ומסבירים: ראשון ודאי פושע הוא ולכן חייב על נזקי גופו ועל נזקי ממונו. שני, על נזקים שהזיק בגופו מחייב [מתחייב] — משום דהוה [שהיה] לו לעמוד ולא עמד. ואילו על ממונו, כגון כליו שהיו שם ונתקל בהם השלישי — פטור, דאמר ליה [שיכול הוא לומר לו]: האי בירא לאו אנא כריתיה [בור זה, תקלה זו, לא אני כריתיו], שהנופל הראשון הוא שגרם לתקלה, שחפציו של השני מוטלים על הארץ, ולכן אין השני חייב.

מיתיבי [מקשים] על כך מברייתא האומרת על מקרה זה: כולן חייבין על נזקי גופן ופטורין על נזקי ממונן. מאי לאו [האם אין] הכוונה במה ששנינו "כולם" אפילו ראשון ולמדנו שאף הוא פטור אם הזיק ממונו? והרי זו קושיה על רבא.

ודוחים: לא, הכוונה היא לבר [חוץ] מראשון. ומקשים: והא [והרי] "כולם" קתני [שנה], משמע שאפילו הראשון בכלל! אמר רב אדא בר אהבה: "כולן" פירושו כל הניזקין, אבל הראשון הוא רק מזיק ואין הוא נכלל ב"כולם" זה.

על תירוץ זה תוהים: האי מאי [זה מה הוא]? אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] ש"כולן" משמעו אפילו ראשון — היינו דקתני [זהו ששנה] "כולן" משום שזו הדרך היחידה לכלול את כל האנשים שמדובר בהם, אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שהכוונה לבר [חוץ] מראשון, מאי [מה] לשון "כולן", שהיא לשון שיש בה להטעות? ליתני [שישנה] לשון מדוייקת, ויאמר כך: הניזקין חייבים על נזקי גופם, ופטורים על נזקי ממונם!

אלא, יש לחזור לגמרי מהלכה זו כולה ולגרוס כך, אמר רבא: ראשון חייב בין בנזקי גופו של שני בין בנזקי ממונו של שני, ושני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו של שלישי, אבל לא בנזקי ממונו. מאי טעמא [מה הטעם]? — דהוה ליה [שהרי הוא] גופו, כשנפל, נעשה בור, ולא מצינו [מצאנו] בור שחייב בו את הכלים ולכן פטור על נזקי כלים.

ושואלים: הניחא [זה נוח] לדעת שמואל, שאמר: כל תקלה שאדם גורם ברשות הרבים בור הוא, ודינה דין בור, אלא לדעת רב שאמר: אי אפקריה [אם הפקירו] את גורם התקלה — אין [כן], דינו כדין בור, אי [אם] לא הפקירו — לא, לשיטתו מאי איכא למימר [מה יש לומר] בזה? שהרי הנופל לא הפקיר את עצמו, ומדוע יהא דינו כבור לפטור את נזקי הכלים!

ומשיבים: לעולם תפרש כמו שאמר מעיקרא [מתחילה] שרבא דיבר על נזקי גופו וממונו של המזיק. ודקשיא [ומה שהיה קשה] לך מלשון הברייתא: "כולן חייבין על נזקי גופם אבל פטורים על נזקי ממונם "ונכלל בזה אף הראשון, שלא כשיטת רבא — תרגמה [הסביר אותה] רב אדא בר מניומי קמיה [לפני] רבינא שמדובר שם שהוזקו כלים בכלים, שניזקו הכלים של השני לא מחמת גופו של הנופל, אלא מחמת כליו של הנופל, וכלים שבורים אלה ודאי הם בגדר בור שפטור בו על הכלים.

כיון שהובאה ברייתא זו מבארים בה פרט נוסף: אמר מר [החכם] בברייתא: אם מחמת הראשון נפלו — ראשון חייב בנזקי כולם. ושואלים: מחמת הראשון היכי נפיל [כיצד נפלו] כולם? רב פפא אמר: דפסקה לאורחיה כשלדא [שפסק, חסם, את הדרך כשלד], כלומר, שנפל לרוחב הדרך וממלא אותה, וכולם נתקלים במקומות שונים בגופו. רב זביד אמר: כחוטרא דסמיותא [כמקל של עוורים], שנפל באלכסון, ועל ידי כך כולם נתקלים בו.

א משנה זה בא בחביתו ברשות הרבים וזה בא מולו דלל בקורתו, שהיו מהלכים זה כנגד זה. נשברה כדו של זה בקורתו של זה — פטור בעל הקורה משום שלזה יש רשות להלך ברשות הרבים, וכן לזה יש רשות להלך בה.

היה בעל הקורה ראשון ובעל חבית אחרון, מהלך אחריו, אם נשברה חבית בקורה — פטור בעל הקורה, שהרי בעל החבית רואה אותו והיה עליו להיזהר.