סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וּבְדִינֵינוּ אֵין מַחְזִירִין מִמַּלְוֶה לְלֹוֶה אֲמַר לֵיהּ אִינְהוּ בְּתוֹרַת זְבִינֵי אֲתָא לִידַיְיהוּ
אֶלָּא כֹּל שֶׁאִילּוּ בְּדִינֵיהֶן דְּקָאָמַר רַב סָפְרָא מַאי אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן הָכִי אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן כֹּל שֶׁאִילּוּ בְּדִינֵיהֶן מוֹצִיאִין מִלֹּוֶה לְמַלְוֶה בְּדִינֵינוּ מַחְזִירִין מִמַּלְוֶה לְלֹוֶה וּמַאי נִיהוּ בְּרִבִּית קְצוּצָה וְכִדְרַבִּי אֶלְעָזָר
כֹּל שֶׁאִילּוּ בְּדִינֵיהֶם אֵין מוֹצִיאִין בְּדִינֵינוּ אֵין מַחְזִירִין רִבִּית מוּקְדֶּמֶת רִבִּית מְאוּחֶרֶת
כֵּיצַד לָקַח הֵימֶנּוּ חִטִּים בְּדִינַר זָהָב הַכּוֹר וְכֵן הַשַּׁעַר וְכוּ' וְכִי אֵין לוֹ יַיִן מַאי הָוֵי
וְהָתַנְיָא אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּירוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר יָצָא הַשַּׁעַר פּוֹסְקִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה יֵשׁ לָזֶה
אָמַר רַבָּה מַתְנִיתִין בְּבָא לָחוּב בִּדְמֵיהֶן עָסְקִינַן
וְכִדְתַנְיָא הֲרֵי שֶׁהָיָה נוֹשֶׁה בַּחֲבֵירוֹ מָנֶה וְהָלַךְ וְעָמַד עַל גּוֹרְנוֹ וְאוֹמֵר תֵּן לִי מְעוֹתַי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִיקַּח בָּהֶם חִטִּים אָמַר לוֹ חִטִּים יֵשׁ לִי שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְךָ צֵא וַעֲשֵׂה עָלַי כְּשַׁעַר שֶׁל עַכְשָׁיו וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ כׇּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אָסוּר דְּלָאו כְּאִיסָּרוֹ הַבָּא לְיָדוֹ דָּמֵי
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אִי דְּלָא כְּאִיסָּרוֹ הַבָּא לְיָדוֹ מַאי אִירְיָא אֵין לוֹ אֲפִילּוּ יֵשׁ לוֹ נָמֵי אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי מַתְנִיתִין כִּדְתָנֵי רַב סָפְרָא בְּרִבִּית דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא
דְּתָנֵי רַב סָפְרָא בְּרִבִּית דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם מוּתָּרִין וַאֲסוּרִין מִפְּנֵי הַעֲרָמַת רִבִּית כֵּיצַד אָמַר לוֹ הַלְוֵינִי מָנֶה אָמַר לוֹ מָנֶה אֵין לִי חִטִּין בְּמָנֶה יֵשׁ לִי שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָךְ נָתַן לוֹ חִטִּין בְּמָנֶה וְחָזַר וּלְקָחָן הֵימֶנּוּ בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע סֶלַע מוּתָּר וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן מִפְּנֵי הַעֲרָמַת רִבִּית
הָכָא נָמֵי כְּגוֹן דְּאָמַר הַלְוֵינִי שְׁלֹשִׁים דִּינָרִים אֲמַר לֵיהּ שְׁלֹשִׁים דִּינָרִים אֵין לִי חִטִּין בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָרִים יֵשׁ לִי שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָךְ נָתַן לוֹ חִטִּין בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָרִים וְחָזַר וּלְקָחָם הֵימֶנּוּ בְּדִינַר זָהָב אִי אִית לֵיהּ חַמְרָא לְלֹוֶה דְּיָהֵיב לֵיהּ בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָר פֵּירָא הוּא דְּקָא שָׁקֵיל מִינֵּיהּ וְלֵית לַן בַּהּ וְאִי לָא כֵּיוָן דְּלֵית לֵיהּ חַמְרָא וַדַּאי מִשְׁקַל זוּזֵי מִינֵּיהּ מִחֲזֵי כְּרִבִּית
אֲמַר לֵיהּ רָבָא אִי הָכִי תֵּן לִי חִיטַּי דְּמֵי חִיטַּי מִבְּעֵי לֵיהּ תְּנִי דְּמֵי חִיטַּי שֶׁאֲנִי מוֹכְרָן שֶׁמְּכַרְתִּים לָךְ מִבַּעְיָא לֵיהּ תְּנִי שֶׁמְּכַרְתִּים לָךְ הֲרֵי חִטֶּיךָ עֲשׂוּיוֹת עָלַי בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָרִין מֵעִיקָּרָא נָמֵי הָכִי אוֹקְמִינְהוּ עִילָּוֵיהּ הָכִי קָאָמַר לֵיהּ בִּדְמֵי חִטֶּיךָ שֶׁעָשִׂיתָ עָלַי בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָר
הֲרֵי לָךְ אֶצְלִי בָּהֶן יַיִן וְיַיִן אֵין לוֹ וְהָא בְּדִינַר זָהָב הַכּוֹר וְכֵן הַשַּׁעַר קָתָנֵי אֶלָּא אָמַר רָבָא כִּי שָׁכֵיבְנָא רַבִּי אוֹשַׁעְיָא נְפַק לְווֹתִי

רש"י

ובדינינו אין מחזירין. דאבק רבית הוא כיון דזימנין שאין עושים פירות שהכרמים לוקין אין זו רבית קצוצה: אינהו נמי כי אפקי ליה. סברי דבתורת זביני אתו הנך פירות לידיה דלוקח דכל זמן שלא פרע לו מעותיו הכרם מכור לו עד זמן שפסקו ביניהם שיכול לפדותה והוא הדין דמצי לאתוביה נמי מאבק רבית דהמרבה בפירות דמתניתין אלא הא שינויא נמי אית ליה לשנויי בתורת זביני אתו לידיה: מאי אתא לאשמועינן. הי נינהו דבדיניהם אין מוציאין והוא רבית ובדינינו אין מחזירין: רבית מוקדמת ורבית מאוחרת. בשלהי מתניתין (דף עה:) קתני לה והא בתורת רבית יהיב ליה ובדיניהם אם לא נתן אין מוציאין שהרי לא פסק עמו: וכי אין לו יין מאי הוי. אחר שיצא השער ליין והוא חייב לו החטין או המעות הרי הוא כפוסק עמו עכשיו על היין: אין פוסקין על הפירות. ליתן לו מעות בכור חטין ולומר לו תנהו לי לסוף זמן גדול ואפילו יש שנותנין אותו עכשיו בכך בתחילת הקציר אין זה שער עד שיצא שער מפורסם וקבוע בשוקי העיר בכך: אע''פ שאין לזה. המוכר: יש לזה. לאיש אחר ויכול לקנותו עכשיו בדמים שקיבל: מתניתין בבא לחוב בדמיהן עסקינן. שלא נתן לו זה המוכר ללוקח דמי החטין שחייב לו שיחזור ויקבלם הימנו בשביל היין אלא בא לעשות עליו דמי החטין חוב ולפסוק על החוב יין וכך אמר לו אני מקבל עלי חיטך בל' דינר כמו שאתה יכול למוכרן והרי לך אצלי בהן יין כשער של עכשיו דאי הוה ליה יין הוה קנוי לו מעכשיו ואי אייקר ברשותיה אייקר אבל אין לו והוא לא קיבל עכשיו מעות שנוכל לומר יכול הוא לקנותו בדמים שקיבל נמצא שאינם אצלו אלא בהלואה בעלמא: דתניא. שיש הפרש בין נותן מעות לבא עליו בחובו: ואני אעלה לך. החטים כל שנים עשר חדש אף אם יתעלו דמיהן אקבל עלי העילוי ואתנם לך בדמים הללו: דלא כאיסרו הבא לידו דמי. שאין זה דומה לנותן איסר בשעה שפוסק דאיכא למימר יקנה לו עכשיו בשוק במעות שקיבל: אפילו יש לו יין נמי. דהאי תנא בעומד על גורנו קאמר דיש לו חטין ואפילו הכי אסר: כדתני רב ספרא. ולא בפוסק עמו בתחילה על החטין: שאני נותן לך. כשער של עכשיו ונתנם לו: וחזר ולקחן ממנו בכ''ד סלעים. דאוזיל גביה סלע שהמנה כ''ה סלעים והוא היה דחוק למעות ולא יכול להמתין ליום השוק: מותר. שהרי לא העלה לו דמי החטים יותר מדמיהן בשכר המתנת המעות והאי הוא דאוזיל גביה: וחזר ולקחן ממנו בדינר זהב. מתניתין כי קאמר לקח הימנו חטים במלוה קאי וכבא לתובעו אמר לו תן לי מעותי שאני לוקח בהן יין אמר לו הרי מעותיך עשויות עלי בדמי שלשים דינרין יין ויין אין לו: ואי הוה ליה חמרא. זוזי יהיב ליה מעיקרא ופירי שקיל מיניה ולא דמי לרבית אבל משקל מיניה זוזי אסור דדינר זהב יהיב ליה וקא שקיל מיניה תלתין: הא בדינר זהב הכור וכן השער קתני. ואם כדבריך כשלקחן בדינר זהב היה השער שלשים והאי דאוזיל גביה דאי השער בדינר זהב וזה העלם עליו שלשים דינר מעיקרא אוקמינהו ברבית בשביל המתנתו: כי שכיבנא ר' אושעיא נפיק לוותי. כשאמות ר' אושעיא יצא לקראתי:

תוספות

לקח הימנו חטין בדינר זהב הכור. רש''י פירש דמקח חטין הוי היתר אע''פ שאין לו חטים כיון שנתן לו מעות ולא קאי אסור אלא איין ונקט רישא לרבותא דסיפא דיין אסור אע''ג שבא מכח פיסוק הראשון של חטים שהיה דרך מקח וממכר ולא דרך הלואה וקשה לפירושו חדא שצריך למחוק הספרים לקמן (דף סג.) בגמרא דגרס והא לקח קתני מאי לקח לקח בהלואתו כי לפי זה אתי שפיר לקח דקאי אחטים דשרו ועוד כיון דאסור לא קאי אלא איין מאי פריך בגמרא וכי אין לו יין מאי הוי והתנן יצא השער פוסקין אע''פ שאין לזה יש לזה וכי לא ידע דאסור לפסוק יין מחמת חוב ולא נתן לו אז שום דמים ועוד מדמשני בבא לחוב בדמיהם מכלל דמעיקרא סבר שהיה נותן לו דמים ותו אדפריך מיצא השער פוסקין לפרוך מרישא דשרי גבי חטים מיהו זה יש לתרץ דהוה משני דאסור קאי גם ארישא או הוה מוקמינן רישא דשרי ביש לו חטים דוקא לכך נראה דאיזהו תרבית דאסור קאי אכולה מתני' וכי קתני בסיפא יין אין לו הוא הדין דגם חטין אין לו לכך פריך בגמרא וכי אין לו יין וגם חטים מאי הוי ועיקר קושייתו מכח חטים דאסור כי אין לו אע''פ שנותן דינר זהב ומשני בבא לחוב בדמיהן שכבר היה חייב לו דינר זהב ובשעת קנין אינו נותן לו כלום ומיד הוי ליה למפרך והא לקח קתני אלא דפריך ליה השתא עדיפא מינה וא''ת אמאי תני גבי יין אין לו כי נמי יש לו אסור ליתן שוה ל' דינר הלא אפילו חטים הוה איסורא ליקח בל' דינר כיון שלא היה לו חטים בפסק הראשון וי''ל דנקט לאשמועינן דאף ברישא אין לו חטים ואסור: והתנן אין פוסקין. אית דגרסי והתניא משום דלא גרסינן במתניתין יצא השער פוסקין וכן לקמן (דף עב:) אית ספרים דגרסי אלא מתני' דאין פוסקין וכו' הא יצא השער פוסקין היכי משכחת לה באכלבאי וארבי ולספרים דגרסי הכא והתנן גרסי במתני' יצא השער פוסקין ולא גרסי' לקמן הא: אע''פ שאין לזה יש לזה. דאע''ג דלא משך חטין אין זה רבית כיון שאם היה בא מוכר לחזור הוה קאי במי שפרע ולכך חשיבי כנתיקרו ברשות לוקח: הרי שנושה כו' ועמד על גורנו. תימה והלא מעות קונות הכא אפילו מדרבנן דמילתא דלא שכיח היא כדאמרינן בהזהב (לעיל דף מו:) גבי החליף דמי שור בפרה וי''ל דהכא מיירי שלא פטרו ממנו עד שיתן לו החטין:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר