לרבות פחות משוה פרוטה להישבון (להשבה) שיש להחזיר לקודש, אפילו אם מעל ולקח כל שהוא. ונדון מכאן: לקדש — אין [כן], אבל להדיוט (סתם אדם) — לא, משמע שאין חובת השבה חלה על פחות משווה פרוטה!

אלא, אי אתמר הכי אתמר [אם נאמר, כך נאמר הדבר], אמר רב קטינא: אם הוזקקו בית דין לדין של שוה פרוטה — גומרין ופוסקים בסוף אפילו אם בינתים נתמעט הערך והוא פחות משוה פרוטה. כי תחילת הדין בעינן [צריכים אנו] שיהא זה פרוטה, ואילו גמר הדין לא בעינן [אין אנו צריכים] שיהא שווה פרוטה.

א משנה כיון שבמשנה הקודמת הובאה מחרוזת דינים בנושאים שונים שיש להם צד משותף אחד, מביאים גם במשנה זו הלכות אחרות שיש להן דינים דומים. חמשה חומשין הן, שבחמשה דברים יש להוסיף חומש על ערך החפץ עצמו אלו הן: זר האוכל תרומה גדולה, או תרומת מעשר שנותנים הלויים (מעשר מן המעשר) לכהן, או תרומת מעשר של דמאי, או את החלה או את הבכורים — מוסיף חומש. והפודה נטע רבעי, פירות אילנות בשנה הרביעית לנטיעתם, או את המעשר שני שלו עצמו — מוסיף חומש. הפודה את הקדשו שהוא עצמו הקדיש — מוסיף חומש, הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש — מוסיף חומש, והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו לשקר — מוסיף חומש.

ב גמרא אמר רבא: קשיא ליה [היה קשה לו] לר' אלעזר, על ששנו פה תרומת מעשר של דמאי, כיון שכל הפרשת מעשר מן הדמאי אינה אלא מתקנת חכמים וכי עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה שיוסיף גם חומש?

אמר רב נחמן אמר שמואל: הא מני [זו שיטת מי היא] — כשיטת ר' מאיר היא, שאמר שעשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: שליח המביא גט ממדינת הים, נתנו לה לאשה ולא אמר לה כתקנת חכמים "בפני נכתב ובפני נחתם" הגט — מי שנשא גרושה זו יוציא (יגרש) את האשה בגט, והולד שנולד מנישואין אלו ממזר, אלו דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: אף על פי שלא עשה כדין מכל מקום אין הולד ממזר. אלא כיצד יעשה? יטלנו את הגט ממנה (מהאשה) ויחזור ויתננו לה בפני שנים, ויאמר לה: "בפני נכתב ובפני נחתם".

ותוהים: ולדעת ר' מאיר, משום שלא אמר לה "בפני נכתב ובפני נחתם", למרות שהיה הגט כשר ונעשה כתיקונו, יוציא והולד ממזר?! ומשיבים: אין [כן], ר' מאיר לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] שאמר רב המנונא משמיה [משמו של עולא, אומר היה ר' מאיר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין בלשון או בנוסח, אם נשא אשה בגט כזה יוציא והולד ממזר. ולענייננו למדנו שר' מאיר עשה חיזוק לתקנות חכמים כאילו היו דברי תורה.

על כלל זה מתיב [מקשה] רב ששת, שנינו: מחללין אותו, את המעשר השני של דמאי, כסף על כסף, נחושת על נחושת, כסף על נחושת ונחושת על הפירות, ויחזור ויפדה את הפירות הללו בכסף, אלו דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: כיון שפדה בפירות — יעלו הפירות ויאכלו בירושלים ואי אפשר לפדותם שנית.

וממשיך רב ששת להסביר ומי מחללינן [האם מחללים אנו] כסף על נחושת? והא תנן [והרי שנינו במשנה]: סלע (מטבע כסף) של מעשר שני ושל חולין שנתערבו זה בזה, מביא בשווי של סלע מעות נחושת, ואומר: כל מקום שישנה סלע של מעשר שני בתוך תערובת כספים זו מחוללת על מעות הללו, ובורר את היפה שבהן (בין המעות) ומחללו עליה, ואז נתפסות המעות השניות בקדושת מעשר, וכל התערובת הראשונה נעשית חולין.