שמא ישהה עליותיו לירושלים בשל החלפה זו, דזימנין דלא מלו זוזי בדינרא [שפעמים שאין מתמלאים זוזים בדינר הזהב] ולא מסיק [יעלה] עד שיהא לו כדי דינר זהב שלם. ובית הלל סברי [סבורים]: לא גזרינן [אין אנו גוזרים] שמא ישהה עליותיו, דכי [שגם אם] לא מלו נמי בדינרא אסוקי מסיק להו [יתמלאו כדי דינר מעלה אותם] במטבעות של כסף. אבל בפירות על דינרין — דברי הכל מחללינן [מחללים אנו], שכיון דמרקבי [שהם, הפירות נרקבים] ודאי לא משהי להו [ישהה אותם] עד שיתמלא כדי דינר שלם.

ואילו חד [אחד מהם] אמר: אפילו בפירות על דינרין נמי [גם כן] מחלוקת מאותו חשש.

ושואלים: בשלמא להך לישנא דאמרת דמדאורייתא משרא שרי [נניח לאותה לשון, גרסה, שאמרת שמן התורה מותר הדבר] ורבנן הוא דגזרו ביה [וחכמים בלבד הם שגזרו בו] — היינו דקתני [זה ששנה] בסגנון "יעשה" ו"לא יעשה", שהוא לשון הצעה, ולכתחילה. אלא להך לישנא דאמרת דמדאורייתא פליגי [לאותה לשון שאמרת שמן התורה חלוקים הם] אם הדבר מותר ואפשר, אם כן בלשון מחללינן ולא מחללינן מבעי ליה [מחללים ואין מחללים היה צריך לו לומר], שהרי אם הדבר אסור מן התורה, לא נתחללו הכספים. ומעירים, אכן לשיטה זו קשיא [קשה] הדבר.

א איתמר [נאמר] שנחלקו רב ולוי בבעיה הבאה: חד [אחד מהם] אמר: מטבע נעשה חליפין. כלומר, קנין חליפין אפשר לעשותו גם כאשר אחד הצדדים מחליף מטבעות. וחד [ואחד מהם] אמר: אין מטבע נעשה חליפין, לפי שאין קנין חליפין אלא בחפצים ככלים ופירות. אמר רב פפא: מאי טעמא דמאן דאמר [מה הטעם של מי שאומר] אין מטבע נעשה חליפין — משום דדעתיה אצורתא [שדעתו של הקונה מטבע על הצורה] על המטבע הטבועה דווקא, ולא על ערך המתכת היקרה שבו, וצורתא עבידא דבטלא [והצורה עשויה שתתבטל] על ידי המלכות. וכיון שכך, נמצא שאין המטבע עצמו דבר שיש בו ערך של ממש, ולכן אינו נקנה בחליפין כשאר פירות.

תנן [שנינו במשנתנו]: הזהב קונה את הכסף, מאי לאו [האם לא] הכוונה שקונה בחליפין, ושמע מינה [ולמד מכאן] כי מטבע נעשה חליפין? ודוחים: לא, הכוונה היא בדמים. כלומר, קנין זה הוא כשאר קניינים, בכסף. ומקשים: אי הכי [אם כך] אין הלשון מדוייק כי לא היה צריך לומר הזהב קונה את הכסף אלא מחייב מבעי ליה [צריך היה לו] לומר, שהרי הוא המחייב במשיכתו את הקונה לשלם תמורתו כסף! ומשיבים: תני [שנה] ותקן: הזהב מחייב את הכסף.

ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר], שיש להבין את המשנה במשמעות זו מדקתני סיפא [ממה ששנה בסופה] של המשנה: הכסף אינו קונה את הזהב. אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] שמדובר כאן על קנין דמים, כלומר, בכסף — היינו דאמרינן [זהו שאנו אומרים] דהבא פירא, וכספא טבעא, וטבעא פירא לא קני [זהב כפרי הוא, וכסף מטבע, ומטבע אינו קונה פרי]. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שמדובר בקנין חליפין, אם כן תרוייהו לקנו אהדדי [ששניהם יקנו זה את זה], שהרי בקנין חליפין שני הדברים נקנים כאחת.

ועוד, תניא [שנוייה ברייתא]: הכסף אינו קונה את הזהב, כיצד? — מכר לו עשרים וחמשה דינר של כסף בדינר של זהב, אף על פי שמשך את הכסף לא קנה עד שימשוך את הזהב. אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] שמדובר כאן בקנין דמים — משום הכי לא קני [משום כך אינו קונה], שאין הקנין חל אלא כאשר מושך את גוף החפץ הנקנה. אלא אי אמרת [אם אתה אומר] שמדובר בקנין חליפין — נקני [שיקנה], שהרי כשקונה חפץ אחד נקנה גם חבירו בחליפין.

ומקשים לצד שני: אלא מאי [מה] מפרש אתה שמדובר כאן בקנין דמים? אי הכי אימא רישא [אם כך אמור את תחילתה של הברייתא]: הזהב קונה את הכסף, כיצד? — מכר לו דינר של זהב בעשרים וחמשה דינר של כסף, כיון שמשך את הזהב נקנה כסף בכל מקום שהוא.

אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] שמדובר בקנין חליפין היינו דקתני [זהו ששנינו] "נקנה כסף בכל מקום שהוא", שבחליפין חל הקנין על אותן מטבעות כסף בכל מקום שהן. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שמדובר בקנין דמים האי [זה] הלשון "נקנה כסף בכל מקום שהוא" אינה נכונה, אלא נתחייב גברא מיבעי ליה [נתחייב האיש היה צריך לו לומר] שהרי בגמר המקח חייב הקונה לשלם, אבל אינו צריך לתת דווקא מטבעות מסויימים אלה, אלא את סכום הקנין.

אמר רב אשי: לעולם תפרש שמדובר כאן בקנין דמים. ומאי [ומה] פירוש "בכל מקום שהוא"? הכוונה היא: כמות שהוא, כדאמר ליה [כפי שאמר לו] בעל הכסף, שאינו יכול לשנות בטיבו של הכסף. כיצד, אי [אם] אמר ליה [לו]: מארנקי חדשה יהבינא [מארנק חדש אני נותן] לך, כלומר, מטבעות חדשים, לא מצי יהיב ליה מארנקי ישנה [אינו יכול לתת לו מארנק ישן], כלומר, מטבעות ישנים אף על גב דעדיפי מינייהו [אף על פי שכרגיל נחשבים הם כעדיפים מהם] משום שאנשים מתייחסים באמון לכסף שכבר השתמשו בו. ומאי טעמא [מה הטעם] של הקונה, דאמר ליה [שאומר לו] בעל הזהב: לישנן קא בעינא להו [אני רוצה אותן], שרצוני להחזיק אצלי את המטבעות זמן רב ובינתיים יתיישנו, ואינני רוצה לקחת מטבעות ישנות שלא ישחירו ביותר.

אמר רב פפא: אפילו למאן שאמר [לדעת מי שאומר] אין מטבע נעשה חליפין — מיעבד [לעשות] הוא דלא עביד [שאינו עושה] חליפין, ואולם אקנויי מיקנו נקנה הוא על ידי חליפין, שאם מחליף כלי של ממש בכסף — נקנה הכסף בחליפין, מידי דהוה אפירא [כמו שהוא הדין בענין פירות] לשיטת רב נחמן כי פירא [פירות] לשיטת רב נחמן, לאו אף על גב דאינהו לא עבדי [האם לא אף על פי שהם עצמם אינם עושים] חליפין, אקנויי מקנו [נקנים הם] בחליפין, טבעא נמי לא שנא [מטבע גם כן אינה שונה].

מיתיבי [מקשים] על דעת רב פפא ממה ששנינו: היה עומד בגורן ואין בידו מעות ורוצה לחלל את פירות מעשר שני בלא שיתחייב להוסיף חומש. שאדם המחלל את פירותיו שלו חייב להוסיף חומש, ורוצה האיש להערים ולעשות כאילו מוכרם לחברו ואז יוכל למכרם בשויים בלא הוספה. אמר לחבירו: הרי פירות הללו נתונים לך במתנה,