|
טקסט הדף מנוקד
אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לְיַיעוֹדֵי גַּבְרָא לֵימְרוּ הָנָךְ קַמָּאֵי אֲנַן מִי הֲוָה יָדְעִינַן דְּבָתַר תְּלָתָא יוֹמֵי אָתוּ הָנֵי וּמְיַיעֲדִי לֵיהּ
אָמַר רַב אָשֵׁי אַמְרִיתַהּ לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא וַאֲמַר לִי וּלְיַיעוֹדֵי תּוֹרָא מִי נִיחָא וְלֵימְרוּ הָנָךְ בָּתְרָאֵי אֲנַן מְנָא יָדְעִינַן דְּכֹל דְּקָאֵי בֵּי דִינָא לְאַסְהוֹדֵי בְּתוֹרָא קָאָתוּ אֲנַן לְחַיּוֹבֵי גַּבְרָא פַּלְגָא נִזְקָא אָתֵינַן דְּקָמְרַמְּזִי רַמּוֹזֵי רַב אָשֵׁי אָמַר כְּשֶׁבָּאוּ רְצוּפִים רָבִינָא אָמַר בְּמַכִּירִין בַּעַל הַשּׁוֹר וְאֵין מַכִּירִין אֶת הַשּׁוֹר אֶלָּא הֵיכִי מְיַיעֲדִי לֵיהּ דְּאָמְרִי תּוֹרָא נַגְּחָנָא אִית לָךְ בְּבַקְרָךְ אִבְּעִי לָךְ לְנַטּוֹרֵי לְכוּלֵּיהּ בַּקְרָא אִבַּעְיָא לְהוּ הַמְשַׁסֶּה כַּלְבּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ בַּחֲבֵירוֹ מַהוּ מְשַׁסֶּה וַדַּאי פָּטוּר בַּעַל כֶּלֶב מַאי מִי אָמְרִינַן מָצֵי אָמַר לֵיהּ אֲנָא מַאי עָבֵידְנָא לֵיהּ אוֹ דִלְמָא אָמְרִינַן לֵיהּ כֵּיוָן דְּיָדְעַתְּ בְּכַלְבָּךְ דִּמְשַׁסֵּי לֵיהּ וּמִשְׁתַּסֵּי לָא אִבְּעִי לָךְ לְאַשְׁהוֹיֵיהּ אָמַר רַבִּי זֵירָא תָּא שְׁמַע וְתָם שֶׁיְּהוּ הַתִּינוֹקוֹת מְמַשְׁמְשִׁין בּוֹ וְאֵינוֹ נוֹגֵחַ הָא נוֹגֵחַ חַיָּיב אָמַר אַבָּיֵי מִי קָתָנֵי נָגַח חַיָּיב דִּלְמָא הָא נָגַח לָא הָוֵי תָּם וּבְהָהִיא נְגִיחָה לָא מִחַיַּיב תָּא שְׁמַע שִׁיסָּה בּוֹ אֶת הַכֶּלֶב שִׁיסָּה בּוֹ נָחָשׁ פָּטוּר מַאי לָאו פָּטוּר מְשַׁסֶּה וְחַיָּיב בַּעַל כֶּלֶב לָא אֵימָא פָּטוּר אַף מְשַׁסֶּה אָמַר רָבָא אִם תִּמְצֵי לוֹמַר הַמְשַׁסֶּה כַּלְבּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ בַּחֲבֵירוֹ חַיָּיב שִׁיסָּהוּ הוּא בְּעַצְמוֹ פָּטוּר מַאי טַעְמָא כׇּל הַמְשַׁנֶּה וּבָא אַחֵר וְשִׁינָּה בּוֹ פָּטוּר אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא אִיתְּמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ כְּווֹתָיךְ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ שְׁתֵּי פָּרוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אַחַת רְבוּצָה וְאַחַת מְהַלֶּכֶת וּבִעֲטָה מְהַלֶּכֶת בִּרְבוּצָה פְּטוּרָה רְבוּצָה בִּמְהַלֶּכֶת חַיֶּיבֶת אֲמַר לֵיהּ אֲנָא בְּהָהִיא חַיּוֹבֵי מְחַיֵּיבְנָא דְּאָמְרִינַן לֵיהּ כִּי אִית לָךְ רְשׁוּתָא לְסַגּוֹיֵי עֲלַי לְבַעוֹטֵי בִּי לֵית לָךְ רְשׁוּתָא מַתְנִי' שׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק כֵּיצַד נָגַח נָגַף נָשַׁךְ רָבַץ בָּעַט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר נֶזֶק שָׁלֵם וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חֲצִי נֶזֶק אֲמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁהֵקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהוּא פָּטוּר הֶחְמִיר עֲלֵיהֶן בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מְקוֹם שֶׁהֶחְמִיר עַל הַקֶּרֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק אֵינוֹ דִּין שֶׁנַּחְמִיר עָלָיו בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם אָמְרוּ לוֹ דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן מָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חֲצִי נֶזֶק אַף בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק חֲצִי נֶזֶק אָמַר לָהֶם אַף אֲנִי רש"יאלא אי אמרת לייעודי גברא. בעינן ג' ימים ועל כל נגיחה ונגיחה צריך להעיד ביומיה ולא משכחת לה דמשוו ליה מועד אלא בג' ימים לימרו הנך קמאי כו': ולייעודי תורא מי ניחא. נהי דקמאי ודאי לייעודיה נתכוונו שהרי יודעים שאין על ניזק השלישי לתבוע נגיחות ראשונות אלא כדי לייעדו ולחייבו נ''ש אלא הנך בתראי שצריכים לו בלא עדות ב' הכתות ולחייבו ח''נ: לימרו אנן לאו לייעודי אתינן. ולא הוה ידעינן בהנך כיתות אלא לחיוביה פלגא נזקא ואין עלינו לשלם אלא חצי הנזק: ה''ג דקא מרמזי רמוזי. כלומר לייעודי תורא ניחא וביום אחד וכגון דקא מרמזי רמוזי כת עידי ראשונה לעידי כת שלישית שיעידו הלכך ודאי אחרונים נמי לכך נתכוונו והיו יודעים בראשונים. וכך שמעתי: רב אשי אמר. לעולם לאייעודי תורא ניחא דמוקמינן לה כשבאו רצופים כולם באו ביחד דהשתא ודאי ידעי הני בהני: ואין מכירים את השור. הלכך לא נתכוונו אלא לעשותו מועד שהיו יודעים בעדות הראשונים דמשום חצי נזק כיון דאין מכירים את השור לא אתו ומסהדי דתם אינו משלם אלא מגופו אבל לייעודי גברא לא ניחא דמצו למימר קמאי מי ידעינן דלבתר תלתא יומי אתו הני ומייעדי ליה אנן אפלגא נזקא אתינן וליכא למימר בהו אין מכירין את השור ולייעודי אתו דמי הוו ידעי דסופו לחזור לנגוח שניה ושלישית: כלבו של חבירו בחבירו. לוי המשסה כלב ראובן בשמעון: ודאי פטור. דגרמא בנזקין הוא: הא נגח. שור אחר על ידי משמוש התינוק חייב ואע''פ דשסוי הוא: דלמא. אע''פ דנגח תם הוא דלא הוי ובההיא נגיחה לא מחייב והאי דקתני ואינו נוגח לשוייה תם קתני: שסהו בעצמו. שנשך הכלב את המשסה בעל הכלב פטור: בעטה מהלכת ברבוצה פטורה. דלא היה לה לרבוץ ברשות הרבים וכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור: מתני' נגח נגף כו'. כולן תולדות קרן הן: שהוא פטור. כדכתיב ובער בשדה אחר: דיו לבא מן הדין להיות כנדון. קרן ברשות הניזק שאתה מביא מדין קרן ברשות הרבים דקאמרת קרן שהחמיר עליה ברה''ר אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק: תוספותלימרו הנך קמאי כו'. הוא הדין דהו''מ למפרך מבתראי שלא ידעו בראשונים כיון שבאו בג' ימים אלא מקמאי פריך בפשיטות טפי: לימרו הנך בתראי וכו'. מקמאי לא הו''מ למפרך דמוכח מילתא דלייעודי קאתו מדהמתינו עד נגיחה ג' וא''ת מאי קאמר מנא ידעינן דכל דקאי בבי דינא כו' לוקמא כגון שהיו אחרונים במעמד כשהעידו כת ראשונה וי''ל דעל כרחך איירי כשהעידו כת שלישית תחלה דאי כשהעידו לבסוף אם כן תקשה מקמאי דדלמא לחיוביה פלגא נזקא קאתו דליכא הוכחה במה שהמתינו עד נגיחה שלישית דשמא לא היה להם פנאי לבא לב''ד להעיד אלא כשהמתינו עד כשהעידו כת שלישית אז מוכחא מלתא דלייעודי קאתו: אלא דקמרמזי רמוזי. לפי הספרים דגרסי אלא משמע דבעי לאוקמי הכא נמי דקמרמזי רמוזי וניחא אפי' אי לייעודי גברא וכגון שבכל שלשה ימים באו אלו עם אלו וקמרמזי ולא ברמיזה כההיא . דהניזקין דהתם מיירי ברמיזה גרועה דלאו מילתא היא א''נ דיני נפשות . שאני וכל הנך שנויי בתראי אתו נמי לייעודי גברא: במכירין בעל השור כו'. ואם . תאמר אכתי מצו למימר לחיוביה פלגא נזקא קאתינן אקטן שבשוורים כדתנן בהמניח (לקמן דף לה:) גבי זה אומר קטן הזיק וי''ל דיכול לומר אחד מהם נאבד א''נ דנאבד אחד מהם אחר כל נגיחה. וא''ת דכיון דאין מכירין את השור שמא אותו שנגח ראשונה לא זהו שנגח שניה ושלישית וי''ל כגון שלאחר שהעידו כולם ראוהו והכירוהו שהיה עושה כל הנגיחות ואם תאמר לייעודי גברא אין העדים שהעידו ביום ראשון יכולין לייעד אלא שחוששין שמא יגח ב' וג' ויכירו ומטעם זה יכולים נמי לומר לחייבו חצי נזק באנו כשיכירו ואפי' כי אמרינן לייעודי תורא דמצינו למימר דמיירי כשהכירוהו עד שנגח שלשה נגיחות ולאחר שלשה ימים כשבאו להעיד נתערב בין שוורים אחרים הדומים לו או שכחו מה שור היה ואין מכירין אותו בשעת העדות דהשתא ודאי לייעודי קאתו ואף על פי שאין מכירין אותו ישלם נ''ש כשיגח נגיחה רביעית כרבי אחא דאמר בריש המוכר פירות (ב''ב דף צג. ושם) בידוע שזה הרגו ומ''מ אותם שהכירו תחילה יכולים הם לומר לחייבו חצי נזק באנו כשיכירו דלייעודי גברא נמי לא מצי אמר אלא שחוששין שמא יגח שנים או שלשה ויכירוהו וי''ל דאי לחייבו ח''נ אתו לא היה להם להעיד כלל עד שיכירוהו אבל ודאי לייעודי אתו כי בין לייעודי תורא ובין לייעודי גברא צריכין להעיד קודם נגיחה רביעית דאין הבעלים מתחייבים עד שיודיעוהו תחילה ולכך צריכין למהר להעיד קודם הכרה וכן פר''ח דהך מתני' בין לייעודי תורא בין לייעודי גברא ובעיין לא אפשיט ותימה דלא משני שאין מכירין השור המנוגח אי נמי שנגח שור של הפקר או של כנעני או שהעידו שנגח שוורים של עצמו ואור''י דשמא אין העדאה מועלת אלא בפני חיוב ולכך לא מצי למימר שאין מכירים השור המנוגח דאי אין מכירים שמא הוי דכנעני או דהפקר: המשסה כלבו של חבירו כו'. לא דמי לשור האצטדין (לקמן דף לט.) שהאדם נלחם עמו להורגו: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|