קידושין עו ע"א

וּפוֹטְרִים אֶת הַנְּשׂוּאוֹת מַאי דָּרְשִׁי לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר הָךְ דְּיָתְבָה חוּצָה הִיא לֹא תִהְיֶה לְאִישׁ זָר אֲבָל הָךְ דְּלָא יָתְבָה חוּצָה תִּהְיֶה לְאִישׁ זָר
וְרַבִּי עֲקִיבָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר יֵשׁ מַמְזֵר מֵחַיָּיבֵי לָאוִין
וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין בְּדִקְדּוּקֵי מִצְוֹת מַאן יֵשׁ אוֹמְרִים אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא דְּתַנְיָא מַצַּת כּוּתִי מוּתֶּרֶת וְאָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִים בְּדִקְדּוּקֵי מִצְוֹת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כׇּל מִצְוָה שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהּ כּוּתִים הַרְבֵּה מְדַקְדְּקִים בָּהּ יוֹתֵר מִיִּשְׂרָאֵל
וְאֶלָּא הָכִי מַאי אֵין בְּקִיאִין לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין בְּתוֹרַת קִידּוּשִׁין וְגֵירוּשִׁין
אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ מַמְזֵר מֵאֲחוֹתוֹ וּמַמְזֵר מֵאֵשֶׁת אָח נִתְעָרְבוּ בָּהֶן מַאי קָא מַשְׁמַע לַן יֵשׁ מַמְזֵר מֵחַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת נִיתְנֵי חֲדָא מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה
וְרָבָא אָמַר עֶבֶד וְשִׁפְחָה נִתְעָרְבוּ בָּהֶן אִיסּוּרָא מִשּׁוּם מַאי מִשּׁוּם שִׁפְחָה נִיתְנֵי חֲדָא מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה
מַתְנִי' הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה כֹּהֶנֶת צָרִיךְ לִבְדּוֹק אַחֲרֶיהָ אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵן שְׁמֹנֶה אִמָּהּ וְאֵם אִמָּהּ וְאֵם אֲבִי אִמָּהּ וְאִמָּהּ וְאֵם אָבִיהָ וְאִמָּהּ וְאֵם אֲבִי אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אַחַת
אֵין בּוֹדְקִין לֹא מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה וְלֹא מִן הַדּוּכָן וּלְמַעְלָה וְלֹא מִן הַסַּנְהֶדְרִין וּלְמַעְלָה וְכֹל שֶׁהוּחְזְקוּ אֲבוֹתָיו מִשּׁוֹטְרֵי הָרַבִּים וְגַבָּאֵי צְדָקָה מַשִּׂיאִין לַכְּהוּנָּה וְאֵין צָרִיךְ לִבְדּוֹק אַחֲרֵיהֶן
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף מִי שֶׁהָיָה חָתוּם עֵד בְּעַרְכֵי הַיְּשָׁנָה שֶׁל צִיפּוֹרִי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר אַף מִי שֶׁהָיָה מוּכְתָּב בְּאִסְטְרַטְיָא שֶׁל מֶלֶךְ
גְּמָ' מַאי שְׁנָא בִּנְשֵׁי בָּדְקִינַן וּמַאי שְׁנָא בְּגַבְרֵי דְּלָא בָּדְקִינַן נְשֵׁי דְּכִי מִינְּצוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי בַּעֲרָיוֹת הוּא דְּמִינְּצוּ וְאִם אִיתָא דְּאִיכָּא מִילְּתָא לָא אִית לַיהּ קָלָא גַּבְרֵי דְּכִי מִינְּצוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי בְּיוּחֲסִין הוּא דְּמִינְּצֵי אִם אִיתָא דְּאִיכָּא מִילְּתָא אִית לַיהּ קָלָא
וְאִיהִי נָמֵי תִּבְדּוֹק בֵּיהּ בְּדִידֵיהּ מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב לֹא הוּזְהֲרוּ כְּשֵׁרוֹת לִינָּשֵׂא לִפְסוּלִים
רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה תָּנֵי אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בְּמַתְנִיתָא תָּנָא אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה בִּשְׁלָמָא לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף עו - א

ופוטרים את הנשואות מן היבום ומן החליצה. שלא היו הכותים מייבמים את אלמנת האח מן הנשואין, אלא רק את אלמנתו מן האירוסין.

מאי קרא דרשי, מהיכן הוציאו הכותים דין זה? - מהא דכתיב בפרשת יבום [דברים כה ה]: "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר". ודרשו הכותים את הפסוק כך: הך אשת המת, דהיתה יתבה חוצה [יושבת חוץ לבית בעלה, שעדיין לא הכניסה אליו לביתו] דהיינו ארוסה - היא זאת שלא תהיה לאיש זר כשימות בעלה, אלא תתייבם או תחלוץ.

אבל הך, אשת המת מן הנישואין, דלא יתבה חוצה, אלא כבר נכנסה וישבה בבית בעלה המת, תהיה לאיש זר, אף בלא חליצה.

וכיון שפטרו את הנשואות מחליצה, והלכו ונישאו לשוק, עברו על לאו זה. ונמצאו מעורבים ביניהם בני חייבי לאוין, ולכן אסרו אותם לקהל.

ורבי עקיבא לטעמיה, דאמר: יש ממזר מחייבי לאוין, ונמצא דכותים ספק ממזרים הם.

ג. ויש אומרים: אסורים הם לבא בקהל, לפי שאין הם בקיאים בדקדוקי מצוות, ושמא אירע ספק בקידושי אבותיהם, ומתוך שאינם בקיאים, סברו שאינה מקודשת, והלכה ונישאת לאחר, ונמצאו בניה ממזרים.

והוינן בה: מאן "יש אומרים"? -

אמר רב אידי בר אבין: רבי אליעזר היא.

דתניא: מצת כותי מותרת לאוכלה בפסח, ^[115] ואין בה חשש חמץ, שנזהרים הם מחימוץ.

ואף אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. ואף על פי שבלילה הראשון אכילת כזית מצה היא חובה, וצריך שיהיה בה שימור לשם מצה, בקיאים הכותים אף בשימור לשם מצת מצוה. ^[116]

ורבי אליעזר ^[117] אוסר לאכול מצה זו בכל ימות הפסח, לפי שאין הכותים בקיאין בדקדוקי מצות, ושמא החמיצוה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצוה שהחזיקו בה כותים, הרבה מדקדקים בה יותר מישראל. ןכיון שהחזיקו במצות מצה, הם בקיאים בכל דקדוקיה, ונזהרים מחימוצה, ויכולים ישראל לאכול ממנה. ^[118] ובמקום אחר נתבאר, מה איכא בין תנא קמא לרבן שמעון בן גמליאל.

וכן היא שיטת רבי אליעזר במשנתנו. ומשום כן אסר אף את הכותי לכותית. דחיישינן, שמא אחד מהם הוא כשר, לפי שהיו אבותיו בקיאין, ולא אירע פסול בנישואיהם. והשניה היא מזרע אותם שאינם בקיאים, וממזרת היא.

ומשיימת הגמרא: ואלא הכי, לגבי יוחסין, מאי שייך חשש "אין בקיאין"? - לפי שאין בקיאין בתורת קידושין וגירושין, לפיכך חשש ממזרות יש עליהם, כי שמא אבותיו של אחד מהם קידש אשה, ומחוסר ידיעה הם פסלו את הקידושין, ונישאת האשה לאחר וילדה ממזר. ^[119] אמר רב נחמן, אמר רבה בר אבוה: ממזר מאחותו, וממזר מאשת אח, נתערבו בהן בכותים, ולכן הם אסורים בקהל. ^[120]

והוינן בה: מאי קא משמע לן רב נחמן, ולמה לא די לו שיאמר: "ממזרים נתערבו בהן"!?

אם בא לומר, שיש ממזר אף מחייבי כריתות, ולאפוקי ממאן דאמר שאין ממזר אלא מחייבי לאוין -

אם כן, ניתני חדא בלבד, "ממזר מאחותו" או "ממזר מאשת אח", ולמה הזכיר את שניהם?

ומשנינן: נקט כן, משום דמעשה שהיה, כך היה. ולאו משום חידוש שיש בזה.

ורבא אמר: אסרו את הכותים מפני שעבד ושפחה נתערבו בהן.

ותמהינן: איסורא דכותים משום מאי הוא? - הלא בהכרח משום השפחה שנתערבה בהן, ולא משום העבד שנתערב. שהרי "עבד הבא על בת ישראל הולד כשר".

אם כן, ניתני חדא, "שפחה נתערבה בהם", ולמה נקט רבא גם עבד?

ומשנינן: אין הכי נמי, סיבת האיסור אינה אלא מפני שפחה. אלא נקט שאף עבד נתערב, משום שמעשה שהיה, כך היה.

מתניתין:

משנתנו עוסקת בחיוב הבדיקה המוטל על אדם שבא לישא אשה, לבדוק את כשרות יחוסה של אשתו. ^[1]

הנושא אשה, אם היתה האשה כהנת, שהיתה בת כהן, והכהנים נזהרים יותר על יחוסם, צריך לבדוק אחריה רק ארבע אמהות ממשפחתה [שלא היו בהן ממזרות או פסולות קהל, או פסול חללות], שתי אמהות מצד אביה, ושתים מצד אמה.

ובדיקת האמהות נעשית על ידי שבודק את האמה עצמה ואת אם אמה. ונמצא שחובת בדיקת "ארבע האמהות" האלו, היא למעשה, בדיקת ארבע זוגות של אמהות, כל אם יחד עם אמה, שהן, בסך הכל, שמונה אמהות.

ואלו הן שתי האמהות [שהן ארבע] מצד אמה:

א. אמה, ואם אמה, הרי שתים.

ב. ואם אבי אמה, ואמה [אם אם אבי אמה], הרי ארבע.

ואלו הן שתים שהן ארבע מצד אביה:

ג. אם אביה, ואמה [אם אם אביה], הרי שש.

ד. ואם אבי אביה, ואמה [אם אם אבי אביה], הרי שמונה.

אבל אם הוא נושא אשה שהיא לויה או ישראלית, שאין הם מקפידים על יחוסם כמו הכהנים, מוסיפין עליהן בבדיקה עוד אם אחת בכל זוג מארבעת הזוגות הנבדקות.

כגון, בזוג הראשון: אמה, ואם אמה, ואם אם אמה. ובזוג השני: אם אבי אמה, ואם אם אבי אמה, ואם אם אם אבי אמה. וכן הלאה. נמצאו נבדקות שתים עשרה אמהות.

והחמירו יותר בלויה וישראלית, משום שיותר שכיח בהם החשש של תערובת פסולים מאשר במשפחות הכהונה.

אין בודקין באשה שהיא בת כהן, לא מן המזבח ולמעלה. שאם התחיל לבדוק באמהות, ומצא שאבי אביה שימש בעבודת המזבח, בידוע שהוא מיוחס וכשר, ואין צריך לבדוק אחר אמו.

וכן לא בודקין בלויה, מן הדוכן ולמעלה, שאם העידו על אחד מאבותיה שעמד עם הלויים על הדוכן לשורר, אין צריך לבדוק אחר אמו. שבידוע שהוא כשר.

וכן לא בודקין בכולן מן הסנהדרין ולמעלה. שאם נמנה אחד מאבותיה על הסנהדרין, אין צורך לבדוק אחר אמו. שבידוע שהוא כשר.

וכן כל שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים [ויבואר בגמרא מי הם], או מגבאי צדקה, הרי הם משיאין את בנותיהם לכהונה, ואין צריך לבדוק אחריהן, שאף הם בחזקת כשרים.

רבי יוסי אומר: אף מי שהיה חתום בתורת עד בערכי הישנה של ציפורי [בית דין של עיר ושמה "ישנה", והיא על יד ציפורי], אין צריך בדיקה אחר יחוסו, לפי שלא העידו שם אלא עדים מיוחסים. ^[2]

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך, אין בודקים אחריו. ובגמרא יבואר.

גמרא:

שנינו במשנה: הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות.

ומשמע שהבעל צריך לבדוק את יחוס הנשים שהן אמותיה של האשה, אך אין הוא צריך לבדוק את יחוס הגברים שהם אבותיה של האשה.

והוינן בה: מאי שנא, מדוע בנשי [נשים] בדקינן, ומאי שנא, מדוע בגברי לא בדקו?! ולמה לא נבדוק אף בארבעה אבותיו, כגון, אביה ואבי אביה וכדומה, שמא פסול ממזרות יש בהם? ומשנינן: דרכן של נשים, דכי מינצו בהדי הדדי [כשמתקוטטות ביניהן], בעיסקי עריות הוא דמינצו, מגנות הן אחת את רעותה בעניני זנות. אבל לא מגנות זו את זו בעסקי משפחה, לומר אחת על רעותה שהיא ממזרת או פסולה.

ולפיכך, אם איתא, גם אם אכן היה, דאיכא מילתא [שהיה דבר פסול] באשה, לא אית ליה קלא [לא היה יוצא הקול] לפסול זה, ולכן הנשים צריכות בדיקה.

אבל דרכן של גברי, דכי מינצו בהדי הדדי, ביוחסין הוא דמינצו, וקוראין זה לזה "ממזר" או "פסול".

לפיכך, אם איתא דאיכא מילתא של פסול יוחסין באחד מהם, אית ליה קלא לפסול זה. ולכן, כל אדם שלא יצא עליו קול פסול, הרי הוא בחזקת כשרות, ואינו צריך בדיקה.

ומשמע מן המשנה שרק הבעל צריך לבדוק את יחוס האשה, אבל האשה אינה צריכה לבדוק את יחוסו של הבעל.

והוינן בה: ואיהי נמי תבדוק ביה בדידיה [האשה בבעל] באמותיו, אם כשר הוא או לא?

ומשנינן: מסייע ליה התנא במשנה לדברי רב.

דאמר רב יהודה אמר רב: לא הוזהרו כהנות כשרות לינשא לפסולים לכהונה. כגון חללים וגרים ועבדים משוחררים. לפי שלא אסרה התורה פסולים אלו, אלא לכהנים זכרים.

ואף שאסורות הן בממזרים - כיון שלא הקפידה תורה ביחוסי כהונה לנקבות, אף חכמים לא עשו בהם מעלה ליוחסין, להצריכן בדיקה משום פסולי קהל.

רב אדא בר אהבה תני בברייתא: ד' זוגות אמהות, שהם שתים עשרה נשים. שבכל זוג ישנן שלש אמהות. וכל אם הצריכה בדיקה, נבדקת עמה אף אמה, ואם אמה.

במתניתא תנא: ד' זוגות אמהות, שהם שש עשרה נשים. שעל כל זוג שבמשנה, הוא מוסיף עוד שני דורות למעלה. וכל אם הנבדקת, נבדקת עמה אף אמה, ואם אמה, ואם אם אמה.

והוינן בה: בשלמא לרב אדא בר אהבה,

הערות

^[115] ואף שפת כותי אסורה באכילה, היינו דוקא פת שהכותי לש ועושה בביתו, אבל עיסה שכותי עושה בבית ישראל, מותרת. תוס' ד"ה מצת.

^[116] ואפילו אנו יודעים בודאי שאינה חמץ, אין יוצאין בה, כל שלא נשתמרה בפירוש לשם מצת מצוה. רש"י.

^[117] הרש"ש גורס רבי אלעזר.

^[118] הגמרא בחולין [ד א] מפרשת שרבן שמעון בן גמליאל בא להוסיף על דברי התנא קמא, שאפילו מצוה שהיא מדרבנן, ואינה כתובה בתורה, אם החזיקו בה הכותים [כלומר קיבלו אותה עליהם] ניתן לסמוך עליהם.

^[119] וסובר שכותים גרי אמת הם, ולכן שייך בהם קידושין וגירושין. וצריך לומר, שהוא סובר גם כן כרבי עקיבא, שנטמעו בהם ישראלים כשרים, שאם לא כן, למה יאסרו הכותים זה בזה? שהרי גר מותר בממזרת. וכן צריך לומר לרב נחמן לקמן. אבל לרבא, שנתערבה בהם שפחה, אין צריך לומר שנטמעו בהם ישראלים, שהרי גם הגר אסור בשפחה. מהרש"א. ובעל המאור מפרש, שלרבי אליעזר עשו את הכותים כדין גר לאחר עשרה דורות, שאסור בממזר, ולכן הם אסורים זה בזה, שמא אחד מהם גר כשר והשני ממזר. ואביי שהקשה לעיל על סברא זו, משום שהוא סובר שהכותים אין בהם חשש ממזרות מעיקר הדין, אלא רק קנס וגזירת חכמים הוא להחשיבם כממזרים. ולכן הקשה, דאידי ואידי ישנים הם. אבל כאן, שהגמרא אומרת שיש בהם חשש ממזרות ממש, הרי זו ממזרות חדשה ביחס לגירות הישנה.

^[120] ומהאי טעמא גם אסרו אותם זה בזה. שרבי נחמן בא לפרש טעמיה דרבי אליעזר. וכן רבא לקמן. בעל המאור. וכן משמע מהמהרש"א.

^[1] הקדמה ל"בדיקת אמהות" א. חייבו חכמים את האיש הבא לשאת אשה, לבדוק את חזקת כשרותה, על ידי בדיקת כשרות האמהות שלה בדורות הקודמים, לברר שלא היה בהן פסול של ממזרות, או שאר פסולי קהל. רש"י אך התוספות כתבו, שעיקר התקנה של בדיקת האמהות נעשתה כדי לבדוק את נשות הכהנים מפסול של חללות, אלא שאגב כן תיקנו לבדוק את האשה גם מפסולי הקהל. ולכן, אפילו במקום שאין חשש חללות כלל, כגון שאשה זו היא בתו של ישראל שנשא כהנת, ובמקרה זה, הרי אפילו אם ימצא בבדיקה שאמה הכהנת היא חללה, אין בבת שום פסול כהונה, כי הבת מתייחסת אחר אביה הישראל, והיא "ישראלית" לכל דבריה, שלא יתכן בה פסול משפחה של חללות, ובכל זאת חייבו חכמים לבדוק אותה, שאין בה חשש פסולי קהל. ב. ונחלקו חכמים ורבי מאיר, האם חובת הבדיקה של האמהות היא בכל סתם אשה, שאינו רשאי לסמוך על חזקת כשרותה, עד שיבדוק את כשרות אמהותיה. או שהחיוב לבדוק את האמהות הוא רק במשפחה שיצא עליה ערעור של פסול משפחה, ולא במשפחה סתם, המוחזקת ככשירה. הלכה כחכמים, שאין צורך בבדיקת האמהות אלא במקום שיצא ערעור על משפחתה שהיא פסולה. ג. בגדרי הבדיקה נאמרו שני הסברים בראשונים: לדעת רש"י, זו היא מעלה שעשו חכמים ביוחסין, להצריך בדיקה ולחוש לאיסור. אך יש ראשונים הסוברים שהיא קנס חכמים, ונאמרה בכהנים בלבד, ואינה מן הדין, ומטרתה היא שיהיה האדם דבק בשבטו ובמשפחתו. ויעשה זאת, כדי שלא יצטרך להכניס עצמו בטורח בדיקת האמהות. עיין ברמב"ן, בריטב"א, ובר"ן. ד. אשה הבאה להנשא, לא הצריכוה חכמים שתבדוק באמהותיו של הבעל, וטעמו של דבר, כי לא הוזהרו כשירות להנשא לפסולי כהונה. וכיון שלא הקפידה עליהן תורה לענין נישואין לכהן פסול, אף חכמים לא הצריכוה לבדוק בכשרות הבעל לגבי פסול קהל. ה. כתב החזון איש [אהע"ז א כ], שאין בדיקת האמהות בגדר בירור ודאי שהיא כשירה, לפי שאי אפשר לברר את כשרותה בודאות אלא אם כן יבדוק את כל דורותיה עד ימות עזרא. אלא עיקר הבדיקה היא, שמברר לגבי כל אחת מהאמהות שבודק, שהיא היתה מוחזקת במקומה לכשירה. וצריך לבדוק גם את אם אמה, אף על פי שלא יתכן שתהא האם כשירה כאשר אם אמה היא ממזרת. כי, כאמור, אין הבדיקה של האם בגדר בירור ודאי שהיא אינה פסולה, ולכן גם אם תעלה הבדיקה שהאם הוחזקה במקומה ככשירה, יש עדיין מקום לחשוש ולבדוק שמא נטמע במשפחה בדורות הקדומים פסול, ונשתקע הדבר.

