סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בְּלוֹקֵחַ מִן הַתַּגָּר אֲבָל בְּלוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת חַיָּיב לְהַחְזִיר וְכֵן תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּלוֹקֵחַ מִן הַתַּגָּר אֲבָל בְּלוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת חַיָּיב לְהַחְזִיר
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן וְכִי בַּעַל הַבַּיִת בְּעַצְמוֹ דָּשָׁן אֲמַר לֵיהּ אֶיסְמְיַהּ אֲמַר לֵיהּ לָא תִּתַּרְגַּם מַתְנִיתִין כְּגוֹן שֶׁדָּשָׁן עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים
מַתְנִי' אַף הַשִּׂמְלָה הָיְתָה בִּכְלַל כׇּל אֵלּוּ וְלָמָּה יָצָאת לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ לוֹמַר לְךָ מָה שִׂמְלָה מְיוּחֶדֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סִימָנִין וְיֵשׁ לָהּ תּוֹבְעִין אַף כׇּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָנִין וְיֵשׁ לוֹ תּוֹבְעִים חַיָּיב לְהַכְרִיז
גְּמָ' מַאי בִּכְלַל כׇּל אֵלּוּ אָמַר רָבָא בִּכְלַל כׇּל אֲבֵדַת אָחִיךָ
אָמַר רָבָא לְמָה לִי דִּכְתַב רַחֲמָנָא שׁוֹר חֲמוֹר שֶׂה וְשִׂמְלָה
צְרִיכִי דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא שִׂמְלָה הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי בְּעֵדִים דְּגוּפַהּ וְסִימָנִין דְּגוּפַהּ אֲבָל חֲמוֹר בְּעֵדִים דְּאוּכָּף וְסִימָנִין דְּאוּכָּף אֵימָא לָא מַהְדְּרִינַן לֵיהּ כְּתַב רַחֲמָנָא חֲמוֹר דַּאֲפִילּוּ חֲמוֹר בְּסִימָנֵי הָאוּכָּף
שׁוֹר וָשֶׂה דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי שׁוֹר דַּאֲפִילּוּ לְגִיזַּת זְנָבוֹ וְשֶׂה לְגִיזּוֹתָיו וְלִכְתּוֹב רַחֲמָנָא שׁוֹר דַּאֲפִילּוּ לְגִיזַּת זְנָבוֹ וְכׇל שֶׁכֵּן שֶׂה לְגִיזּוֹתָיו
אֶלָּא אָמַר רָבָא חֲמוֹר דְּבוֹר לְרַבִּי יְהוּדָה וְשֶׂה דַאֲבֵידָה לְדִבְרֵי הַכֹּל קַשְׁיָא
וְאֵימָא לִגְלָלִים הוּא דַּאֲתָא גְּלָלִים אַפְקוֹרֵי מַפְקַר לְהוּ וְדִילְמָא לְסִימָנִין הוּא דַּאֲתָא דְּאִיבַּעְיָא לַן סִימָנִין דְּאוֹרָיְיתָא אוֹ דְרַבָּנַן כְּתַב רַחֲמָנָא שֶׂה דַּאֲפִילּוּ בְּסִימָנִין מַהְדְּרִינַן וְסִימָנִין דְּאוֹרָיְיתָא
אָמְרִי מִדְּקָתָנֵי לְהוּ תַּנָּא לְסִימָנִין גַּבֵּי שִׂמְלָה דְּקָתָנֵי מָה שִׂמְלָה מְיוּחֶדֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סִימָנִין וְיֵשׁ לָהּ תּוֹבְעִין חַיָּיב לְהַכְרִיז אַף כׇּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָנִין וְיֵשׁ לוֹ תּוֹבְעִין חַיָּיב לְהַכְרִיז שְׁמַע מִינַּהּ דְּשֶׂה לָאו לְסִימָנִין הוּא דַּאֲתָא
תָּנוּ רַבָּנַן אֲשֶׁר תֹּאבַד פְּרָט לַאֲבֵידָה שֶׁאֵין בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וּמְצָאתָהּ פְּרָט לַאֲבֵידָה שֶׁאֵין בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה
מַאי בֵּינַיְיהוּ אָמַר אַבָּיֵי מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מָר נָפְקָא לֵיהּ מֵאֲשֶׁר תֹּאבַד וּמָר נָפְקָא לֵיהּ מִוּמְצָאתָהּ
וּלְמַאן דְּנָפְקָא לֵיהּ מֵאֲשֶׁר תֹּאבַד הַאי וּמְצָאתָהּ מַאי עָבֵיד לֵיהּ
הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבְנַאי דְּאָמַר רַבְנַאי וּמְצָאתָהּ דַּאֲתַאי לִידֵיהּ מַשְׁמַע
וּלְמַאן דְּנָפְקָא לֵיהּ מִוּמְצָאתָהּ הַאי אֲשֶׁר תֹּאבַד מַאי עָבֵיד לֵיהּ
מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי מִנַּיִין לַאֲבֵידָה שֶׁשְּׁטָפָהּ נָהָר שֶׁהִיא מוּתֶּרֶת שֶׁנֶּאֱמַר כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכׇל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ מִי שֶׁאֲבוּדָה הֵימֶנּוּ וּמְצוּיָה אֵצֶל כׇּל אָדָם יָצְתָה זוֹ שֶׁאֲבוּדָה הֵימֶנּוּ וְאֵינָהּ מְצוּיָה אֵצֶל כׇּל אָדָם
וְאִידַּךְ הָא דְּרַבְנַאי מְנָא לֵיהּ נָפְקָא לֵיהּ מִוּמְצָאתָהּ
וְאִידַּךְ הָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן מְנָא לֵיהּ נָפְקָא לֵיהּ מִמֶּנּוּ וְאִידָּךְ מִמֶּנּוּ לָא מַשְׁמַע לֵיהּ
רָבָא אָמַר פְּרוּטָה שֶׁהוּזְלָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מַאן דְּאָמַר מֵאֲשֶׁר תֹּאבַד אִיכָּא וּמַאן דְּאָמַר מִוּמְצָאתָהּ לֵיכָּא
וּלְמַאן דְּאָמַר אֲשֶׁר תֹּאבַד הָא בָּעֵינַן וּמְצָאתָהּ וְלֵיכָּא
אֶלָּא פְּרוּטָה שֶׁהוּקְרָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מַאן דְּאָמַר וּמְצָאתָהּ אִיכָּא וּמַאן דְּאָמַר אֲשֶׁר תֹּאבַד לֵיכָּא
וּלְמַאן דְּאָמַר וּמְצָאתָהּ הָא בָּעֵינַן אֲשֶׁר תֹּאבַד וְלֵיכָּא
אֶלָּא פְּרוּטָה שֶׁהוּקְרָה וְהוּזְלָה וְחָזְרָה וְהוּקְרָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מַאן דְּאָמַר אֲשֶׁר תֹּאבַד אִיכָּא וּמַאן דְּאָמַר וּמְצָאתָהּ בָּעֵינַן דְּאִית בַּהּ שִׁיעוּר מְצִיאָה מִשְּׁעַת אֲבֵידָה וְעַד שְׁעַת מְצִיאָה
אִיבַּעְיָא לְהוּ סִימָנִין דְּאוֹרָיְיתָא אוֹ דְרַבָּנַן מַאי נָפְקָא מִינַּהּ

רש"י

בלוקח מן התגר. שאף הוא לקח תבואה זו מאנשים הרבה ולא ידיע דמאן נינהו וכיון דלית בהו סימן נתייאשו הבעלים: דשן. וכי הוא עצמו דש את התבואה הזאת הלא פועלים הרבה דשו אותה: איסמייה. אסיר ברייתא זו מגרסתי. אמר ליה לא תסמי תתרגם מתנית'. כו': מתני' בכלל כל אלו. בגמרא מפרש לה: למה יצאתה. וכן תעשה לשמלתו סתם שמלה יש בה סימן וכל שמלה יש לה בעלים תובעין אותה שלא נעשית אלא בידי אדם ולא באת מן ההפקר: אף כל שיש לו תובעין. למעוטי מידי דידעינן ביה דמיאש: גמ' שור וחמור שה ושמלה. לא תראה את שור אחיך או שיו וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו: בסימני אוכף. אם אין לו סימן בחמור ויש לו סימן באוכף שעליו: כתב רחמנא חמור. קרא יתירא לדרשה: לגיזת זנבו. שאפי' שער שבסוף הזנב יחזיר: חמור דבור לרבי יהודה. דמחייב על נזקי כלים בבור קשיא לן למאי אתא דאילו לרבנן מבעי להו שור ולא אדם חמור ולא כלים: לגללים. להחזיר את גלליו דאי כתב שור הוה אמינא כי אתא לגיזת זנבו אתא אבל גללים לא חשיבי ולא ליהדר כתב רחמנא קרא יתירא לאתויי גללים: אפקורי מפקר להו. למי שטרח בו ולא אתא קרא לרבויינהו דאין לו תובעין הוא: לסימנין אתא. לאשמועינן דליהדריה בסימנין בלא עדים דקמיבעי' לן לקמן סימנין דאורייתא או דרבנן ובעינן למפשט ממתניתין דיליף להו משמלה ודחינן ואמר תנא תובעין אצטריכא ליה סימנין כדי נסבה נפשוט מקרא יתירא דשה לסימנין אתא וסימנין דאורייתא: אמרי מדנקט תנא. במתני' למילף סימנין משמלה בהדי תובעין פשיטא ליה דשה למלתא אחריתי אתא ואנן הוא דלא ידעינן משום הכי לא פשיטא ליה לקמן סימנין משה הלכך קשיא לן למאי אתא: אשר תאבד. שתהא קרויה אבידה: ומצאתה. שתהא קרויה מציאה: דאתא לידיה משמע. ואפילו הכי אחיך ולא עובד כוכבים ולמדך שאבידת כנעני מותרת ולא תימא כי אמעוט אבידת כנעני מלטרוח אחריה אמעוט אבל אי נקטה חייב לאהדורה: מי שאבודה ממנו. ואיידי דכתב ממנו כתב אשר תאבד: ומצאתה. הוי''ו יתירה משמע ומצאתה כבר: שהוזלה. דבשעת אבידה שוה פרוט' ובשע' מציאה הוזלה:

תוספות

בלוקח מן התגר. פרש''י שלקח מאנשים הרבה ועירב פירות יחד ואינו יודע של מי הן ובאין בו סימן מיירי וא''ת אמאי לא מוקי בלוקח שהוא תגר וי''ל דלא פסיקא ליה דאם מצא קודם ששהא כדי לערבו בפירות אחרים חייב להחזיר אבל בלוקח מן התגר כבר עירב התגר ועי''ל בלא טעם דמערב עם שאר הפירות לא שנו אלא בלוקח מן התגר שאינו יודע למי להחזיר או לתגר או לבעה''ב אפי' אם אינו הוה ליפול בתבואה כ''א בשעת דישה ואין להסתפק בתגר מ''מ אינו יודע מאיזה בעל הבית קנה התגר ולזה הפי' הו''מ למימר בלוקח שהוא תגר ומתייאש בעל הבית שסבר שכבר מכר התגר ואין הקונה יודע למי יחזיר אלא כמו כן משום דלא פסיקא ליה דאם התגר מצאה קודם ששהה כדי למכור לאחר לא נתייאש בעה''ב וחייב להחזיר: מה שמלה מיוחדת שיש לה סימני' ויש לה תובעין. במרובה (ב''ק דף סו. ושם ד''ה מוצא) אמרינן בגניבה ילפינן יאוש מאבידה וא''ת ואבידה גופה מנלן וי''ל דמהכא נפקא לן דמה שמלה מיוחדת שיש בה סימן ואין הבעלים מתייאשין אלא תובעין שיחזירוה להם בסימנין אפי' אי סימנין לאו דאורייתא ואין מחזירין אלא בעדים מ''מ ילפינן משמלה דדווקא דבר שיש בו סימן חייב להחזיר דע''י שיש בו סימן ימצא עדים שיאמר להם מכירים אתם שמלה שלי שהיו בה סימנין כך וכך וגם המוצא לא יוציא השמלה להראותה לכל אדם אלא למי שיתן בה סימנים אע''פ שאינו מחזירה לו בכך מ''מ דומה שהיא שלו ומראה אותה לעדים אבל דברים שאין בהן סימן הוי שלו לפי שהבעלים נתייאשו והא דקאמר בגמרא סימנין כדי נסבה אע''ג דצריך הסימנין דע''י זה יש לה תובעין מ''מ כדי נסבה דאפילו אי לא תני אלא שיש לה תובעין מ''מ ידעינן דע''י סימנין יש לה תובעין ואין הבעלים מתייאשים כדפרישית ומיהו בירושלמי יליף מניין ליאוש מן התורה אמר רבי יוחנן אשר תאבד ממנו מי שאבודה ממנו ומצויה אצל כל אדם יצאה זו כו': בעדי אוכף. פי' אי סימנין לאו דאורייתא: לגיזת זנבו. וא''ת אם יש בה שוה פרוטה פשיטא ואם אין בה שוה פרוטה הא ממעטינן לקמן מהשבה וי''ל דאצטריך שחייב לגוזזה בעתה אע''פ שאין בה שוה פרוטה בשעה שגזזה: חמור דבור לרבי יהודה. הא דלא קאמר גם לב''ה קשה דלא חשיב אלא בהמות: ושה דאבידה לדברי הכל קשיא. מקשינן ונימא מלתא דאתיא בק''ו טרח וכתב לה קרא ותירץ הר''י כהן דכיון דנכתב שור לגיזת זנבו הוי גיזת שה בכלל כל אבידת אחיך: פרט לשאין בו שוה פרוטה. דס''ד דחייב מכלל כל אבידת אחיך:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר