סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 

פירוש שטיינזלץ

ואי [ואם] רשות הרבים הואקני [קנה] הרוכב, שדרכו של אדם לרכב שם בעיר, ואי [ואם] אדם חשוב הוא שדרכו להיות תמיד רכוב ואין דרכו להנהיג — קני [קנה] אפילו בסימטא ואי [ואם] אשה היא שאין דרכה להלך אחרי החמור — קניא [קנתה], ואי איניש זילא [ואם אדם בזוי] הוא הרוכב, שדרכו לרכב אף במקומות שאין אנשים רוכבים בהם — אף הוא קני [קנה].

א בעי [שאל] ר' אלעזר: האומר לחבירו "משוך בהמה זו על מנת לקנות את הכלים שעליה", שאותם הוא מוכר כעת, מהו הדין?

ותוהים על הלשון "לקנות", מי [האם] אמר ליה "קני [לו קנה] את הכלים "? ואם לא פירש לו שיקנה כלים אלא אמר בלשון לא ברורה "לקנות כלים" לא אמר כלום. אלא יש לתקן ולומר שהשאלה היתה אם אמר לו: "משוך בהמה זו וקנה על ידי כך כלים שעליה" מהו? והבעיה העקרונית היא: מי מהניא [האם הועילה] המשיכה של הבהמה לאקנויי [להקנות] את הכלים שעליה, או לא?

אמר רבא: אי [אם] אמר ליה [לו] "קני [קנה] בהמה וקני [וקנה] כלים שעליה" — מי קני [האם קונה הוא] את הכלים? והרי אף אם קנה את הבהמה, והבהמה היא רשותו כחצר, ואולם גם אז את הכלים על גבי בהמתו לא קנה כיון שחצר מהלכת היא, וחצר מהלכת לא קנה.

וכי תימא [ואם תאמר] שמדובר באופן כשאחר שעקרה רגליה והלכה (ובכך קנה אותה) עמדה ואז נעשה מעשה הקנין לגבי הכלים, והא [והרי] כלל הוא: כל שאילו היה מהלך לא קנה — אף אם היה עומד ויושב לא קנה!

ומסכמים: והלכתא [והלכה] היא שיש דרך שיכול לקנות כלים על גבי בהמה — אם היתה הבהמה כפותה, וכיון שקנה את הבהמה הרי היא כחצרו ויכול לקנות אגב הבהמה גם את הכלים שעליה.

אמרו ליה [לו] רב פפא ורב הונא בריה [בנו] של רב יהושע לרבא: אלא מעתה, לפי פסק זה, אם היה אדם מהלך בספינה שלו וקפצו דגים ונפלו לתוך הספינה הכי נמי [כך גם כן] תאמר שחצר מהלכת היא ולא קני [ואינו קונה] את הדגים שיהיו ברשותו?! אמר ליה [לו, להם]: ספינה אינה חצר מהלכת, כי הספינה עצמה מינח נייחא [נחה היא], ומיא [והמים] הוא דקא ממטו לה [שמביאים אותה] ולכן אין דינה כחצר המהלכת.

ועוד אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: אלא מעתה שחצר המהלכת אינה קונה, אם כן, אם היתה אשה מהלכת ברשות הרבים וזרק לה בעלה גט לתוך חיקה או לתוך קלתה (הסל שעל ראשה) הכא נמי דלא מגרשה [כאן גם כן תאמר שאינה מתגרשת בכך] כיון שהיא מהלכת?! אמר ליה [לו] רב אשי: קלתה מינח נייחא [הסל שלה נח] ואיהי דקא מסגיא מתותה [והיא שמהלכת מתחתיו] , ולכן הסל נחשב כחצר קבועה, וכל מה שנופל בו נקנה לבעליו.

ב משנה היה אדם רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה ואמר לחבירו שהיה מהלך לידו "תנה לי". נטלה החבר ואמר: "אני זכיתי בה"זכה בה על ידי הרמתה, אף שלא ראה אותה ראשונה. ואם משנתנה לו לחבירו הרוכב, אמר המהלך "אני זכיתי בה תחילה"לא אמר כלום. שאמירה בלבד אינה יוצרת זכות קניין, וכיון שנראה מדבריו שלא התכוון לקנות את המציאה בשעת הגבהה — שוב אינו יכול לקנותה.

ג גמרא תנן התם [שנינו שם] בהלכות פאה: מי שליקט את הפאה שמשאירים בשולי השדה עבור העניים, ואמר: "הרי זו, מה שלקטתי, שייך לפלוני עני"ר' אליעזר אומר: זכה לו על ידי כך, ושייך הנלקט לעני. וחכמים אומרים: לא זכה לו, אלא יתננה לעני הנמצא ראשון, שכל עני שיקבל ממנו פאה זו — שלו היא.

אמר עולא אמר ר' יהושע בן לוי: מחלוקת זו היא מעשיר לעני, שלוקח הפאה הוא עצמו עשיר שאינו זכאי ללקוט פאה, ורוצה לזכות בה עבור העני, ש

ר' אליעזר סבר [סבור]: מגו דאי בעי מפקר נכסיה והוי [מתוך שאילו היה רוצה היה מפקיר את נכסיו והיה נעשה] עני וחזי ליה [וראוייה לו] הפאה — השתא נמי חזי ליה [עכשיו גם כן ראוייה לו] בעודו עשיר. ומגו דזכי לנפשיה, זכי נמי לחבריה [ומתוך שזוכה לעצמו, זוכה גם כן לחברו]. ורבנן סברי [וחכמים סבורים] שחד מגו ["מתוך" אחד]אמרינן [אומרים אנו], ואולם תרי מגו [שני "מתוך"] לא אמרינן [אין אנו אומרים].

אבל מעני לעני, אם המלקט היה בעצמו עני דברי הכל זכה לו לחבירו, דמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה [שמתוך שזוכה לעצמו זוכה גם כן עבור חבירו].

אמר ליה [לו] רב נחמן לעולא: ולימא מר [ושיאמר אדוני]: לא כך, אלא אף מעני לעני מחלוקת, וראיה לדבר: דהא [שהרי] מציאה הכל נחשבים כעניים אצלה, כלומר, הכל יש להם זכות לקנות במציאה, ותנן [ושנינו במשנה]: היה רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה ואמר לחבירו "תנה לי", נטלה ואמר "אני זכיתי בה"זכה בה.

ומעתה אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] כי מעני לעני מחלוקת

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר