לא אמר כלום, ואין משגיחים בטענתו. מאי טעמא [מה טעם] הדבר]? — כל מעשה בית דין, כלומר, כל דבר שהוא תקנה קבועה של בית דין, הרי זה כמאן דנקיט שטרא בידיה דמי [כמי שהחזיק התובע שטר בידו הוא נחשב], ואין אדם יכול להיפטר מהתחייבות כזו בטענה בלבד, שאין לה סמך, ולומר "כבר פרעתי".

אמר ליה [לו] ר' חייא בר אבא לר' יוחנן: וכי לא משנתינו היא זו? הלא דבר זה אפשר ללמדו מן המשנה ששנינו בה: אם הוציאה אשה גט ואין עמו כתובה משום שהכתובה אבדה — הריהי גובה כתובתה. ובודאי הטעם הוא משום שהחובה לשלם את הכתובה היא תנאי בית דין, ואין הבעל יכול להכחישה.

אמר ליה [לו] ר' יוחנן: אכן, ראיה יפה היא זו ואולם אי לאו דדלאי [אם לא שהייתי מרים] לך חספא [חרס] לא משכחת מרגניתא תותה [הייתי מוצא מרגלית תחתיו], כלומר, רק לאחר שאמרתי לך את ההלכה הזו הצלחת אתה למצוא את הדבר מרומז במשנה, ולולא זה לא היית מעלה זאת על דעתך.

כאשר סופר מעשה זה בבבל, אמר אביי: מאי מרגניתא [מה המרגלית]? כלומר, האם באמת יש הוכחה לדבר מן המשנה? דלמא [שמא] במקום שאין כותבין כתובה עסקינן [עוסקים אנו] במשנה זו, וברור כי במקום זה הגט עצמו היינו [זהו] כתובתה, שהרי אין לה כתובה מיוחדת, אבל במקום שכותבין כתובה, אי נקיטא [אם מחזיקה] היא כתובה — גביא [הריהי גובה] בה, אי [ואם] לא — לא גביא [אינה גובה], ואין להוכיח איפוא מן המשנה.

הדר [חזר] ואמר אביי עצמו: לאו מלתא [לא דבר, הלכה] של ממש היא דאמרי [שאמרתי], דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] לומר כי במקום שאין כותבים כתובה עסקינן [עוסקים אנו], אבל במקום שכותבין כתובה, אי נקיטא [אם מחזיקה] היא כתובה — גביא [הריהי גובה] בה, אי [ואם] לא — לא גביא [אינה גובה], אם כן אלמנה מן האירוסין שאף במקום שנוהגים לכתוב כתובה אין כותבין אלא מן הנישואין, במאי גביא [במה היא גובה] את כתובתה?

אם תאמר שבעדי מיתת הבעל, שמביאה עדים שבעלה מת ותובעת את כתובה מיורשיו — לטעון ולימא [שיטען היורש ויאמר]: כבר פרעתיה, שהרי אין לה הוכחה שלא קיבלה. וכי תימא [ואם תאמר]: הכי נמי [כך הוא גם כן], שכך יכול היורש לטעון, אם כן מה הועילו חכמים בתקנתן לעשות כתובה לאלמנה מן האירוסין כשאפשר לדחותה תמיד?

א אמר ליה [לו] מר קשישא בריה [בנו] של רב חסדא לרב אשי, ושאל בדבר הנחת יסוד אחת בדברי אביי: ואלמנה מן האירוסין דאית [שיש] לה כתובה מנא לן [מניין לנו], שמא אין לה כתובה?

אילימא מהא דתנן [אם תאמר מזו ששנינו במשנה]: נתארמלה (נתאלמנה) או נתגרשה, בין מן האירוסין בין מן הנישואין — הריהי גובה את הכל, כל מה שכתוב בכתובה, בין עיקר הכתובה הקבוע ובין התוספות שהוסיף הבעל מרצונו. ואולם משם אין להוכיח שיש דין כולל כזה, דלמא היכא [שמא מדובר שם במקום] באופן שכתב לה במיוחד כתובה, אבל אם לא כתב לה איננה מקבלת כלום.

וכי תימא [ואם תאמר]: מאי למימרא [מה יש לומר] ומה חידש בכך, שאם כתב לה שטר כתובה שהיא יכולה לגבות אותו, אפשר לומר כי בא הדבר לאפוקי [להוציא] מדברי ר' אלעזר בן עזריה, שאמר: שאלמנה מן האירוסין אינה גובה את מלוא הסכום הכתוב בכתובתה שכן לא כתב לה הבעל כתובה זו אלא על מנת לכונסה שתהיה אשתו ממש, וכיון שלא התקיימו הנישואין בטלה גם הכתובה. ומשום כך אצטריכא ליה [הוצרך לו] לומר שגובה הכל.

ומעירים: דיקא נמי [מדוייק גם כן] מלשון המשנה הזו שכך הכוונה בה, דקתני [ששנה בה]: גובה את הכל. אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] שכתב לה כתובה, היינו דקא תני [זהו ששנינו] גובה את הכל, שמחדש שלא רק גובה את המגיע לה כאלמנה מתנאי בית דין, אלא גם את שאר הדברים שכתב והוסיף לה בכתובתה. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שמדובר בש לא כתב לה כתובה כלל, אם כן