הכא נמי [כאן גם כן] תני [שנה]: אדם שמירת גופו עליו.

א על מחלוקת רב ושמואל בפירוש "מבעה" שבמשנה מתקיף לה [מקשה על כך] רב מרי: אם מפרשים "מבעה" רק לפי הדמיון הלשוני, ואימא [ואמור]: מבעה זה המים הנזקים הנגרמים מחמת מים הזורמים או נשפכים, כדכתיב [כמו שנאמר] "כקדוח אש המסים מים תבעה אש" (ישעיה סד,א)! ומשיבים: מי כתיב [האם נאמר] בפסוק "מים נבעו"? "תבעה אש" כתיב [נאמר], כלומר, לא המים הם הפועלים באש, אלא האש מבעה את המים.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב זביד בדומה לרב מרי: אם כן, ואימא [ואמור] מבעה זה האש, שהרי הסברנו דכי כתיב [שכאשר נאמר] "תבעה" — באש הוא דכתיב [שנאמר]! ומשיבים: דבר זה אינו אפשרי לפי המשנה, כי אי הכי [אם כך], מאי [מה פירוש] "המבעה וההבער" הכתובים זה עם זה במשנתנו, שמכאן משמע שהמבעה אינו הבער? וכי תימא [ואם תאמר] פרושי קמפרש [מפרש התנא במשנתנו] את הדברים, ש"מבעה" משמעו "הבער" — אי הכי [אם כך], האם יש לשנות "ארבעה אבות נזיקין"? הלוא רק שלשה הוו [הם]!

וכי תימא [ואם תאמר]: תנא [שנה במשנה] שור דאית ביה תרתי [שיש בו שנים] גם שן וגם רגל, והרי הם בסך הכל ארבעה אבות נזיקין יחד עם הבור והאש, מכל מקום עדיין קשה מצד אחר: אי הכי [אם כך] אם מפרשים שמבעה הוא אש, הלוא בהמשך המשנה נאמר לגבי מבעה ושור "לא זה וזה שיש בהן רוח חיים", אש מאי [מה] רוח חיים אית ביה [יש בו]? ותו [ועוד קשה]: מאי [מה פירוש] המשך הדברים שם "לא זה וזה — השור והמבעה — כהרי האש", אם אומרים שהמבעה הוא האש? ולכן אין מקום לפירוש זה.

ב לאחר שביררנו לפי שתי השיטות את מנין אבות הנזיקין שבמשנה, מביאים שיטות אחרות ושונות של מנין אבות הנזיקין. תני [שנה] רב אושעיא: שלשה עשר אבות נזיקין, כלומר שלושה עשר אופנים הם שאדם חייב לשלם בנזיקין, ואלו הם: ארבעה שומרים: שומר חנם שהתרשל ("פשע") בשמירת הדבר שקיבל לשמירתו, והשואל שהדבר ששאל מת או אבד, נושא שכר (שומר שכר, המקבל שכר על השמירה) שחייב באחריותו על גניבה ואבידה וכן השוכר דבר מחבירו לעבוד בו. חמשה סוגי תשלום של אדם שהזיק לחבירו: נזק פחת שגורם לגופו, צער תשלום על הכאב, ודמי ריפוי, שבת דמי ביטול ממלאכה, ובושת אם גרם גם בושת לחבירו בנזק זה. וארבעה אבות דמתניתין [של משנתנו] — הא תליסר [הרי שלושה עשר].

ושואלים: ותנא דידן מאי טעמא לא תני הני [והתנא שלנו, במשנה, מה טעם לא שנה את אלה] ומנה רק ארבעה? בשלמא [נניח] לשיטת שמואל ש"מבעה" זה השן, אפשר לומר שלשיטתו — בנזקי ממון שממונו של אדם הזיק קמיירי [עוסק במשנה], ואילו בנזקי גופו של אדם עצמו שהזיק לא קמיירי [אינו עוסק]. ולכן אין מקום למנות את אלו. אלא לשיטת רב ש"מבעה" הוא האדם, ליתני [שישנה גם את אלה]! ומשיבים: לשיטתו של רב תנא [שנה] במשנה אדם וכלל בו כל מילי [הדברים] שהם נזקים הנגרמים על ידי אדם ולא פירט.

ושואלים: ולר' אושעיא נמי [גם כן] הא תנא ליה [הרי כבר שנה] אדם במשנה! ומשיבים: לשיטתו יש להבחין בין תרי גווני [שני סוגים] של נזקי אדם. ולכן רב אושעיא תנא [שנה] אדם דאזיק [שהזיק] אדם והם הדברים שמנה רב אושעיא, ותנא [ושנה] אדם דאזיק [שהזיק] שור כלומר, הזיק רכוש של אחר, בעלי חיים או חפצים אחרים, ולא לאדם. שהוא מה שהוזכר במשנתנו כ"מבעה".

ושואלים: אי הכי [אם כך] אתה מחלק בפרטי המזיקים, שור נמי [גם כן] ליתני תרי גווני [שישנה שני סוגי] שור אפילו בנזקי קרן, באופן זה: ליתני [שישנה] נזק שור דאזיק [שהזיק] שור, וליתני [ושישנה] נזקי שור דאזיק [שהזיק] אדם!

ודוחים: האי מאי [זו מה היא]? כלומר, אין מקום לקושיה זו כלל, שכן בשלמא [נניח] אדם דאזיק [שהזיק] שור — נזק בלבד הוא שמשלם על הזיקו, ואילו אדם דאזיק [שהזיק] אדם — משלם נוסף לזה ארבעה דברים: צער, ריפוי, שבת ובושת. ונמצא שאלו הם שני סוגים שונים של חיובים. אלא שור המזיק, מה לי שור דאזיק [שהזיק] שור, מה לי שור דאזיק [שהזיק] אדם, אידי ואידי [זה וזה] — נזק בלבד הוא שמשלם ולא יותר. ואם כן, אין מקום לחלק ביניהם ולמנותם בנפרד.

ומקשים: אם אומר אתה שרב אושעיא לא הוסיף על האמור במשנה אלא נזקי אדם באדם והא [והרי] שומר חנם והשואל, נושא שכר והשוכר, שאף הם בגדר אדם דאזיק [שהזיק] שור הוא, שהרי הזיק חפץ (או שור) ומשלם רק את הנזק בלבד, ובכל זאת קתני [ושנה אותם] רב אושעיא בנפרד!

ומשיבים: יש מקום לחלוקה נוספת, אף בנזקי אדם בשור: תני הזיקא [שנה במשנה היזק] שנעשה בידים כלומר על ידי פעולה, וקתני הזיקא [ושנה והוסיף בברייתא סוגים של היזק] שבאים ממילא (מעצמם) שהרי השומרים משלמים גם על נזקים שנגרמו מעצמם, שלא הם עשו אותם בידים. עד כאן לבירור שיטת רב אושעיא.

ועוד יש רשימה אחרת של אבות נזיקין אותה תני [שנה] ר' חייא ובה נמנו עשרים וארבעה אבות נזיקין, והם: תשלומי כפל שמשלם הגנב שלא הודה מעצמו בגניבה, ותשלומי ארבעה וחמשה שמשלם מי שגנב וטבח (או מכר) שור או שה, וגנב המודה מעצמו בגניבה, וכן גזלן (שודד), ועדים זוממין שהעידו באדם עדות שקר, ומשלמים כפי הסכום שניסו לחייב בו את הנאשם,

והאונס והמפתה, שנותנים חמשים סלעים, ומוציא שם רע על אשתו שנבעלה לאחר בהיותה מאורסת, שנותן מאה סלעים, והמטמא תרומה של חבירו ופוסלה על ידי כך מאכילה, והמדמע (המערב תרומה בחולין) ואוסר בכך את הדבר באכילה למי שאינו כהן, והמנסך יין של חבירו לעבודה זרה, ועל ידי כך אוסר את היין בהנאה. והני תליסר [ואותם שלושה עשר] שמנה רב אושעיא — הא [הרי] עשרים וארבעה בסך הכל.

ושואלים: ור' אושעיא מאי טעמא לא תני הני [מה טעם לא שנה את אלה]? ומשיבים: בממונא [בתשלומי ממון] שאדם משלם כפי הממון שהזיק וחיסר מחבירו קמיירי [הוא עוסק], בקנסא לא קמיירי [בתשלומי קנס אינו עוסק].

ושואלים: גנב וגזלן, דממונא [שתשלום ממון] הוא, ליתני [שישנה אותם] ר' אושעיא, שהרי אף שם משלם רק מה שנטל בלי תוספת קנס! ומשיבים: הא תנא ליה [הרי כבר שנה] שומר חנם והשואל, ששומר חינם הטוען במרמה שהפקדון נגנב ממנו בעוד שהוא עצמו לקחו — חייב לשלם כגנב. ואם כן, הריהו כגנב לענין זה.

ושואלים: ור' חייא נמי [גם כן] הא תנא ליה [הרי כבר שנה] שומר חנם והשואל, ומדוע שנה גם גנב וגזלן שאין בהם חידוש? ומשיבים: שנה אותם משום חילוק אחר שיש ביניהם: תני ממונא דאתא לידיה בהיתירא [שנה דין ממון שבא לידו בהיתר] שהרי מתחילה בא הממון — הפקדון לידי שומרים אלה בהיתר גמור, אף שאחר כך שלחו בו יד וגנבוהו. וקתני ממונא דאתא לידיה באיסורא [ושנה גם כן ממון שבא לידו באיסור] כגון הגנב והגזלן.