ממה שנאמר "וטמא טמא יקרא" (ויקרא יג, מה), שלא די לו שהוא סובל מנגע הצרעת אלא גם צריך להודיע לרבים שהוא טמא.

ועוד אמר ליה [לו] רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן [מנין דבר זה שאמרו חכמים]: השכם ואכול בקיץ מפני החמה, ובחורף מפני הצינה; ועוד אמרי אינשי [אומרים אנשים] בענין זה: שיתין רהוטי רהוט [שישים אנשים רצים] ולא מטו לגברא דמצפרא כרך [מגיעים, משיגים, את האדם שאכל בבוקר]. אמר לו רבה בר מרי, דכתיב [שנאמר]: "לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש" (ישעיהו מט, י), משמע שמי שאכל ושתה בבוקר שוב אין שרב ושמש הבאים אחר כך יכולים להכותו.

אמר ליה [לו]: את אמרת מהתם, ואנא אמינא מהכא [אתה אומר ראיה משם, מן הנביאים, ואני אומר מכאן, מן התורה], מה שנאמר: "ועבדתם את ה' אלהיכם" (שמות כג, כה) — זו קרית (קריאת) שמע ותפלה, "וברך את לחמך ואת מימיך" (שמות כג, כה) — זו פת במלח וקיתון (כוס) של מים ששותים לאחר מיכן בבוקר, מכאן ואילך מתקיים המשך הפסוק "והסירתי מחלה מקרבך",

ותניא [ושנויה ברייתא]: מחלה — זו מרה, ולמה נקרא שמה מחלה? ששמונים ושלשה חלאין יש בה במרה, "מחלה" בגימטריא הכי הוו [כך הם], שמונים ושלוש, וכולן, כל החולאים הללו שבמרה, פת במלח בשחרית (בבוקר) וקיתון של מים מבטלן.

ועוד אמר ליה [לו] רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן [מנין דבר זה שאמרו חכמים]: חברך קרייך "חמרא", אוכפא לגביך מוש [חברך קורא אותך "חמור", שים על גבך אוכף] וקבל את דבריו? אמר ליה [לו] בראיה מן התורה, דכתיב [שנאמר]: "ויאמר הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת" (בראשית טז, ח), ומלשון "גברתי" משמע שלאחר שהמלאך קרא לה שפחה הודתה שהיא שפחה.

ועוד אמר ליה [לו] רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי [מנין דבר זה שאומרים אנשים]: מילתא גנאה דאית ביך קדים אמרה [דבר מגונה שיש בך הקדם ואמור אותו אתה] ולא שיישמע מפי אחרים? אמר ליה [לו], דכתיב [שנאמר] באליעזר עבד אברהם: "ויאמר עבד אברהם אנכי" (שם כד, לד), שמיד אמר שהוא עבד.

ועוד אמר ליה [לו] רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי [מנין דבר זה שאומרים אנשים]: שפיל ואזיל בר אווזא ועיניה מטייפי [כפוף והולך הברווז ובאותה עת עיניו נשואות למרחקים] בציפייה למצוא לעצמו אוכל? אמר ליה [לו], דכתיב [שנאמר] באביגיל אשת נבל הכרמלי: "והטיב ה' לאדני וזכרת את אמתך" (שמואל א כה, לא), שאף על פי שביקשה עבור בעלה דרך אגב דאגה גם לעצמה, שאם בעתיד יצליח דוד תיהנה גם היא ממנו.

ועוד אמר ליה [לו] רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי [מנין דבר זה שאומרים אנשים]: שיתין תכלי מטייה לככא דקל חבריה שמע ולא אכל [שישים צרות, מכאובים, באות לשיניים של אדם שאת קול חבירו האוכל הוא שומע והוא עצמו אינו אוכל], כלומר, שמתייסר על כך? אמר ליה [לו], דכתיב [שנאמר] בדברי נתן הנביא על סעודת המלכתו של אדוניהו: "ויזבח שור ומריא וצאן לרוב ויקרא לכל בני המלך... ולי אני עבדך ולצדק הכהן ולבניהו בן יהוידע ולשלמה עבדך לא קרא" (מלכים א א, יט. שם פסוקים כה–כו).

אמר ליה [לו]: את אמרת מהתם, ואנא אמינא מהכא [אתה אומר משם, מן הנביאים, ואני אומר מכאן, מן התורה], שנאמר: "ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו" (בראשית כד, סז), וכתיב בתריה [ונאמר מיד אחריו]: "ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה" (שם כה, א), שאחרי שראה אברהם בנישואי בנו, גם הוא רצה להינשא.

ועוד אמר ליה [לו] רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי [מנין דבר זה שאומרים אנשים]: חמרא למריה טיבותא לשקייה [היין לבעליו, החזקת טובה, של השותה היא לזה שמשקה אותו]? אמר ליה [לו], דכתיב [שנאמר] כאשר ציווה ה' את משה לסמוך את ידו על יהושע: "וסמכת את ידך עליו... למען ישמעון ויראון כל עדת בני ישראל" (במדבר כז, יח. וראה שם פסוק כ), וכתיב [ונאמר]: "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וישמעו אליו כל בני ישראל ויעשו כאשר צוה ה' את משה"(דברים לד, ט), משמע שאף על פי שרוח ה' אינה באה מכוחו של משה והוא היה רק השליח בדבר, מכל מקום מחזיקים לו טובה ומייחסים לו את הדבר.

ועוד אמר ליה [לו] רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי [מנין דבר זה שאומרים אנשים]: כלבא בכפניה גללי מבלע [כלב ברעבונו אפילו גללים הוא בולע]? אמר לו: דכתיב [שנאמר]: "נפש שבעה תבוס נפת ונפש רעבה כל מר מתוק" (משלי כז, ז).

ועוד אמר ליה [לו] רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי [מנין דבר זה שאומרים אנשים]: מטייל ואזיל [והולך] דיקלא בישא גבי קינא דשרכי [דקל רע אצל אילנות סרק], כלומר, איש רע הולך אצל אנשים שאינם הגונים? אמר ליה [לו]: דבר זה כתוב בתורה, שנוי בנביאים, ומשולש בכתובים, ותנן במתניתין [ושנינו אותו במשנתנו], ותנינא [ונשנה] בברייתא.

כתוב בתורה — דכתיב [שנאמר]: "וילך עשו אל ישמעאל" (בראשית כח, ט), משמע הלך לכיוצא בו. שנוי בנביאים — דכתיב [שנאמר]: "ויתלקטו אל יפתח אנשים רקים ויהיו עמו" (שופטים יא, ג). שנאספו אליו אנשים הדומים לו. ומשולש בכתובים — דכתיב [שנאמר]: "כל עוף למינו ישכון ובני אדם לדומה לו" (בן סירא יג, יז). תנן במתניתין [שנינו אותו במשנתנו] בענין של טהרה וטומאה של כלים — כל המחובר לטמא — טמא, כל המחובר לטהור — טהור. ותנינא [ונשנה] בברייתא — ששנינו, ר' אליעזר אומר: לא לחנם הלך זרזיר וישב אצל עורב אלא מפני שהוא מינו של העורב שאף הוא עוף טמא.

ועוד אמר ליה [לו] רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי [מנין דבר זה שאומרים אנשים]: קרית חברך ולא ענך, רמי גודא רבה שדי ביה [אם אתה קורא לחברך ואינו עונה לך, השלך כותל גדול וזרוק עליו]? אמר ליה [לו], שנאמר: "יען טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי עוד עד הניחי את חמתי בך

"(יחזקאל כד, יג). ועוד אמר ליה [לו] רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי [מנין דבר זה שאומרים אנשים]: בירא דשתית מיניה לא תשדי ביה קלא [בור ששתית ממנו מים אל תזרוק בו אבן]? אמר ליה [לו] דכתיב [שנאמר]: "לא תתעב אדמי כי אחיך הוא ולא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" (דברים כג, ח), משמע שכיון שגרו בארצם אסור לגרום להם רעה.

ועוד אמר ליה [לו] רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי [מנין דבר זה שאומרים אנשים]: אי דלית דורא [אם תרים את המשא איתי] — דלינא [ארים], ואי [ואם] לא תרים איתי — לא דלינא [ארים]? אמר ליה [לו], דכתיב [שנאמר] במלחמת סיסרא: "ויאמר אליה (לדבורה) ברק אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך" (שופטים ד, ח).

ועוד אמר ליה [לו] רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי [מנין דבר זה שאומרים אנשים]: כד הוינן זוטרי לגברי, השתא דקשישנא לדרדקי [כשהיינו קטנים היינו נחשבים לאנשים, עכשיו כשאנו גדולים אנו נחשבים לתינוקות]? אמר ליה [לו]: יש ראיה לדבר, כי מעיקרא כתיב [מתחילה נאמר]: "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם" (שמות יג, כא), שה' עצמו הוא היה הולך לשמור את ישראל, ולבסוף לאחר שעבר זמן והיו צריכים להיות חשובים יותר כתיב [נאמר]: