קידושין עה ע"ב

וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא רַבִּי אֶלְעָזָר סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר כּוּתִים גֵּירֵי אֲרָיוֹת הֵם וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר גּוֹי וָעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד מַמְזֵר
וּמִי סָבַר לָהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרַבִּי עֲקִיבָא וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִנַּיִן לְגוֹי וָעֶבֶד שֶׁבָּאוּ עַל הַכֹּהֶנֶת וְעַל הַלְוִיָּה וְעַל בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁפְּסָלוּהָ שֶׁנֶּאֱמַר וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵרוּשִׁין יָצָא גּוֹי וָעֶבֶד שֶׁאֵין לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵרוּשִׁין
וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא הַשְׁתָּא מַמְזֵר הָוֵי מִיפְסַל בְּבִיאָתוֹ מִיבַּעְיָא
אֶלָּא רַבִּי אֶלְעָזָר סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר כּוּתִים גֵּירֵי אֲרָיוֹת וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר גּוֹי וָעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד מַמְזֵר
וּמִי סָבַר לַהּ רַבִּי אֶלְעָזָר כְּרַבִּי עֲקִיבָא וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אַף עַל פִּי שֶׁנֶּחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִילֵּל בְּצָרוֹת מוֹדִים שֶׁאֵין מַמְזֵר אֶלָּא מִמִּי שֶׁאִיסּוּרוֹ אִיסּוּר עֶרְוָה וְעָנוּשׁ כָּרֵת
אֶלָּא כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא וְאָמְרִי לָהּ אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שָׁלֹשׁ מַחְלוֹקוֹת בַּדָּבָר
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר כּוּתִים גֵּירֵי אֲרָיוֹת הֵן וְכֹהֲנִים שֶׁנִּטְמְעוּ בָּהֶם כֹּהֲנִים פְּסוּלִים הָיוּ שֶׁנֶּאֱמַר וְיַעֲשׂוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִן הַקּוֹצִים שֶׁבָּעָם וּמִשּׁוּם הָכִי פַּסְלִינְהוּ
וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר כּוּתִים גֵּירֵי אֱמֶת הֵן וְכֹהֲנִים שֶׁנִּטְמְעוּ בָּהֶן כֹּהֲנִים כְּשֵׁרִים הָיוּ שֶׁנֶּאֱמַר וְיַעֲשׂוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִן הַבְּחִירִים שֶׁבָּעָם וְאֶלָּא מִפְּנֵי מָה אֲסָרוּם מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ מְיַיבְּמִים אֶת הָאֲרוּסוֹת

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף עה - ב

ורבי ישמעאל סבר לה כרבי עקיבא.

ומבאר רב דימי את דבריו:

רבי אלעזר סבר לה כרבי ישמעאל, דאמר: כותים גירי אריות הם. שלא נתגיירו אלא מאימת האריות ששילח בהם ה', ולא נתכוונו לשם יהדות. הלכך אין גירותם גירות, וגויים גמורים הם.

ורבי ישמעאל סבר לה כרבי עקיבא, דאמר: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל, הולד ממזר. ורבי עקיבא הולך לשיטתו שיש ממזר אף מחייבי לאוין. והרי עכו"ם ועבד אסורים על בת ישראל בלאו. ^[111]

הלכך, כותי לא ישא כותית, כי שמא כותי זה, אביו הוא כותי, שדינו כגוי, ואמו ישראלית. ונמצא שישראל ממזר הוא, שהרי נולד מביאת חייבי לאוין. ואילו כותית זו, נולדה מכותי וכותית, והיא עובדת כוכבים גמורה [ואינה ממזרת], ונמצא שממזר ישראל נושא עובדת כוכבים.

או איפכא, שמא הכותי הוא גוי, שנולד מכותי וכותית [והוא גוי, אך אינו ממזר], והכותית היא ישראלית [ממזרת], לפי שאביה היה כותי ואמה ישראלית, ונמצאת ממזרת ישראלית נישאת לעובד כוכבים. ^[112]

ומקשינן: וכי מי סבר לה רבי ישמעאל כרבי עקיבא, שגוי ועבד הבא על בת ישראל, הולד ממזר?!

והאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: מנין לעובד כוכבים ועבד שבאו הכהנת ועל הלויה ועל בת ישראל, שפסלוה להנשא לכהונה, ומלאכול בתרומה אם בת כהן היא? -

שנאמר [ויקרא כב יג]: "ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה, ושבה אל בית אביה כנעוריה".

ודרשינן: רק אם בת כהן היא אלמנה או גרושה ממי שיש לו בה אישות, ויש לה דין אלמנות וגירושין ממנו - הרי היא חוזרת לאכול בתרומה, כששבה אל בית אביה.

יצא עובד כוכבים ועבד - שאין לו בה דין אישות [שהרי אין תופסים קידושיו בבת ישראל], ואין לה דין אלמנות וגירושין ממנו - שאם נבעלה לו, הרי היא נפסלת לכהונה, ושוב אינה שבה לאכול בתרומה.

ואי סלקא דעתך, שרבי ישמעאל סבר לה כרבי עקיבא, למה לי לדרשה זו? והלא פשיטא שהוא פוסלה.

שהרי השתא, הולד הנולד מביאת עבד ועכו"ם, ממזר הוי. מיפסל את האשה לכהונה בביאתו, מיבעיא לומר!? וכי יש צורך לומר שהיא נפסלת!?

והלא כתיב "ובת כהן כי תהיה לאיש זר, היא בתרומת הקדשים לא תאכל", ודרשינן: כיון שנבעלה לפסול לה, פסולה.

ומסקינן: אלא, רבי אלעזר, האוסר את הכותי על הכותית, סבר לה כרבי ישמעאל, דאמר כותים, גירי אריות הם.

וכן סבר לה כרבי עקיבא, דאמר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. וכפי שנתבארה שיטתו לעיל.

מיהו, רבי ישמעאל עצמו לא סובר כרבי עקיבא, אלא סבירא ליה שעכו"ם הבא על בת ישראל, הולד כשר.

ותו מקשינן: וכי מי מצי סבר לה רבי אלעזר כרבי עקיבא, שהולד ממזר?!

והאמר רבי אלעזר: אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל ב"צרות ערוה", אם הן מתייבמות או שהן פטורות מן היבום, מודים הם, שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת על ביאתו.

שנינו בריש יבמות: חמש עשרה עריות פטורות מן היבום ומן החליצה, ואף פוטרות את צרותיהן. והיינו, שאם נפלה לו אשת אחיו ליבום, והיא גם קרובתו, כגון בתו או אחותו מן האם, וכדומה, הרי היא פטורה מן החליצה והיבום.

ולא זו בלבד, אלא אם נפלה לו ליבום יחד עמה גם אשתו השניה של אחיו [שאינה ערוה עליו], הרי הערוה פוטרת אף את צרתה מהחליצה ומן היבום.

כך היא דעת בית הלל. אבל בית שמאי אומרים שאין הערוה פוטרת את צרתה. וצרת הבת מתייבמת או חולצת.

וקאמר רבי אלעזר: לדעת בית הלל, אם עשו כבית שמאי, ויבמו את צרת הבת, הרי הולד שנולד מיבום זה הוא ממזר. משום שלשיטתם, יש כאן איסור אשת אח שלא במקום מצות יבום, שהוא בכרת. ויש ממזר מחייבי כריתות.

אבל לדעת בית שמאי, אם עשו כבית הלל, ופטרו את צרת הבת מיבום, והלכה וניסת לאחד מן השוק, אין הולד ממזר.

ואף על פי שאסורה היבמה לשוק בלאו של "לא תהיה אשת המת החוצה", מכל מקום, אין איסור זה עושה ממזרות. לפי שאין ממזר מחייבי לאוין.

הרי להדיא, שלית ליה לרבי אלעזר כרבי עקיבא, אלא סבירא ליה: אין ממזר אלא מחייבי כריתות, ואף עכו"ם הבא על בת ישראל, שאינו אלא איסור לאו, הולד כשר.

אם כן, הדרא קושיה לדוכתה, מדוע אסר רבי אלעזר את הכותי והכותית זה בזו.

ומתרצת הגמרא: אלא, כי אתא רבין, אמר בשם רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן; ואמרי לה: אמר רב אבא בר זבדא, אמר רבי חנינא; ואמרי לה: אמר רבי יעקב בר אידי, אמר יהושע בן לוי:

שלש מחלוקות יש בדבר הכותים, משום מה אסורים הם לבא בקהל, ומי היו הכהנים שנאמר במקרא שנטמעו בהם. ^[113]

א. רבי ישמעאל סבר: כותים גירי אריות הן, ואינם גירי אמת, אלא גויים הם.

מיהו, כהנים נטמעו ביניהם. ואותם כהנים שנטמעו בהם, כהנים פסולים היו. שנאמר [מלכים ב יב לז]: "ויעשו להם מקצותם כהני במות".

ואמר רבה בר בר חנה: אמר רבי יוחנן: "מקצות" - מן הקוצים שבעם היו כהנים אלו. ש"קוצים" לשון פסולים הוא.

ומשום הכי פסלינהו לכותים מלבא בקהל, משום שגויים הם. ^[114]

ב. ורבי עקיבא סבר: כותים גירי אמת הן. שנתכוונו בגירותם לשם יהדות.

וכהנים שנטמעו בהן, כהנים כשרים היו, שנאמר: "ויעשו להם מקצותם כהני במות".

ואמר רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן: דרש רבי עקיבא "מקצותם" - מן הבחירים שבעם לקחו להם לכהנים.

ואלא מפני מה אסרום חכמים לבא בקהל?

מפני שהיו מייבמים את הארוסות בלבד.

הערות

^[111] הקשו התוס', בשלמא עבד, אסור בלאו של "לא יהיה קדש". אבל עכו"ם, לא מצינו לאו בביאתו [שלא בדרך חתנות], ואדרבה, רק בית דין של שם גזרו עליו. ומנא לן שרבי עקיבא סובר שהולד מעכו"ם הוא ממזר? ותירצו, כיון שאין קידושין תופסין בהן, הוי ממזר. דהא בהא תליא [ועיין שם למה זה רק לדעת רבי עקיבא] תוס' ד"ה ורבי ישמעאל. ובתוס' הרא"ש תירץ, שמעכו"ם הוי ממזר רק מדרבנן לפי רבי עקיבא, משום שעשאוהו כעבד. ולכן כולל בכל מקום גוי עם עבד, כמו גרושה עם חלוצה, אף על פי שהחלוצה אינה אסורה לכהן אלא רק מדברי סופרים.

^[112] כך ביארו התוס' בדעת רש"י. והקשו, כל שכן אם היה הדין שהולד כשר, שיש חשש שישראל כשר ישא גויה, ולמה היתה הגמרא צריכה לומר שהוא סובר שעכו"ם הבא על בת ישראל הולד ממזר? ותירצו, שאם היה הולד כשר, זה משום שהיה הולך אחר אביו הגוי, וגם הוא גוי, לכן אין כל כך לחשוש שישא גויה. ועוד תירצו, שעל כרחך רבי אלעזר סבר שהולד ממזר, שהרי הוא אמר במשנה שהכותי הוא מהספיקות, דהיינו שהוא ספק ממזר, משום שהם גרי אריות, ואנו חוששים שמא באו מהם על בת ישראל והולד ממזר. אך הקשו התוס', שמשמע שבשום אופן לא ישא כותי כותית, והרי יכולים הם להתגייר, ואין כאן שום חשש, שהרי גר מותר בממזרת. ולכן ביארו, כמו שנתערבו בהם בנות ישראל כך נתערבו בהם גם ישראלים גמורים, שנולדו מישראל וישראלית, וכיון שעכו"ם הבא על בת ישראל הולד ממזר, יש לחשוש שמא אחד מהם ישראל גמור והשני ממזר, שנולד מעכו"ם וישראלית. תוס' ד"ה ורבי ישמעאל.

^[113] הראשונים מבארים ששלשת המחלוקות הן רק לענין פסול כותים בישראל, ולא לענין איסור כותי בכותית. שלרבי ישמעאל ולרבי עקיבא לא נאסרו הכותים זה בזה. ואף שיש לחשוש שמא אחד מהכהנים שנטמעו בהם ישא גויה [לרבי ישמעאל] או ממזרת [לרבי עקיבא], מכל מקום, לא החמירו חכמים לאסור עליהם מפני הספק, ואוקמוהו אדאורייתא, שהתירה התורה ספק ממזר וספק קהל, ולא עשו מעלה ביוחסי כותיים. ורק רבי אליעזר אוסר כותי עם כותית. רמב"ן וריטב"א. אולם הריטב"א מביא דיעה שגם לפי רבי ישמעאל ורבי עקיבא נאסרו הכותים זה עם זה, מפני החששות האמורות.

^[114] ולא משום ממזרות, שהרי רבי ישמעאל סובר שעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. תוס' הרא"ש. ומלשון "ומשום הכי פסלינהו" מדייק הרמב"ן שרק לישראל הם אסורים, ולא זה בזה. [עיין הערה 113].

ור' ישמעאל סבר לה [סבור] בהלכה אחרת כר' עקיבא. ומסבירים את הדברים: ר' אלעזר סבר לה כר' ישמעאל בענין אחד, שאמר: כותים גירי אריות הם מחמת פחד, ומעולם לא נתגיירו באמת ולענין הלכה נשארו גוים גמורים. ור' ישמעאל סבר לה כר' עקיבא, שאמר: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד ממזר. וכיון שבמשך הדורות נתערבו ישראלים בין הכותים הרי הם כולם ספק ממזרים.

ושואלים: ומי סבר לה [והאם סבור] ר' ישמעאל כר' עקיבא בענין זה? והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן משום (בשם) ר' ישמעאל: מנין לגוי, או עבד שבאו על הכהנת, או על הלויה, או על בת ישראל — שפסלוה מן הכהונה — שנאמר: "ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל" (ויקרא כב, יג),

ללמד: דווקא אם היתה נשואה למי שיש לו דין אלמנות וגרושין, כלומר, אדם מישראל, הריהי חוזרת לבית אביה ואוכלת בתרומה, יצא גוי ועבד שאין לו דין אלמנות וגרושין שאז נפסלת בביאה זו ואינה חוזרת לאכילת תרומה.

ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שר' ישמעאל סבר לה כר' עקיבא שהולד ממזר מגוי ועבד, אם כן לשם מה צריך לראיה זו? השתא [עכשיו] הרי אם ממזר הוי [הוא] הולד שנולד מביאת גוי, מיפסל בביאתו מיבעיא [שפוסל הגוי והעבד בביאתו נצרכה לומר]?!

אלא, יש לומר שר' אלעזר סבר לה [סבור] כר' ישמעאל, שאמר כותים גירי אריות. ור' אלעזר עצמו סבר לה כר' עקיבא שאמר: גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר.

ומקשים: ומי סבר לה [והאם סבור] ר' אלעזר כר' עקיבא? והאמר [והרי אמר] ר' אלעזר: אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הילל בדין צרות, אם צרתה של יבמה שאסורה ליבם משום ערוה חייבת או פטורה מייבום, מכל מקום מודים הם שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת! ואם כן לדעת ר' אלעזר גוי ועבד, כיון שאין בביאתם עונש כרת — ממילא אין הולד מהם ממזר!

אלא, כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל, אמר בשם ר' חייא בר אבא, אמר ר' יוחנן, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת ר' אבא בר זבדא, אמר ר' חנינא, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת ר' יעקב בר אידי, אמר ר' יהושע בן לוי: שלש מחלוקות, שיטות, בדבר;

ר' ישמעאל סבר: כותים גירי אריות הן, וכהנים שנטמעו בהם בזמן עזרא — כהנים פסולים היו, שנאמר: "ויעשו להם מקצותם כהני במות" (מלכים ב, יז, לב), ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: מה פירוש "מקצותם" — מן הקוצים שבעם, כלומר, מן הפגומים והפסולים. ומשום הכי פסלינהו [כך פסל אותם], לא משום הכותים עצמם שהם גויים, ואם נתגייר אחד מהם — הריהו גר גמור, אלא משום שמעורבים בהם פסולי ישראל. ושמא כותי זה הבא לשאת אשה הוא ממשפחה ישראלית פסולה.

ואילו ר' עקיבא סבר [סבור]: כותים גירי אמת הן, וכהנים שנטמעו בהן — כהנים כשרים היו, שנאמר: "ויעשו להם מקצותם כהני במות", ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: שהוא מפרש "מקצותם" — מן הבחירים (הקצה העליון) שבעם. ואלא מפני מה אסרום לבוא בקהל אם אין בהם חשש מצד גירות ולא מצד ישראל שמעורבים בהם — מפני שהיו נוהגים שלא כהלכה, שהיו מייבמים את הארוסות שאת מצוות הייבום היו מקיימים רק באלמנה מן האירוסין

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

and Rabbi Yishmael holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva concerning a different halakha. The Gemara clarifies: Rabbi Elazar holds in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who says: Samaritans are lion converts, i.e., they converted out of fear of being attacked by lions for worshipping idols in Eretz Yisrael. They were never converts for the sake of Heaven, but remained gentiles according to halakha. And Rabbi Yishmael holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says: In the case of a gentile or a Canaanite slave who engaged in sexual intercourse with a Jewish woman, the offspring is a mamzer. Since over the generations Jews assimilated with Samaritans, who have the status of gentiles, the descendants of those Jews who married Samaritans have the status of uncertain mamzerim.

The Gemara asks: But does Rabbi Yishmael hold in accordance with the opinion of Rabbi Akiva in this matter? But doesn’t Rabbi Yoḥanan say in the name of Rabbi Yishmael: From where is it derived with regard to a gentile or a Canaanite slave who engaged in sexual intercourse with the daughter of a priest, or with the daughter of a Levite, or with the daughter of an Israelite, that they have disqualified her from marrying a priest? It is as it is stated: “But if a priest’s daughter is a widow, or divorced, and has no child, and is returned to her father’s house, as in her youth, she may eat of her father’s bread” (Leviticus 22:13).

He explains: It is only if she was married to one who has the halakhot of widowhood and divorce, meaning a Jew, that she can return to her father’s house and partake of teruma. This serves to exclude a gentile or a Canaanite slave, who do not have the halakhot of widowhood and divorce; if the daughter of a priest engages in intercourse with such a man, she may no longer partake of teruma.

And if it enters your mind that Rabbi Yishmael holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva that the offspring of a Jewish woman and a gentile or a slave is a mamzer, what need is there for this proof? Now that he holds that the offspring from a gentile is a mamzer, is it necessary to state that the gentile or slave disqualifies her from marrying a priest by engaging in intercourse with her?

Rather, the Gemara explains as follows: Rabbi Elazar holds in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who says: Samaritans are lion converts, and Rabbi Elazar himself also holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says: If a gentile or a Canaanite slave engaged in sexual intercourse with a Jewish woman, the offspring is a mamzer.

The Gemara asks: But does Rabbi Elazar hold in accordance with the opinion of Rabbi Akiva? But doesn’t Rabbi Elazar say: Although Beit Shammai and Beit Hillel disagreed with regard to the halakha of rival wives, as to whether the rival wife of a yevama who is a forbidden relative of the yavam is obligated in or exempt from levirate marriage, they concede that a mamzer is only the offspring born from one whose prohibition is a prohibition of forbidden relatives and punishable by karet. Since engaging in intercourse with a gentile or a Canaanite slave is not punishable by karet, Rabbi Elazar would agree that the child of such a union is not a mamzer.

Rather, when Rabin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he reported that Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says, and some say that it was Rabbi Abba bar Zavda who says that Rabbi Ḥanina says and some say it was Rabbi Ya’akov bar Idi who says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: There are three divisions of opinions with regard to the matter.

Rabbi Yishmael holds that Samaritans are lion converts, and the priests who assimilated among them were unfit priests, as it is stated: “And made unto them from among themselves priests of the high places” (II Kings 17:32). And Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: What is the meaning of “from among themselves”? From the thorns that are among the Jewish people, meaning those of flawed lineage. And it was due to that reason that the Sages disqualified them, not due to the Samaritans themselves, who are gentiles, but due to the Jews of flawed lineage who are assimilated among them. When a Samaritan seeks to marry another Samaritan, it is possible that one of them is a Jew of flawed lineage.

And Rabbi Akiva holds: Samaritans are true converts, and the priests who assimilated among them were fit priests, as it is stated: “And made unto them from among themselves priests of the high places” (II Kings 17:32). And Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: “From among themselves” means from the chosen ones, the upper echelon of the Jewish people. And for what reason did the Sages prohibit them from entering into the congregation if there is no problem with regard to their conversion or with regard to the Jews who assimilated among them? It is because they did not act in accordance with the halakha, as they would perform levirate marriage with betrothed women. They would perform the mitzva of levirate marriage only with one who was widowed from a betrothal,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

דאמ' כותיים גירי אריות הם. אף ע"ג דאפסיקא הלכתא במס' יבמות ד' כ"ד ע"ב א' גר שנתגייר לשום אשה או לשום שלחן גדולי' וא' גירי אריות הלכה כולם גרים איכ' למימר דרבי אלעזר לא סבר לה ואת"ל סבר לה שאני כותיים דכתיב את אלהיהם היו עובדים ולא נשתכח שם ע"ג מפיהם ולא עבודתה מידיהם מעולם ולמאן דאמר גירי אמת סב' דלשם שמים נתגיירו לגמרי והוה ליה כגר שחזר:

וסבר לה כרבי עקיב' דאמר עבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. יש מפרשים והוה לי' כנעני (ממזר) [בממזר] שאסור וק"ל הא דאקשינן ומי סבר לה כר' ישמעאל וכר' עקיב' מאי קושיא כי לא סבר לה כ"ש שאסור דהו"ל עבד שבא על בת ישראל שהולד כשר וישראל גמור כדמוכח במסכת יבמו' ד' ט"ו ע"ב, והו"ל חד כותי גמור שהוא ככנעני, (והו"ל) [וחד הו"ל] ישראל שאסור.
ושמעתי דכי אמרינן גרי אריות הן הני מילי לדור ראשון שלא נתגיירו אלא לשם אריות אבל דורות אחרונים כיון שהם מקבלים עליהם עול המצות ומלים לשם ישראל גרים גמורים הם ואסורים משו' גר בממזרת וכרבי יהודה ולא ידעתי היכן נתגיירו הבנים אלא שאפשר לרבי אליעזר דאמר בפ' החולץ (יבמות ד' מ"ו ע"א) גר שמל ולא טבל גר גמור הו' ה"נ כולם מלים לשם ישראל והוו להו ישראל. אי נמי דאמרי' מי לא טבלי לקרי ולנדה.
וא"א לעמוד בשמועה זו שלא מצינו בתלמוד שהיו גירי אריות ועכשיו גירי אמת וכל מחלוקות שחלקו בגמ' בכותיים לדורן נחלקו ולא לדור ראשון בלבד דודאי לשם תחלתן מלים וטובלי' וכדאמרי' בע"ג ד' כ"ה ע"ב ואל ימול כותי מפני שהוא מל לשם הר גריזים.
אלא עיקר פירושא של הלכה דסברי השת' גר אסור בממזרת כר' יהודה ורבי אלעזר דמתני' עליה קאי ודאן בודאן מותר באסורין לבא בקהל כגון עמוני ומואבי הא בגרים כשרים לא אי נמי י"ל דסברי השת' שנתערבו בהן כהנים כשרים ויש מהם שנשאו למינן כלו' שמאותן כהנים יש בהם שנשא אשה בת ישראל והולד ישראל גמור כשר ויש מהם שבאו הכותיים על בנות ישראל והולד ממזר לפיכך כותי לא ישא כותית.
ומשום הכי אקשינן, ומי סבר לה דכנעני שבא על בת ישראל הולד ממזר והרי אינו אלא כשר וכיון שהוא כשר אמאי לא ישא כותית דאי משום שהם גירי אריות דאסורים לבא בקהל רבי אליעזר משום ספק ממזרות פוסל דומיא דשתוקי ואסופי ולומר שאין להם תקנה לעולם ואפי' באו לקבל מצות ולהתגייר אסורין זה בזה דאלו בעודם כותים ודאי לא צייתי אלא כשבאין לחזור בהן ולהתנהג במצות על פינו וקאמר אין להם תקנה אלמא משום פסול יוחסין חששו בהם ולא משום גרות בלבד.
ולפום הכי מהדר לפרושא כדר' ישמעאל וכרבי עקיבא, דגמרא גמרי לה דמיירי רבי ישמעאל ור' עקיב' בהא מלתא בכותיים כדמפרש לקמן ג' מחלוקת בדבר.
והשת' אנשיי' לגמרי ומהדר לפרושה דר' אלעזר סבר לה כרבי ישמעאל וכרבי עקיב' ואלו הוה אומר דגירי אריות הן ואסורים משום כנעני בבת ישראל ולא משום פסול ממזרות מעיקר' גמריה והדר אוקימנ' לר' אלעזר משום שאינן בקיאין בדקדוקי גטין וקדושין ויש מהם ממזרים (וגם) אסור בממזרת כר' יהודה וכדפי' אי נמי שיש מהן כשרים מן הכהנים הכשרים שנתערבו בהם שיש בהן כהן שנשא כהנת או כותית כשרה והולד ישראל כשר ואסור בממזרים וכן אתה מפרש לרב נחמן דאמר ממזר מאחותו וממזר מאשת איש איכ' בינייהו.
ומיהו לר' ישמעאל ולר' עקיב' לא שמעינן להו מידי בכותי עם כותית דשלשה מחלוקות בדבר בפסול כותיים בישראל הוא והיינו דקאמרינן משום הכי פסלינהו וי"ל לדידהו כותי מותר בכותית כר' יוסי וא"ת שיש בהם כהנים כשרים לר' עקיב' עדיין כותי מותר בכותית משום דאינו אלא ספק ממזר ולא החמירו בהם חכמים לאסור משום ספק הואיל ורחמנא אמר בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא וממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא והם קהל ספק וממזר ספק וכי יעשו מעלה ביוחסי כותיים אבל בקהל ודאי אסורים מדבריהם ולרבי ישמעאל נמי יש להם תקנה כדפרישית ותדע דהא רבי יהודה הוא דתני כל האסורין לבא בקהל דהיינו גר עמוני מותרין לבא זה בזה דאלמא אע"ג דגר אסור בממזרת שתוקי ואסופי מותרין בממזרת דהא פסק ספקן כודאן, והיינו משום שהעמידו אותן על דין תורה:

ורבי ישמעאל ס"ל כר"ע דאמר כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. פי' ומאותם כותיים יש שאבותיהם נשאו בנות ישראל והוו להו ממזרים. ויש מהם שאבותיהם נשאו מינן והוו להו כותים ואי שרינן כותיים בכותית אפשר דהוו להו עכו"ם בממזר שהוא אסור. ואיכא למידק למה לן לאוקמה כר"ע כ"ש דאי ס"ל לרבי אליעזר דעכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר דהוי עדיף טעמיה טפי דאי שרינן כותי בכותית הוה ליה עכו"ם בבת ישראל דחמיר איסוריה מעכו"ם בממזרת. ויש שתירצו דכי אמרינן גירי אריות הם היינו כותים ראשונים אבל זרעם גרים גמורים שנתגיירו אחרי כן הלכך אותם ראשונים שנשאו בת ישראל אי אמרת דזרעם ממזר הוו להו בניהם דהשתא ממזרים וכי מינסבו לכותיים שנשאו אבותיהם מינן והם היו גרים הוו להו גר בממזרת ואסור דרבי אליעזר כרבי יהודה סבירא ליה אבל אי אמרת דעכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר בני אותן שנשאו מינן הם גרים שנתגיירו ואידך שנשאו בנות ישראל בניהם ישראל והוו להו כותים בכותי גר בישראל דשרו לכ"ע:

ולא נהירא שהרי לא מצינו לכותיים שנתגיירו בטהם אח"כ וכי תימא דכיון שמלין וטובלין ומקבלין עליהם מצות זהו גירותן הא ליתא חדא דהא לא טבלי בפני ג' וגר שמל ולא טבל כאלו לא מל וליכא למימר מי לא טבלי לנידותן ולקירויין לפי דפרישנא לעיל ותו דמילתא סתם אפילו היה בפני כמה מישראל לא תלינן ליה במילה לשם גירות אדרבה אמרינן דלשם הר גריזים הוא כדאמרינן במסכת ע"ז אל ימול כותי מפני שהוא מל לשם הר גריזים ולא מצינו בשום מקום בגמרא דמוכח דהדר ואגייר אדרבה כל מקום שנחלקו בהם תנאים אם הם גירי אמת. או גירי אריות לדורם נחלקו ולא לכותיים ראשונים והכי מוכח בכל דוכתא. אבל הנכון דתלמודא משמע ליה השתא דרבי אליעזר דאסר כותי בכותית משום ספק ממזרת הוא ולא משום עכ"ום בישראל מדקתני ליה במתניתין בהדי שתוקי ואסופי ומשום הכי מהדרינן לאוקמה ככ"ע דהוה ליה חשש עכו"ם בממזרת ואפילו בא להתגייר לפנינו עכשיו אין להם תקנה דומיא דשתוקי ואסופי ואלו הוה חששא משום עכו"ם בממזרת הוי ליה תקנה לישא כותי בכותית אם באו ונתגיירו בפנינו א"נ אפשר דגמרא גמירא ליה דבהא דכותי לא ישא כותית רבי ישמעאל ור"ע שייכי בה וכדאמרינן לקמן ג' מחלוקת בדבר אלא דהשתא אנשויה לגמרא דידהו וקס"ד דמאי דשייך ר"ע בהא היינו דקסבר עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר עד דשקלינן וטרינן ואדכרי' דג' מחלוקת בדבר מיהו למאי דקס"ד השתא אפשר דהוי טעמא דר"א משום עכו"ם בממזרת אי נמי משום גר בממזרת שהיו בהם מקצת שנתגיירו בלב שלם והם ובניהם גרים או משום דסברינן שנתערבו בהם כהנים כשרים כשנשאו מינם והם ישראלים כשרים ואתו לאיערובי באידך דבניהם ממזרים והוי ישראל בממזר. אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בצרת הבת דב"ש סברי דזקוקה ליבם ועולה ליבם ואי תנסב לשוק בלא חליצה הוי יבמה לשוק וב"ה סברי דפטורה מן החליצה ומן היבום וקיימא באיסור אשת אח מודים ב"ש לב"ה שאם נשאת לשוק בלא חליצה שאין הולד ממזר דיבמה לשוק בלאו ואין ממזר מחייבי לאוין מיהו ולד אח שיבמה לזו לב"ה ממזר גמור הוא כאשת אח דעלמא:

אמר רבי יוחנן אריב"ל ג' מחלוקת בדבר. י"מ דה"ק גמ' גמירא לה דג' מחלוקת בדבר מה טעם כותי לא ישא כותית דר' ישמעאל סבר כותים גירי אריות הן ונטמעו בהם כהנים פסול שהם ישראל כשר וה"ל עכו"ם בישראל ור"ע סבר דכותים גירי אמת הן אלא שמתירין יבמ' נשואה לשוק ובניהם ממזרים דיש ממזר מחייבי לאוין וה"ל גר בממזרת או כהן בממזרת שהרי נטמעו בהם כהנים כשרים ויש מהם שנשאו מינם ור"א אסור נמי משום גר בממזר לפי שאין בקיאין בדקדוקי גיטין ושרו אשת איש לעלמא ובניהם ממזרים. ואחרים פירשו דג' מחלוקת בפסול שיש בכותיים ור' אליעזר אסר כותי בכותית מטעמא דאמרי ור"י ור"ע איירי בפסול כותיים לחוד ומאיזה טעם פסלם ר' אליעזר וסיעתו אבל אינהו לא מיירי כלל בעיקר דינא אם נושא כותי אם לאו ואפשר דאינהו סבירא להו דכותי נושא כותית כרבי יוסי דגר מותר בממזרת דאף על גב דיש בהם כהנים כשרים ולר"ע אפשר דפגע ישראל בממזרת קסבר דאפילו הכי לא החמירו לאסרה מפני ספק זה דהא קיי"ל דמדאורייתא ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק יבא וקהל ודאי הוא שלא יבא הא בקהל ספק יבא ואפילו ספק בודאי שרי מדאורייתא בהא דהכא דאוקימנא אדינא דאורייתא דקהל ספק וממזר ספק הם דלא החמירו חכמים אלא בספק עם ודאי והיינו טעמא דר' ישמעאל דלא חייש לעכו"ם בישראל מספיקא תדע דהא ר"י אוסר גר בממזרת וא"ה שרי שתוקי ואסופי בממזרת כדקתני כל האסורין לבוא בקהל מותרין לבא זה בזה ובכללא גר עמוני ומואבי אפילו לר' יהודה כדפרישית לעיל ומותרין אינהו שתוקי ואסופי בממזרת הלכך לר' ישמעאל ורבי עקיבא נמי כותי בכותית דהוי ספק בספק שרי דאוקמוה אדין תורה כדסבר רבי יהודה דאוקים שתוקי בממזר ודאי אדין תורה והלשון הזה נראה יותר נכון מפיק דלא שמעינן האי סברא דכותי לא ישא כותית אלא לרבי אליעזר בלחוד ואיהו נמי דקתני ספקן בספקן אסור:

צרת ערוה פטורה מן החליצה ומן היבום מפני שצרתה שהיא ערוה פוטרתה ומכיון שהיא פטורה מותרת לכל אדם ויבמה עליה בכרת שהרי היא אשת אח שלא במקום מצוה ואם הוליד ממנה הולד ממזר ודין יבמה לזיקת חליצה או יבום לא סוף דבר בנשואה אלא אף בארוסה כמו שיתבאר במקומו ושומרת יבם שנשאת לאחר אע"פ שקדושיה ספק אין כאן סרך ממזרת כלל כמו שביארנו בפרק שלישי:

גמרא ר"א דאמר כותי לא ישא כותית סבר לה כר' ישמעאל וכו' פ"ה לא איתפרש היכא איתמר לא במשנה ולא בברייתא אלא ממשמעו' דר' יוחנן וריב"ל דאמרי לקמן ג' מחלוקות בדבר:

גירי אריות הן והן כשאר גוים שנשאו בת ישר אל:

ור' ישמעאל סבר לה כד' עקיבא דהא חייבי לאוין נינהו והילכך כותי לא ישא כותית דתרוויהו ספק ממזרים הם דיש לו' בכל א' מהם זה בא מישראלית הנשאת לגוי והרי הוא ממזר וזה בא מכותית וכותית מעולם א"נ איפכא ל"ה וק' דמה בכך דהא מ"מ גירי וממזרי הוא וגם נושא ממזרת רק לר' יהודה דאית ליה קהל גרים איקרי קהל לכ"נ דישר' וישראל נתערבו בהם וחיישי' שמא א' מהם מכותי וישראלית והא' מישראל וישראלית או מישר' וכותי והוה ליה ישראל גמור שנשא ממזרת או איפכא:

