בענין זה רבא רמי [השליך, הראה סתירה], תנן [שנינו במשנה]: בגד שצבעו בקליפי (קליפות) פירות ערלה — ידלק (ישרף) אלמא [מכאן יוצא] שחזותא מילתא היא [מראה, דבר הוא] ונחשב. ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו במשנה אחרת: רביעית דם של המת שנבלעה בבית — הבית כלומר, כל הכלים המצויים בבית, טמא, משום אוהל הטומאה, שהבית האהיל עליהם ועל הטומאה ונטמאו. ואמרי לה [ויש אומרים]: הבית טהור. והסבירו את שתי הדעות הללו: ולא פליגי [נחלקו], שכל אחד דיבר במקרה אחר: הא [זה] שאמרו שהבית טמא מדובר בכלים דהוו מעיקרא [שהיו מתחילה] בבית קודם שנבלעה רביעית הדם בבית, הא [זה] שאמרו שהבית טהור מדובר בכלים דאתו [שבאו] לתוכו לבסוף, לאחר שנבלעה רביעית הדם בבית,

ובהמשך המשנה שנינו: אם נבלעה רביעית הדם בכסות — רואין (בודקים אותה): אם מתכבסת הכסות בכמות מסויימת של מים ועדיין יוצא ממנה בכביסה שיעור רביעית דם בנוסף לאותה כמות מים — הריהי טמאה, שבגד זה כשהיה הדם בו מטמא באוהל את מה שבבית בטומאת המת. ואם לאו [לא], שיוצא ממנה בכביסה שיעור דם פחות מרביעית — טהורה מלטמא את הנמצא בבית בטומאת אוהל, משמע שאף שברור שנבלעה רביעית דם בבגד והיא נראית בו, מכל מקום המראה אינו נחשב!

אמר רב כהנא: מקולי רביעיות שנו כאן, כלומר, אנו מדברים פה בדין שאינו מן הדינים הרגילים אלא במקרה שיש בו צד קל מיוחד, שכאן מדובר בדם תבוסה, שהוא דם היוצא מן המת ולא ברור אם יצא ממנו במותו או בחייו, וטומאתו היא רק דרבנן [מדברי חכמים] ולכן הקלו בדינו. מה שאין כן בערלה שהיא מן התורה.

א אגב שהובאה סתירה שהביא רבא, מביאים סתירה נוספת שהביא רבא, שיש לה קשר לענייני ביעור של חומרי צבע בשביעית. רבא רמי [השליך, הראה סתירה], תנן [שנינו במשנה]: דברים שהם ממין הצובעין, צמחים שעשויים לצביעה, כגון ספיחי (גידולים שעלו מאליהם בשדה, שלא על ידי זריעה) של סטים וקוצה — יש להן דין שביעית, ולדמיהן אם מוכרים אותם גם כן יש דין שביעית, יש להן דין ביעור שצריכים לבער אותם מן הבית ולחלק אותם כאשר כלו מן השדה, וגם לדמיהן יש דין ביעור. אלמא [מכאן יוצא] שעצים עצמם אף שאינם פירות יש בהן משום קדושת שביעית.

ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו בברייתא: עלי קנים ועלי גפנים שגיבבן בחבא (ערימה) על פני השדה. אם לקטן מתחילה לאכילה — יש בהן משום קדושת שביעית, אם לקטן לעצים — אין בהן משום קדושת שביעית, משמע שעצים אין בהם קדושת שביעית!

ומשני [ומתרץ] רבא עצמו את קושייתו, אמר קרא [הכתוב] בדין השביעית: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" (ויקרא כה, ו), לומר שאיסור שביעית חל בדבר שהוא כמו הדברים שהם לאכילה, במי שהנאתו וביעורו שוין (ביחד), שבזמן שנהנים ממנו הוא מתבער מן העולם. יצאו עצים שהנאתן (ההנאה שיש מהם) היא לאחר ביעורן. שעצים שעושים מהם גחלים הרי הם מתבערים מן העולם בשעת בעירתם, אבל עיקר הנאתם היא רק לאחר מכן, משעה שנעשו גחלים. מה שאין כן מיני צבע, שמתבערים מן העולם בשעה שנהנים מהם בצביעה.

ומקשים: והא איכא [והרי יש] עצים דמשחן [עצי שמן] שמשמשים לתאורה, שמדליקים בהם אבוקה, שהנאתן וביעורן שוין ובכל זאת לא חילקה הברייתא, ואף בהם אין קדושת שביעית!

אמר רבא: