשֶׁת אַלְמָא דְּאַדִּיבּוּרָא דִּידֵיהּ קָא סָמֵיךְ אֶלָּא הָתָם מִשּׁוּם דְּעָקַר שָׁלִיחַ לִשְׁלִיחוּתֵיהּ לִגְמָרֵי דְּאָמַר לֵיהּ שָׁלִיחַ לְִקַבָּלָה הָוֵינָא לְהוֹלָכָה לָא הָוֵינָא אִיבָּעֵית אֵימָא הַאי תַּנָּא חָזְרוּ נָמֵי הִטְעוּ קָרֵי לֵיהּ דְּתַנְיָא הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאוּמָּנִין וְהִטְעוּ אֶת בַּעַל הַבַּיִת אוֹ בַּעַל הַבַּיִת הִטְעָה אוֹתָן אֵין לָהֶם זֶה עַל זֶה אֶלָּא תַּרְעוֹמֶת בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא הָלְכוּ אֲבָל הָלְכוּ חַמָּרִים וְלֹא מָצְאוּ תְּבוּאָה פּוֹעֲלִין וּמָצְאוּ שָׂדֶה כְּשֶׁהִיא לַחָה נוֹתֵן לָהֶן שְׂכָרָן מִשָּׁלֵם אֲבָל אֵינוֹ דּוֹמֶה הַבָּא טָעוּן לַבָּא רֵיקָן עוֹשֶׂה מְלָאכָה לְיוֹשֵׁב וּבָטֵל בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא הִתְחִילוּ בִּמְלָאכָה אֲבָל הִתְחִילוּ בִּמְלָאכָה שָׁמִין לָהֶן מַה שֶּׁעָשׂוּ כֵּיצַד קִבְּלוּ קָמָה לִקְצוֹר בִּשְׁנֵי סְלָעִים קָצְרוּ חֶצְיָהּ וְהִנִּיחוּ חֶצְיָהּ בֶּגֶד לֶאֱרוֹג בִּשְׁנֵי סְלָעִים אָרְגוּ חֶצְיוֹ וְהִנִּיחוּ חֶצְיוֹ שָׁמִין לָהֶן אֶת מַה שֶּׁעָשׂוּ הָיָה יָפֶה שִׁשָּׁה דִּינָרִים נוֹתֵן לָהֶן סֶלַע אוֹ יִגְמְרוּ מְלַאכְתָּן וְיִטְּלוּ שְׁנֵי סְלָעִים וְאִם סֶלַע נוֹתֵן לָהֶם סֶלַע רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר שָׁמִין לָהֶן מַה שֶּׁעָתִיד לְהֵעָשׂוֹת הָיָה יָפֶה שִׁשָּׁה דִּינָרִים נוֹתֵן לָהֶם שֶׁקֶל אוֹ יִגְמְרוּ מְלַאכְתָּן וְיִטְּלוּ שְׁנֵי סְלָעִים וְאִם סֶלַע נוֹתֵן לָהֶם סֶלַע בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּדָבָר שֶׁאֵין אָבוּד אֲבָל בְּדָבָר הָאָבוּד שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן אוֹ מַטְעָן כֵּיצַד מַטְעָן אוֹמֵר לָהֶן סֶלַע קָצַצְתִּי לָכֶם בֹּאוּ וּטְלוּ שְׁתַּיִם וְעַד כַּמָּה שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן עַד אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים זוּז בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם פּוֹעֲלִים לִשְׂכּוֹר אֲבָל יֵשׁ שָׁם פּוֹעֲלִים לִשְׂכּוֹר וְאָמַר צֵא וּשְׂכוֹר מֵאֵלּוּ אֵין לוֹ עֲלֵיהֶן אֶלָּא תַּרְעוֹמֶת תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נוֹתֵן לָהֶם שְׂכָרָן מִשָּׁלֵם אֲמַר לֵיהּ חֲבִיבִי אָמַר אִילּוּ אֲנָא הֲוַאי לָא הֲוָה יָהֵיבְנָא לָהֶן אֶלָּא כְּפוֹעֵל בָּטֵל וְאַתְּ אָמְרַתְּ נוֹתֵן לָהֶם שְׂכָרָן מִשָּׁלֵם וְהָא עֲלַהּ קָתָנֵי אֵינוֹ דּוֹמֶה הַבָּא טָעוּן לְהַבָּא רֵיקָן עוֹשֶׂה מְלָאכָה לְיוֹשֵׁב וּבָטֵל לָא סַיְּימוּהָ קַמֵּיהּ אִיכָּא דְּאָמְרִי סַיְּימוּהָ קַמֵּיהּ וְהָכִי קָאָמַר חֲבִיבִי אֲמַר אִי הֲוַאי אֲנָא לָא הֲוָה יָהֵיבְנָא לֵיהּ כְּלָל וְאַתְּ אָמְרַתְּ כְּפוֹעֵל בָּטֵל אֶלָּא קַשְׁיָא הָךְ לָא קַשְׁיָא הָא דְּסַיְּירַהּ לְאַרְעֵיהּ מִדְּאוּרְתָּא הָא דְּלָא סַיְּירַהּ לְאַרְעֵיהּ מֵאוּרְתָּא כִּי הָא דְּאָמַר רָבָא הַאי מַאן דַּאֲגַר אֲגִירֵי לְרִפְקָא וַאֲתָא מִטְרָא וּמַלְיַיהּ מַיָּא אִי סַיְּירַהּ לְאַרְעֵיהּ מֵאוּרְתָּא רש"י
הכי השתא בשלמא אי איתמר איפכא התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי ואמר רב נחמן וכו'. כלומר ועלה שמעת לרב נחמן דאמר מגורשת היה לך ללמוד לפי דבריו שיאמר בהגעת הגט לידו או לידה דליהוי גירושין או אדיבורא דידיה סמיך או אדיבורא דידה סמיך כיצד אמר רב נחמן אם משיגיע גט לידו דשליח מגורשת יש ללמוד דאדיבורא דידה סמיך ולא לו האמין ונתרצה למסרו לו בתורת שליח לקבלה כדברי האשה והבעל עצמו גירש ואי הוה אמר רב נחמן עלה כשיגיע גט לידה מגורשת ולא בקבלת השליח יש ללמוד דאדיבורא דידיה סמיך ומהימנת לי דהכי אמרה קאמר ליה ועשאו שליח להולכה והשליח נתרצה להיעקר מתורת שליחות של אשה לקבלה ונעשה שליח לבעל לגרש והרי עשה שליחותו והגיעה לידה: אלא התם. דשמעת ליה דאמר אינה מגורשת. אין לך ללמוד מדרב נחמן דאדיבורא דידיה סמיך ואין כאן שליחות כדאמרת דא''נ אמרינן דאדיבורא דידה סמיך דאף הבעל עשאו שליח להולכה כדברי האשה אין כאן שליחות שהרי השליח לא נתרצה דהא עקר ליה לשליחותיה לגמרי דאמר ליה שליח לקבלה איפשי להעשות שלא אטרח להגיע לידה אבל שליח להולכה לטרוח ולהגיע לידה אי אפשי להעשות הלכך אפילו נמלך והגיעו אצלה אין זה שליח שניתן לגירושין שכשקבלו לא קבלו על מנת כן ואי קשיא הא אמרינן גביה איפכא היכא דהיא אמרה התקבל והוא אמר לבעל אשתך אמרה הבא והוא אמר הילך כמה שאמרה דאי הוה אמר עלה משיגיע גט לידו מגורשת הוה שמעינן דאדיבורא דידה סמיך ומסרו לו על מנת קבלה ולא קשיא לן הא שליח עקר לשליחותיה ולא נתרצה הוא בשליחות קבלה איכא למימר דאי הוה אמר רב נחמן הכי הוה קמ''ל דהאי לאו עקירה הוא דהא מתרצה להיות שליח להולכה כל שכן דמתרצה בשליחות קבלה שהקבלה בכלל הולכה לענין הטורח: ואי בעית אימא כו'. אשינויא דריש פירקא קאי: הטעו קרי ליה. וזה את זה דקתני במתני' בפועלים ובעל הבית נמי קאמר ולא בדאטעו פועלים אהדדי: דתניא. דגבי פועלים ובעל הבית נמי קרי להו הטעו: אין להן זה על זה אלא תרעומת. דאמר להן תשכירו עצמכם לאחרים ואינהו נמי אמרו ליה כי הדרי בהו צא ושכור אחרים ומיהו תרעומת איכא שיהו צריכים לחזר זה אחר פועלים וזה אחר שוכרים ותביעת ממון ליכא דהא דברים בעלמא נינהו: בד''א. דאין להם עליו ממון אם חוזר הוא: בשלא הלכו. למקום המלאכה ובבקר אמר להן חוזרני בי: אבל אם הלכו. אצל המלאכה כגון אם חמרים הן ששכרן להביא לו תבואה ממקום אחר והלכו ולא מצאו או אם פועלים הם ששכרם לעדור שדהו והלכו ומצאו שדה שהיא לחה במים ואינה ראויה לעידור: נותן להם שכרם. של כל היום משלם כפי הראוי להם וכדמפרש ואזיל: אבל אינו דומה הבא טעון להבא ריקם. ואומדים את החמרים כמה אדם רוצה לפחות משכרו של אותה הדרך לבא ריקם מלבא טעון: עושה מלאכה ליושב ובטל. ואומדין את הפועלים כמה אדם רוצה ליטול שכרו פחות ולישב בטל מלעדור כל היום וליטול כך וכך: בד''א שלא התחילו במלאכה. ארישא קאי ועד השתא פריש מידי דשכירות והשתא פריש מילי דקבלנות: בד''א. דהיכא דחזרו בהן או הוא חזר אין להם אלא תרעומת בזמן שלא התחילו במלאכה: אבל התחילו במלאכה. יש דין אחר ביניהם מהו הדין שמין להם מה שעשו לפי התנאי ויקבלו כפי חשבון שעשו: ארגו חציה. ומגיע לשכרן סלע לפי תנאם: היה יפה ו' דינרים. שאם היה בא לשכור שכיר לחציה אינו מוצא בפחות מששה דינרים ונמצא נפסד בעל הבית במה שעתיד להעשות אפ''ה אין הולכין אחר העתיד להעשות אלא שמין להן את מה שעשו לפי חשבון תנאו ונותן להם סלע דלית ליה להאי תנא הא דתנן במתניתין כל החוזר בו ידו על התחתונה: ואם סלע. ואם אין יפה אלא סלע דנמצאין פועלין לעשות חציה השני בסלע: נותן להן. במה שעשו סלע ולקמן (דף עז.) פריך פשיטא: שמין להן העתיד להעשות. רבי דוסא סבירא ליה כתנא דידן דאמר החוזר בו ידו על התחתונה ויעכב שכר מה שעשו כדי לשכור פועלים ולגמור כפי תנאי הראשון: היה יפה. העתיד להעשות ו' דינרים: נותן להן שקל. כדי שתהא נגמרת בשני סלעים: ואם סלע נותן להם סלע. לקמן פריך פשיטא: בד''א. דאין החוזר נפסד אלא לפי חשבון לר' דוסא ולרבנן מקבלין במה שעשו: בדבר שאינו אבוד. ואע''ג דאין פועלים מצויין עכשיו כדמוקי ליה בסיפא שאינו מוצא לשכור ימתין עד שימצא הואיל ודבר שאינו אבוד הוא: אבל בדבר שהוא אבוד. אם ימתין ואינו מוצא לשכור בכדי שכר פועלים אפי' לפי היוקר שנתייקרו: שוכר. פועלים אחרים עליהן ביותר מכדי שכרן: או מטען. לאלו: במה דברים אמורים. דשוכר עליהן בשאינו מוצא לשכור: תני תנא. בההיא דלעיל הלכו חמרים ולא מצאו כו': חביבי אמר. דודי ר' חייא: אי אנא הואי. אי אני השוכר לא הוה יהבינא כו': והא עלה קתני. נמי דכפועל בטל הוא דשקלו: לא סיימוה קמיה. לא סיימו סוף הברייתא לפניו: לא הוה יהבינא כלל. דמזלייהו גרם ואינהו נמי הוה להו לאסוקי אדעתייהו שלא ימצאו שדה לחה: הא דסיירא לארעא מאורתא. והוליך הפועלים לשם וראוה ולא הבינו שהיא לחה או שירדו גשמים בלילה לית להו כלל דהא חזו אינהו גופייהו ועל מנת כן נשתכרו לו והרי לא יכולין ולא היה להן לילך בבקר: לא סיירוה מאורתא. עליו היה לתת לב לדבר ולהודיעם אם תמצאו שדה לחה לא אתן לכם כלום ויהיב להו כפועל בטל:
תוספות
אין להם זה על זה אלא תרעומת. קשה לר''י דהא קי''ל כר''מ דדאין דינא דגרמי בהגוזל קמא (ב''ק דף ק.) א''כ אמאי לא יתן להם כפועל בטל כיון שעל ידו נתבטלו אותו היום וי''ל דמיירי שכשחוזר בו עוד ימצאו להשתכר ומכל מקום יש עליו תרעומת שעתה לא ימצאו אלא ע''י טורח וכי מפליג בסמוך בין לא הלכו החמרים להלכו ומצאו שדה לחה הוה מצי לפלוגי אף בלא הלכו כלל בין יכולין עוד להשתכר בין חוזר בו אחר שלא מצאו עוד להשתכר אלא אורחא דמילתא נקט דבהלכו לא שכיח שימצאו עוד להשתכר ואם לא הלכו מסתמא כשבא לחזור חוזר מיד בעוד שימצא להשתכר:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|