סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֵינָן בְּכִי יוּתַּן
טַעְמָא מַאי לָאו מִשּׁוּם דְּלָא אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּאִיגַּלַּאי מִילְּתָא דְּהַשְׁתָּא נִיחָא לֵיהּ מֵעִיקָּרָא נָמֵי נִיחָא לֵיהּ שָׁאנֵי הָתָם דִּכְתִיב כִּי יִתֵּן עַד שֶׁיִּתֵּן
אִי הָכִי רֵישָׁא נָמֵי הָתָם כִּדְרַב פָּפָּא דְּרַב פָּפָּא רָמֵי כְּתִיב כִּי יִתֵּן וְקָרֵינַן כִּי יוּתַּן הָא כֵּיצַד
בָּעֵינַן כִּי יוּתַּן דֻּומְיָא דְּכִי יִתֵּן מָה יִתֵּן לְדַעַת אַף כִּי יוּתַּן נָמֵי לְדַעַת
תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן יְהוֹצָדָק מִנַּיִן לַאֲבֵידָה שֶׁשְּׁטָפָהּ נָהָר שֶׁהִיא מוּתֶּרֶת דִּכְתִיב וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמוֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכׇל אֲבֵידַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ מִי שֶׁאֲבוּדָה הֵימֶנּוּ וּמְצוּיָה אֵצֶל כׇּל אָדָם יָצָאתָה זוֹ שֶׁאֲבוּדָה מִמֶּנּוּ וְאֵינָהּ מְצוּיָה אֵצֶל כׇּל אָדָם
וְאִיסּוּרָא דּוּמְיָא דְּהֶיתֵּירָא מָה הֶיתֵּירָא בֵּין דְּאִית בַּהּ סִימָן וּבֵין דְּלֵית בַּהּ סִימָן שַׁרְיָא אַף אִיסּוּרָא בֵּין דְּאִית בַּהּ סִימַן וּבֵין דְּלֵית בַּהּ סִימָן אֲסִירָא תְּיוּבְתָּא דְרָבָא תְּיוּבְתָּא
וְהִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּאַבָּיֵי בְּיַעַ"ל קַגַּ"ם
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי וְכִי מֵאַחַר דְּאִיתּוֹתַב רָבָא הָנֵי תַּמְרֵי דְזִיקָא הֵיכִי אָכְלִינַן לְהוּ אֲמַר לֵיהּ כֵּיוָן דְּאִיכָּא שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים דְּקָא אָכְלִי לְהוּ מֵעִיקָּרָא יָאוֹשֵׁי מְיָאַשׁ מִנַּיְיהוּ
יַתְמֵי דְּלָאו בְּנֵי מְחִילָה נִינְהוּ מַאי אֲמַר לֵיהּ בָּאגָא בְּאַרְעָא דְיַתְמֵי לָא מַחְזְקִינַן
מוּחְזָק וְעוֹמֵד מַאי כְּרַכְתָּא מַאי אֲמַר לֵיהּ אֲסִירָן
כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ אָמַר רַבָּה וַאֲפִילּוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָן אַלְמָא קָסָבַר רַבָּה סִימָן הֶעָשׂוּי לִידָּרֵס לָא הָוֵי סִימָן רָבָא אָמַר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן אֲבָל בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָן חַיָּיב לְהַכְרִיז אַלְמָא קָסָבַר רָבָא סִימָן הֶעָשׂוּי לִידָּרֵס הָוֵי סִימָן
וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לְהָא שְׁמַעְתָּא בְּאַנְפֵּי נַפְשַׁהּ סִימָן הֶעָשׂוּי לִידָּרֵס רַבָּה אָמַר לָא הָוֵי סִימָן וְרָבָא אָמַר הָוֵי סִימָן
תְּנַן כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד נוֹטֵל וּמַכְרִיז הֵיכִי דָּמֵי אִי דְּלֵית בְּהוּ סִימָן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד מַאי מַכְרֵיז אֶלָּא לָאו דְּאִית בְּהוּ סִימָן וְקָתָנֵי בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ אַלְמָא סִימָן הֶעָשׂוּי לִידָּרֵס לָא הָוֵי סִימָן תְּיוּבְתָּא דְּרָבָא
