אמר אביי: הכוונה היא כפועל בטל של אותה מלאכה שבטל מינה [ממנה], כמו שהיה אדם רוצה לקבל, אם יציעו לו, להתבטל מן המלאכה שהוא עוסק בה ולעסוק בעבודה קלה.

ומעירים: וצריכא [ונצרכה], שהיה צורך לומר שתי הלכות, גם בחנווני המקבל פירות וגם במקבל מעות. דאי תנא [שאילו שנה] חנוני בלבד הייתי אומר כך: חנוני הוא דסגי ליה [שדי לו] לקבל שכר כפועל בטל, משום שלא נפיש טרחיה [מרובה טרחתו], שהרי הפירות מונחים עתה לפניו, ועליו רק למוכרם. אבל אם נתן לו מעות ליקח בהן פירות, דנפיש טרחיה [שמרובה טרחתו] שצריך לחפש ולמצוא פירות ולהביאם לחנותו — אימא [אמור] שאולי לא סגי ליה [די לו] בתשלום כפועל בטל.

ולהיפך, ואי תנא [ואילו שנה] רק מעות ליקח בהן פירות — הוה אמינא [הייתי אומר]: התם [שם] הוא דבעי [שצריך] לקבל כפועל בטל, משום דנפיש טרחיה [שמרובה טרחתו], אבל חנוני שלא נפיש טרחיה [מרובה טרחתו] — אימא סגי ליה [אמור שמא די לו] במשהו בעלמא [בלבד], שאפילו לא טבל עמו אלא בציר, שבעל הפירות נתן לו הנאה מועטה זו שהרשה לו לטבול פת בציר, ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת — זהו שכרו, על כן צריכא [נצרכה] ההלכה להיאמר בשני המקרים.

(כמה עיזי ותרנגולין מעלין סימן)

א תנו רבנן שנינו "אלא אם כן נותן לו שכרו". ונחלקו כבר התנאים מה הוא שכרו הראוי לו ששנו חכמים בברייתא: כמה הוא שכרו? בין מרובה בין מועט כלומר, לפי מה שקוצבים ביניהם, אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: אפילו לא טבל עמו אלא בציר, ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת — זהו שכרו. ר' שמעון בן יוחאי אומר: נותן לו שכרו משלם, כלומר, כל השכר שמגיע לו.

תנו רבנן [שנו חכמים]: אין שמין, כלומר, אין נותנים בעלי חיים לגדל, לאחר שהעריכו את מחירם בסכום קצוב, לא את העזים ולא את הרחלים, ולא כל דבר שאינו עושה ואוכל בחשבון רווחים למחצה שכל הנוסף על השומה הראשונה יתחלק בין הבעלים ובין המגדל.

ר' יוסי בר' יהודה אומר: שמין את העזים מפני שחולבות, ואת הרחלים מפני שגוזזות, כלומר, גוזזים מהן צמר, וכן שוטפות נשטף מהן הצמר בהיותן במים ומורטות נמרט מהן צמר בקוצים ונמצא שהן עושות ואוכלות, ואת התרנגולת מפני שהיא עושה (מטילה ביצים) ואוכלת.

ותוהים: והתנא קמא [הראשון] מה אומר הוא על כך? וכי לדעתו גיזה וחלב לא ספק [אינו מצדיק] כדי לשלם לשכר עמלו ומזונו? ומשיבים: אם אמנם הוא מקבל בגיזה וחלב — כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חולקים] שתשלום זה מספיק, כי פליגי [כאשר נחלקו] היה זה רק בנסיובי ותותרי [נסיוב, מים הנשארים מן החלב, ואת מריטת העז], כאשר הוא מקבל אותם.

ובכך נחלקו: תנא קמא סבר לה [סבור] כשיטת ר' שמעון בן יוחי שאמר: נותן לו שכרו משלם והנסיוב והמריטה אינם כדי כל שכרו, ור' יוסי בר' יהודה סבר לה כאבוה [סבור כאביו] שאמר: אפילו לא טבל עמו אלא בציר, ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת — זהו שכרו, ואין מקפידים שיהיה השכר בדיוק כדי עמלו.

תנו רבנן [שנו חכמים]: משכרת אשה לחברתה תרנגולת שתדגור על הביצים בעד שני אפרוחים מאלה שיבקעו מן הביצים. ואולם אשה שאמרה לחברתה: "תרנגולת שלי וביצים שליכי (שלך), ואני ואת נחלוק באפרוחים" — ר' יהודה מתיר ור' שמעון אוסר.

ושואלים: ור' יהודה לא בעי [אינו צריך] — שישלם לפחות משהו עבור שכר עמלו ומזונו? ומשיבים: איכא [יש] ביצים מוזרות, הביצים שאין אפרוחים בוקעים מהן, והביצים הללו נשארות לבעלת הביצים, ויש לה איפוא רווח מסויים.

תנו רבנן [שנו חכמים] מקום שנהגו להעלות שכר כתף (סבל) למעות שמשלמים למגדל בהמה עבור טרחתו בנשיאת בעלי החיים הקטנים על כתפו — מעלין ומחשיבים זאת בתשלום, ואין משנין ממנהג המדינה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: שמין — מעריכים עגל הגדל עם אמו, וסיח הגדל עם אמו בחשבון אחד ומחלקים את הרווח, ואין מוסיפים על שכר טרחה, ואפילו במקום שנהגו להעלות (לחשב) שכר כתף למעות.

ושואלים: ורבן שמעון בן גמליאל לא בעי [איננו צריך] אינו דורש כלל שישלם שכר עמלו ומזונו? ומשיבים: הרי איכא [יש] גללים שהבהמה מטילה, ויש בזה רווח מסוים למגדל. ושואלים: ואידך [והאחר] מה הוא אומר? ומסבירים: שלדעתו גללים אפקורי מפקיר להו [מפקיר הוא אותם] ואינו מחשיב אותם כלל, וכיון שהם שווים מעט מאוד, הריהם כהפקר.

אמר רב נחמן: הלכה כר' יהודה, והלכה כר' יוסי בר' יהודה, והלכה כרבן שמעון בן גמליאל בדיני גידול בהמות בשכר.

מסופר: בני רב עיליש נפק עלייהו ההוא שטרא [יצא עליהם שטר] שהיה אביהם חתום עליו, והשטר הזה היה שטר עיסקה, דהוה כתיב ביה [שהיה כתוב בו] שהצדדים מתחלקים "פלגא באגר, פלגא בהפסד" ["חצי בשכר וחצי בהפסד"]. אמר רבא: רב עיליש גברא רבה [אדם גדול] הוא ואיסורא לאינשי [ואיסור לאנשים] לא הוי ספי [היה מאכיל], כלומר, ודאי לא היה עושה עיסקה שעל ידה ירוויח בה אדם כסף שיש בו משום ריבית, ועיסקה שמתחלקת כך — ריבית היא. על כן, מה נפשך ככל מקרה בהכרח לומר שיש טעות בשטר. והתנאי היה אי פלגא באגר [אם היה שם חצי בשכר] — היה כתוב שם שהצד השני יסכים לקבל על עצמו תרי תילתי [שני שליש] בהפסד,