|
טקסט הדף מנוקד
לְהָכִי פָּטְרִי רַבָּנַן אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר דְּרַבָּנַן אַמַּאי פָּטְרִי רַבָּנַן
אַשְּׁאָרָא אַעֲבוֹדָה זָרָה וְשׁוֹר הַנִּסְקָל וְרַבִּי מֵאִיר אַמַּאי מְחַיֵּיב שׁוֹחֵט לַעֲבוֹדָה זָרָה כֵּיוָן דִּשְׁחַט בַּהּ פּוּרְתָּא אַסְרַהּ אִידַּךְ אִיסּוּרֵי הֲנָאָה הוּא וְלָא דְּמָרַיהּ קָא טָבַח (וְלָא דִּידֵיהּ קָא טָבַח) אָמַר רָבָא בְּאוֹמֵר בִּגְמַר זְבִיחָה הוּא עוֹבְדָהּ שׁוֹר הַנִּסְקָל אִיסּוּרֵי הֲנָאָה נִינְהוּ לָאו דְּמָרֵיהּ קָא טָבַח וְלָאו דִּידֵיהּ קָא טָבַח אָמַר רָבָא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁמְּסָרוֹ לְשׁוֹמֵר וְהִזִּיק בְּבֵית שׁוֹמֵר וְהוּעַד בְּבֵית שׁוֹמֵר וְנִגְמַר דִּינוֹ בְּבֵית שׁוֹמֵר וְרַבִּי מֵאִיר סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יַעֲקֹב וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יַעֲקֹב דְּאָמַר אַף מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ הֶחְזִירוֹ שׁוֹמֵר לַבְּעָלִים מוּחְזָר וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר דָּבָר הַגּוֹרֵם לְמָמוֹן כְּמָמוֹן דָּמֵי דִּתְנַן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קֳדָשִׁים שֶׁחַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן חַיָּיב אַלְמָא דָּבָר הַגּוֹרֵם לְמָמוֹן כְּמָמוֹן דָּמֵי אָמַר רַב כָּהֲנָא אַמְרִיתָא לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב זְבִיד מִנְּהַרְדְּעָא מִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ מַתְנִיתִין כְּרַבִּי מֵאִיר וְלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְהָא קָתָנֵי סֵיפָא רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בִּשְׁנֵי אֵלּוּ מִכְּלָל דִּבְכוּלַּהּ מַתְנִיתִין מוֹדֵה אֲמַר לֵיהּ לָא מִכְּלָל דְּמוֹדֵה בְּטָבַח וּמָכַר לִרְפוּאָה וְלִכְלָבִים גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְטָבַח וּמָכַר וְכוּ' בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן גָּנַב שׁוֹר שֶׁל שְׁנֵי שׁוּתָּפִין וּטְבָחוֹ וְהוֹדָה לְאֶחָד מֵהֶן מַהוּ חֲמִשָּׁה בָּקָר אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא חֲמִשָּׁה חֲצָאֵי בָקָר אוֹ דִּלְמָא חֲמִשָּׁה בָּקָר אָמַר רַחֲמָנָא וַאֲפִילּוּ חֲמִשָּׁה חֲצָאֵי בָקָר אֲמַר לֵיהּ חֲמִשָּׁה בָּקָר אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא חֲמִשָּׁה חֲצָאֵי בָקָר אֵיתִיבֵיהּ גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְטָבַח וּמָכַר וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה וְהָא הָכָא כֵּיוָן דְּמֵת אָבִיו כְּמוֹ שֶׁקָּדַם וְהוֹדָה לְאֶחָד מֵהֶן דָּמֵי וְקָתָנֵי מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה אֲמַר לֵיהּ הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁעָמַד אָבִיו בַּדִּין אֲבָל לֹא עָמַד בַּדִּין מַאי אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה אִי הָכִי אַדְּתָנֵי סֵיפָא גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וָמֵת וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה נִיפְלוֹג בְּדִידֵיהּ בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁעָמַד בַּדִּין אֲבָל לֹא עָמַד בַּדִּין אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה אֲמַר לֵיהּ הָכִי נָמֵי אַיְּידֵי דְּנָסֵיב רֵישָׁא גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְטָבַח וּמָכַר וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו נָסֵיב סֵיפָא נָמֵי גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וּמֵת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר לְצַפְרָא אֲמַר לֵיהּ חֲמִשָּׁה בָּקָר אָמַר רַחֲמָנָא וַאֲפִילּוּ חֲמִשָּׁה חֲצָאֵי בָּקָר וְהַאי דְּלָא אֲמַרִי לָךְ בְּאוּרְתָּא רש"י
להכי פטרי רבנן. דשחיטה שאינה ראויה היא וכדברי ר' שמעון: כיון דשחיט בה פורתא איתסרא. משום זבחי מתים דקא סלקא דעתך ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ומתחילתה נאסרה משום זבחי מתים ולענין תשלומין ד' וה' וטבחו כולו בעינן כדאמרינן לקמן כי גמר לה לאו דמריה קטבח שכבר איבדה ממנו קודם שחיטה ונאסרה עליו והוה ליה כמו שהשליכה לאור קודם שחיטה דמשלם קרן וכפל ותו לא: בגמר זביחה הוא עובדה. לע''ז הוא עובד בגמר זביחה ולא בתחילה: שמסרו בעליו לשומר. קודם שהזיק והזיק בבית שומר כו': דר' יעקב. בשילהי שור שנגח ד' וה': מוחזר. ואומר לו הרי שלך לפניך נמצאת שאע''פ שאינו שוה כלום גורם לממון הוא דכל זמן שהוא קיים שומר פטור את עצמו בו ואם יאבד ישלם דמיו: קדשים שחייב באחריותן. גנב שגנב קדשים מבית בעלים אם קיבלם בעליו עליו באחריות כגון דאמר הרי עלי עולה והפריש זו: חייב. לשלם כפל דאע''ג דלאו דידיה הוה אלא דהקדש כיון דגורם לממון הוא דאי מית בידו בעי לשלומי כדידיה דמיא: מי מצית מוקמת למתניתין. דגנב וטבח ביום הכפורים כרבי מאיר לחודיה דאמר לוקה ומשלם והא מדקתני כו': לרפואה ולכלבים. ואיצטריך לאשמועינן אע''ג דלרבי שמעון שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה הך שחיטה ראויה קא חשיב לה אבל ביום הכפורים פליג משום דאין לוקה ומשלם: והודה לאחד מהן. על חלקו ומודה בקנס פטור: מהו. לחייבו לשלם לחבירו את חלקו כשיבאו עדים:
תוספות
כיון ששחט בה פורתא אסרה. ואפילו למ''ד אין לשחיטה אלא בסוף נאסרת בפורתא קמא שהאיסור תלוי במעשה ולא בשחיטה כדקאמרינן בהשוחט (חולין דף מ.) אע''ג שאמר המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה ואההוא פורתא לא מחייב בתשלומי ד' וה' ואפילו למ''ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף כדאמרינן לקמן דבעינן וטבחו כוליה באיסורא: איסורי הנאה ולא דמריה קשחיט. וא''ת ולמה לי טעמא דלא דמריה קשחיט תיפוק ליה דאין זה טביחה דמחתך בעפר בעלמא הוא כדאמרינן בהשוחט (שם) גבי השוחט חטאת בשבת בחוץ לע''ז חייב שלשה חטאות ופריך אשחוטי חוץ לא ליחייב מחתך בעפר הוא דאסרה בשחיטה פורתא לע''ז ויש לומר דהתם נמי לא פריך אלא משום דבעי ראויה לפתח אהל מועד וכיון דנאסרה בשחיטה פורתא תו לא חזי לפתח אהל מועד ואם תאמר ומה בכך דלאו דמרה קטבח הא כל טובח נמי לאו דמריה קטבח דמכי שחט בה פורתא קנייה בשינוי מעשה ויש לומר דלא חשיב שינוי מעשה לקנות בכך ואם תאמר ומ''ט דרבי מאיר דנחייב הכא והא בפרק כיסוי הדם (חולין דף פה. ושם) מפרש טעמא דר' מאיר דלא בעי שחיטה ראויה משום דגמר שחיטה משחוטי חוץ דדנין שחיטה משחיטה ואין דנין שחיטה מטביחה מטבוח טבח והכן אבל הכא דכתיב וטבחו אדרבה אית לן למילף טפי טביחה מטביחה ממאי דנילף טביחה משחיטה וי''ל דהכא איכא למימר דנין שחיטה דעבירה משחיטה דעבירה שאסור לו לגנוב ולשחוט משחוטי חוץ ואין דנין טביחה מטבוח טבח והכן שהיא שחיטת היתר והא דלא משני הכי בפרק כיסוי הדם (שם) משום דבשוחט אותו ואת בנו פעמים ששוחט את הטריפה קודם שהוא (שוחט השנית) שחיטת היתר ועי''ל דדנין דבר הנאמר בסיני מדבר הנאמר בסיני אבל וטבוח טבח לא נאמר בסיני והא דלא משני התם הכי משום דאית ליה שינויי אחריני ומיהו קשה בריש פ''ב דיבמות (דף יז:) אמר דנין אחים מאחים ואין דנין אחים מאחיך אע''ג דשנים עשר עבדיך אחים אנחנו לא נאמר בסיני וי''ל כיון דילפינן כבר בחד דוכתא דשמה שחיטה כגון באותו ואת בנו משום דהוי שחיטה משחיטה קסבר רבי מאיר יש לנו לומר בכל מקום ולהכי בתשלומי ארבעה וחמשה נמי שמה שחיטה וליכא למימר דאדרבה נילף בתשלומי ארבעה וחמשה טביחה מטביחה דשחיטה שאין ראויה לא שמה שחיטה ונימא הוא הדין באותו ואת בנו דהא כיון דאיכא למימר הכי והכי סברא דדנין דבר הנאמר בסיני מדבר הנאמר בסיני: וסבר לה כרבי שמעון דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי. תימה דל''ל למימר דסבר כרבי שמעון לימא דר' מאיר לטעמיה דדאין דינא דגרמי דכל שכן דמחייב בדבר הגורם לממון דהא אמר בהגוזל קמא (לקמן דף צח:) אימור דאמר ר' שמעון דכממון דמי דבר שעיקרו ממון דבר שאין עיקרו ממון כגון שורף שטרותיו של חבירו מי שמעת ליה אם כן רבי מאיר דמחייב בשורף שטרותיו כדאמרינן התם (לקמן דף צח: ושם) דמאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא כ''ש דמחייב בדבר הגורם לממון וי''ל דאיכא נמי סברא למימר איפכא דע''כ לא מחייב רבי מאיר אלא בדינא דגרמי כגון בשורף שטרות של חבירו וכיוצא בו שראוי השטר לכל העולם למכור ולגבות בו וכן במסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו ראויה התבואה לכל העולם אבל דבר הגורם לממון כמו שור הנסקל וקדשים שחייב באחריותן אינו ראוי אלא לזה שיפטר בו עצמו לא יחייב רבי מאיר להכי קאמר דסבר לה כרבי שמעון וי''מ דלהכי קאמר דסבר לה כרבי שמעון משום דרבי שמעון קאמר בהדיא דחייב ארבעה וחמשה בדבר הגורם לממון אבל ממאי דמחייב רבי מאיר בדינא דגרמי אין להוכיח שיחייב ארבעה וחמשה בדבר הגורם לממון וריב''א מפרש דבדינא דגרמי לא מחייב רבי. מאיר אלא מדרבנן כדמוכח בסוף הכונס (לעיל דף סב.) [ע' תוס' לעיל נד. ד''ה חמור]: מכלל דבכולה מתניתין מודה. קצת קשה דמה דיוק הוא זה: טבח והודה לאחד מהם מהו. אליבא דמ''ד (לקמן דף עה.) מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור מיבעי ליה דע''כ כשיש עדים בדבר מיירי דאי באין עדים בהודאה לא יתחייב בשום ענין:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|