אָמַר לָךְ רָבָא לְעוֹלָם דְּלֵית בְּהוּ סִימָן וּדְקָא אָמְרַתְּ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד מַאי מַכְרֵיז מַכְרֵיז מָקוֹם וְרַבָּה אָמַר מָקוֹם לָא הָוֵי סִימָן דְּאִיתְּמַר מָקוֹם רַבָּה אָמַר לָא הָוֵי סִימָן וְרָבָא אָמַר הָוֵי סִימָן
תָּא שְׁמַע כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד נוֹטֵל וּמַכְרִיז וְהָאֲלוּמּוֹת בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד נוֹטֵל וּמַכְרִיז רַבָּה הֵיכִי מְתָרֵץ לַהּ וְרָבָא הֵיכִי מְתָרֵץ לַהּ רַבָּה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ בְּסִימָן וְרָבָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ בְּמָקוֹם
רַבָּה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ בְּסִימָן כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ מִשּׁוּם

רש"י

אינן בכי יותן. ולא אמרינן כיון דהשתא ניחא מהני האי דעתא למעיקרא ותיהוי הכשר וקשיא לרבא: כתיב כי יתן ולא כתיב כי יותן: לדעת. שידע בנתינה והוכשר בעיניו ועודהו הטל עליהן עדיין הן בנתינתו: ממנו. קרא יתירא הוא לאשמועינן שאינו אבוד אלא הימנו: ואיסורא דומיא דהיתירא. כיון דמחד קרא ילפינן מצויה אצל כל אדם שיחזור ושאינה מצויה יזכה בה איתקושי אתקוש להדדי זו לאיסורא וזו להיתירא: מה היתירא. שאינה מצויה לא חילק בין שיש בה סימן לשאין בה סימן: אף איסורא. דמצויה אצל כל אדם לא חילק בין אין סימן דכי ידע מיאש ליש סימן דלכי ידע לא מיאש וכי היכי דיש סימן אסירא כי אין סימן נמי אסירא היכא דאיכא למימר לא ידע דנפלה קודם שבאת ליד זה: יע''ל קג''ם. סימני הלכות הן יאוש שלא מדעת דהכא עד זומם למפרע הוא נפסל בסנהדרין (דף כז.) לחי העומד מאיליו בעירובין (דף טו.) קדושין שלא נמסרו לביאה בקדושין (דף נא.) גלוי דעתא בגיטא בגיטין (דף לד.) מומר אוכל נבילות להכעיס פסול לענין עדות בסנהדרין (דף כז.): הני תמרי דזיקא. שהרוח משיר: היכי אכלינן להו. הא לא מיאש והא דנקט למיבעי בעיא מאחר דאיתותב רבא קשיא לי דבלא איתותב רבא איכא למיבעי דהא מודה רבא בכל דבר שחזותו מוכיח עליו חוץ מן התאנה מפני שנמאסת עם נפילתה ונראה בעיני דלא נקט לה אלא להרבות בחומר איסור כלומר מאחר דאיתותב אפילו בדבר שאין בו סימן כ''ש שאלו אסורין שיש בהן סימן: מעיקרא. מקודם נפילתו: יאושי מיאש. דיודע הוא שהרוח משיר מהן והשקצים מזומנים לאוכלן: יתמי. קטנים שאין הפקירן הפקר: באגא בארעא דיתמי לא מחזקינן. אין עלינו להחזיק כל הבקעה בחזקת הקרקע של יתומין ולאסור כל התמרים משום ספק קרקע של יתומים אלא הולכין אחר הרוב: מוחזק ועומד מאי. קרקע עצמה של יתומין מאי: כרכתא מאי. דקלים הכרוכין ומוקפין בגדר של אבנים סביב שאין שקצים ורמשים נכנסין שם: העשוי לידרס. שהמקום שהוא שם רגיל בדריסת בני אדם והחפץ נמוך ונוח לידרס: לא הוי סימן. שאין בעליו סומך לתת בו סימן מימר אמר נשחת הסימן בדריסת הרגלים: ברה''י. כגון בשדה זרועה שאין רוב בני אדם דורכין בה ויש מיעוט שהולכין בה: ה''ג אי דלית בהו סימן ברה''י מאי מכריז. כלומר כי מכריז זה מצא אבידה מאי מכריז שיוכל ליתן האובד סימן בה: מכריז מקום. ואינו מכריז שם האבידה אלא שם המקום מי שאבדה ממנו אבידה במקום פלוני יבא ויאמר מה איבד וזה בא ואומר אבדתי שם חפץ פלוני: והאלומות. עומרים גדולים: רבה היכי מתרץ לה. רבה דאמר טעמא דרה''ר משום דנדרס מאי שנא אלומות: ורבא. דמוקים לכריכות כשאין בו סימן מאי שנא כריכות ומאי שנא אלומות: רבה מתרץ לטעמיה. דטעמא דרשות הרבים דכריכות משום סימן ובדבר שיש בה סימן: במקום. טעמא דכריכות ברשות הרבים משום מקום ובדבר שאין בו סימן:

תוספות

איסורא דומיא דהתירא. מה שמתיר אבודה ממנו ומכל אדם ע''כ לא איצטריך קרא בידע ומתיאש דהא אפילו במצויין אצל כל אדם מותרת ביאוש אלא לא אצטריך אלא כי לא ידע ואע''ג דלכי ידע לא מתיאש אפי' אם יש בו סימן כיון שהיא אבודה מכל אדם ה''נ איסורא דהיינו מצוייה אצל כל אדם דאסור כה''ג דלא ידעינן דמיאש בין יש בו סימן בין שאין בו סימן ואין להתיר אלא דמיאש קודם דאתא לידיה דשריא רחמנא: מאחר דאיתותב רבא כו'. בשלמא לרבא אע''ג דאותם שתחת האילן או בסמוך לאילן אסירי דחזותו מוכיח עליו אבל תמרי שהרוח מוליכן ברחוק דלא שייך חזותו מוכיח עליו אע''פ שבעלים סבורין שיפלו תחת האילן מ''מ אם היו יודעין שהרוח מוליכן מרחוק היו מתיאשין אלא לאביי הא הוי יאוש שלא מדעת שהבעלים סבורים שיפלו תחת האילן ולא יקחום עוברי דרכים משום דחזותו מוכיח עליו ומשני דאפילו אותן שתחת האילן שרו אפילו לאביי . באתרא דשכיחי שקצים ורמשים דמיאש וצ''ל דעבידי דנתרי כמו תאנים דאל''כ היו אסורים לאביי דהוי יאוש שלא מדעת דאינו סובר שיפלו כיון דלא עבידי דנתרי כמו זתים וחרובים דאסור כיון דלא עבידי דנתרי: דלאו בני מחילה נינהו מאי. בשלמא לרבא כיון דלכי גדלי מיאשי השתא נמי מיקרי יאוש: . תיובתא דרבא. רבא ידע שפיר הך ברייתא כדמשמע קצת לעיל (דף כא:) דקאמר בזוטו של ים כ''ע לא פליגי דשרי כדבעינן למימר לקמן אלא דלא דייק איסורא דומיא דהתירא: כרכתא מאי. אם יש גדר סביב האילן מי שרו אותם שהרוח מוליך אותן חוץ לגדר דרך עליו הלא הבעלים סבורין שכולן יפלו תחת האילן ושם ישתמרו משקצים ורמשים: אי דליכא סימן מאי מכריז. פירוש למה צריך להכריז המוצא מאחר שהאבוד אין בו סימן ליתן ומשני דזה מכריז שאותו שאבד יתן סימן מקום וכן לקמן (דף כח.) דקאמר כדי שילך שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד היינו נמי שהמוצא מכריז והאובד יתן סימן אך קשה דבפרק אלו עוברין (דף מט: ושם ד''ה ויש) אמרינן ע''ה אין מכריזין על אבידתו והיאך אנו יודעין זה אם הוא של ע''ה ויש לומר דמיירי במוצא במקום דשכיח ע''ה ורש''י שפירש דהמוצא מכריז מקום שיאמר מצאתי חפץ במקום פלוני והוא יאמר חפץ פלוני ויקחנה ק''ק דהא תנן בפירקין (דף כח:) אמר אבידה ולא אמר סימנין לא אמר כלום אלמא במה שמכוין החפץ אינו סימן וי''ל דהתם נמי לאו משום שהוא חשוד לשקר שהפסיד חפץ אלא משום דא''ל כי היכי דאת אבדת חפץ ה''נ אימר אדם אחר הפסיד אבל הכא מהדרינן דאין רגילות ששני בני אדם אבדו חפץ זה כזה ובמקום אחד ולפרש''י הוה מכריז מקום דהכא פירושו ממש דומיא דמכריז מנין דשלהי פרק קמא (דף כ:): ורבה אמר מקום לא הוי סימן. ולפי דסבירא ליה לרבה מקום לא הוי סימן הוצרך לומר דסי' העשוי לידרס לא הוי סימן:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר