סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

דְּאַפְחֲתַהּ מִכַּסְפַּהּ אֲבָל פְּצִיעָה דְּלָא אַפְחֲתַהּ מִכַּסְפַּהּ לָא קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא שֶׁפְּצָעָהּ בְּפָנֶיהָ וְאַפְחֲתַהּ מִכַּסְפַּהּ
הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁל אֲחֵרִים חַיָּיב וְכוּ' מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה אָמַר קְרָא כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְאָחִיו בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחְוָה יָצָא עֶבֶד שֶׁאֵין לוֹ אַחְוָה וְרַבָּנַן אָחִיו הוּא בְּמִצְוֹת
אֶלָּא מֵעַתָּה לְרַבִּי יְהוּדָה זוֹמְמֵי עֶבֶד לֹא יֵהָרְוגוּ דִּכְתִיב וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו אָמַר רָבָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת אָמַר קְרָא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ מִכׇּל מָקוֹם
אֶלָּא מֵעַתָּה לְרַבָּנַן עֶבֶד יְהֵא כָּשֵׁר לַמַּלְכוּת אָמְרִי וּלְטַעְמָיךְ תִּיקְשֵׁי לָךְ גֵּר לְדִבְרֵי הַכֹּל אֶלָּא אָמַר קְרָא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ מִמּוּבְחָר שֶׁבְּאַחֶיךָ
אֶלָּא מֵעַתָּה לְרַבָּנַן יְהֵא עֶבֶד כָּשֵׁר לְעֵדוּת דִּכְתִיב וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו
אָמַר עוּלָּא עֵדוּת לָא מָצֵית אָמְרַתְּ אָתְיָא עֵדוּת בְּקַל וָחוֹמֶר מֵאִשָּׁה וּמָה אִשָּׁה שֶׁהִיא רְאוּיָה לָבֹא בַּקָּהָל פְּסוּלָה לְעֵדוּת עֶבֶד שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָבֹא בַּקָּהָל אֵינוֹ דִּין שֶׁפָּסוּל לְעֵדוּת
מָה לְאִשָּׁה שֶׁכֵּן אֵינָהּ רְאוּיָה לְמִילָה תֹּאמַר בְּעֶבֶד שֶׁהוּא רָאוּי לְמִילָה קָטָן יוֹכִיחַ שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּמִילָה וּפָסוּל לְעֵדוּת
מָה לְקָטָן שֶׁאֵינוֹ בְּמִצְוֹת תֹּאמַר בְּעֶבֶד שֶׁהוּא בְּמִצְוֹת אִשָּׁה תּוֹכִיחַ שֶׁיֶּשְׁנָהּ בְּמִצְוֹת וּפְסוּלָה לְעֵדוּת
וְחָזַר הַדִּין לֹא רְאִי זֶה כִרְאִי זֶה וְלֹא רְאִי זֶה כִרְאִי זֶה הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן אֵינָן בְּכׇל הַמִּצְוֹת וּפְסוּלִין לְהָעִיד אַף אֲנִי אָבִיא אֶת הָעֶבֶד שֶׁאֵינוֹ בְּכׇל הַמִּצְוֹת וּפָסוּל לְהָעִיד
מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶם שֶׁכֵּן אֵינוֹ אִישׁ תֹּאמַר בְּעֶבֶד שֶׁהוּא אִישׁ
אֶלָּא תֵּיתֵי מִגַּזְלָן מָה לְגַזְלָן שֶׁכֵּן מַעֲשָׂיו גָּרְמוּ לוֹ תֹּאמַר בְּעֶבֶד שֶׁאֵין מַעֲשָׂיו גָּרְמוּ לוֹ
אֶלָּא תֵּיתֵי מִגַּזְלָן וּמֵחַד מֵהָנָךְ
מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא אָמַר אָמַר קְרָא לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים לֹא יוּמְתוּ עַל פִּי אָבוֹת שֶׁאֵין לָהֶם חַיִיס בָּנִים דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ כִּדְאָמְרִינַן לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים בְּעֵדוּת בָּנִים לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בְּנֵיהֶם מַאי בָּנִים שְׁמַע מִינַּהּ דְּלֹא יוּמְתוּ עַל פִּי אָבוֹת שֶׁאֵין לָהֶם חַיִיס בָּנִים
אֶלָּא מֵעַתָּה וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת הָכִי נָמֵי לֹא יוּמְתוּ עַל פִּי בָּנִים שֶׁאֵין לָהֶם חַיִיס אָבוֹת אֶלָּא גֵּר הָכִי נָמֵי דְּפָסוּל לְעֵדוּת
אָמְרִי הָכִי הַשְׁתָּא גֵּר נְהִי דְּאֵין לוֹ חַיִיס לְמַעְלָה לְמַטָּה יֵשׁ לוֹ חַיִיס לְאַפּוֹקֵי עֶבֶד דְּאֵין לוֹ חַיִיס לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה
דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ גֵּר פָּסוּל לְעֵדוּת לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בְּנֵיהֶם לְכִדְאָמְרִינַן לֹא יוּמְתוּ בְּעֵדוּת בָּנִים וְנִכְתּוֹב רַחֲמָנָא וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת דְּשָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תְּרֵי חֲדָא לֹא יוּמְתוּ בָּנִים בְּעֵדוּת אָבוֹת וְאִידַּךְ לֹא יוּמְתוּ עַל פִּי בָּנִים שֶׁאֵין לָהֶם חַיִיס אָבוֹת
וְעֶבֶד נָפְקָא לֵיהּ בְּקַל וָחוֹמֶר מִגֵּר וּמָה גֵּר דִּלְמַעְלָה הוּא דְּאֵין לוֹ חַיִיס אֲבָל לְמַטָּה יֵשׁ לוֹ חַיִיס פָּסוּל לְעֵדוּת עֶבֶד שֶׁאֵין לוֹ חַיִיס לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא פָּסוּל לְעֵדוּת
אֶלָּא מִדִּכְתַב רַחֲמָנָא לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים דְּמַשְׁמַע לֹא יוּמְתוּ עַל פִּי אָבוֹת שֶׁאֵין לוֹ חַיִיס בָּנִים שְׁמַע מִינַּהּ עֶבֶד שֶׁאֵין לוֹ חַיִיס לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה הוּא דְּפָסוּל לְעֵדוּת אֲבָל גֵּר כֵּיוָן דְּיֵשׁ לוֹ חַיִיס לְמַטָּה כָּשֵׁר לְעֵדוּת
וְכִי תֵּימָא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אֲבוֹתֵיהֶם לְמָה לִי דִּכְתַב רַחֲמָנָא וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת דְּמַשְׁמַע לֹא יוּמְתוּ עַל פִּי בָּנִים שֶׁאֵין לָהֶם חַיִיס אָבוֹת אַיְּידֵי דִּכְתַב לָא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים כְּתַב נָמֵי וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת
חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן פְּגִיעָתָן רָעָה אִימֵּיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא מֵהַגְרוֹנְיָא הֲוָת נְסִיבָא לֵיהּ לְרַבִּי אַבָּא כְּתַבְתִּינְהוּ (לְנִכְסֵי) [לְנִכְסַהּ] לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בְּרַהּ בָּתַר דִּשְׁכִיבָא

רש"י

דאפחתיה מכספיה. והרי בידו למוכרה: יצא עבד שאין לו אחוה. עם ישראל שאין בא בקהל: במצות. כל מצוה שאשה חייבת בה עבד חייב בה דגמר לה לה מאשה: זוממי עבד. עדים שחייבוהו מיתת בית דין ונמצאו זוממין לא יהרוגו אלמה קים לן דעבד כישראל לענין מיתת ב''ד דתנן במסכת מכות (דף ח:) וישראל לוקה [וגולה] על ידי עבד: תיקשי לך גר. שלידתו והורתו בקדושה אפילו לרבי יהודה יש לו אחוה ופסול למלכות ואפילו לשוטר בעלמא אא''כ אמו מישראל בפרק החולץ ביבמות (דף מה:): עדות לא מצית אמרת. דאי לא נפקא לן פסולא מאחיך תיתי מק''ו: פסולה לעדות. דכתיב גבי עדים זוממין ועמדו שני האנשים ותניא בשבועות (דף ל.) בעדים זוממין הכתוב מדבר דמשמע אנשים ולא נשים קטן נמי מהכא נפקא לן דכתיב אנשים ולא קטנים ועוד דעדות שאי אתה יכול להזימה היא דלאו בר עונשין הוא: אינן בכל המצות. אלא במקצת דהא אשה מחוייבת בלאוין ועונשין וקטן ישנו במילה: שאין איש. ולא קרינא בהו שני אנשים: מגזלן. דראוי לבא בקהל ופסול לעדות דכתיב (שמות כג) אל תשת ידך וגו' כלומר אל תשת רשע דחמס עד: מגזלן וחד מהנך. והצד השוה שבהן שאינם זהירים בכל המצות זה מפני רשעו וזה מפני שלא נצטוה. חייס בנים יחס בנים. לא יומתו אבות על בנים. לא יומת שום אדם על פי מי שאין בנו מיוחס ונקרא על שם אביו והיינו עבד: דאי ס''ד. כוליה קרא לכדאמר בסנהדרין (דף כז:) אתא לפסול קרובים: לכתוב על בניהם. מדשני למכתב בנים סתמא ש''מ תרתי: גר אין לו חייס דכתיב וזרמת סוסים זרמתם. ואע''ג דכתיב בלאדן בן בלאדן ה''מ בגיותן אבל נתגיירו הבנים לא נתיחסו אחר אביהם בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סב.): יש לו חייס למטה. בנו נקרא על שמו: דאי ס''ד גר נמי פסול. דדרשינן על אבות על בנים שאין להם חייס אבות למה לי לאשתנויי בתרוייהו לכתוב ברישיה על בניהם לפסול קרובים ובסיפיה לישתני ולכתוב סתמא על אבות ושמעינן תרתי מדלא כתיב על אבותיהם: אלא מדכתב רחמנא על בנים. למפסל לעבד שמע מינה גר כשר דתו ליכא קל וחומר: כתבתינהו לנכסי מלוג. לאחר שנישאת לר' אבא: בתר דשכיבא. אזל רב שמואל כו':

תוספות

יצא עבד שאין לו אחוה. פי' אין יוצאי חלציו קרויין אחים מה שאין כן בגר ביוצא מחלציו רוצה הקונטרס לפרש: זוממי עבד לא יהרוגו. וכיון דהם לא יהרוגו גם העבד לא יהרג דה''ל עדות שאין אתה יכול להזימה: דכתיב כאשר זמם לעשות לאחיו. תימה דתקשה ליה לרבי יהודה מרבית ואונאה וגונב נפש דבכולהו כתיב אחיו ובצדקה נמי . כתיב אחיך האביון ומיהו קצת משמע בפרק קמא דגיטין (דף יב.) דאין כל כך חובה ליתן צדקה לעבד דאמר דרשב''ג סבר יכול העבד לומר לרבו בשני בצורת או פרנסני או הוציאני לחירות כי היכי דחזו לי אינשי ומרחמי עלאי וגונב נפש נמי לא מחייב בעבד אפי' לרבנן דמבני ישראל כתיב ובהנחנקין (סנהדרין דף פו.) מייתי התם פלוגתא דר' יהודה ורבנן דהכא ורבית ואונאה נמי אין קנין לעבד בלא רבו: יהא עבד כשר לעדות. תימה הא ילפינן בכל דוכתא ג''ש דלה לה מאשה וכ''ת דאתי. אחין ומרבה עבד ומפיק מג''ש א''כ גם מק''ו דקאמר נפיק וי''ל דכי גמרינן לה לה מאשה היינו להחמיר על העבד לעשותו כישראל לכל הפחות במצות שהאשה חייבת אבל לגרעו מאיש ולפוסלו לעדות כאשה לא נלמוד דמן הדין כשר הוא לעדות דכתיב ועמדו שני האנשים והאי איש הוא ועובד כוכבים אע''ג דאיש הוא מ''מ אין אחיו אבל עבד שהוא איש ואחיו במצות ליתכשר א] ורש''י פירש בפ''ק דגיטין (דף יא) גבי שטרות העולין בערכאות של נכרים כשרים לעדות מן התורה ושמעתין לא. מוכחא הכי: שכן אינה במילה. אע''ג דלא שייכא במילה פירכא היא וי''מ דאין מצווה למול את בנה וליתא דא''כ מאי קאמר קטן יוכיח: אלא תיתי מגזלן ומחד מהנך. אין להקשות נילף דממזר ופצוע דכא וכרות שפכה שפסולים לקהל שיהיו פסולין לעדות מגזלן וחד מהנך דמה להצד השוה שבהן שאין זהירים בכל המצות זה מפני רשעו וזה מפני. שאין מצווה: ועבד נפקא לן מק''ו. נראה דלרווחא דמילתא נקטיה כלומר דאפי' תמצא לומר דלא נפיק מגופא דקרא מ''מ אתי בק''ו:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר