רב מרי בר רחל משכן ליה ההוא [אותו] גוי ביתא [בית] עבור הלוואה שהלוה לו. הדר זבנה [אחר כך מכר] הגוי אותו בית לרבא. נטר תריסר ירחי שתא [המתין רב מרי בן רחל שנים עשר חדשי שנה], שקל אגר ביתא ואמטי ליה [לקח שכר הבית והביא לו] לרבא, שהוא היה מעתה בעל אותו הבית. ואמר ליה [לו] בהתנצלות: האי [זה] שלא אמטאי למר אגר ביתא [הבאתי לאדוני את שכר הבית] עד האידנא [עכשיו] משום שסתם משכנתא היא לתקופה של שתא [שנה], אי בעי [ואם היה רוצה] אותו גוי לסלקי [לסלקני] ממנו לא הוה מצי מסלק לי [לא היה יכול לסלק אותי], ואם כן, במובן מסויים היה הבית כל אותה שנה ברשותי, ורק עכשיו עבר לגמרי לרשות רבא, השתא לשקול מר אגר ביתא [עכשיו יקח אדוני את שכר הבית].

אמר ליה [לו] רבא: אי הוה ידענא דהוה [אם הייתי יודע שבית זה היה] ממושכן ליה למר [לו לאדוני] לא הוה זביננא ליה [הייתי קונה אותו] כלל. השתא [עכשיו, לפיכך] כדיניהם של הגויים עבדינן לך [אעשה, אנהג בך], שהרי אני בא במקום הגוי כאן, ובדיניהם כל אימת [מתי], כל זמן שלא יכול הלווה מסלקי בזוזי לסלק את המלוה בכסף] הוא גם לא שקיל אגר ביתא [לוקח ממנו שכר הבית], שהרי אין הגויים נמנעים מתשלום ריבית. ואם כן, אנא נמי [אני גם כן] לא שקילנא מינך אגר ביתא [אקח ממך את שכר הבית] עד דמסלקנא [שאסלק] לך בזוזי [את הכספים] שחייבים לך.

מסופר, אמר ליה רבא מברניש לרב אשי: חזי מר רבנן דקא אכלי רביתא [ראה אדוני את החכמים שאוכלים, נהנים, מריבית], דיהבי זוזי אחמרא [שנותנים לאנשים כסף עבור יין] בחודש תשרי ומבחרי לה [ובוררים להם אותו] אחר כך בחודש טבת. שאם היו לוקחים מיד — שמא היה מחמיץ, ועכשיו בשכר הקדמת התשלום הם מובטחים ביין שלא החמיץ!

אמר ליה [לו]: אינהו נמי, אחמרא קא יהבי, אחלא [הם מתחילה גם כן על יין הם נתנו, שילמו, ועל חומץ] לא קא יהבי [נתנו, שילמו], מעיקרא דחמרא [ומתחילה ומה שהיה יין] — חמרא [יין הוא], דחלא [ומה שהיה חומץ] — חלא חומץ הוא], אלא שלא ידעו וההיא שעתא [ובאותה שעה] הוא דקמבחרי [שהם בוחרים] את היין שקנו בשעתו.

מסופר: רבינא הוה יהיב זוזי [היה נותן, משלם, כסף] מראש לבני אקרא [מבצר] שנוותא ושפכי ליה טפי כופיתא [והיו שופכים לו כד אחד יותר] במתנה, אם כי לא היה כלל תנאי כזה ביניהם. אתא לקמיה [בא לפני] רב אשי לשאול אם יש בזה משום ריבית. אמר ליה [לו]: מי שרי [האם מותר] לעשות זאת? אמר ליה [לו]: אין, אחולי הוא דקא מחלי גבך [כן, מחילה היא שהם מוחלים לך] על מידה מדוייקת, כדי להיות ביחסים טובים ולא כתמורה בעד הקדמת התשלום.

אמר ליה [לו] רבינא: הא ארעא לאו דידהו [הרי הקרקע לא שלהם] היא! שהם היו מעבדים שדותיהם של אנשים שעזבו את שדותיהם משום שלא יכלו לשלם מיסים, ואלה היו משלמים את מיסי הקרקע ומשתמשים בה. ונמצא שמחלו על דבר שאינו שלהם! אמר ליה [לו] רב אשי לא כן היא, ארעא לטסקא משעבדא [הקרקע משועבדת לתשלום המסים] למלכות. ומלכא [המלך] אמר: מאן דיהיב טסקא [מי שנותן את המס] — הוא ליכול ארעא [יאכל מפירות הקרקע] ולכן משלמי המיסים יש להם בעלות על היין מכוח דין המלכות.

אמר ליה [לו] רב פפא לרבא: חזי מר הני רבנן דיהבי זוזי אכרגא דאינשי ומשעבדי בהו טפי [ראה אדוני את החכמים הללו שנותנים את דמי הגולגולת של אנשים ומעבידים אותם אחר כך הרבה] יותר מן התמורה הראויה עבור תשלום מס זה! אמר ליה [לו]: השתא איכו שכיבא [אמר לו: עכשיו אילו הייתי מת] לא אמרי לכו הא מילתא [הייתי אומר לכם דבר זה], כלומר, טוב עשית שהזכרת לי הלכה זו. הכי [כך] אמר רב ששת: מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח [כתב העבדות של כל אלה באוצרו של המלך מונח] שכל בני המדינה נחשבים עבדיו, ומלכא [והמלך] אמר: מאן דלא יהיב כרגא לשתעביד למאן דיהיב כרגא [מי שאיננו משלם דמי גולגולת שישתעבד למי שמשלם דמי גולגולת] ומכוח דין המלכות יכולים הם לעבוד באלה כמה שירצו.

מסופר: רב סעורם אחוה [אחיו] של רבא הוה תקיף אינשי דלא מעלו ומעייל להו בגוהרקא [רב סעורם אחיו של רבא היה תופס אנשים שאינם הגונים ומכניס אותם לשאת את אפיריונו] של רבא. אמר ליה [לו] רבא: שפיר קא עבדת [יפה עשית], דתנינא [שכן שנינו]: ראית אדם מישראל שאינו נוהג כשורה, מנין שאתה רשאי להשתעבד בו — תלמוד לומר: "לעולם בהם תעבדו ובאחיכם" (ויקרא כה, מו) — שאף באחיכם מותר לפעמים לנהוג כבעבדים. יכול אפילו נוהג כשורה יעשו לו כן — תלמוד לומר הפסוק בשלמותו: "ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך

"(שם). אמר רב חמא: האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא [מי שנותן כסף לחבירו לקנות לו יין] ופשע [והתרשל] אותו אדם ולא זבין ליה [קנה לו] — משלם ליה [לו] כדקא אזיל אפרוותא [כמו שהולך, נמכר היין בנמל] של זולשפט ששם היה שוק היינות הגדול, ולפי המחיר שם יקנה לו יין, אפילו המחיר יותר על מה שנתן לו בשעתו.

אמר אמימר: אמריתא לשמעתא קמיה [אמרתי את השמועה, ההלכה הזו לפני] רב זביד מנהרדעא, ומששמעה אמר לי: כי קאמר [כאשר אמר] רב חמא — הני מילי [דברים אלה אמורים] דווקא כשאמר לו קנה לי "יין" סתם ולא פירש איזה, אבל ב"יין זה", שפירש מין היין שרוצה בו — לא אמר, ואינו חייב לקנות ביותר, כי מי יימר דמזבני ליה ניהליה [מי אמר שימכרו לו אותו]? ונמצא שמתחילה לא היה קנין ברור, וההתחייבות של המקבל היא רק להחזיר את הכסף, ובזה אין להוסיף על הסכום מפני הריבית.

רב אשי אמר: אפילו אמר לו "יין סתם" — נמי [גם כן] לא חייב לקנות ביותר מכדי הסכום שנתן לו, מאי טעמא [מה טעם] הדבר — אסמכתא היא, שכל שפורע לו יותר מכפי שקיבל מתחילה — הרי הוא כהתחייבות לשלם קנס והיא אסמכתא, ואסמכתא לא קניא [אינה קונה], שאין קנין מועיל לגבי קבלת קנס על עצמו.

ושואלים: ולרב אשי מאי שנא מהא דתנן [מה שונה הדבר ממה ששנינו במשנה] לגבי חוזה שכירת קרקעות שכותב האריס: "אם אוביר, אשאיר את השדה בור ולא אעביד [אעבד] אותו אשלם במיטבא [במיטב], ונמצא שהאריס משלם על מה שהפסיד לבעלים בחוסר מעשה, ומדוע לא ישלם גם כן? ומשיבים: התם [שם בעיבוד השדה] הדבר בידו אם לעבוד או לא לעבוד,