|
טקסט הדף מנוקד
וּתְנִי זָכְתָה
לֵימָא כְּתַנָּאֵי בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּישֵּׂאת לְגֵר וְנִתְעַבְּרָה מִמֶּנּוּ וְחָבַל בָּהּ בְּחַיֵּי הַגֵּר נוֹתֵן דְּמֵי וְלָדוֹת לַגֵּר לְאַחַר מִיתַת הַגֵּר תָּנֵי חֲדָא חַיָּיב וְתָנֵי חֲדָא פָּטוּר מַאי לָאו תַּנָּאֵי נִינְהוּ לְרַבָּה וַדַּאי תַּנָּאֵי הִיא אֶלָּא לְרַב חִסְדָּא מִי לֵימָא תַּנָּאֵי הִיא לָא קַשְׁיָא הָא רַבָּנַן הָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אִי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַאי אִרְיָא לְאַחַר מִיתָה אֲפִילּוּ מֵחַיִּים נָמֵי אִית לַהּ פַּלְגָא מֵחַיִּים אִית לַהּ פַּלְגָא לְאַחַר מִיתָה כּוּלֵּיהּ וְאִיבָּעֵית אֵימָא הָא וְהָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כָּאן בִּשְׁבַח וְלָדוֹת כָּאן בִּדְמֵי וְלָדוֹת אָמְרִי מִשְּׁבַח וְלָדוֹת לִישְׁמַע דְּמֵי וְלָדוֹת וּמֵרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לִישְׁמַע לְרַבָּנַן אָמְרִי לָא שְׁבַח וְלָדוֹת דְּשָׁיְיכָא יְדַהּ בְּגַוַּיְיהוּ זָכְיָא בְּהוּ בְּכוּלְּהוּ דְּמֵי וְלָדוֹת לָא שָׁיְיכָא יְדַהּ בְּגַוַּיְיהוּ לָא זָכְיָא בְּהוּ כְּלָל בָּעֵי מִינֵּיהּ רַב יֵיבָא סָבָא מֵרַב נַחְמָן הַמַּחְזִיק בִּשְׁטָרוֹתָיו שֶׁל גֵּר מַהוּ מַאן דְּמַחְזֵיק בִּשְׁטָרָא אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא הוּא מַחְזֵיק וּבְאַרְעָא הָא לָא אַחְזֵיק וּשְׁטָרָא נָמֵי לָא קְנָה דְּלָאו דַּעְתֵּיהּ אַשְּׁטָרָא אוֹ דִלְמָא דַּעְתֵּיהּ נָמֵי אַשְּׁטָרָא אֲמַר לֵיהּ עֲנַי מוֹרִי וְכִי לָצוֹר עַל פִּי צְלוֹחִיתוֹ הוּא צָרִיךְ אֲמַר לֵיהּ לָצוֹר וְלָצוֹר אָמַר רַבָּה מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּיַד גֵּר וּמֵת הַגֵּר וּבָא יִשְׂרָאֵל אַחֵר וְהֶחְזִיק בּוֹ מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ מַאי טַעְמָא כֵּיוָן דְּמִית לֵיהּ גֵּר פְּקַע לֵיהּ שִׁעְבּוּדֵיהּ מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל גֵּר בְּיַד יִשְׂרָאֵל וּמֵת הַגֵּר וּבָא יִשְׂרָאֵל אַחֵר וְהֶחֱזִיק בּוֹ זֶה קָנָה כְּנֶגֶד מְעוֹתָיו וְזֶה קָנָה אֶת הַשְּׁאָר וְאַמַּאי תִּקְנֵי לֵיהּ חֲצֵירוֹ דְּהָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא חֲצֵירוֹ שֶׁל אָדָם קוֹנָה לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ אָמְרִי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּלֵיתֵיהּ כֹּל הֵיכָא דְּאִיתֵאּ לְדִידֵיהּ דְּאִי בָּעֵי מִקְנֵי [מָצֵי] קָנֵי קָנְיָא לֵיהּ [נָמֵי] חֲצֵירוֹ כֹּל הֵיכָא דְּלֵיתֵיהּ לְדִידֵיהּ דְּאִי בָּעֵי הוּא לְמִיקְנֵי לָא מָצֵי קָנֵי חֲצֵירוֹ נָמֵי לָא קָנְיָא וְהִלְכְתָא דְּלֵיתֵיהּ בַּחֲצֵירוֹ דְּלֹא קָנָה מַתְנִי' הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר חַיָּיב גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד חַיָּיב וְזֶהוּ בּוֹר הָאָמוּר בַּתּוֹרָה דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר הִפְקִיר רְשׁוּתוֹ וְלֹא הִפְקִיר בּוֹרוֹ זֶהוּ בּוֹר הָאָמוּר בַּתּוֹרָה אָמַר רַבָּה בְּבוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּמִיחַיַּיב מַאי טַעְמָא אָמַר קְרָא כִּי יִפְתַּח וְכִי יִכְרֶה אִם עַל פְּתִיחָה חַיָּיב עַל כְּרִיָּיה לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אֶלָּא שֶׁעַל עִסְקֵי פְּתִיחָה וְעַל עִסְקֵי כְּרִיָּיה בָּאָה לוֹ לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא רש"ילרבה ודאי. ע''כ מוקי למילתיה כתנאי דהוא אמר חייב והא דתני פטור לא מצי מוקי ליה כוותיה וע''כ הכי מתרץ אנא דאמרי כתנא דמחייב: אלא לרב חסדא מי לימא. מי מיבעיא ליה לאוקמיה מילתא בפלוגתא כתנאי ולמימר אנא דאמרי כתנא דפטר או מצי לתרוצי האי דתנא חייב במילתא אחריתי דלא תקשי ליה: לא קשיא. כלומר אמר לך רב חסדא תרוייהו תנאי כוותי קיימי דבדמי ולדות פטור והא דתניא חייב בשבת ולדות ואליבא דר''ש דאמר אשה פלגא בהו והיא קיימת: והא. דתני פטור רבנן היא דאמרי כולהו דבעל והרי הוא מת וזכה זה מן ההפקר אבל רבה לא מצי לתרוצי מידי דהא איהו אמר אשה זכתה בחלק בעלה מן ההפקר הואיל והיא היתה מעוברת ומוחזקת בהן בשעת מיתה ואמאי פטור משבח ולדות ודמי ולדות דידה נינהו: מאי אריא לאחר מיתת. הגר דתני חייב ליתן לה חלקה: מחיים. דגר: נמי. חייב ליתן לה חלקה: לאחר מיתה. הגר: כוליה. דזכיא בחלק שבח ולדות של בעלה: אמרי. א''כ קשיא לרב חסדא דמשבח ולדות המגיע חציו בחיי הגר לגר וקאמר ר''ש דכשמת והיא מעוברת זכתה היא בחלקו נשמע דזכתה נמי בדמי ולדות דבעלה דמאי שנא דמי ולדות משבח ולדות: ומדר''ש. דאשמעינן דזכתה בחלקו נשמע נמי לרבנן דזכתה בכולן דרבנן לא פליגי אלא במחיים אבל בזכיה דמיתה לא פליגי רבנן ור''ש: אמרי. לא דמו דמי ולדות לשבח ולדות: שבח ולדות. לר''ש דשייכא בהו מחיים בפלגא כי מיית זכייא בכולהו: בשטרות של גר. ששיעבד לו ישראל אחר קרקעותיו: מהו. לקנות את הנייר: ושטרא נמי לא קני. ואי אתא ישראל אחר והחזיק בה לצור על פי צלוחיתו קנייה: עני מורי. ענני אדוני: וכי לצור על פי צלוחיתו. דליהוי דעתיה אשטרא מעיקרא (ולאו דעתיה אארעא): פקע ליה שעבודיה. וקם ליה ברשותי' דמריה: דליתיה. שאין המלוה בעיר: והלכתא. הא דאמרינן זה קנה את השאר: בדליתיה. למשכון בחצירו של מלוה בשעת מיתת הגר אבל איתיה למשכון בחצירו קני ליה חצירו: מתני' ופתחו לרה''ר. וכ''ש אם חפר ברה''ר ופתחו לרשות הרבים ולא תימא דוקא חופר ברשותיה דהוה ליה בור דאית ליה בעלים אבל חפר ברה''ר פטור דהא תני סיפא החופר בור ברה''ר ונפל לתוכו כו': ברה''ר ופתחו לרה''י. דהוה ליה בור ברה''י והפקיר רשותו דלא מצי למימר מאי בעית ברשותי ונפל דרך פיו לתוכו: חייב. דקסבר חיובא דבור בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד היא ובלבד שיפקיר רשותו: ברשות היחיד ופתחו לרשות היחיד. אף על גב דאין כאן צד רשות הרבים: חייב. ובלבד אם הפקיר רשותו אותה שפי הבור לתוכה: גמ' ופתחו לרשות הרבים. כיון שהתקלה ברשות הרבים הוה ליה כמי שחפרו ברה''ר: וזהו בור כו'. לקמיה מפרש מאי זהו: סתם. לא גרסינן: כ''ע לא פליגי דמיחייב. ור''ע מודה ליה לרבי ישמעאל בבור ברשות הרבים דהוא אמור בתורה אבל רבי ישמעאל לא מודי ליה לרבי עקיבא בבור ברשותו דקסבר כי אפקרנא לך רשותי לאו לאחיובי אנא בהזיקא אפקרתיה: אם על פותח. שחפרו אחר וכסהו ובא זה וגילהו: באה לו. שאין לו חלק בו אלא שכרהו או שפתחו דהיינו ברשות הרבים שאין הקרקע שלו: תוספותותני זכתה. ואין מגיה הברייתא אלא כלומר זכה מי שיש לו זכות: משכונו של ישראל ביד גר כו' מוציאין אותו מידו. ואפילו משכנו שלא בשעת הלואתו ואפילו למ''ד בעל חוב קונה משכון דע''כ אין לו אלא שעבוד עליו כיון שהיה יכול לפדותו הישראל ולסלקו בדמים: והלכתא דליתיה בחצר. פ''ה דאמשכון קאי דאם איתיה בחצר קני אע''פ שאין עומד בצד שדהו וצריך לומר דאיירי בחצר המשתמרת דאי בחצר שאין משתמרת לא קנה אלא אם כן עומד בצד שדהו כדאיתא בפ''ק דב''מ (דף יא. ושם.) ולמאי דס''ד דאיירי כשהמשכון בחצר ובעל החצר אין כאן זה אינו כפי המסקנא של ב''מ ולר''י נראה דמעיקרא נמי הכי ס''ל דאיירי בחצר שאין משתמרת ולא קנה אלא אם כן עומד בצד שדהו וכן משמע נמי מבא זה והחזיק בה אם כן לא היתה משתמרת אצל זה והא דקאמר והלכתא דליתיה בחצר אבעל חצר קאי כלומר שינויא דשנינן שינויא הוא: החופר בור ברה''י ופתחו לרה''ר. כללא דמילתא בכל הך שמעתתא בור בתר פתחו אזלינן דנחשב הבור כאילו הוא במקום שהפתח שם: ברה''ר ופתחו לרה''י. פירש בקונט' והפקיר רשותו וה''ה אם מתחילה סמכיה לרה''ר ולא הוצרך לפרש בהפקיר רשותו אלא משום דמשמע ליה לישנא דפתחו לרה''י באמצע רה''י כדמוכח בגמרא דקתני ברה''ר ופתחו לרה''י פטור דמוקי שלא הפקיר לא רשותו ולא בורו ומעיקרא ס''ד כשהפקיר רשותו ולא בורו והיינו משום דמשמע ליה ופתחו לרה''י באמצע רה''י: ברה''י ופתחו לרה''י אחר. פ''ה שהפקיר רשותו אותה שפי הבור בתוכה אין נראה שר''ל שפתחו לרה''י של אדם אחר ובא אותו אדם והפקיר רשותו שלא היה לו לומר אותה בלשון נקבה אלא משמע שרוצה לפרש הכל ברשות עצמו ולשון אחר אינו מיושב לפירוש זה ואין להקשות אמאי אצטריך למתני ברה''י ופתחו לרה''י אחר ה''ל למימר החופר בור ברה''י ותו לא דאגב אחריני נקט הכי ופירש לנו שהבור והפתח הכל עושה ברשותו ור''י מפרש ברה''י ופתחו לרה''י אחר דהיינו שחפר בור ברשות עצמו ופתחו לרשות חבירו ואצטריך דלא תימא פתחו לרה''ר הוא דחייב דשכיחי רבים ומזקי אבל ברה''י דליכא למיחש אלא לנזק יחידי פטור וכה''ג תניא בהמניח (לעיל לב:) גבי המבקע ולפי פי' ר''י קשה למה הוא חייב בנזקי בעל חצר אם נפל שורו לבור כיון שהחופר משלם נזקי החצר על בעל חצר למלוייה: ת''ר החופר בור ברה''י ופתחו לרה''ר. וי''ס שכתוב בהן ברה''ר ופתחו לרה''ר והכי מתניא בתוספתא (פ''ו) וק''ק דה''ל למימר החופר בור ברה''ר אבל אין להקפיד משום דקאי אהנך דמתניתין דאיירי שהפתח ברשות אחרת אצטריך לאשמועינן דאיירי באותו ענין שהבור והפתח במקום אחד ברשות הרבים: על הכרייה לא כ''ש. במכלתין אמרינן מכאן שאין עונשין מן הדין אבל בש''ס שלנו אין סובר כן כדפרישית בריש המסכת (דף ב.) [עיין תוס' לעיל ד': ד''ה ועדים]: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|