ולאסתמורי בגוה [ולהישמר בה] ואם לא עשה זאת — הרי זו אחריותו? לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.

א במשנה מסבירים: כיצד משלמת מה שהזיקה? — שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה. כלומר, מחשבים את הנזק שנגרם לשדה כולו, ולא לקרקע המסויימת שהוזקה לעצמה. ושואלים: מנא הני מילי [מניין הדברים הללו] שעושים את הערכת הנזק בדרך זו?

אמר רב מתנה: שאמר קרא [הכתוב]: "ובער בשדה אחר" (שמות כב, ד), מלמד ששמין (מעריכים) את הנזק על גב שדה אחר, כלומר, ביחס לשדה הניזק כולו, דהיינו שטח נוסף, גדול יותר מאשר אותו חלק השדה שניזוק.

ותוהים: האי [כתוב זה] "ובער בשדה אחר" מבעי ליה [צריך לו] ללמוד ממנו הלכה אחרת, שאין חייבים הבעלים אלא רק אם היתה זו שדה של איש אחר, לאפוקי [להוציא, למעט] רשות הרבים, שאם אכלה בהמתו שם אין בעליה חייב!

ומשיבים: אם כן שרק לזה בלבד היתה הכוונה, לכתוב רחמנא [שתכתוב התורה] "ובער בשדה חבירו", אי נמי [או גם כן] שתכתוב "וביער שדה אחר", מאי [מה] פירוש "בשדה אחר" — ללמד ששמין על גב שדה אחר.

ושואלים: אם כן ואימא כוליה להכי [ואמור שמקרא זה כולו לכך] הוא דאתא [שבא] ללמדנו דבר זה, ואם כן לימוד זה של לאפוקי [להוציא] נזקי שן ברשות הרבים שפטור מנלן [מניין לנו]?

ומשיבים: אם כן, שאין הכתוב עוסק במקום נזק אלא רק בדרך התשלומים, לכתביה רחמנא [שתכתוב התורה] דבר זה רק גבי [אצל] תשלומין, ובדרך זו: "מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם בשדה אחר", למה לי (משום מה) דכתביה רחמנא גבי [כתבתו התורה אצל] "ובער"? שמע מינה תרתי [למד מכאן שני לימודים]: הן לגבי מקום הנזק, והן לגבי דרך הערכת הנזק.

ב ושואלים: היכי שיימינן [כיצד אנו מעריכים] את שווי החלקה שניזוקה לצורך תשלום הנזק? אמר ר' יוסי בר חנינא: מעריכים כמה שווה בית סאה בתוך ששים סאין ולפי זה קובעים את הנזק. ר' ינאי אמר: מעריכים כל תרקב (חצי סאה) בתוך ששים תרקבים (שהם שלושים סאה), חזקיה אמר: מעריכים כמה שווה כל קלח בתוך ששים קלחים, כלומר, כל שטח שניזוק, מחשבים את הפחת ביחס לשטח גדול פי ששים ממנו.

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו: אכלה הבהמה קב או קביים (שני קבים), אין אומרים תשלם דמיהן כפי הכמות שהזיקה, אלא רואין אותה כאילו היא, החלקה שנאכלה, ערוגה קטנה, ומשערים אותה כמה היא שווה. מאי לאו [האם לא] הכוונה שמשערים את ערכה של הערוגה כאילו היתה נמכרת בפני עצמה? והרי זה שלא כדברי כל אלה החכמים.

ודוחים: לא, הכוונה היא שמשערים אותה בששים.

תנו רבנן [שנו חכמים]: אין שמין בהערכת הנזק קב, מפני שמשביחו, שגורם לרווח מוגדל בדמי התשלומים, ולא מעריכים בתוך בית כור (שהוא מקום זריעה של שלושים סאה), מפני שפוגמו, שגורם להפסד מוגדל בדמי התשלומים.

ושואלים: מאי קאמר [מה אמר]? אמר רב פפא: הכי קאמר [כך אמר]: אין שמין קב בששים קבים — מפני שמשביח (מרוויח) על ידי כך מזיק, שששים קבים הם כמות גדולה מדי לאדם פרטי וקטנה מדי לסיטונאי, ולפיכך מדה כגון זו נמכרת תמיד בשוק במחיר זול יותר, ונמצא המזיק משלם פחות. ולא שמים כור בששים כורין מפני שפוגם הוא את המזיק, משום שכמות גדולה כזו נמכרת רק לאדם שיש לו ענין מיוחד בכמות כזו, והוא משלם, לפי צורכו, יותר מן המחיר הרגיל.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב הונא בר מנוח: לפירוש זה, האי [ביטוי זה] "ולא בית כור" אינו מתאים, אלא "ולא כור" מבעי ליה [צריך היה לו] לומר, כפי שאמר "קב" ולא "בית קב"! ואין דיוק הלשון עולה יפה לשיטה זו.

אלא אמר רב הונא בר מנוח משמיה [משמו] של רב אחא בריה [בנו] של רב איקא, הכי קתני [כך שנה]: אין שמין קב בפני עצמו — מפני שמשביח על ידי כך הניזק, ולא שמים קב בתוך בית כור — מפני שפוגם ניזק, שפגם בתוך שטח גדול כזה כמעט שאינו נחשב, אלא שמים בששים.

מסופר: ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה [אדם אחד קצץ דקל של חבירו], אתא לקמיה דריש גלותא [בא לפני ראש הגולה] לדין, אמר ליה [לו] ראש הגולה למזיק: לדידי חזי לי [אני עצמי ראיתי אותו] מקום נטיעת הדקל ותלתא תאלתא בקינא הוו קיימי [ושלושה דקלים בקן, יוצאים משורש אחד, היו עומדים שם] והוו שוו [והיו שווים] ביחד מאה זוזי [זוזים], וכיון שקצצת אחד מהם — זיל הב ליה תלתין ותלתא ותילתא [לך תן לו שלושים ושלושה ושליש זוזים] שהם שליש משווי הכל. אמר המזיק: גבי ריש גלותא דדאין דינא דפרסאה [אצל ראש הגולה הדן דיני הפרסיים] למה לי להתדיין? אתא לקמיה [בא לפני] רב נחמן באותו דין, אמר ליה [לו]: מעריכים את הנזק בתוך ששים. שפסק כך על פי האמור בסוגייתנו.

אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן: אם אמרו חכמים שמעריכים בששים בנזקי ממונו כגון כשבהמתו הזיקה, יאמרו שמעריכים הערכה כזו גם בנזקי גופו, כאשר הוא עצמו מזיק?

כנגד זה אמר ליה [לו] אביי לרבא: בנזקי גופו מאי דעתיך [מה דעתך] מדוע סבור אתה שיש להחמיר — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אדם המבכיר (משחית) כרמו של חבירו בעודו סמדר (בטרם הגיעו הענבים לבישולם) — רואין אותו את הכרם כמה היתה יפה (שווה) קודם לכן לפני שהשחיתו וכמה היא יפה לאחר מכאן, ואילו בששים לא קתני [שנה] ועל כך אתה סומך להחמיר בנזקי גופו.

ואולם, אטו גבי [האם אצל] נזקי בהמתו נמי מי [גם כן האם] לא תניא כי האי גוונא [שנויה ברייתא כגון זו]? דתניא [שכן שנינו בברייתא]: קטמה (נשכה, אכלה) הבהמה נטיעה שעדיין לא הגיעה לתת פירות, ר' יוסי אומר: גוזרי גזירות (הדיינים) שבירושלים אומרים וקובעים סכומי נזקים קצובים לכך: נטיעה בת שנתה — משלם עבורה שתי כסף, נטיעה בת שתי שנים — ארבעה כסף. אם אכלה חזיז (תבואה בעודה ירוקה בטרם הגיע הדגן לבישולו) — ר' יוסי הגלילי אומר: נידון במשוייר שבו, שממתינים עד שתגיע הבשלת שאר התבואה בשדה זה, ומעריכים לפי מה שנשאר, כמה היתה שווה עכשיו התבואה שנאכלה קודם לכן. וחכמים אומרים: רואין אותה את חלקת השדה שניזוקה כמה היתה יפה קודם, לפני הנזק, וכמה היא יפה כעת, לאחר שהבהמה אכלה.