השתא ממזר הוי מיפסל בביאתו מיבעיא תי' מנא ליה דהא בהא תליא ומשום דהוי ממזר פסיל בביאתו וי"ל דהק' השתא ממזר הוי וא"כ תירוץ זה אית לן למעוטי מקרא דובת כהן כי תהיה לאיש זר דאין לך זר גדול מזה דאע"ג דלא ממעטי' רק הני ואית בהו הויה כדקאמר ביבמות ה"מ בחייבי לאוין למ"ד דלא הוי ממזר מחייבי לאוין אבל הכא דהוי ממזר אין לך זר גדול מזה דאע"ג דממעטי ליה מכי תהיה לאיש אע"ג דלא תפסי בהו קידושין דה"ג ממעטי' התם חייבי כריתות אף למ"ד דלא תפסי בהו קידושין משו' דחמירי טפי מחייבי לאוין:

אלא כי אתא רבין וכו' וג' מחלוקות בדבר וכו' דרבין אתא לפ' טעמא דר' אליעזר וכדמסיק ואזיל ויש אומרים לפי שאין בקיאין וכו' ומפ' דר' אליעזר הוה לאין בקיאין בתורת גיטין וקידושין קאמר:

ורבי ישמעאל סבר לה כר"ע דאמר עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. קשיא לי כיון דאמרינן גירי אריות הן מאי נפקא לן מיניה אם א' מהן ממזר הרי עכו"ם הם ומאי איכפת לן אי מיחתן ממזר דידהו בעכו"ם. הילכך צריך לפרש דהאי דאסרינן לה כגון אם פירשו מדרכי עכו"ם ורוצים להתגייר ולעמוד בחזקת ישראל. א"נ ר"ל אותו הדור היו גירי אריות אבל אחרי כן נתגיירו וחזרו להיות כישראל שאם כולן הן גירי אריות מה יעשה לנו אם יתחתן עמהם ממזר אלא ודאי אחרי כן נתגיירו וממזרין מטומעין בהם מן הדור הראשון ומשום הכי אסורין להתחתן אלו עם אלו. וראיתי שפירש רבי' גרשום זצוק"ל כותי שנוהג בתורת כותים לא ישא כותית שפירשה מדרכי כותים ונוהגת עמה בתורת ישראל דר' אליעזר סבר לה כרבי ישמעאל דאמר כותים גירי אריות הן ועכו"ם הוא והכותית מאחר שפירשה מדרכי כותים הרי היא כבת ישראל ואינו נראה לי דא"כ מה צריך לומר ור' ישמעאל סבר לה כרבי עקיבא דאמר עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. אפי' אי הוה כשר נמי כותי לא ישא כותית שנתגיירה מפני שהכותי הוא עכו"ם. אלא ודאי כמו שאנו צריכין לפרש שהכותית נתגיירה כך אנו צריכין לפרש שגם הכותי נתגייר ואינן אסורין אלא משום צד ממזרת שיש בהן ובזה אנו נושאים ונותנין לדעת מה צד ממזרת יש בהן:

כהנים פסולין היו פי' ממזרין דאי כהנים חללים מה בכך אם יתחתנו כותי עם כותית אלא ודאי ממזרים היו וכל אחד הוא ספק ממזר:

תוס' בד"ה ורבי ישמעאל כו' לימא הולד כשר וכ"ש דאיכא למיחש טפי שלא כו' עכ"ל דבריהם צריכין עיון דמשמע מתוך קושייתם דהא דקאמרינן עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר היינו דכשר ממש ואף שלא יתגייר משום דאמו ישראלית היא דאל"כ מאי קאמרי דאיכא למיחש שלא תנשא לעובד כוכבים הא הולד נמי עובד כוכבים הוא וכן נראה מפרש"י לקמן הא דפריך גבי עבד ושפחה נתערבו בהן ניתני חדא דע"כ עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר כו' ואי אינו כשר אלא ע"י שנתגייר הגר ונשתחרר העבד הרי יש לחוש בעבד שנתערב בהן כמו בשפחה וא"כ הוא מאי תירצו בזה י"ל אם הולד כשר כו' וליכא למיחש כ"כ אם ינשאו לעובד כוכבים כו' ובדפוסים חדשים הגיהו דליכא למיחש לכך אם ינשאו כו' וכוונת הגה"ה זו דלפי תירוצם לית לן למימר דהולד כשר ממש אלא שהוא כשר אם נתגייר ונשתחרר אח"כ ולא הוי ממזר וכן הוא לשון פסקי תוספות עובד כוכבים הבא על בת ישראל הולד כשר והוי עובד כוכבים עכ"ל וכן נראה מפרש"י בס"פ האומר גבי גר ע"ש אבל הוא דחוק דלא ה"ל להאריך בתירוצם כ"כ אלא דהל"ל דהולד כשר אינו ממש אלא אחר שנתגייר גם בכל דפוסים ישנים ובת"י כתוב כהאי לישנא וליכא למיחש כל כך אם ינשא כו' אבל השתא איכא למיחש טפי כו' דמשמע דאי נמי הולד כשר איכא למיחש במקצת ולא כ"כ כמו בהולד ממזר ואם נאמר דאינו כשר אלא עד לאחר שיתגייר הרי ליכא למיחש למידי דעובד כוכבים נושא עובדת כוכבים ונראה לפרש דבריהם דגם בתירוצם ס"ל כהך סברא דפרש"י לקמן דהולד כשר ממש קודם שיתגייר וישתחרר וכן מוכיחין דברי טור אה"ע סימן ז' ע"ש וה"ק ע"פ מ"ש בס"פ דלעיל דעיקר הקפידה דכי יסיר הוא בבן בתך מן העובד כוכבים שקרוי בנך אבל בן בנך הבא מן העובדת כוכבים אינו קרוי בנך והשתא ניחא דאם הולד כשר אין לחוש כ"כ לכי יסיר שהרי הוא בנו שהולך אחריו אבל אם הולד ממזר לא שדינן ליה בתר עובד כוכבים אלא בתר אמו שדינן ליה וכיון שבעבירה נולד הוי ממזר דהכי קאמרי' לעיל ס"פ האומר כן נ"ל ליישב דברי התוספות ואיך שיהיה דברי רש"י סותרין דלקמן מוכח מפירושו דהולד כשר ממש קודם שיתגייר וישתחרר ומפירושו בסוף פרק האומר לא משמע כן וצ"ע:

בא"ד הל"ל דאין ממזר אלא דומיא דאנוסת אביו כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה השתא ממזר כו' ואור"י הא דמצריך רבי יוחנן כו' וא"כ אלמנה וגרושה למה לי כו' דלאו הא בהא תליא כו' דאל"כ בפרק אלמנה לכ"ג כו' פי' בשלמא לשאר תנאי כו' עכ"ל כצ"ל מהא דניחא ליה לתלמודא לשאר תנאי לא מוכח מידי דאימא נמי מכח הך סברא דהכא והא בהא תליא ומשום דלשאר תנאי לא הוה עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר איצטריך שפיר אלמנה וגרושה לאשמועינן (דגר) [דעובד כוכבים] ועבד פוסל בביאה אלא דעיקר ראיית התוספות מהתם מדאיצטריך למימר לר"ע ומאי כי תהיה כי תיבעל ואי הא בהא תליא כדמשמע הכא לא הוה איצטריך ליה אלא כיון דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר מיפסל בביאה מבעיא וק"ל:

בא"ד והשתא לק"מ דר"י כו' מיהו לא סבר כוותיה בשאר חייבי לאוין כו' עכ"ל הכא ה"ל לאקשויי דא"כ הוא מאי פריך לרבי ישמעאל דאימא נמי רבי ישמעאל ס"ל הכי דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר כר"ע אלא דבחייבי לאוין לא ס"ל כר"ע ודריש שפיר כי תהיה וגו' כמו רבנן כמ"ש התוספות לרבי יוחנן אלא שסמכו קושיא זו בסמוך לקמן לפי מה שהביאו שם דאיכא גם תנא התם דס"ל הכי ודו"ק:

גמ' ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מן הקצינים שבעם כן הוא בס"א:

תוס' בד"ה ורבי ישמעאל כו' דאיכא למיחש טפי שלא תינשא כו' יש ממזר אפילו מחייבי כו' נ"ב פי' כגון לרבי סימאי דוקא וכן בסוף החולץ כתב ר"י להדיא כן עיין שם:

בד"ה השתא כו' והשתא לק"מ דר"י אדר"י כו' כצ"ל:

גמרא מקצותם כהני במות כו' מן הקוצים שבעם כו' מן הבחירים שבעם. כה"ג פליגי בספרי בפסוק ותאכל בקצה המחנה (במדבר י״א:א׳) הביאו רש"י שם בנימוקיו:

תד"ה ורי"ש. בשלמא עבד אית ביה לאו דלא תהיה קדשה. כ"נ דצ"ל:

בא"ד וצ"ל דכיון דאין קידושין תופסין בהן הוי ממזר דהא בהא תליא כדפי' בס"פ האומר. ע"ש דלא מוכח אלא כל שהולד ממזר אין קידושין תופסין. אבל אין זה משפט המתהפך. וחייבי כריתות לר' יהושע יוכיחו:

תד"ה שאין. לא סבר ר' אלעזר. כצ"ל בל"י:

בד"ה ר"א אומר כותי כו' ס"ל כר' ישמעאל וכו' לא איתפרש היכא כו' עכ"ל. אמנם כן לענ"ד אחר בינותי בספרים יגעתי ומצאתי שדברי ר' ישמעאל בזה ממקומו מוכרע והיינו ממאי דקאמר ר' יוחנן בסמוך משמיה דעכו"ם ועבד שבאו על כהנת לוייה וישראלית פסלוה וביבמות פ' אלמנה לכ"ג דף ס"ח מייתי הש"ס ברייתא דבן תשעה ויום אחד גר עמוני ומואבי כותי ונתין חלל וממזר פסלוה והיינו כר' ישמעאל כדאיתא שם להדיא בפרש"י בד"ה כותי ונתין ושם ע"ב בד"ה אי הכי ע"ש דהא דקתני התם עכו"ם היינו כותי וא"כ ע"כ ס"ל דכותים גירי אריות הן ונהי דבתוספות שם בד"ה עכו"ם ועבד מקשה ר"י דכל היכא דקתני כותי לאו בתורת כותי מייתי לה אלא לפסולא בעלמא כי האי דתנן אלו הן הספיקות שתוקי ואסופי וכותי. אמנם למאי דפרישית אדרבא פרש"י דהתם מוכרח דכותי בתורת עכו"ם מייתי לה דאי מטעם חשש ממזרות לא הו"ל למיתני התם בהדי הנך דפסלי בביאתן מתרומה ומכהונה מדאורייתא ולענין ספק ממזרות הא קי"ל דממזר ספק יבא ולא מיתסר אלא מדרבנן משום מעלה דיוחסין בעלמא אע"כ דהתם מתורת עכו"ם נקיט לה והיינו ע"כ כרבי ישמעאל מיתוקמא דאמר נמי התם ומייתינן לה בשמעתין דביאת עכו"ם פסולה מדאורייתא וא"כ ע"כ ס"ל לר' ישמעאל דגירי אריות הן כנ"ל נכון בעוה"י ודוק היטב ועיין עוד בסמוך:

שם גמרא ור' ישמעאל ס"ל כר"ע דאמר עכו"ם ועבד כו' וקשיא לי טובא מאי הוצרך רב דימי לכך דס"ל כר"ע הא רב דימי גופא מסיק בס"פ אלמנה לכ"ג דאפילו רבנן מודו בעכו"ם ועבד דהולד ממזר וה"נ א"ר יוחנן התם ע"ש ולענ"ד נראה ליישב דבלא"ה הא דמסיק רב דימי דר"א ס"ל כר"י ור"י ס"ל כר"ע לשון מיותר הוא ולא אשכחן לשון כזה בש"ס דבפשיטות מצי למימר דר"א ס"ל כר"י וס"ל לר"א נמי כר"ע דבכה"ג אמרינן בכמה דוכתי בלשון הש"ס אע"כ דרב דימי לקושטא דמילתא הוה שמיעא ליה דרבי ישמעאל ס"ל כר"ע ולענ"ד נראה עוד דכולה מילתא דרב דימי סמיך אברייתא דסנהדרין פרק ד' מיתות דף נ"א דקתני התם אין לי אלא ניסת לכהן ניסת לכותי חלל וממזר ונתין מנין כו' ואיכא מאן דמוקי להך ברייתא התם כרבי ישמעאל ע"ש ובע"כ דלכ"ע נמי מיתוקמא כר"א מדאמרינן התם יכול אפילו פנוייה ומוקי לה כר"א דאמר פנוי הבא על הפנוייה עשאה זונה ואמרינן בעלמא דלא אשכחן שום תנא דאמר פנוי הבא על הפנוייה עשאה זונה אלא רבי אלעזר ובע"כ נמי דהך ברייתא דסנהדרין לא מיתוקמא אלא כר"ע דדריש ווי"ן כמו שפרש"י שם להדיא א"כ לפ"ז ע"כ דר"א ור"י ור"ע ס"ל כהדדי ולפי מאי דפרישית בסמוך דר' ישמעאל ע"כ ס"ל דכותים גירי אריות הן מברייתא דפרק אלמנה לכ"ג א"כ ממילא דר"א דסנהדרין דס"ל כר"י ור"ע נמי הכי ס"ל ומהכא דייק רב דימי למילתא ומתוך מה שכתבתי נתבאר דמה שכתבו התוספות בספ"ק דיבמות דף ט"ז ע"ב בד"ה אמוראי נינהו דמסוגיא דהכא מוכח דליכא למ"ד דהוי ממזר מכותי ועבד אלא מאן דס"ל כר"ע דאין קידושין תופסין בחי"ל ולא כסוגייא דס"פ אלמנה לכ"ג ולמאי דפרישית אין הכרע מסוגיא דהכא דהא אכתי תקשי דרב דימי אדרב דימי גופא אע"כ כדפרישית. ואכתי איכא לברורי דהיאך אפשר לומר דברייתא דסנהדרין פרק ד' מיתות מיתוקמא כרבי ישמעאל וכר"א ור"ע וס"ל דכותים גירי אריות הן דא"כ היאך קתני התם ניסת לכותי מנין ות"ל דאין קידושין ונשואין תופסין לו בה וכמו שהרגיש שם רש"י ז"ל בזה והוכרח לתרץ דאף למ"ד אין קידושין תופסין בחייבי לאוין היינו בלאוין דשאר דוקא וא"כ אי ס"ד דכותים גירי אריות הן הא ודאי דלכ"ע אין קידושין תופסין אע"כ דכותים לאו משום דחשש נכרים איירי אלא משום חשש ממזרות והדרא קושיא לדוכתא:

אלא דהשתא אמינא מילתא דשווייה בכולה לפי מה שכבר הקשיתי מאי דוחקא דרב דימי לאוקמי בכל הני אוקימתי ותיפוק ליה דאליבא דר"א דקיימי' הכא שמעינן ליה בפשיטות דכותים אין בקיאין בדקדוקי מצות וא"כ מילתא דפשיטא דאשכחן בהו חשש ממזרים ומש"ה כותי לא ישא כותית אע"כ דעיקר מילתא דרב דימי בעלמא איתמר והיינו דאסוגיי' דסנהדרין נמי קאי דאיירי אליבא דד' אלעזר כדפרישית והתם לא מיתוקמא מחשש ספק ממזרות דא"כ למאי קתני ניסת לכותי מניין והיינו משום דמחוללת ועומדת היא כדמסקינן התם ואילו משום חשש ספק ממזר אינה מחוללת ועומדת דהא קי"ל ספק ממזר שרי מדאורייתא אלא דר"א מחמיר משום מעלה דיוחסין בעלמא וא"כ אין זו מחוללת ועומדת ומשום חשש נכרי נמי ליכא לאוקמי דא"כ לא שייך למיתני ניסת לכותי דהא אין קידושין ונשואין תופסין בה אע"כ דהני תרי טעמי צריכי אהדדי והיינו לפי מה שכתוב בחידושי הריטב"א ז"ל בשם גדולי הקדמונים דהא דאמרי' כותים גירי אריות הן היינו כותים הראשונים שנתגיירו בבירור לשם אישות מה שאין כן בבניהם לא שייך לומר גירי אריות דמסתמא נתגיירו בלב שלם דאטו מי לא טבלו לקריין ולנידתן כמו שהארכתי בזה במקום אחר לדקדק על לשון הריטב"א ז"ל בזה וא"כ האידנא לא נפקא לן מידי בכותים הראשונים אי גירי אריות היו או גרים ממש אי לאו משום דמאן דס"ל הראשונים גירי אריות היו וא"כ משנשאו ישראלית נעשו בניהם ממזרים וכמו שאבאר עוד בזה בלשון התוס' בסמוך והשתא אתי שפיר ברייתא דסנהדרין כיון דבלא"ה לא נקיט התם ניסת לכותי אלא אגב גררא דאינך א"כ איירי שפיר באותן הכותים שנולדו בודאי מבנות ישראל דהו"ל ממזרין ודאין והא גופא קמל"ן עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר משא"כ אי הוי טעמא דר"א לפי שאין יודעין בטיב גיטין וקידושין לא שייך לומר כן נמצא דלפ"ז כל דברי ר' דימי עולין בקנה א' כפתור ופרח בעזה"י ובסמוך בלשון התוספות אבאר עוד בזה בענין יותר נכון ודו"ק:

תוספות בד"ה ור' ישמעאל ס"ל כר"ע כו' וצריך פירוש לפירושו מהו האיסור כו' עד ומיהו קשה לפ"ה דמשמע כו' ולפירושו אם מקבלין עליהם גירות כו' עכ"ל. כל דבריהם בזה נמשן לפירושם בדיבור הקודם דפשיטא להו טובא דלר"א גר מותר בממזרת וא"כ לפמ"ש דלשיטת רש"י ס"ל לר"א גר אסור בממזרת אין מקום לקושייתם:

אמנם בלא"ה נ"ל דאף לפי שיטתם לא קשה מידי בהא דקפסיק ותני כותי לא ישא כותית ולית להו תקנתא ע"י שיתגיירו מחדש דהא ליתא דכיון שנתערבו בהם ממזרים הרבה בכותים שוב אין מקבלין אותן כדאיתא בספ"ק דיבמות גבי מקבלין גרים מתרמוד דדייק הש"ס התם דע"כ כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ומש"ה קפסיק ותני אפי' מתרמוד משא"כ למ"ד הולד ממזר אין מקבלין גרים מתרמוד וא"כ ה"נ דכוותיה לגמרי דכיון דהכותים גירי אריות היו ונשאו מבנות ישראל דהו"ל כממזרים שוב אין מקבלין אותם כלל שלא יתערבו בישראלים וע"ש בתוס' ספ"ק דיבמות ותראה שדברי נכונים בזה ולדעתי צ"ע גדול ליישב סברת התוס' כאן דקשיא להו שיתגיירו ועוד דכיון שאין לכותים תקנה לישא שום אשה אלא ע"י גירות א"כ מאן יימר דהנהו נמי בלב שלם מתגיירין וה"ל גרים שלא לשם שמים ומנהג אבותיהם בידיהם וצ"ע בעיקר דבריהם בהא דולד כשר אי הוי כישראל או ככותי שהאריך בהם מהרש"א ז"ל ולענ"ד במחילה מכבוד תורתו שדבריו דחוקין אלא דקושטא דמילתא לא ברירא להו להתוס' הך מילתא ובקושייתם הוי משמע להו בפשיטות דהולד כשר לגמרי ודינו כישראל ובתירוצם ע"כ רוצין לומר מסוגייא דהכא שדינן כעובד כוכבים עד שיתגייר ועיין מה שכתבתי בזה בס"פ האומר דרש"י ז"ל נמי לא כתב שם שצריך להתגייר אלא דעיקר פירושו שם אליבא דרבינא כמו שהארכתי שם ע"ש ודוק היטב:

בד"ה השתא ממזר הוי מיפסיל בביאתו מיבעיא. וא"ת תיקשי דר' יוחנן אדר"י עד סוף הדיבור. ובירושלמי ס"פ אלמנה לכ"ג מקשה באמת דרבי יוחנן אדר' יוחנן מהא מילתא גופא דשמעתין ומשני להדיא הא דידיה הא דרבי' ולכך לא רציתי להאריך בזה מיהו במה שכתבו התוס' בשם רבינו שמשון מקוצי דלאו הא בהא תליא יש לי לדקדק הא ודאי הא בהא תליא לפי מאי דאמרינן לעיל בגמרא בעמוד הקודם בפלוגתא דרבנן ור' יוסי ורשב"ג דקחשיב כל הנך בברייתא שאם בא עליה א' מהפסולים פסלוה והיינו כל הנך דברייתא דאלמנה לכ"ג וקאמר ר' יוסי כל שזרעו פסול ורשב"ג קאמר כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו ומסקינן לעיל מאן מיקל מכולהו רשב"ג וקאמר דכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו וא"כ לפ"ז משמע להדיא דלכ"ע כל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו וכמו שפירש"י לעיל דשני חילולין במשמע וכדפרישית לעיל וא"כ כיון דלענין איסור חללים גרידא אמרינן דכל שאינו נושא בתו אינו נושא אלמנתו כ"ש דהיכא דבתו אסורה משום איסור ממזרות כ"ש דאלמנתו אסורה וא"כ מקשה הכא שפיר השתא ממזר הוי מיפסיל בביאתו מיבעיא ומה שהביא מסוגיא דפרק אלמנה נמי יש ליישב לפ"ז ואין להאריך כאן יותר בסוגייא דהתם ולענ"ד שדברי רבינו שמשון מקוצי בזה צריכין עיון ודו"ק:

גמרא אלא כי אתא רבין אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כו' שלשה מחלוקות בדבר ר' ישמעאל סובר כו' ור"ע סובר כו'. לכאורה אין לכל זה הכרח מחמת שקלא וטריא דשמעתין אלא דהכי גמירא להו לר"י ורבי חנינא וריב"ל דג' מחלוקות בדבר וכדמשמע לעיל מלשון רש"י בד"ה ר' אלעזר וכ"כ הריטב"א ז"ל בחידושיו:

אמנם לענ"ד לפי מאי דפרישית לעיל יש לי לומר דאשקלא וטריא דלעיל קאי דממילא שמעינן לכולהו פלוגתי דג' מחלוקות בדבר וה"ק ר' ישמעאל ור"ע ור"א דכל אחד מינייהו איירי בדין איסור הכותים וכל חד טעמא דנפשיה קאמר דלפמ"ש לעיל במילתא דר' דימי היינו כמ"ד בסנהדרין בפרק ד' מיתות דברייתא דהתם מיתוקמא כר' ישמעאל משא"כ הנך אמוראי דהכא סברי כמסקנא דפרק ד' מיתות דמסיק רבא גופא דמיתוקמא כרבנן דר"י והיינו כר"ע כדמשמע התם מפירש"י ותוס' וא"כ שפיר קאמרי הכא קאמרי הכא דג' מחלוקות בדבר דר' ישמעאל ע"כ ס"ל גירי אריות הן והיינו כדשמעי' ליה בברייתא דפרק אלמנה לכ"ג דקתני כותי ומיתוקמא כר"י וע"כ לאו משום חשש ממזרים כדפרישית דהא ספק ממזר שרי מדאורייתא אע"כ דמשום גיורת נקיט ליה דגירי אריות הן ופסולייהו ע"כ משום דכהנים פסולין נטמעו בהם והו"ל ממזרין ומש"ה לא מהני בהו גירות כדפרישית ור"ע דאיירי נמי בכותים בפרק ד' מיתות דקתני ניסת לכותי א"א לומר דאיירי מספק עכו"ם דא"כ היאך קתני ניסת לכותי הא אין קידושין תופסין בהם אע"כ ס"ל דגירי אמת הן ולא מיפסלו אלא משום חשש ממזרות והיינו באותן שהיו ממזירין ודאין שבאו מאותן הכותים שהיו מייבמין ארוסות ופטרו הנשואות וכדאשכחן נמי כה"ג ביבמות פ"ק שהיו שני משפחות בירושלים ע"ש וא"כ אפשר דבכותים נמי הוי משפחות ידועות בכך דודאי איכא נמי כותים דאחזקו כמבואר אצלינו בגיטין באריכות והא דנקיט התם ניסת לכותי היינו לאשמעינן הא מילתא גופא דיש ממזר מחייבי לאוין כדפרישית לרבי ישמעאל ליכא למימר הכי דהא ע"כ ס"ל קידושין תופסין בחייבי לאוין דדריש ביבמות כי תהיה לאיש זר לענין קידושין דמש"ה מצריך קרא לכותי ועבד משא"כ ר' אלעזר דשמעתין דאמר כותי לא ישא כותית וקחשיב להו נמי במתניתין בהדי ספק ממזרות כמ"ש התוס' בד"ה ור"א א"כ ליכא למימר דס"ל כר"י דגירי אריות הן דא"כ אין זה ענין לספק ממזרות אלא ספק אם כותי עכו"ם נושא כותית ישראלית מהכהנים שנתערבו וליכא למימר נמי דסבירא ליה כר"ע דהא ע"כ לר"א אין ממזר מחייבי לאוין שמעינן ליה בשמעתין אע"כ דטעמא דר"א לטעמא דאין בקיאין בטיב גיטין וקידושין כדשמעינן ליה להדיא במצת כותי הרי לפנינו דע"כ שלשה מחלוקות בדבר ר"י ור"ע ור"א כן נ"ל נכון בעזה"י ודוק היטב:

(עה סע"ב) א"ר יוחנן מן הקוצים שבעם וכו' א"ר יוחנן מן הקצינים שבעם.—נראה שאין ר' יוחנן סותר דבריו אלא שעל הא דכתיב בירבעם "ויעש כהנים מקצות העם" (מ"א יב לא) אמר ר' יוחנן: מן הקוצים שבעם (וכ"ה בירוש' ריש ע"ז), אבל בכותים דרש: מן הקצינים.

ר' אלעזר. דאמר כותי לא ישא כותית סבר לה כר' ישמעאל כו' לא איתפרש היכא איתמר לא במשנה ולא בברייתא אלא משמעתא דר' יוחנן ור' יהושע בן לוי דאמרי לקמן שלש מחלוקות בדבר: גירי אריות הן. והרי הן כשאר עובדי כוכבים שנשאו בנות ישראל: ור' ישמעאל סבר לה כר' עקיבא כו'. דהא חייבי לאוין הן הילכך כותי לא ישא כותית דתרוייהו ספיקי ממזרים הם דיש לומר בכל אחד מהם הוא בא מישראלית הנישאת לעובד כוכבים והרי הוא ממזר וזו באה מכותי וכותית מעולם אי נמי איפכא: אלמנה וגרושה. ושבה אל בית אביה מי שיש לו אלמנות וגירושין בה שיש לו קידושין הוא דאינו פוסלה בביאתו מלשוב: השתא ממזר הוי. הולד: מיפסיל בביאה מיבעיא. ולמה לי האי קרא אלא אין הולד ממזר ס''ל ואע''ג דלא תפסי ליה בה קידושין והא דתנן (לעיל דף סו:) כל שאין לה עליו קידושין הולד ממזר דוקא ביש לה ולו קידושין ע''י אחרים דומיא דאשת אב דכתיב לא יבא ממזר גביה: אע''פ שנחלקו ב''ש וב''ה בצרות. שב''ש אומרים צרת ערוה מתיבמת וב''ה אוסרים ליבם אלא תינשא לשוק בלא חליצה בפ''ק דיבמות (דף יג.): מודים זה לזה שאין ממזר כו'. ובני העושים כב''ש ממזרים לב''ה הן דהוו להו בני אשת אח שלא במקום מצוה שהיא בכרת אבל בני העושים כבית הלל לב''ש אין ממזרים לפי שהן בני חייבי לאוין שנשאת יבמה לשוק בלא חליצה: שלש מחלוקות בדבר. בכותים וכהנים האמורים בקרא שנטמעו בהם: כדכתיב ויעשו להם מקצותם כהני במות. בספר מלכים (ב יז) גבי כותיים בגלות סנחריב שהגלה השבטים בימי הושע בן אלה: מן הקוצים. לשון קוץ שהיא פסולה. ל''א מוקצין הן מן העם לפסול:

ורבי ישמעאל סבר לה כר''ע דאמר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. האריך בקונטרס וצריך פירוש לפירושו מהו האיסור וצ''ל דהיינו מחששא דילמא ממזר בן ישראל ישא כותית שהיא עובדת כוכבים גמורה שהיא מכותי וכותית והיא עובדת כוכבים גמורה מאחר דכותים גירי אריות הן ונמצא שממזר לוקח עובדת כוכבים וא''ת אמאי איצטריך למימר דקסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר לימא הולד כשר וכ''ש דאיכא למיחש טפי שלא תנשא לעובד כוכבים . ושמא יש לומר אם הולד כשר א''כ הוא הולך אחר העובד כוכבים כדאמר בס''פ דלעיל (דף סז:) וליכא למיחש לכך אם תנשא לעובד כוכבים אבל השתא דקסבר הולד ממזר א''כ הולך אחר אמו ואיכא למיחש טפי שלא תנשא לעובד כוכבים אי נמי דע''כ סבר ר''א הולד ממזר מדחשיב כותי במתני' בהדי ספיקות דהיינו ספק ממזרת מיהו קשה לפי' הקונטרס דמשמע דבשום ענין כותי לא ישא כותית ולפירושו אם מקבלים עליהם גירות גמור ליכא למיחש למידי שהרי גר מותר בממזרת לכך. נראה לר''י לפרש דכי היכי דבנות ישראל נטמעו בהן ה''נ נטמעו בהן בני ישראל וכיון דקסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר איכא למיחש שמא אחד מהן ישראל גמור שנולד מישראל וישראלית והאחד שמא ממזר הוא מעובד כוכבים שבא על בת ישראל וא''ת היכא אשכחן דקסבר ר''ע עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר לא אשכחן בשום דוכתא אלא משום דאמר (יבמות דף מט.) יש ממזר מחייבי לאוין בשלמא עבד אית ביה לאו דלא יהיה קדש (דברים כג) אלא עובד כוכבים היכן מצינו לאו בביאתו אדרבה ב''ד של שם גזרו עליו כדכתיב (בראשית לח) הוציאוה ותשרף ואין סברא לומר דעשה מיהא אית ביה מההוא קרא דהוציאוה ותשרף וכדר' ישבב דאמר (לעיל דף סח.) מן הכל היה עושה ר' עקיבא ממזרים ואפי' מחייבי עשה אין סברא לומר כן דכר' ישבב קאמר מאחר שאינו מפורש ואי משום דכתיב (דברים ז) בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך היינו אזהרה לתפיסת קידושין אבל אזהרתו לביאתו לא שמעינן וצריך לומר דכיון דאין קידושין תופסין בהן הוי ממזר דהא בהא תליא כדפי' בס''פ האומר (לעיל דף סז:) מיהו קשה דהל''ל אליבא דר''ע דומיא דאנוסת אביו דלדידיה לא תפסי קידושי הא לאחריני תפסי שהרי ר''ע מאנוסת אביו יליף דיש ממזר מחייבי לאוין בס''פ החולץ (יבמות דף מט.) דמוקי לא יגלה כנף אביו באנוסת אביו וא''כ הוה ליה למימר דאין ממזר אלא דומיא דאנוסת אביו דכה''ג אמרינן לשאר תנאים דקסברי באשת אב הכתוב מדבר בעינן דומיא דאשת אב דלדידיה לא תפסי בה קידושין הא לאחריני תפסי וי''ל דעל כרחך ר''ע לא בעי דומיא דאנוסת אביו שהרי קסבר ר''ע יש ממזר אפי' מחייבי לאוין דלאו דשאר כגון עמוני ומואבי ואין בהן דומיא דאנוסת אביו שהוא לאו דשאר פירוש דקורבה אבל רבנן בעו דומיא דאשת אביו לכל מילי: השתא ממזר הוי מיפסיל בביאתו מיבעיא. ואם תאמר תקשה דר' יוחנן אדר' יוחנן דהא שמעינן לר' יוחנן דאמר בפרק החולץ (יבמות דף מד:) עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וא''כ אלמנה וגרושה ל''ל השתא ממזר הוי מיפסיל בביאתו מיבעיא ואר''י הא דמצריך ר' יוחנן משום ר' ישמעאל אלמנה וגרושה היינו אליבא דר' ישמעאל רביה וליה לא ס''ל ורבינו שמשון מקוצי פירש דלאו הא בהא תליא ואפשר דליהוי ממזר ואפ''ה אינו פוסל בביאתו דאל''כ בפרק אלמנה לכ''ג (שם דף סט.) דפריך לר''ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ומאי כי תהיה לאיש זר כי תבעל אלמנה וגרושה ל''ל פירוש בשלמא לשאר תנאים דאמרי דקידושין תופסין בחייבי לאוין ודרשי כי תהיה הכי אמר רחמנא הנך דאית בהו הויה ומפקי מהאי קרא דנבעלה לפסול לה שפסלה מן הכהונה אבל עובד כוכבים ועבד דלית בהו הויה לא אתו מהאי קרא ולדידהו איצטריך שפיר אלמנה וגרושה לעובד כוכבים ועבד כדפרשי' הכא משום ר' ישמעאל אלא לר' עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ודריש כי תהיה לאיש זר כי תבעל לאיש זר כמו שאר פסולים וא''כ אלמנה וגרושה ל''ל והשתא לא קשה מידי דר' יוחנן אדר' יוחנן דאע''ג דאית ליה כר' עקיבא בעובד כוכבים ועבד דהוי הולד ממזר מיהו לא סבר כוותיה בשאר חייבי לאוין ודריש שפיר כי תהיה דאית בהו הויה כמו רבנן דר' עקיבא וא''כ איצטריך אלמנה וגרושה לעובד כוכבים ועבד מיהו הלשון ק''ק דקאמר השתא ממזר הוי כו' הוה ליה למימר אלמנה וגרושה למה לי כדאמר בפרק אלמנה (שם דף סט.) ונראה ליישב הכי השתא ממזר הוי בעובד כוכבים ועבד כמו שאר פסולין שיפסול בביאתו מיבעיא כמו בשאר פסולים דכי תבעל וא''כ אלמנה וגרושה ל''ל מכי תבעל נפקא והר''ר שלמה מטריווא''ש מיישב הכי השתא ממזר הוי בעובד כוכבים וא''כ ביאתו ביאה ולא הוי כביאת בהמה דהולד אין ממזר מיפסיל בביאתו מיבעיא כמו שאר פסולין: שאין ממזר אלא מאיסור ערוה וענוש כרת. פירוש א''כ לא סבר ר' אלעזר כר''ע ואע''ג דיש תנא התם (דף מד:) דסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ולא סבר כר''ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין מיהו הלשון דקאמר הכא שאין ממזר אלא מאיסור ערוה וכו' משמע דוקא מהני אבל עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל אין הולד ממזר ולעיל כי פריך ומי סבר ליה כר''ע והאמר ר' יוחנן משום ר' ישמעאל כו' הוי מצי לשנויי דאע''ג דר' ישמעאל לא ס''ל כר''ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין אפ''ה מצי סבר. דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר והא דלא תריץ ליה הכי משום דאשכחן דר' אלעזר לית ליה עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר לא חש לתרץ דברי ר' ישמעאל דהא לא מייתי ר' ישמעאל אלא משום דבריו של רבי אלעזר:

קידושין עה ע"ב - טקסט הדף מנוקד

דף עה - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד