|
טקסט הדף מנוקד
הַאי קְרָא רֵישָׁא בְּכֹהֵן גָּדוֹל וְסֵיפָא בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט אֲמַר לֵיהּ אִין
וּכְתַב קְרָא הָכִי אֲמַר לֵיהּ אִין דִּכְתִיב וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל ה' וַהֲלֹא אֵין יְשִׁיבָה בַּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵית דָּוִד בִּלְבַד אֶלָּא נֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה בְּהֵיכַל ה' וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בִּמְקוֹמוֹ וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ מִכֹּהֵן אִין מִיִּשְׂרָאֵל לָא הָכִי קָאָמַר מִכֹּהֵן יִקָּחוּ מִשְּׁאָר כֹּהֲנִים יִקָּחוּ תַּנְיָא נָמֵי הָכִי מִכֹּהֵן יִקָּחוּ מִשְּׁאָר כֹּהֲנִים יִקָּחוּ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִן הַמַּשִּׂיאִים לַכְּהוּנָּה יִקָּחוּ רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר כֹּל שֶׁאַתָּה נוֹשֵׂא בִּתּוֹ אַתָּה נוֹשֵׂא אַלְמְנָתוֹ וְכֹל שֶׁאִי אַתָּה נוֹשֵׂא בִּתּוֹ אִי אַתָּה נוֹשֵׂא אַלְמְנָתוֹ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת אָמַר רַב הַמְנוּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי וְכֵן אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי וּמִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נָהֲגוּ כֹּהֲנִים סִילְסוּל בְּעַצְמָן כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר לִי הוּנָא בָּא לִימָּלֵךְ מוֹרִים לוֹ כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב נָשָׂא אֵין מוֹצִיאִים אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ כְּרַבִּי יוֹסֵי מַתְנִי' הָאוֹמֵר בְּנִי זֶה מַמְזֵר אֵינוֹ נֶאֱמָן וַאֲפִילּוּ שְׁנֵיהֶם מוֹדִים עַל הָעוּבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ מַמְזֵר הוּא אֵינָם נֶאֱמָנִים רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נֶאֱמָנִים גְּמָ' מַאי וַאֲפִילּוּ שְׁנֵיהֶם לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר לָא מִיבַּעְיָא אִיהוּ דְּלָא קִים לֵיהּ אֶלָּא אֲפִילּוּ אִיהִי דְּקִים לַהּ לָא מְהֵימְנָא וְלָא מִיבַּעְיָא הֵיכָא דְּאִית לֵיהּ חֲזָקָה דְכַשְׁרוּת דְּלָא מְהֵימְנִי אֶלָּא אֲפִילּוּ עוּבָּר נָמֵי דְּלֵית לֵיהּ חֲזָקָה דְכַשְׁרוּת לָא מְהֵימְנִי רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נֶאֱמָנִים כִּדְתַנְיָא יַכִּיר יַכִּירֶנּוּ לַאֲחֵרִים מִכָּאן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר זֶה בְּנִי בְּכוֹר וּכְשֵׁם שֶׁנֶּאֱמָן אָדָם לוֹמַר זֶה בְּנִי בְּכוֹר כָּךְ נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר זֶה בֶּן גְּרוּשָׁה וְזֶה בֶּן חֲלוּצָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ נֶאֱמָן אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרָבָא בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יְהוּדָה הַיְינוּ דִּכְתִיב יַכִּיר אֶלָּא לְרַבָּנַן יַכִּיר לְמָה לִי בִּצְרִיךְ הֶכֵּירָא לְמַאי הִלְכְתָא לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם פְּשִׁיטָא לְמָה לִי קְרָא מִיגּוֹ דְּאִי בָּעֵי מִיתְּבַהּ לֵיהּ מַתָּנָה מִי לָא יָהֲבִי לֵיהּ בִּנְכָסִים שֶׁנָּפְלוּ לְאַחַר מִיכֵּן וּלְרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם יַכִּיר לְמָה לִי שֶׁנָּפְלוּ לוֹ כְּשֶׁהוּא גּוֹסֵס מַתְנִי' מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לִשְׁלוּחוֹ לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ וְהָלַךְ הוּא וְקִדְּשָׁהּ אִם שֶׁלּוֹ קָדְמוּ קִידּוּשָׁיו קִידּוּשִׁין וְאִם שֶׁל שְׁלוּחוֹ קָדְמוּ קִידּוּשָׁיו קִידּוּשִׁין וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ רש"יהאי קרא רישא בכ''ג. דכתיב אלמנה וגרושה לא יקחו כי אם בתולות והא ליתיה אלא בכ''ג: וסיפא בכהן הדיוט. דקאמר בתולות מזרע בית ישראל והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו וקס''ד דה''ק שהיא אלמנה ממיוחס הראוי להשיא לכהונה כדדריש ליה רבי יהודה לקמן מן המשיאים לכהונה ואלמנה שתהא מותרת לכהן לא משכחת לה אלא כהן הדיוט והיכי מיפסק קרא ממילא: וכתב קרא הכי. בתמיה דלא פריש ביה בהדיא דבגברא אחרינא בעי לאישתעויי: ושמואל שוכב בהיכל ה'. חדא מילתא משמע ועל כרחך מפסקינן ליה ושמואל שוכב במקומו בבית משמר הלויים שהיו שומרים את הבית וכן תרגם יונתן בעזרת ליואי והיכל אנר קאי שהמנורה היתה בהיכל משכן שילה: מכהן אין. אם היתה אלמנת כהן תינשא לכהן אלמנת ישראל לא בתמיה הרי לא הוזהר כהן הדיוט על אלמנה: משאר כהנים יקחו. לפרושי אתא דבכהן הדיוט קאי והכי קאמר והאלמנה אשר תהיה אלמנה אפילו מישראל משאר כהנים שאינו כהן גדול יקחו אותם: מן המשיאין לכהונה. אלמנת אדם שראוי להשיא בתו לכהונה יקחו למעוטי אלמנת גר ורבי יהודה לטעמיה דאמר לעיל דאיירי יחזקאל אסמכתא בבת גר זכר דכתיב מזרע בית ישראל כל זרע בהאי קרא אורי לן אסמכתא דפוסל אשה בביאתו: וכל שאי אתה נושא בתו. כגון גר שפירשתי לך כבר אי אתה נושא אלמנתו: סילסול. מעלה: נשא. בת גר וגיורת אין מוציאין מידו: מתני' ממזר הוא. שנולד לו מחייבי כריתות: אינו נאמן. דקרוב הוא אצלו ואינו כשר להעיד עליו: ואפילו שניהם. האב והאם אומרים על עובר שבמעיה ממזר הוא שאינו מן הבעל אלא מאיש אחר אינן נאמנין ובגמרא פריך מאי אפי' מאי רבותא דסיפא מדרישא: רבי יהודה אומר נאמן. ארישא נמי פליג בגמרא יליף טעמא: גמ' לא מבעיא איהו. האב דלא קים ליה אם ממנו נתעברה או מאחר: לא מהימנא. דלא מיפסל אלא בעדות גמורה: ולא מיבעיא היכא דאית ליה חזקה דכשרות. כגון רישא שכבר יצא לאויר העולם ועד הנה הוחזק בחזקת כשר: אינו נאמן. אפסולא קיימי אבל לענין בכור לא פליגי: בצריך הכירא. קרא לבכור הוא דאתא וכגון שבא ממדינת הים ולא הוחזק לנו בבכור אלא על פי אביו ופרכינן למאי הלכתא אשמעינן קרא דאביו נאמן עליו ליטול פי שנים פשיטא דנאמן ל''ל קרא: מגו דאי בעי למיתב ליה. כולהו נכסי יהיב ליה מהימן נמי למיתבינהו ניהליה בדיבורו בתורת בכורה: לאחר מיכן. לאחר שאמר לפנינו בכור הוא נפלו לו והוא רוצה לילך לדרך רחוקה ומעיד עליו שאם יפלו נכסים של אב או אחד ממורישים לפניו בחייו יטול זה בהן חלק בכורה דלהכי אי לאו דאשמעינן קרא ליכא מיגו דאי בעי למיתבינהו דהשתא לא מצי יהיב דאין אדם מקנה דשלב''ל והשתא שקיל להו בתורת ירושה: כשהוא גוסס. לאחר שהעיד כך אהני ליה שאם יפלו לו נכסים כשהוא גוסס שיטול זה בהן חלק בכורה ואי לאו דהימניה קרא לאב להכירו משום מגו לא זכה בהן דמודה רבי מאיר באומר נכסים שיבואו לי כשאהיה גוסס נתונים לך שלא אמר כלום הואיל ובשעה שבאים לעולם לאו בר מתנה הוא ולהכי נקט כשהוא גוסס ולא נקט לאחר מיתה דהנהו אפי' בתורת בכורה לא מהני ליה דבוריה דאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק והיינו ראוי שכשמת עדיין לא היה מוחזק בהן אבל ראויין לבא לו ורחמנא אמר (דברים כא) בכל אשר ימצא לו: מתני' אם שלו קדמו קידושיו קידושין. דבטליה לשליחותיה דשליח: ואם אינו ידוע. אין ידוע איזה קדם: תוספותהאי קרא רישא בכ''ג. פירוש דכתיב אלמנה לא יקחו וסיפא בכהן הדיוט דכתיב מזרע ישראל ודרשינן שנזרעו בתוליה ומיירי בכל כהנים וקשה דמ''מ מזרע ישראל קאי נמי לכ''ג כמו לכהן הדיוט ונראה לפרש רישא בכ''ג דכתיב אלמנה וגרושה לא יקחו כי אם בתולות והא ליתא אלא בכ''ג סיפא דקרא דכתיב והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו והיינו כהן הדיוט דוקא: לא צריכא בנכסים דנפלו ליה כשהוא גוסס. ופי' בקונטרס דאי לאו דהימניה קרא לאב להכירו משום מגו דאי בעי מיתב ליה מי לא יהיב ליה לא קא זכה בהו דאפי' ר''מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מודה באומר נכסים שיבואו לי כשאהיה גוסס נתונים לך דלא אמר כלום הואיל ובשעה שבאים לידו לאו בר מתנה הוא דקסבר מתנה דגוסס לא מהניא אבל היכא דבא מטעם בכורה מהניא ולהכי נקט כשהוא גוסס ולא נקט בנכסים שנפלו לאחר מיתה דהא ודאי אפי' בתורת בכורה לא מהני ליה דיבוריה דאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק והיינו ראוי דכשמת עדיין לא היה מוחזק בהן אבל ראויין לבא לו ורחמנא אמר בכל אשר ימצא לו משמע מתוך פירושו דנתינה דגוסס אינה כלום וכמו כן יש מדקדקים דגוסס שרמז לכתוב גט לאשתו אין כותבין דגוסס אין מעשיו כלום וקשה דבמסכת שמחות (פ''א) אמרינן הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו. נדרו נדר והקדשו הקדש ומיהו ההיא יש לדחות דהתם היינו דוקא בנדר והקדש דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אבל בעלמא לא ומ''מ קשה דאמרי' בפ' מי שאחזו (גיטין דף ע:) שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר כתבו ותנו גט לאשתי יכתבו ויתנו ואין לך גוסס גדול מזה שבודאי ימות ובפרק כל הגט (שם דף כח.) נמי אמרינן המביא גט ממדינת הים והניחו זקן או חולה נותנו בחזקת שהוא קיים ודייק בגמרא אמר רבא לא שנו אלא שהניחו בחזקת שהוא חולה אבל הניחו בחזקת שהוא גוסס לא יתנו דחיישינן שמא מת משמע הא אי ידעינן בודאי שעדיין הוא גוסס נותנו בחזקת שהוא קיים והוי גט אלמא דגוסס כל דבריו קיימין לכן נ''ל דודאי גוסס דבריו קיימין והכא גבי מתנה היינו טעמא דמתנתו אינה כלום משום דמסתמא גוסס אינו יכול לדבר אבל אם היה מדבר פשיטא דדבריו קיימין והא דנקט גוסס ולא נקט חולה שנשתתק משום דמסתמא יתרפא ואז יהא בידו להקנות אבל גוסס אין רגילות שיתרפא וחולה נמי שנשתתק והרכין בראשו דבריו קיימין: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|