^[2] רש"י לא גרס "עד". וביאר שמדובר לגבי כשרות הדיין. ולפי ביאורו "ערכי" הוא השם של "סדרי הדיינים", שהיו רושמים שם את שמות הדיינים המיוחסים. אך הרמב"ם גורס כפי הגירסא שלנו, שמדובר בכשרות העד.

ופוטרים את הנשואות מן החליצה. ומסבירים: מאי דרשי [מה היו דורשים] במקרא שהגיעו למסקנה זו — ממה שנאמר "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבוא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה" (דברים כה, ה), ופירשו "החוצה" כתואר לאשה: הך דיתבה חוצה [זו שיושבת בחוץ], כלומר, שעדיין היא ארוסה — היא לא תהיה לאיש זר, ועליה יש חובת יבום. אבל הך דלא יתבה חוצה [זו שאינה יושבת בחוץ], שכבר נישאה — תהיה לאיש זר. ואם כן החשש בכותים הוא מפני שיש ביניהם ילדים בני יבמה שנישאה לזר שלא כדין.

ור' עקיבא לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] שאמר: יש ממזר מחייבי לאוין, ולפיכך בני יבמה זו שעברה על "לא תהיה אשת המת" — הם ממזרים.

ויש אומרים שיטה שלישית, למה פסלום: לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות. ושואלים: מאן [מי הם] יש אומרים אלה? אמר רב אידי בר אבין: דעת ר' אליעזר היא. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מצת כותי מותרת באכילה בפסח, ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח, ור' אליעזר אוסר, לפי שאין הכותים בקיאים בדקדוקי מצות ויש חשש שמצה זאת היא חמץ. רבן שמעון בן גמליאל אומר: שאין לחשוש לכך, כי כל מצוה שהחזיקו בה כותים ומקיימים אותה — הרבה מדקדקים בה, יותר מישראל.

ושואלים: ואלא הכי [כך] בענין נישואין, מאי [מה] ענין אין בקיאין? ומשיבים: לפי שאין בקיאין בתורת קידושין וגירושין ואינם יודעים את דיניהם, יש איפוא לחשוש שגירושיהם אינם כשרים או שנתקדשה האשה והם פוטרים אותה בלא גט שאז הוולד ממזר.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כותים פסולים משום שממזר מאחותו וממזר מאשת אח נתערבו בהן ולפיכך כולם ספק ממזרים. ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] בזה שאמר בדיוק איזה ממזרים היו? אם כדי ללמדנו אגב כך את ההלכה שיש ממזר מחייבי כריתות — ניתני חדא [שישנה רק אחת], כגון ממזר מאחותו! ומשיבים: לא לצורך הלכה אמר אלא מעשה שהיה כך היה שכך אירע בהם, ומפני כן פסלום.

ואילו רבא אמר: עבד ושפחה נתערבו בהן. ושואלים: איסורא [האיסור] שיש בהם משום מאי [מה] הוא? הלא הוא רק משום שפחה שולדותיה הם עבדים, ואם כן ניתני חדא [שישנה רק אחת] ולמה לשנות עבד, שהרי ולד העבד מישראלית אינו פסול! ומשיבים: מעשה שהיה כך היה, שהיו גם עבד וגם שפחה.

א משנה כהן הנושא אשה כהנת — צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות, כלומר, בדורות שקדמו לה הן מצד אמה הן מצד אביה, שהן שמנה. שבודק הן מצד אביה והן מצד אמה בדורות שמעליהן. כיצד: בודק ביוחסין של אמה, ואם אמה, ואם אבי אמה, ואמה של אם אבי אמה, ואם אביה של הכלה ואמה של אם אביה, ואם אבי אביה ואמה של זו. ואם נשא לויה וישראלית מוסיפין עליהן עוד בדיקה של אם אחת, דור נוסף למעלה.

ולענין בדיקה זו, אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה, כלומר, אם היה בין אבותיה אדם כהן שעבד עבודה על גבי המזבח, אין צריכים לבדוק עוד את ייחוסו שכבר בדקוהו בית דין בשעתו כדי להכשירו לשמש בכהונה, ולא מן הדוכן ולמעלה, במי שהיה לוי, והוכח ששר עם הלויים בדוכן, ולא מן הסנהדרין ולמעלה, שאין מושיבים בסנהדרין אלא מי שאין בו פגם יוחסין. וכן כל מי שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים (שהיה בעל תפקיד של שררה על הציבור) או מגבאי צדקה — משיאין אותם לכהונה ואין צריך לבדוק אחריהן, שחזקה שאין ממנים פסול לתפקידים אלה.

ר' יוסי אומר: אף מי שהיה חתום כעד בערכי (בית הדין) הישנה של ציפורי. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר: אף מי שהיה מוכתב כתוב ורשום ברשימות באסטרטיא (צבא) של מלך ישראל.

ב גמרא שואלים: מאי שנא בנשי בדקינן ומאי שנא בגברי לא בדקו [מה שונה שבנשים אנו בודקים ומה שונה שבגברים אין בודקין]? ומדוע לא יבדקו גם את האבות של הכלה אם אין בהם פסול? ומשיבים: נשי דכי מינצו בהדי הדדי [נשים כאשר הן רבות זו עם זו] — בהאשמה של עריות הוא דמינצו [שהן רבות], כלומר, בשעת מריבה מאשימה אחת את חברתה בזנות, ואם איתא דאיכא מילתא [ואם יש מציאות שהיה באשה דבר] של פסול משפחה — לא אית ליה קלא [אין לו קול], משום שנשים אינן מגנות זו את זו בענין היוחסין, ולעומת זאת גברי דכי מינצו בהדי הדדי [גברים שכאשר הם רבים זה עם זה] — ביוחסין הוא דמינצי [שרבים], שאחד מגנה את חבירו שיש בו פסול יוחסין — אם איתא דאיכא מילתא [אם יש מקום שבאמת היה דבר] של פגם יוחסין, אית ליה קלא [יש לו קול] והיה הדבר נודע לרבים גם לפני בדיקה.

ושואלים מצד אחר: כשם שאמרנו שהאיש בודק אחר ארבע אמהות אחר אשתו, ואיהי נמי תבדוק ביה בדידיה [והיא גם כן שתבדוק בו] בבעלה ביחס לייחוסו? ומעירים: מסייע ליה [לו] הדבר לרב, שאמר רב יהודה אמר רב: לא הוזהרו כהנות כשרות לינשא לפסולים, כגון חללים או גרים ועבדים משוחררים, ולכן אין חובה על הנשים לעשות בדיקה כזו.

רב אדא בר אהבה תני [שנה]: ארבע אמהות שהם שתים עשרה, כלומר, בכל אחד מהורי האשה שאמרו בודק עוד שתי אמהות למעלה. במתניתא תנא [בברייתא שנה]: ארבע אמהות שהם שש עשרה. ושואלים: בשלמא [נניח] לדעת רב אדא בר אהבה

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

and they would exempt married women from ḥalitza and levirate marriage. The Gemara elaborates: In what way would they expound the verse to lead them to this conclusion? The verse states: “The wife of the dead man shall not be married outside of the family to one not of his kin; her brother-in-law will have intercourse with her and take her to him to be his wife, and consummate the levirate marriage” (Deuteronomy 25:5). They understood the word “outside” to be a description of the woman: She who sits outside, i.e., one who is only betrothed; she shall not be married to one not of his kin, and it is with her that the obligation of levirate marriage applies. But she who is not sitting outside, but who has already married, shall marry one not of his kin. Consequently, the concern with regard to the Samaritans is that their descendants include the children of a widow who unlawfully wed one who was not her brother-in-law.

After having explained which prohibition the Samaritans violated, the Gemara explains how this accounts for the prohibition with regard to marriage with Samaritans. And Rabbi Akiva conforms to his standard line of reasoning, as he says: The offspring of intercourse for which one is liable for violating a prohibition is a mamzer. Therefore, the descendants of a yevama who had transgressed the prohibition of: “The wife of the deceased shall not be married outside of the family to one not of his kin,” have the status of mamzerim.

And some say a third opinion as to why the Sages disqualified Samaritans for marriage: It is because they are not well versed in the details of mitzvot. The Gemara asks: Who is the one indicated by the phrase: Some say? Rav Idi bar Avin said: It is the opinion of Rabbi Eliezer. As it is taught in a baraita (Tosefta, Pesaḥim 2:2): The matza of a Samaritan is permitted to be eaten on Passover and is not considered to be leavened bread, and a person can fulfill his obligation to eat matza on the first night of Passover with it; but Rabbi Eliezer prohibits it, since Samaritans are not well versed in the details of mitzvot, and there is concern that their matza might be leavened. Rabban Shimon ben Gamliel says that this is not a concern, as with regard to any mitzva that Samaritans embraced and accepted, they are more exacting in its observance than are Jews.

The Gemara asks: But here, with regard to marriage, in what details are they not well versed? The Gemara answers: It is because they are not well versed with regard to the laws of betrothal and divorce. Consequently, it is possible that their bills of divorce were invalid, or that a betrothed woman was allowed to remarry without having received a bill of divorce, which would mean that her future children would be mamzerim.

Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: Samaritans are of flawed lineage because a mamzer resulting from intercourse between a man and his sister and a mamzer resulting from intercourse between a man and his brother’s wife were assimilated among them, and they therefore all have the status of mamzerim due to the uncertainty as to the identity of those assimilated mamzerim. The Gemara asks: What is he teaching us by providing the details of how they are mamzerim due to uncertainty? If he intended to incidentally teach us the halakha that the offspring from intercourse for which one is liable to receive karet is a mamzer, let him teach one example, by mentioning the example of a mamzer from a sister. The Gemara answers: He did not mention these details to teach us a halakha, but rather the incident that took place, took place in this way, and that is why the Samaritans were considered to be of flawed lineage.

And Rava says: A Canaanite slave and a Canaanite maidservant were assimilated among them. The Gemara asks: In these cases, the prohibition is due to what? It is due to a Canaanite maidservant, whose children are slaves. But if so, let him teach one example; why also mention a Canaanite slave, whose child resulting from intercourse with a Jewish woman is of unflawed lineage? The Gemara again answers: The incident that took place, took place in this way.

MISHNA: A priest who marries a woman who is the daughter of a priest must investigate with regard to her background, i.e., he must check previous generations of her family tree from both the maternal and paternal sides, for four mothers, which are eight. How so? He investigates the lineage of her mother, and the mother of her mother, and the mother of her mother’s father, and her mother, i.e., the mother of her mother’s fathers’ mother. And he also investigates the lineage of the mother of her father, and her mother, i.e., the mother of her father’s mother, and the mother of her father’s father, and her mother i.e., the mother of her father’s father’s mother. If he seeks to marry a Levite woman or an Israelite woman, he adds to these an investigation of mothers of one additional generation.

With regard to these investigations, one need not investigate from the altar and above. If his ancestors included a priest who served at the altar, one checks no further, as the court would have investigated his lineage before allowing him to participate in the Temple service. Nor do they check from the platform, used by Levites for singing in the Temple, and above, nor from the Sanhedrin and above, since only one whose lineage has been examined and who was found to be fit can be appointed to the Sanhedrin. And similarly, anyone whose ancestors held public posts, and anyone whose ancestors were charity collectors, may marry into the priesthood, and there is no need to investigate their lineage, since no one of flawed lineage would be appointed to those positions.

Rabbi Yosei says: Even the descendants of one who had signed as a witness in the old court [ba’arki] of Tzippori do not need to have their lineage investigated. Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: Even the descendants of one who was written in the army list [be’isteratya] of the Jewish king do not need to have their lineage investigated.

GEMARA: What is different about women that we investigate their lineage, and what is different about men that we do not investigate their lineage? Why shouldn’t we also examine the lineage of a bride’s male ancestors for any possible flaw, as we do her female ancestors? The Gemara answers: When women quarrel with each other, it is through accusations of engaging in forbidden sexual intercourse, i.e., licentiousness, that they quarrel. And if it is so that there is a matter of a flaw with regard to the lineage of the woman in question, it would not generate publicity. By contrast, when men quarrel with each other, it is through accusations of flawed lineage that they quarrel. Therefore, if it is so that there is a matter of a flaw with regard to her father’s lineage, it would generate publicity, even if no investigation is conducted.

The Gemara inquires: But she should also investigate his lineage; why is only the lineage of the woman investigated? The Gemara comments: This supports Rav, as Rav Yehuda says that Rav says: It was not prohibited for women of unflawed lineage, i.e., daughters of priests, to marry men of flawed lineage, such as ḥalalim, converts, or emancipated slaves. Therefore, women are not required to investigate the lineage of potential husbands.

Rav Adda bar Ahava taught that one needs to investigate four mothers who are twelve, adding an additional two generations of mothers of each of the woman’s parents. It was taught in a baraita: Four mothers who are sixteen. The Gemara asks: Granted, according to Rav Adda bar Ahava,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

מתני': הנושא אשה כהנת. פי' כהן שנשא כהנת דאלו ישראל אינו נושא לעולם כהנת כלו' שלא לשם כהונתה הוא נושאה ואינו בודק בפסול כהונה.
צריך לבדוק אחריה ד' אמהות פי' משום ספק חללות והיא אינה צריכה לבדוק בפסול כהונה שלא הוזהרו כשרות לבדוק לינשא לפסולים.
ללויים וישראלים פי' שנושאים כהנת או בת ישראל מוסיפין לבדוק משום פסולי קהל עוד אחת והיא בודקת בשלו.
ואיכ' דמוקי לה בגמ' בשקרא עליה ערעור בודק ומשום הכי בדק אבל כהן שנשא כהנת אפשר אע"פ שלא קרא עליה ערעור בודק משום ספק חללות אע"פ שאינו בודק משום ספק ממזרות לפי שמכירין ישראל ממזרים שביניהם וא"צ לבדוק אחריהם אלא א"ב קרא ערעור ואין מכירים חללים שביניהם ומשום הכי לא בדקה איהי בדידיה ולמאן דמוקי לה לר' מאיר בלא ערעור צריך לבדוק אף בישראל משום פסולי קהל ואיהי נמי בדקה בדידיה אלא משום הכי לא תנא מתני' שהיא בודקת בו משום שאינה דומה בדיקתה לבדיקתו איהו בודק אף בפסולי כהונה ואיהי לא בדקה ובסיפ' תנא לויים וישראלים אחד האנשים ואחד הנשים במשמע.
ובירושלמי (ד,ד) גרסינן ולא נמצאת מחמיר בישראל יותר מן הכהן אמר רבי יוסי בר בון א' זה וא' זה קנס קנסו וכדי שיהא אדם מדבק בשבטו ובמשפחתו פי' לפי שבישראל הנושא צריך להוסיף עוד א' נמצאת מחמיר יותר ביחוס של ישראל מן הכהנים ומפרש כולה מתני' קנס הוא בין בכהן בין בישראל ובדין הוא שלא יהו צריכין בדיקה אבל קנס הוא כדי שיהא אדם מדבק בשבטו ובמשפחתו שהיא בדוקה לו ולא יהא צריך לטרוח לבדוק וקנסו יותר בלויים וישראלים יותר מן הכהנים לפי שאין מדקדקין כל כך ביוחסין ואין מבדקין במשפחותם ולמדנו מן הירושלמי שא"א לפרש סיפ' דמתני' בכהן הנוש' כמו שפי' רבים וגורסין לוייה וישראלי' אלא לויים וישראלי' גרסי' ובלויים וישראלי' הנוש' קאמ':

גמרא גברי דכי קא מינצו בהדי הדדי ביוחסין הוא דקא מבזו. ואם אית' דאיכ' מילת' משום גברי גופייהו קלא הוה להו אבל משום נשי לא ידיע להו לאנשי אבל מי שהוא מוחזק מגבאי צדקה מגו דמנצו טובא אף בפסול הנשים מדקדקין אחריהם ומבזים אותם ואם איתא דאיכ' מלתא אפי' מחד צד קלא הוה ליה:

מצת כותי מותרת כו'. פירש במסכת חולין גם במסכת גיטין והתם אמר דרבנן ורשב"ג פליגי בדאחזוק ולא כתיב' דרשב"ג שרי כיון דאחזוק ורבנן אסרי עד דכתיבה ואחזוק אבל כתיבה ולא אחזוק אפי' רשב"ג מודה והיינו דתנה רשב"ג טעמיה בכל מצוה שהחזיקו בה דאלמא כולה מילתא תליא בחזקה וכן עיקר ושלא כפירוש רש"י ז"ל. אסורה משום מאי משום דשפחה ולדה כמוה דאלו עבד הבא על [בת] ישראל הולד כשר וליכא למיחש דגר בישראל הוא דהוו וא"כ למה שפחה לחוד ופרקינן דאה"נ ומעשה שהי' כך הי' ממזר מאחות וממזר מאשת איש נתערבו בהם יש ספרים דגרסי' איכא בינייהו ופירושו כמו נתערבו בהם. כלומר שממזרים הללו היו בניה של כותים שאינם נכרי' והוה לשון משותף:

מתני' הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה ד' אמהות ראשונות שתים באביה ושתים באמה שהם שמנה. פי' כל אשה מהן ואמה כדמפרש ואזיל וששתי זוגות באמה ושתי זוגות באביה. וכהנת דקתני לאו דוקא אלא אשה כשרה לכהונה ואפילו לויה וישראלית וה"ק כהן הבא לישא אשה כשרה לכהונה בודק אחריה משום ספק קללות שהוא פסול לכהונה ד' אמהות והא דקתני סתמא הנישא משום דסתמא דמלתא אינו נושא אשה כשרה לכהונה אלא כהן. והא דאוקים מתני' לרבנן כשקרא ערער כדאיתא בגמרא היינו סיפא דמיירי בפסולי קהל אבל רישא דספק חללות אפינו בשלא קרא ערער צריך בדיקה דמכירין ישראל ממזרים שביניהם ואין מכירין חללים שביניהם וכל שבפסול כהונה כגון רישא דמתני' הוא צריך לבדוק בה ואינה צריכה לבדוק בו שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין והיינו דתני רישא כולה בדיקה גבי איהו בדידה אמה ואם אמה וכלהו שארא:

ה"ג לויים וישראלים ול"ג לוים וישראלית דהכא בפסול קהל איירינן דאף היא צריכה לבדוק בו כשקרא ערער לרבנן או בשלא קרא ערער לר' מאיר ולהכי תני סיפא לויים וישראלים וא' אנשים וא' נשים במשמע וגרסי' בירושלמי ולא נמצאת מחמיר בישראל יותר מן הכהן אמר ר' יוסי ברבי בון אחת זו ואחת זו קנס קנסי כדי שיהא אדם דבק בשבטו ובמשפחתו פי' בדין הוא שלא יהו צריכין בדיקה כלל לא לפסולי כהונה ולא לפסולי ממזר אלא שקנסו חכמים להצריך בדיקה כדי שיהא כל א' דבק בשבטו ובמשפחתו הבדוקה לו ולא יהא צריך לטרוח ולבדוק וקנסו יותר בלויים דשראלים מן הכהנים לפי שאין מדקדקין כ"כ ביוחסין ואינן מודבקין במשפחותם רבי' הגדול זצ"ל:

גמרא מ"ש בנשי דבדקינן ומ"ש בגברי דלא בדקינן. פי' דהא לא בדקינן במתני' באבות אלא באמהות לחוד ופרקינן דגברי כי מנצו בהדי הדדי ביוחסים מינצו אם אית' דאיכא מילתא קלא אית לה מכיון דליכא קלא ליכא פסולא אבל בפסולי אמהות לא מינצי ומשום אינצויי דנשי לא ידיעא מלתא לאינשי וגבי גבאי צדקה שאין צריך בדיקה אפילו באמהות משום דאיידי דמינצו טובא אפילו בפסול הנשים מדקדקין בהם ואם איתא דאיכא שום מילתא משום צד ואפילו מצד האם קלא הוה ליה:

רב אדא בר אהבה תני ד' אמהות שהם י"ב. פי' דבכל א' מד' אמהות בודק עמה אמה ואם אמה והיה להו ג' בכ"א שהם י"ב ובלויים וישראל מוסיף א' לכ"א מארבעתן והוה להו ד' בכל אחת שהם י"ו ואסיקנא דלרבנן בכ"א מד' אמהות שהן ח' מוסיף בלויים וישראלים זוג א' והוה להו ו' והיינו דקתני מתני' ד' אמהות שהם י"ו כלומר ארבעה בכל אם ואם:

המשנה השנית הכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר הנושא אשה כוהנת צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות שהן שמנה אמה ואם אמה אם אביה ואמה אם אבי אביה ואמה לויים וישראל מוסיפין עליהן עוד אחת אין בודקין לא מן המזבח ולמעלן ולא מן הדוכן ולמעלן ולא מסנהדרין ולמעלן כל שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים וגבאי צדקה משיאים לכהונה ואינו צריך לבדוק אחריהן ר' יוסה אומר אף מי שהיה חתום עד בארכי הישנה של צפרי חנניה בן אנטיגנס אומר אף מי שהיה מוכתב בארסטיה של מלך.

אמר הר"ם פי' אמרו אם אבי אמה ואמה ירצה באמרו ואמה אם אבי אמה וכן אמרו אם אבי אביה ואמה ירצה בו ואם אם אבי אביה וכבר הנחתי לך בזה צורה זו שיתבאר הענין מאד ושמתי על כל אחד הנמנים בזאת המשנה סימן תבין זאת הצורה תמצא ד' נשים מצד האב וד' מצד האם הנה אלו השמנה נשים הם ד' משפחות לפי שהוא יכלה אל אם אם אבי אמה ואלו הד' משפחות וזאת הצורה ואשר התחייב לבדוק הנשים ולא יבדוק מהאנשים לפי שהאנשים כאשר יתקוטטו זה עם זה ביוחסין הוא דמבזו ואם היה באש פסלות היה נשמע והנשים אמנם תבזה האחת מהם האחרת בענין הזנות או דבר מסבותיו לא תבזה אותה ביחסה ולזה יצרך הבדיקה בנשים ויוסיף הישראל והלוי בחקירת משפחה נוספת לפי שההתערבות בהם יותר וזה כלו ראוי משפחה שקרא עליה ערער והוא שיאמרו שנים שהמשפחה הפלונית יש בה פסלות אולם המשפחה הבלתי נחשדת אינו צריך לבדוק לפי שהעיקר אצלנו כל משפחות בחזקת כשרות עומדות ואשר יתחייב שיבדקו האנשים ואם נשוא הוא מן המשפחה החשודה אבל האשה אינה צריכה לבדוק לפי שהעיקר אצלנו לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין ומותר לכהנת שתשא גר או חלל וכל שכן הלויה והישראלית כבר התבאר בסוף מכות שסנהדרי גדולה היו מתעסקין בבדיקות שהכהנים שכל כהן כשר עובד וכשנמצא פסול ירוחק וכן הדוכן אשר יאמרו עליו הלויים השיר בודקין ואח"כ מעלין וכן הסנהדרין לא יהיו אלא כהנים ולויים וישראלים מיוחסים והנה נבאר זה במסכת סנהדרין למאמר השם בהם והתיצבו שם עמך בדומין לך בחכמה ויחוס ושוטרי הרבים אמנם זה בירושלמי לפי שהם לא היו מעמידין להם דיינין אלא מיוחסין ואפי' בדיני ממונות וגבאי צדקה הם המריבים תמיד עם האנשים למשכנם ולהתרימם כמו שהעיקר אצלנו ממשכנין על הצדקה ואפי' בערבי שבתות אלו היה בהם פסלות היו מפרסמין אותו והיה נשמע וארכי הישנה של צפורי לא היו מקבלין עדות אלא מיוחס ואסרטיה של מלך הם אנשי החיל ממלחמת בית דוד לפי שהם לא יצאו למלחמה אלא מיוחס כדי שתהא זכות אבותם מסייעתם:

אמר המאירי משנה זו בכהן הבא לישא ומשום פסול כהנה נגעו בה ומתוך שבודק בפסול כהנה כגון גרושה וחללה זונה בודק גם כן בשאר פיסולין כגון ממזרות הא ישראל אף לדעת משנתנו אינו צריך לבדוק מחמת פסול ממזרות ושאר פיסולין כגון הכלליים בסתם משפחות אלא בכהנים נאמרה ועיקרה משום פסול כהנה והוא שאמרו בגמרא כשהקשו תבדיק איהי נמי בדידיה ותירצו לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין וזו פירושה לפסולי כהנה שאף בפסולי ישראל אף היא נזהרת כמהו ובא לומר במשנה זו שהכהן צריך לבדוק בסתם משפחה בכהנת ר"ל אם בא לישא כהנת ארבע אמהות ואם בא לישא לויה וישראלית מוסיף עוד אחת הא ישראל בסתם משפחה אינו בודק כלום הא במשפחה שקראו עליה ערער בפסול של ישראל והוא שהעידו בו שנים שנתערב בהם ממזרות וכיוצא בו בודק ומכל מקום בגמרא יתבאר לענין פסק שאף הכהן אינו צריך לבדוק בסתם משפחה שכל המשפחות בחזקת כשרות אף לכהנה ואף בקול בעלמא אין פוסלין אותן אלא שראוי ליזהר בקצתם מצד המדות כגון המשפחות המתגרות תמיד או הנוהגות ליתן שמץ פסול באחרות דרך דבה וקנאה על הדרך שביארנו ואם כן משנתנו לענין פסק אתה מפרשה במשפחה שקראו עליה ערער אם בכהן ובפסול כגון שהעידו שנתערב בה חללות או גרות ואם בישראל ובפסול ממזרות ואמר שאם היא ממשפחת כהנים צריך לבדוק בה בדורות שעברו ארבע אמהות שתים מצד האב ושתים מצד האם שהם שמנה מפני שכל אחת מהם נבדקת עם אמה והם מצד האם אמה ואם אמה עמה אם אבי אמה ואמה עמה ומצד האב אם אביה ואמה עמה אם אבי אביה ואמה עמה ובאנשים מיהא אינו צריך לבדוק באבותיה ופירשו הטעם בגמרא שהאנשים מתוך שבשעת מריבותיהם מחרפין זה את זה בפסול יוחסין פיסולם מתפרסם ונודע לכל ואינו צריך בדיקה אבל הנשים אינן מחרפות זו את זו אלא בזנות ואין פסול משפחה שבהן נודע וצריך בדיקה ובלויה וישראלית מוסיפין עוד עליהן אחת מפני שעירוב פסולים מצוי בלויים וישראלים יותר מכהנים ונמצאת בדיקתה בשתים עשרה אמהות ובגמרא פירשו באחת האמור כאן זוג אחד ונמצאת הבדיקה שש עשרה אמהות ובתלמוד המערב אמרו לויים וישראלים מוסיפין עוד אחת כלומר כשהם באים לישא ומחשש ממזרות ודומיהם והקשה נמצאת מחמיר בישראל יותר מבכהן ותירץ אחד זה ואחד זה אינו אלא קנס שלא יכניס אדם עצמו בטורח בדיקה וישא ממשפחתו שבמשפחתו אינו צריך לבדוק ובכהנים לא קנסו כל כך שזריזים הם ליזהר מפסול יוחסין ואין רגילין להתרחק ממשפחתם ומכל מקום לסוגית תלמוד שלנו אין הדברים נראין להחמיר בישראל יותר מבכהנים ואף רבותי דחו זו שבתלמוד המערב והעמידו את הפסק על דרך אחת כסתם משנה זו כל שהתחיל לבדוק באמהות ומצא כהן שעבד עבודה או לוי שאמר שירה על הדוכן או שנתמנה בסנהדרין שוב אין צריך בדיקה משם ולמעלה לבדוק אם אבי אמה וכן כלם על דרך זה שכבר נבדק באותה שעה בכל צדדיו וכל שהיה בו שמץ פסול לא היו מניחין אותו שם כלל ויש מפרשין שלא נאמר כן אלא בבדיקה של סתם משפחה וכענין משנתנו אבל כל שבודק מצד ערער שיצא הואיל והעידו עליו צריך לבדוק על כל פנים כל שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים והם דיינים בעלמא הממונים לדון קצת דינין קלים שלא יצטרכו הרבים לילך לפני בית דין של עשרים ושלשה והעמידוה בגמרא בירושלים שהיו קפדים בה אף על אלו שלא למנותם אלא מן המיוחסים הא בשאר מקומות לא שהרי אף ממזר כשר לדיני ממונות כמו שנבאר וגבאי צדקה משיאין לכהנה שמתוך שממשכנין עליה אף בערב שבת מקנתרים בהם בני אדם ואם יש בהם פסול כבר נודע ונתפרסם ואף הכתוב בערכא ישנה של צפורי והוא בית דין הקבוע להם מקדם הרי הוא מן המשיאין לכהנה שלא היו מניחין בה אלא אחר בדיקת יחוסם וכן מי שהיה כתוב באיסטרטיא של מלך ופירשו בגמרא לצאת לחיילות של בית דוד:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

גמרא שאין בקיאין בתורת גיטין פ"ה והילכך כותי לא ישא כותית דשמא דהאחד מן הבקיאין שלא אירע פיסול בנישואי אבותיו והב' משאין בקיאין שנתקדש' לאחד ואמרו אינם קידושין ונתקדשה לאחר והולד ממזר. ולמאי דפריך לעיל צ"ל גם בכאן שנתערבו בהם ישראלית דאל"כ הו"ל קהל גרים אבל הכא חיישי' דשמא הא' הבקיאין כמו מזרע ישראל וה"נ צ"ל בסמוך דאמר ממזר מאחותו וממזר מאשת איש שנתערבו בהם:

איסורא משום מאי משום שפחה דולדה כמוה דאילו משום עבד שבא על ישראלית אין לחוש דגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אית ליה לר"א וליכא חששא רק משום שפחה דשמא הכותי היה מן הכותית ושפחה והכותית מכותי וכותי' או איפכא וגרים אסורים כעבדים כפ"ה והשתא להאי שינוייא לא צ"ל שנתערבו בהם לא ישראל ולא ישראלית כלל:

במשנה הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה. בודקין היו ממזרות או אחת מן הפסולין לקהל ול"נ מדפריך בגמ' והיא נמי תבדוק בדידיה ומשני לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ואי בפסולי קהל בדקי נשים נמי מוזהרות בהם. ועו"ק דאמר בכתובות מכירין ישראל ממזרים שביניהם וא"כ לא צריך שום בדיקה בשביל ממזרות לכ"ג לר"ת דבדיקה דהכא משום חללות הוא דאין מכירין ישראל חללין שביניהם. מיהו תי' הא דקאמר לויים וישראלים מוסיפים עליהם עוד א' ואי לא בדקי אלא חללות לוים וישראלים אמאי צריכים בדיקה פשי' כיון דאביה לוי או ישראל אי אפשר בשום ענין להיות בה פסול חללות שהרי לכ"ע בני ישראל מקוה טהרה לחללות וצ"ל דעיקר הבדיקה נתקנה משום פיסול חללות מדלא בדקה נמי לדידה והיינו מטעם דפסול חללות שכיחא ופסול ממזרת לא שכיחא ואגב בדיקה דפסול חללות בדקי נמי בפסול ממזרות ומ"ה ניחא דלא תקנו דאיהי תבדוק (בדידה) [בדידיה] כיון דלא הוזהרו כלל נשים לינשא לפסול חללות אבל כהנים דנזהרים לינשא חללה תיקנו חכמים לבדוק אימהות משום חללות ואגב הני בדקי נמי בפיסול ממזרות אפילו היכא דליכא ספיקא חללות כגון לויה וישראלית והנושא אשה כהנת ר"ל כהן הבא לישא אשה כהנת וכתב ר"ת בספר הישר דהאי דצריך לבדוק היינו דוקא להכשיר בניהם לעבודה א"נ להכשיר הוא עצמו לעבודה דק"ל הנושא נשים בעבירה אסור עד שידור הנאה וכו' אבל לאכילת תרומה אין צריך בדיקה כדאמרינן בפרק האשה שנתארמלה אני כהן וחבירי כהן נאמן להאכילו בתרומה וכו' ועוד ראיה דאין צריך בדיקה (כדאמר) [דאמר] לעבודה דאמר בפרק החולץ זיל גלי או נסיב בת מינך אלמא משמע לישראל אשה מיוחסת אין צריך בדיקה כ"א לעבודה כדפרש:

ד' אמהות. שנים מצד האב ושנים מצד האם:

שהם שמנה. כל אחת אמה [ואם אמה] אמה ואם אמה ובודקים שלא היו טמאות *) או אחת מן הפסולות לקהל:

ואם אבי אמה. של אשה זו שהוא נושא:

ואמה. שהיא אם אם [אבי] אמה:

לויה וישראלית. וכהן בא לכנסה. שהערוב נמצא בהם יותר:

מן המזבח. שאם התחיל לבדוק באמהות ונמצא שאבי אביה שמש במזבח א"צ לבדוק באמותיו שאם לא היה מיוחס לא היו מניחין אותו לעבוד:

מן הדוכן. שהעידו עליו שעמד עם הלויים בדוכן לשורר שיר. אבל לנשיאות כפים לא דאית ליה אין מעלין מנשיאות כפים ליוחסים בפ' האשה שנתארמלה. ולמאן דאית ליה מעלין אפי' מנשיאות כפים קאמר:

וכן אם נמצא שהיה מן הסנהדרין אין לבדוק אמו:

משיאין לכהונה ואין צריכין בדיקה ובגמ' מפרש [מ"ט דתני] ארבע בנשי ולא תני ד' אבות:

מאן יש אומרים אמר רב אידי בר אבין רבי אליעזר היא כו' פי' ור' אליעזר סבר לה כמאן דאמר גירי אמת הן וקידושיהן קידושין והוי להו כולהו ספק ממזר מפני שפוטרין אשת איש לעול'.

כל שנולדה מפסולי כהונה פי' ואפילו מבעולה לכהן גדול דהא כתיב כי אם בתולה מעמיו יקח אשה דדייקינן מינה בתולה ולא בעולה ובתר הכי כתב:

בפרש"י בד"ה וי"א היינו ר"א כו' ואירע ספק א"א בקידושי אבותיו כו' עכ"ל וצ"ל להך אוקמתא דר"א ס"ל גירי אמת נינהו ולכך משום הך ספיקא שייך בהו ממזר ומיהו צ"ל נמי שישראל נטמעו בהם ולכך כותי לא ישא כותית דאל"כ הא גר מותר בממזרת ולמאי דמוקמי נמי ממזר מאחותו ומאשת אח נתערבו בהן היינו דנטמעו בהו נמי ישראל דהא גר מותר בממזרת אבל למאי דמוקי לה משום שפחה שנתערבה ניחא נמי בלא נטמעו בהו ישראל וק"ל:

תוס' בד"ה הנושא אשה כו' ורוצה שיהא בנה כשר לכהונה כו' עכ"ל כ"ה בכל נוסחות תוספות שלפנינו ור"ל לפרש בנה היינו בנה של בתה אם תשא כהן שיהיה בן בתה נמי כשר לעבודה ומה שכתבו נמי אפי' היתה חללה נמי הוי בנה כשר כו' היינו נמי בן בתה ומהרש"ל פי' בנה לאו דוקא אלא ולד שלה כלומר הבת עכ"ל ואין צורך ודו"ק:

בא"ד כשר לכהונה דבני ישראל מקוה טהרה לחללות כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה צריך שיבדוק כו' שהרי לכ"ע בני ישראל מקוה טהרה לחללות כו' כצ"ל:

בא"ד ואין נאמן להשיאו אשה עכ"ל היינו אשה הבדוקה מארבע אמהות שיהא בנו כשר לעבודה כמ"ש התוס' לעיל ועיין בתוספות שם:

גמ' לויה וישראלית מוסיפין כו' נ"ב ובנוסחאות כתיב לוים וישראלים מוסיפין עוד אחת ולפ"ז פירוש משנתינו כך הנושא אשה כלומר שהוא נושא אשה כשירה לכהונה ובידוע שהוא כהן שהוא צריך לחוש לפסולי כהונה בודק ארבע אמהות בלבד דפסול כהונה בהכי סגי אבל לוים וישראלים שבדיקתן מפני פסולי קהל צריך שיבדקו עוד אחת ואין הכי נמי שהכהן גם כן צריך להוסיף ולבדוק מפני פסולי קהל עוד אחת ומתניתין הכי קאמר שהבדיקה המיוחדת לכהנים בד' אמהות סגי לה אבל בבדיקה שהיא שוה אף ללוים וישראלים צריך להוסיף עוד אחת ובהכי אתי שפיר מאי דפרכינן ואיהי נמי תבדק בדידיה ומפרקינן מסייע ליה לרב דאמר רב יהודה אמר רב לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין כלומר אין הכי נמי דאיהי נמי בדקה בדידיה אלא משום הכי לא תנא מתני' שהיא בודקת בו מפני שאינו דומה בדיקתה לבדיקתו איהו בדיק אף בפסולי כהונה ואיהי לא בדקה אלא בפסולי קהל ואין הכי נמי דסיפא דתני לוים וישראלים מוסיפין עוד אחת אחד האנשים ואחד הנשים במשמע וזה שהחמירו בבדיקות פסולי כהונה מפורש בירושלמי שהקשו ולא נמצאת מחמיר בישראל יותר מן הכהן אמר רבי בון אחת זו ואחת זו קנסו כדי שיהא אדם מדביק בשבטו ובמשפחתו כלומר כולה מתניתין קנס הוא בין בכהן בין בישראל ובדין הוא שלא יהא צריכין בדיקה אבל קנס הוא כדי שיהא אדם מדביק בשבטו ובמשפחתו שהיא בדוקה לו ולא יהא צריך לטרוח לבדוק וקנסו בלוים וישראלים יותר מן הכהנים לפי שאין מדקדקין כל כך ביוחסין ואין מדבקין במשפחות אי נמי דבפסולי קהל שוה בכל הצריכו בדיקה יתירה עכ"ל ר"ן ואף לנוסח שלנו נוכל לפרש כן עיין בתוספות ודו"ק:

רש"י בד"ה אבל הכי צ"ל ואלא הכא כו':

תוס' בד"ה הנושא כו' שיהא בנה כשר לכהונה נ"ב בנה לאו דוקא אלא כלומר ולד שלה והיינו הבת. (עיין במהרש"א):

בד"ה צריך כו' לכ"ע בני ישראל מקוה כו' כצ"ל. :

גמרא ור' אליעזר אוסר. בגיטין הגי' אלעזר בל"י ונכון:

שם אר"נ א"ר בר אבוה ממזר מאחותו כו'. נראה דצ"ל ר"נ א"ר בר אבוה בלא תיבת אמר בתחלה:

רש"י ד"ה ואדם יוצא בה. דלא הוי כקמחין כו'. בפסחים שם מוכח דל"ג קמחין:

תד"ה מצת. ונראה הא דקאמר ואדם יוצא כו' היינו דוקא כו' דאל"כ כו'. לכאורה אל"כ אף איסורא איכא למיכל מפני חשש חימוץ וכמו דר"א אוסר. שוב ראיתי שהרש"ל ורש"א הרגישו בזה בגיטין. והרש"ל ישבו בטוב. אבל ישוב הרש"א תמוה דא"כ פשיטא אפי' דעובדי כוכבים כה"ג נמי ור"א אמאי אוסר:

במשנה אף מי שהיה חתום עד בערכי כו'. מפרש"י מוכח דל"ג מלת עד וכ"כ התוי"ט:

רש"י ד"ה ארבע אמהות. כל אחת מהן אותה ואת אמה. כ"נ דצ"ל:

רש"י ד"ה אין בודקין מן המזבח. ומצא שאבי אביה כו'. עתוי"ט:

רש"י ד"ה אף מי. עיר כו' ששמה ישנה כדאמרינן בעירובין כעיר חדשה כו'. אף דנראה שלא רצה לפרש דעיר ישנה דמתניתין היא הנזכרת בד"ה (ב יג יט) דשם משמע דהיתה נודעת בשמה העצמי לבד והכא מסמנה בסמיכתה לצפורי. מ"מ קשה דטפי ה"ל לאתויי אותה לראיה דנמצאת עיר בשם זה מדמביא מעיר ששמה חדשה. וראיתי לחכם אחד שמקשה על פרש"י ממשנה דערכין (לב) כגון קצרה הישנה של צפורי. אלמא דישנה אינה אלא שם תואר. ולכאורה הנ"ל דרש"י מפרש גם שם דהיא שם עיר בפ"ע ואיננה תואר לעיר קצרה אלא הן ב' עיירות א) קצרה ב) ישנה ואף שאינה בו' העיטוף כדמצינו הרבה כמו ראובן שמעון כו' ודומיהן. וראיה לדבר שכן במגילה (י) בד"ה את אלו כתב שנמנו שם תשעה ערים ואם לא כמש"כ אינן אלא ח'. אולם האמת יורה דרכו דלפני רש"י היה נחשב שם גם לוד וכמש"כ שם בס"ד. וראיתי עוד להחכם הנ"ל שכ' דציפורי מארץ נפתלי ושגה בזה דבמגילה (ו) מסקינן דקיטרון היא צפורי והיא היתה בחלקו של זבולון. גם מה שפי' החכם הנ"ל דערכי הישנה היינו ערכים הישנים. אף שמצאנו במקרא סמיכת המתואר אל התואר כמו מי המרים כיין הטוב. אבל זה לא מצאנו להמתואר בל"ר והתואר בל"י והל"ל כערכי הישנים:

תד"ה הנושא. משום שאנו רוצים שבנה ישמש כו'. דאי משום שלא יעבור הוא בעצמו על לאו דנשיאת חללה. הלא אף לאכילת תרומה דיש בה מיתה לזר האוכלה עי' סנהדרין (פג) א"צ בדיקה כמש"כ בס"ד הסמוך. אבל בשמוש המזבח. יש ג"כ מיתת ב"ד כמש"כ לעיל (יב ב) בד"ה אם:

בא"ד דא"כ אמאי נקט כהנת כו'. לכאורה הכי הל"ל אמאי צריך בדיקה. אבל היא היא לפמש"כ לקמן דעיקר הבדיקה אינה אלא משום חשש חללות שיש בכהנת:

רב נחמן אמר רבה בר אבוה ממזר מאחותו וממזר מא"א נתערבו בהן כו' וכתב מהרש"א ז"ל דלהך אוקימתא נמי צריך לומר שישראלים נטמעו בהן ולפ"ז יש לדקדק א"כ מאי דוחקא דר"נ לאוקמא בהכי דהא בלא"ה קושטא דמילתא ר' אלעזר אית ליה דכותים אין בקיאין בדקדוקי מצות וה"ה לגיטין וקידושין אע"ג דאיכא למימר מעשה שהיה כך היה כדמסיק הש"ס אפ"ה מעיקרא מאי סבר:

אמנם למאי דפרישית לעיל אין צורך לזה דבפשיטות מצינן למימר דהנך אמוראי דלעיל דאמרי ג' מחלוקות בדבר ודאי ס"ל דישראלים נתערבו בהן דאהאי קרא דכהני במות קיימי ולשיטתם ע"כ דפסולא משום ישראלים דאל"כ גר מותר בממזרת כדפרישית ממאי דקתני במתניתין ר' יהודה אוסר ואי ס"ד דר"א גופא נמי ס"ל גר אסור בממזרת אין צורך כלל למילתא דר' יהודא במתני' משא"כ רב נחמן אמר רבה בר אבוה לשיטתו דר' יהודא אוסר אממזר מאחותו וממזר מאשת איש קאי כדמפרש לה להדיא בדף הקודם וא"כ לעולם שפיר ס"ל לר"א דגר אסור בממזרת ואין צריך לומר דישראלים נתערבו בהן. ועוד נ"ל דר' נחמן אמר רבה בר אבוה לאו אכותי לא ישא כותית קאי אלא אעיקר פסולא דישראל בכותים קאי ובלא"ה נ"ל לפרש כן דאל"כ תיקשי אכתי אמאי כותי לא ישא כותית דהא קי"ל ספק ממזר יבא והכא אפילו ספק ליכא כיון דלא נתערבו אלא שני ממזרים בכל הכותים א"כ בכל חד מינייהו כל דפריש מרובא פריש ואפי' בישראל לא אסרו כה"ג אלא לכתחלה דמשום מעלה דיוחסין לא סגי בחד רובא וא"כ בכותי וכותית לכאורה לא שייך מעלה דיוחסין כיון דבלא"ה אסרום לבא בקהל ישראלים סגי בהכי. ועוד דכיון דאסרינן להו לגמרי שאפילו מהם ובהם לא ישאו אין לך דיעבד גדול מזה שלא ישאו נשים כלל וכולי האי לא שייך להחמיר משום מעלה דיוחסין. אע"כ דלקושטא דמילתא ר' נחמן אמר רבה בר אבוה לא קאי אלא לענין עיקר איסורא דישראל בכותים והיינו אף למאן דלית ליה הא דר"א דכותים אין בקיאים בדקדוקי מצות ואפ"ה אסורין משום תערובת ממזירין אבל בהא דקאמר ר"א כותי לא ישא כותית מודה ר' נחמן דהיינו לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות והשתא לפ"ן לכ"ע מעשה שהיה כך היה וכולהו טעמי צריכי להדדי ולרבא נמי איכא למימר דאע"ג דמודה לדרב נחמן דממזרים נתערבו בהן אפ"ה ס"ל דגר מותר בממזרת ומש"ה איצטריך לאסוקי טעמא נמי משום דעבד ושפחה נתערבו בהן כנ"ל נכון ודו"ק היטב ותו לא מידי:

משנה הנושא אשה כהנת צריך לבדוק כו' מסתימת לשון רש"י ז"ל נראה ג"כ דאיירי בכהן הנושא כמו שכתבו התוספות ואף לפי מה שאפרש בסמוך בכוונת רש"י ז"ל דהבדיקה משום חשש ממזרות ופסולי קהל שייך אף בישראל אפ"ה לא בעו בדיקה אלא בכהנים לא מיבעיא בלא קרא עליו ערעור אלא אפילו למאן דמוקי לה בקרא עליו ערעור אפ"ה כיון דמדאורייתא ספק ממזר יבא בקהל וה"ה לכל ספיקי קהל כדפרי' לעיל בשמעתיה דחמשה קהלי כתיבי ומכ"ש הכא דאף שיצא ערעור ונתערב ממזר במשפחה אפ"ה בכל חד מינייהו איכא למימר כל דפריש מרובא פריש אלא דמשום מעלה דיוחסין הצריכו בדיקה וא"כ בפשיטות מצינן למימר דלא עבדו האי מעלה אלא בכהנים והא דמפרש רש"י ז"ל בסמוך בד"ה לויה וישראלית דאיירי בכהן שבא לכונסה ולא מפרש הכי ברישא דמתניתין היינו משום דברישא לא הוצרך לפרש כן דסתמא דמילתא איירי בכהן כדמשמע בכמה דוכתי שעשו כמה מעלות דיוחסין בכהנים טפי כדאמרינן בעלמא שהכהנים שומעין לרחק ולא לקרב ולפ"ז כיון דברישא שייך נמי בדיקה משום חללות שפיר מיפרשא בכהן הנושא משא"כ בסיפא דלויה וישראלית דלא שייך פסול חללות כמ"ש התוספות אלא חשש פסולי קהל א"כ סד"א דאיירי אף בישראל הנושא מש"ה הוצרך רש"י ז"ל לפרש דאפ"ה לא איירי אלא בכהן כן נ"ל בכוונת רש"י. אבל הרמב"ן ז"ל בספר מלחמות ה' מפרש לסיפא בלויי' וישראלים ממש לפי גירסתו בלשון המשנה לוים וישראלים ע"ש בחידושי הר"ן והריטב"א ז"ל ועיין ג"כ בס' חכמת שלמה וכן נ"ל מלשון הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות ובחיבורו בפ"י מהל' איסורי ביאה ע"ש:

תוספות בד"ה הנושא אשה כהנת כו' אבל אין לפרש דמיירי בישראל כו' ורוצה שיהא בנה כשר לכהונה עיין בזה במהרש"ל ומהרש"א ז"ל. וכבר עלה בלבי לפרש לשון התוספות נמי בפשיטות דאיירי בבנה ממש שאם היה הדין דבן חללה הניסת לישראל הוי חלל א"כ לא היה כשר לכתחילה לישא כהנת שהרי עושה אותה חללה בביאתו דחלל שבא על הכהנת פסלה ואע"ג דקי"ל לא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין היינו שאין איסור בנשואין עצמן אבל מ"מ לכתחילה לא מיקרי חלל כשר לכהנת כדאמרינן להדיא נבעלה לפסול לה כגון ממזר וכן בחלל שבא על הכהנת לויה וישראלית פסלוה אלא לפי שבן החללה כשר לגמרי ולא הוי חלל דבני ישראל מקוה טהרה לחללות מש"ה כתבו התוספות דאין לפרש כן כנ"ל לפרש לשון התוס' ודו"ק:

בד"ה צריך שיבדוק כו' פירש בקונטרס כו' ולא נהירא מדפריך בגמר' כו' הא הוזהרו מיהא לינשא לממזרים כו' עכ"ל. ואע"ג דרש"י ז"ל נזהר מזה וכתב בד"ה לא הוזהרו כשירים לינשא לפסולין כגון חללים גירים חרורים וכיון דלא הקפידה תורה עליהם ליוחסין רבנן נמי לא עבדי מעלה וכוונתו בזה מבואר' כיון דאשכחן מיהא בפסול חללות שהחמירה התורה בנושאי זכרים כשרים טפי מבנקיבות כשירות לענין איסור פסולי כהונה מש"ה הקילו בהו רבנן נמי אף בפסולי קהל להקל בנקיבות טפי מבזכרים לענין בדיקה כיון דלא הוי אלא משום מעלה בעלמא כדפרישית במתניתין אלא דהתוספות לא ניחא להו בהכי דא"כ עיקר התירוץ חסר מהספר וכיון דאמרינן בגמרא בהדיא מסייע ליה לרב דאמר לא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין משמע להו דאיירי בהאי ענינא גופא דאיירי רב והיינו בפסולי כהונה דוקא ומש"ה הוסיפו התוספות מסברא דנפשייהו ביאור יותר מספיק בענין דאפשר דכוונת רש"י ז"ל נמי יש לפרש כן והוצרכתי לזה לאפוקי מדברי בעל תוספות י"ט ז"ל במשנתינו שכתב בלי ספק שהתוספות כאן לא היה כתוב בספריהם זה הדיבור שכתב רש"י בד"ה לא הוזהרו ולמאי דפרישית נתבאר שאין צורך לזה דאף על גב שהיה לפניהם לשון רש"י ז"ל אפ"ה קשיא להו שפיר כדפרישית ולענ"ד שזה ברור ג"כ בכוונת הרב המגיד ז"ל בכוונת רש"י והרמב"ם ז"ל ובחנם השיג עליו בעל התוספות י"ט ז"ל בזה ודו"ק:

(עו א) רב נחמן אמר וכו' ממזר מאחותו וכו' ורבא אמר עבד ושפחה נתערבו בהן וכו'.—פי' רב נחמן ורבא נמי אתו לפרושי טעמו של ר' אלעזר דאמר כותי לא ישא כותית, ומשום הכי פרכינן "איסורא משום מאי משום שפחה", ופירש"י: "דע"כ גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר", והיינו דהכי סבר ר' אלעזר לעיל.

ופוטרין את הנשואות. מן החליצה ולרבי עקיבא בני חייבי לאוין ממזרים הם: החוצה. החיצונה שלא נכנסה עדיין לרשות הבעל לנשואין: ויש אומרים. היינו רבי אליעזר: לפי שאין בקיאין. אסרום ולקמן מפרש לענין יוחסין מאי בקיאין איכא הלכך לרבי אליעזר כותי לא ישא כותית שמא אחד מן הבקיאין שלא אירע פסול בנישואי אבותיו והשני משאינן בקיאין ואירע ספק אשת איש בקידושי אבותיו שנתקדשה לאחר ואמרו אינן קדושין ונשאת לאחר: מצת כותי מותרת. לאכלה בפסח ואין בה משום חששא דחימוץ: ואדם יוצא בה. בלילי י''ט הראשון שהמצה חובה ויוצא בה דלא הוי כקמחין ובציקות של עובדי כוכבים שלא חמצו דקי''ל (פסחים דף מ.) אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה אחרת באחרונה משום דבמצת מצוה בעינן שימור לשם מצוה אבל מצת כותי א''צ לאכול מצה אחרת באחרונה דבקיאי במצות שימור: ואלא הכא. גבי יוחסין מאי אין בקיאין שייך למימר: מאי קמ''ל. האי ממזר מאחותו דקא פריש ממאי הוה ולא תנא ממזר סתמא: ומשני יש ממזר מחייבי כריתות קא משמע לן. ולאפוקי ממאן דאמר (יבמות דף מט.) אין ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין: וניתני חדא. ממזר מאחותו נתערב בהן: עבד ושפחה נתערבו בהן. עבד נשא מבנותיהם ושפחה נשאת לאחד מהם ואין אותה משפחה ידועה: ופרכינן איסורא משום שפחה. דע''כ עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר אלא שפחה וולדה עבד: ניתני. שפחה לחודה: מתני' אשה כהנת. דווקא נקט כדקתני סיפא לויה וישראלית מוסיפין עליהן עוד אחת: ארבע אמהות שהן שמנה. בודקין בדורותיה ארבע אמהות שתים מצד האב ושתים מצד האם שהם שמנה כל אחת מהם אמה ואם אמה: בודקין. שלא היו ממזרות או אחת מן הפסולות לקהל: ואם אבי אמה. של אשה זו שהוא נושא: ואמה. של אם אבי אמה: ואם אביה. של זו שהוא נושא: ואמה. של אם אביה: ואם אבי אביה. של זו שהוא נושא ואמה: לויה וישראלית. לכהן בא לכונסה מוסיפין עליהן עוד אחת. אם אחת בכל זוג וזוג כגון אמה ואם אמה ואמה וכן כולם: אין בודקין מן המזבח ולמעלה. התחיל לבדוק באמהות ומצא שאבי אביה שימש על המזבח בידוע שמיוחס הוא: ולא מן הדוכן ולמעלה. אם הועד עליו שעמד אצל הלוים בדוכן לשורר שיר: ולא מן הסנהדרין ולמעלה. אם נמנה בסנהדרין א''צ לבדוק אותו וכן שוטרי הרבים וגבאי צדקה משיאין בנותיהם לכהן ואין צריכין לבדוק וטעמא דכולהו מפרש בגמרא: אף מי שהיה חתום בערכי הישנה של ציפורי. עיר סמוכה לציפורי ששמה ישנה כדאמרינן בעירובין (דף נט.) כעיר חדשה שביהודה דהיינו עיר ששמה חדשה כדכתיב (יהושע טו) צנן וחדשה: בערכי. שהיה כתוב בסדרי הדיינין שהיו רגילים לייחס את הראויים לדון שהיו מיוחסין וכותבין על הסדר פלוני ופלוני מיוחסין הן שאין רגילין בני המקום למנות דיין שאינו מיוחס: באיסטרטיא של מלך. בגמרא מפרש לה: גמ' מאי שנא בנשים דבדקינן. כדקתני ד' אמהות ולא קתני ארבע אבות שיהו בודקין אביה ואבי אביה שלא היו ממזרים: בעריות הוא דמנצו. אין זו מגנה את זו בפסול ייחוס אלא בזנות: ואם איתא דאיכא בהו מילתא. לפסול יוחסין לית ליה קלא: איהי נמי. הכהנת אמאי לא הצריכוה לבדוק ביחוס בעלה ד' אמהות דילמא איכא מילתא בנשי משפחתו ביוחסין: לא הוזהרו כשרות. כהנות לינשא לפסולין כגון חללי גירי וחרורי וכיון דלא הקפידה תורה עליהם ליוחסין רבנן נמי לא עבוד בהו מעלה לאצרוכינהו בדיקה ואפילו מחמת ממזרות ושתוקות אלא כי איתחזיק איסורא ביה אבל לחששא ולמיבדק לא אצרכינהו: שהם שתים עשרה. על כל זוג מוסיף לבדוק עוד אם למעלה: שש עשרה. על כל זוג של משנתינו מוסיף אמה של עליונה ואם אמה:

מצת כותי מותרת. פי' מותרת לאכלה בפסח ואין בה משום חששא דחימוץ ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח בלילי יו''ט ראשון שאכילתה חובה ולא הויא כקמחין ובצקות של עובדי כוכבים דקיימא לן (פסחים דף מ.) דאדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה וא''ת והא אמרי' (בפרקי דר''א פל''ח) כל האוכל פת כותי כאילו אוכל חזיר וי''ל היינו דווקא פת שהכותי לש ועושה בביתו אבל העיסה שהכותי עושה בביתו של ישראל מותר ונראה הא דקאמר ואדם יוצא בה ידי חובתו היינו דוקא שגם הכותי יאכל ממנה דאל''כ לא יצא ידי חובתו דהא לית להו לפני עור לא תתן מכשול: הנושא אשה כהנת. פי' כהן שבא לישא אשה כהנת וקאמר דצריך לבדוק משום שאנו רוצים שבנה ישמש ע''ג המזבח אבל אין לפרש דמיירי בישראל הבא לישא אשה כהנת ורוצה שיהא בנה כשר לכהונה דא''כ אמאי נקט כהנת אפילו היתה חללה נמי הוי בנה כשר לכהונה דבני ישראל מקוה טהרה לחללות: צריך שיבדוק אחריה ארבע אמהו'. פי' בקונט' בודקין משום חשש דממזרות ולא נהירא מדפריך גמ' ואיהי נמי תבדוק בדידיה ומשני לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים ומאי קאמר הא הוזהרו לינשא לממזרים דהא אפילו [מאן] דאמר לא הוזהרו היינו דוקא לינשא לחלל קאמר אבל לממזרים לא לכך צריך לומר דחששא דמתני' הוא משום חללות אבל משום ממזרות לא שייך חששא כלל. דמכירין ישראל ממזרים שביניהם ומיהו תימה הא קתני לויה וישראלית מוסיפין עוד אחת ואי לא בדקי אלא בפסול חללות לויה וישראלית אמאי צריכין בדיקה כיון דאבוה לוי או ישראל אי אפשר בשום ענין להיות בה פסול חללה שהרי לכ''ע בני ישראל מקוה טהרה לחללות וא''כ ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה וי''ל דעיקר הבדיקה ותקנה משום פסול חללות ואגב בדיקה דחללות בדקי נמי היכא דלא שייך אלא פסול ממזרות כגון לויה וישראלית אבל גבי איהי דליכא פסול חללות דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין לא צריך לבדוק משום ממזרות ור''ת כתב בספר הישר דהא דצריך לבדוק היינו דוקא להכשיר בניהם לעבודה אי נמי להכשיר עצמו לעבודה אבל להאכילו בתרומה א''צ בדיקה כדאמר פ' האשה שנתארמלה (כתובות דף כד.) אני כהן וחבירי כהן נאמן להאכילו בתרומה ואין נאמן להשיאו אשה: