כל הנישום דמים באחר, כל דבר שמעריכים את מחירו כאשר מחליפים אותו, כלומר מטלטלים, כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין.

ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לפרש, מדקתני סיפא [מכיון ששנה בסופה] של אותה ברייתא: כיצד? — החליף שור בפרה או חמור בשור. ומעירים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שזו הכוונה שמדובר בברייתא במטלטלים ולא בכספים.

ושואלים: ולמאי דסליק אדעתיה מעיקרא [ולפי מה שעלה בדעתו מתחילה] שהכוונה היא למטבע, מאי [מה] משמעה של לשון "כיצד" זו? והלא לכאורה ברור שאי אפשר לפרש שמדובר במטבע! ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר] ופירי נמי עבדי [ופירות גם כן עושים] חליפין ולא רק מטבעות, כיצד? — החליף שור בפרה או חמור בשור.

ושואלים: הניחא [זה נוח] לשיטת רב ששת, שאמר שפירי עבדי [פירות עושים] חליפין, אלא לרב נחמן שאמר: כלי — אין [כן] עושה חליפין, אבל פירי לא עבדי [פירות אינם עושים] חליפין, מאי [מה פירוש] "כיצד"?

ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר]: יש דמים שהן כחליפין, פעמים שמקח בדמים דינו כחליפין, כיצד? — החליף דמי שור בפרה או דמי חמור בשור.

ושואלים: מאי טעמיה [מה טעמו] של רב נחמן? ומשיבים: סבר לה [סבור הוא] כשיטת ר' יוחנן. שאמר ר' יוחנן: דבר תורה, כלומר, על פי עיקר דין תורה מעות קונות וכיון ששילם הקונה במעות — נגמר הקנין. ומפני מה אמרו חכמים שמשיכה קונה — גזירה שמא יאמר לו המוכר לקונה נשרפו חטיך בעלייה לאחר שנתת את הכסף, ונמצא הקונה נפסד, ועל כן תיקנו שכל עוד גוף החפץ לא בא לידי הלוקח אין הקנין גמור.

ומעתה, מלתא דשכיחא [דבר שמצוי] — גזרו ביה רבנן [בו חכמים] גזירה זו שיגמר המקח רק במשיכה, אבל מלתא דלא שכיחא [דבר שאינו מצוי] לא גזרו ביה רבנן [בו חכמים], וקנין כזה שקנה מטלטלין בדמי מטלטלין דבר שאינו מצוי הוא, ולכן דנים בו כדין תורה, ונגמר הקנין עם נתינת הכסף.

ושואלים: ולדעת ריש לקיש שאמר שמשיכה מפורשת מן התורה, ומעות עצמן אינן קונות, אם כן, הניחא [זה נוח] אי סבר לה [אם סבור הוא] כדעת רב ששת בקנין פירות בחליפין, הרי מתרץ לה [מיישב הוא אותה], את הברייתא, כרב ששת.

אלא אי סבר לה [אם סבור הוא] כשיטת רב נחמן, שאמר: פירי לא עבדי [פירות אינם עושים] חליפין ומטבע לא קני [אינו קונה], אם כן היכי מתרץ לה [איך הוא מיישב אותה]? ומשיבים: על כרחך עליך לומר כי כרב ששת הוא מתרץ [מיישב] אותה, ולא באופן אחר.

תנן [שנינו במשנה]: כל המטלטלין קונין זה את זה. ואמר ריש לקיש: אפילו כיס מלא מעות בכיס מלא מעות, משמע שיש קנין חליפין במעות! ודוחים: תרגמא [הסבירה] רב אחא: בדינר אנקא ואניגרא (בדינרים פסולים) שאינם נחשבים ככסף, ואין בהם אלא ערך המתכת היקרה שבהם, שאחד שפסלתו מלכות, שהמלך גזר שלא ישתמשו יותר במטבע זה ואחד שפסלתו המדינה שבני מדינה זו אינם רוצים להשתמש בו.

ופוצריכא [וצריך לומר] בשני המקרים: דאי אשמועינן [שאם היה משמיע לנו] רק במטבע שפסלתו מלכות הייתי אומר שהדין כן משום דלא סגי [שאיננו הולך, עובר ] לסוחר כלל, שהרי המלך גזר ואסר את שימושו. אבל פסלתו מדינה, דסגי ליה [שהוא הולך, עובר ] לסוחר במדינה אחריתי [אחרת] — אימא אכתי [אמור שעדיין] מטבע הוא ואין מטבע נקנה בחליפין.

ואי אשמועינן [ואם היה משמיע לנו] פסלתו מדינה, משום דלא סגי ליה [שאינו עובר לסוחר] באותו מקום לא בצנעא ולא בפרהסיא, שהרי בני המדינה מסרבים להשתמש בו, אבל פסלתו מלכות דסגי ליה בצנעא [שהוא מהלך, נקנה, בצינעה] — אימא אכתי [אמור שמא עדיין] מטבע הוא ואין מטבע נקנה בחליפין, על כן צריכא [נצרכה] לומר בשניהם.

א אמר רבא בר רב הונא, אמר אדם לחבירו: "מכור לי חפץ שלך באלו הכספים שבידי ", ולא שאל המוכר כמה כספים הם — הרי זה קנה במה שנתן לו, שנגמר המקח על ידי כך,