קידושין עד ע"ב

הכי קאמר כל האסורים לבא בקהל כהונה מאי נינהו גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד ודלא כר' שמעון בן יוחי מותרין לבוא זה בזה ונוקמה בבת שלש שנים ויום אחד ואפי' לר' שמעון בן יוחי א''כ מצידה תברה אלא טעמא דבת שלש שנים ויום אחד הא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד דמותרת לבא בקהל כהונה אסורה לבוא זה בזה הרי פחותה מבת שלש שנים ויום אחד לר''ש בן יוחי דמותרת לבא בקהל כהונה ומותרות לבא זה בזה וכללא הוא דכל האסורים לבא בקהל כהונה מותרין לבא זה בזה והרי אלמנה וגרושה וחללה וזונה דאסורים לבא בקהל כהונה ואסורים לבא זה בזה ותו הא מותר אסור והרי גר שמותר בכהנת ומותר בממזרת אלא אמר רב נתן בר הושעיא ה''ק כל שכהן אסור לישא את בתו ומאי ניהו גר שנשא גיורת וכר' אליעזר בן יעקב מותרין לבא זה בזה וכללא הוא דכל שכהן אסור לישא את בתו מותרים לבא זה בזה הרי חלל שנשא בת ישראל דכהן אסור לישא בתו ואסורין נמי לבא זה בזה לא קשיא כר' דוסתאי בן יהודה והרי חלל שנשא חללה וכהן אסור לישא בתו ואסור נמי לבא זה בזה ותו הא מותר אסור והרי גר שנשא בת ישראל וכהן מותר לישא בתו ומותרין לבא זה בזה אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הכא ממזר מאחותו וממזר מאשת איש איכא בינייהו ת''ק סבר אפי' ממזר מאחותו נמי הוי ממזר ור' יהודה סבר מאשת איש הוי ממזר מאחותו לא הוי ממזר מאי קמ''ל תנינא איזהו ממזר כל שהוא {דברים כג-ג} בלא יבא דברי ר' עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ר' יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת ב''ד אלא אמר רבא גר עמוני ומואבי איכא בינייהו והכי קאמר כל האסורים לבא בקהל ומאי ניהו גר עמוני ומואבי מותרין לבא זה בזה אי הכי מאי ר' יהודה אוסר ה''ק אע''פ שרבי יהודה אוסר גר בממזרת הני מילי גר דראוי לבא בקהל אבל גר עמוני ומואבי דאין ראויין לבא בקהל לא תנו רבנן בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי ונתין חלל וממזר שבאו על הכהנת ועל הלויה ועל בת ישראל [פסלוה] ר' יוסי אומר כל שזרעו פסול פוסל וכל שאין זרעו פסול אינו פוסל רבן שמעון בן גמליאל אומר

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף עד - ב

ומשנינן: אמר רב יהודה: לעולם בא רבי יהודה לאסור גר בממזרת, לפי שהוא למד בדברי התנא קמא שהוא התיר זאת, ובא לחלוק על דברי תנא קמא שהתירם זה בזה.

כי מה שאמר התנא "כל האסורים לבוא בקהל מותרים לבוא זה בזה" אין כוונתו לאסורים לבוא בקהל ישראל [וקשיא לן, היכן הוזכר גר במשנתנו] -

אלא הכי קאמר תנא קמא: כל האסורים לבא בקהל כהונה -

ובא תנא קמא להוסיף על דבריו במשנה הקודמת, שלא רק האסורים לבוא בקהל ישראל מותרים זה עם זה, אלא אף כל האסורים לבוא בקהל כהונה מותרים זה בזה.

ומאי נינהו? את מי בא התנא קמא להוסיף? - שאף גיורת בכלל, שהיא אסורה לכהן, ומותרת בממזר.

ואפילו נתגיירה כשהיא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, שאין ביאתה ביאה, ולא זינתה, היא אסורה לכהן.

ודלא כרבי שמעון בן יוחי [שמתירה לכהן, ואינו אוסרה מדין זונה, כיון שאין ביאתה לפני שלש שנים נחשהת לביאה] -

וכך אמר התנא קמא: כל האסורים לבוא בקהל כהונה, דהיינו, גיורת, ממזר, נתין, שתוקי ואסופי, מותרין לבא זה בזה.

הרי שמותרת הגיורת בשאר הפסולים, כממזר ונתין ושתוקי ואסופי, ^[99] משום שלדעתו קהל גרים לא נקרא קהל ה'.

ועל זה נחלק רבי יהודה, וסבר שקהל גרים הוא כן קהל ה', ואסור לממזר לקחת גיורת.

כתיב בכהנים: "גרושה זונה וחללה לא יקחו". ושיטת חכמים היא, שגיורת היא בכלל "זונה". ואפילו אם לא נבעלה בגיותה, הרי היא אסורה לכהנים. ולמדנו זאת מדכתיב ביחזקאל: "כי אם בתולות מזרע בית ישראל, יקחו".

אלא שנחלק בזה רבי שמעון בן יוחי, וסבר שגיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשרה לכהונה. שלדעתו לא אסרה תורה משום "זונה", אלא אם כן היתה ראויה לביאה קודם שנתגיירה. ופחותה מבת שלש שנים אין ביאתה ביאה.

ותמהה הגמרא: למה לנו להעמיד את דברי המשנה בפחותה מבת שלש שנים בדוקא, ודלא כרבי שמעון?

ונוקמה בבת שלש שנים ויום אחד, ועליה כיוון תנא קמא באומרו "כל האסורין לבא בקהל כהונה", והתירה בפסולי קהל. ותהיה משנתנו אפילו לרבי שמעון בן יוחי הסובר שגיורת שהתגיירה פחות משלש שנים מותרת לכהונה.

ודחינן: אי אפשר לפרש כן. דאם נעמיד כן, שהמשנה מדברת דוקא בגיורת שהתגיירה בגיל למעלה משלש שנים, מצידה תברה!

כלומר, הפירכה מוכנה ועומדת לצדו של הסבר זה. דהיינו, שהוא מופרך מעיקרו.

שהרי המשנה אמרה שכל הפסולים לבוא בקהל כהונה הם המותרים זה בזה. ולפי זה, אלא, טעמא שהתיר תנא קמא גיורת בפסולי קהל, התירה דוקא היכא דהיא התגיירה בת שלש שנים ויום אחד, לפי שרק אז היא אסורה לקהל כהונה לפי רבי שמעון בן יוחי.

הא אם היא התגיירה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, דאז היא מותרת לבא בקהל כהונה אליבא דרבי שמעון, אסורה לבוא זה בזה [כלומר, גיורת אסורה לפסולי קהל].

ולא כן הוא.

שהרי גם הגיורת שהתגיירה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, לרבי שמעון בן יוחי, דמותרת לבא בקהל כהונה, ובכל זאת מותרות לבא זה בזה, אף בממזר ונתין, כיון שאין הגיורת מכלל "קהל ה'", ולענין זה אין זה משנה באיזה גיל היא התגיירה.

אלא בהכרח משנתנו, לא כרבי שמעון היא. אלא אף גיורת הפחותה מבת ג' שנים אסורה לכהונה, הלכך אף היא בכלל המותרות לפסולי קהל.

ועתה דנה הגמרא בגוף הכלל הזה, ומקשה שתי קושיות:

א. וכי כללא הוא, דכל האסורין לבא בקהל כהונה מותרין לבא זה בזה?!

והרי אלמנה, האסורה לכהן גדול, וגרושה וחללה וזונה, דאסורים לבא בקהל כהונה, ובכל זאת אסורים לבא זה בזה, שהרי כל הנשים האלו אסורות בפסולי קהל.

ב. ותו, ועוד יש להקשות: מדקאמר "כל האסורין בקהל כהונה מותרים זה בזה", משמע, הא מי שמותר בקהל כהונה, אסור בפסולי קהל - ולא כן הוא.

והרי גר, שמותר בכהנת, ^[100] ואפילו הכי הוא מותר בממזרת, משום ש"קהל גרים" לא מיקרי קהל.

אלא, אמר רב נתן בר הושעיא: מה שאמר התנא "כל האסורים לבוא בקהל מותרים זה בזה", כוונתו אמנם שהם אסורים לבוא בקהל כהונה. אלא שלא התכוון התנא לומר שהם עצמם אסורים לכהונה, אלא הכי קאמר התנא קמא:

כל אדם שכהן אסור לישא את בתו -

ומאי ניהו [את מי הוא בא להוסיף על דבריו במשנה הקודמת שהאסורים לבוא בקהל ישראל מותרים זה בזה?] -

גר שנשא גיורת, שבתו אסורה לכהן.

וכרבי אליעזר בן יעקב, הפוסל לכהונה [לקמן עז א] את הבת של גר שנשא גיורת -

מותרין, כל אלו שכהן אסור לו לישא את בתם, כמו גרים אלו וממזרים, לבא זה בזה.

נמצא שהתיר תנא קמא גר בממזרת וממזר בגיורת. ועל זה נחלק רבי יהודה במשנתנו, ואסר.

ומעתה לא קשה הקושיה הראשונה, מאלמנה וחללה וזונה וגרושה שאסורים לכהונה ובכל זאת אסורים בממזר, כי התנא לא דיבר על כל האסורים לבוא בקהל כהונה אלא רק על אלו שבתם אסורה לכהונה.

וגם לא קשה הקושיה השניה, מהדיוק שכל שמותר לבוא בקהל כהונה אסור בממזרת, והרי גר מותר בכהנת. כי מעתה הדיוק הוא רק על כך שמי שבתו מותרת לכהונה אסור בממזרת, ואילו גר בתו פסולה לכהונה.

אך מקשה הגמרא: וכי כללא הוא זה דכל אדם שכהן אסור לו לישא את בתו, מותרין לבא זה בזה, ואף בנתין וממזר?!

והרי חלל שנשא בת ישראל, דכהן אסור לו לישא את בתו [שהרי בת חלל אף היא חללה כמו אביה], ובכל זאת אסורין נמי לבא זה בזה, שהרי חללה אסורה לנתין וממזר.

ומשנינן: לא קשיא. משום שהתנא קמא דמתניתין סבר כרבי דוסתאי בן יהודה דאמר בברייתא [לקמן עז א]: בנות ישראל, הן מקוה טהרה לחללים! כלומר, שחלל הנושא בת ישראל, אין זרעו מחולל, ובתו כשרה לכהונה. ולדבריו, החלל אסור בממזרת, כי בתו של החלל מישראלית כשרה לכהונה.

אך עדיין מקשה הגמרא: והרי חלל שנשא חללה, ולכולי עלמא כהן אסור לישא את בתו, ובכל זאת אסור נמי זה בזה [החלל בממזרת]. ומוכח שלאו כללא הוא, שכל האסור להשיא את בתו לכהן, מותר בממזרת.

ותו קשיא: מדקאמר כל שאסורה בתו לכהן מותר בממזרת, משמע, הא כל שמותר לכהן לישא את בתו, הרי הוא אסור בממזרת -

והרי לא כן הוא. שהרי גר שנשא בת ישראל, והדין הוא [לפי רבי אליעזר בן יעקב] שכהן מותר לו לישא את בתו, כיון שאמה מישראל, ובכל זאת מותרין הגרים והממזרים לבא זה בזה.

אלא אמר רב נחמן, אמר רבה בר אבוה: לא בהיתר גר בממזרת נחלקו חכמים ורבי יהודה.

אלא הכא, ממזר מאחותו, וממזר מאשת איש, האם מותרים זה בזה, איכא בינייהו. שנחלקו מיהו ממזר האסור לבא בקהל.

תנא קמא סבר: כל הנולד מביאה שיש בה חיוב כרת, הרי הוא ממזר. לפיכך, אפילו ממזר שנולד לאדם מאחותו שבא עליה, נמי הוי ממזר.

הלכך מותר ממזר זה בממזרת שנולדה מאיסור אשת איש. שהרי שניהם ממזרים הם, ואינם בכלל "קהל".

ורבי יהודה סבר: דוקא הנולד מביאת איסור שיש בה מיתת בית דין הוא ממזר. אבל הנולד מביאת חייבי כרת אינו ממזר, ומותר לבא בקהל.

לפיכך, רק הנולד מאשת איש הוי ממזר, לפי שהיא במיתת בית דין ; אבל הנולד מביאת אח על אחותו, שאינו אלא בעונש כרת, לא הוי ממזר.

הלכך אסורים הם זה בזה.

וכך הוא ביאור המשנה: תנא קמא אמר "כל האסורים לבוא בקהל", דהיינו, כל הנולדים מאיסורי ערוה, בין חייבי כריתות ובין חייבי מיתות בית דין, הם ממזרים, "ומותרים לבוא זה בזה". ^[101]

"ורבי יהודה אוסר", לבני חייבי כריתות לבוא בבני חייבי מיתות בית דין, כיון שלדעתו הראשונים אינם ממזרים והאחרונים ממזרים.

ומקשינן: מאי קא משמע לן משנתנו? מדוע הוצרך רבי לשנות כאן מחלוקת זאת בשאלה מי הם ממזרים?

והלא כבר תנינא, שנינו מחלוקת זו במקום אחר במשנה.

דתנן במסכת יבמות [מט א]: איזהו ממזר - כל שהוא ב"לא יבא". שאף הנולד מביאת חייבי לאוין הרי הוא ממזר - דברי רבי עקיבא.

שמעון התימני אומר: כל הנולד מביאה שחייבין עליו כרת בידי שמים, הרי הוא ממזר.

והלכה כדבריו של שמעון התימני.

רבי יהושע אומר: רק כל שחייבין עליו מיתת בית דין, הרי הוא ממזר.

נמצא, שתנא קמא סבר כשמעון התימני, ורבי יהודה סבר כרבי יהושע. ואם כן, למה שנאם רבי בשני מקומות נפרדים? הלא היה לו לשנותם יחד. ואגב דברי רבי יהושע, יאמר: וכן היה רבי יהודה אומר כדבריו! אלא, אמר רבא: לא בזה נחלקו תנא קמא ורבי יהודה. אלא גר עמוני ומואבי איכא בינייהו. שעמוני ומואבי שנתגיירו, אסורים לבא בקהל ישראל, ומותרים בפסולים.

והכי קאמר תנא קמא: כל האסורים לבא בקהל - ומאי ניהו? גר עמוני ומואבי [שהם בכלל האסורים יחד עם ממזרים ונתינים] - מותרין לבא זה בזה.

ותמהינן: אי הכי, מאי "רבי יהודה אוסר"? והלא עמוני ומואבי שנתגיירו ודאי לא מיקרו קהל ה', שהרי הם נאסרו לבוא בו, ולמה יאסרו בממזרים.

ומשנינן: לעולם לא נחלקו בדבר זה. ורבי יהודה היינו תנא קמא. והכי קאמר: כל האסורין לבא בקהל, ובכללם עמוני ומואבי, מותרין זה בזה אפילו לרבי יהודה. כי אף על פי שרבי יהודה אוסר גר מכל האומות בממזרת, מודה הוא בגר עמוני ומואבי שהוא מותר בממזרת.

כי הני מילי שאסר ממזרת, דוקא לגר סתם אסר. משום דהוא ראוי לבא בקהל, הלכך אף הוא קרוי "קהל ה'". אבל גר עמוני ומואבי, דאין הם ראויין לבא בקהל, לא מיקרו "קהל ה'", ומותרים בממזרת.

תנו רבנן: קטן שהוא מבן תשע שנים ויום אחד ומעלה - אם הוא גר עמוני ואו שהוא גר מואבי, או גר מצרי, או גר אדומי, או כותי, או נתין, או חלל, או ממזר - שבאו על הכהנת, או על הלויה, או על בת ישראל, פסלוה מלינשא לכהן. שכל אלו אסורים לבא בקהל, וביאתם היא ביאת עבירה. וכל אשה שנבעלה בביאת איסור נפסלת לכהונה. ואם כהנת היא נאסרה גם לאכול בתרומה, ואם היא לויה או ישראלית, היא נפסלת להנשא לכהן.

רבי יוסי אומר: כל מי שזרעו פסול לכהונה - שבתו אסורה להנשא לכהן - אף פוסל את האשה שבא עליה לכהונה.

וכל שאין זרעו פסול לכהונה, אף אינו פוסל אשה לכהונה בביאתו. ובהמשך יבואר במה נחלק על תנא קמא.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

הערות

^[99] עדיין יקשה הקושיא דלעיל, שכבר השמיענו זאת התנא קמא במשנה הקודמת שגר מותר בממזרת. ויש לומר, שעיקר הקושיא שם היא הקושיא השניה על דברי רבי יהודה, שאין להם ביאור לכאורה. תוס' ד"ה הכי.

^[100] הקשו התוס', הרי הטעם שמותר בכהנת אינו משום הכשר הגר אלא לפי שלא הוזהרו כשירות לינשא לפסולים, ולעולם הכהן אסור בגיורת. ואין כאן קושיא על הדיוק, כי באמת מי שמותר לכהונה מטעם יחוס, אסור בממזרת. ותירצו, שהקושיא היא מגר שנשא בת ישראל, שבתו מותרת לכהן לפי רבי אליעזר בן יעקב כדלקמן, ובכל זאת היא מותרת בממזר. תוס' ד"ה והרי.

^[101] כך פירש רש"י. והתוס' כתבו שזה דוחק. וביארו שכל האסורין לבא בקהל היינו שאין בהם תפיסת קידושין, הרי כל הנולדים מאיסור כזה בין שנולדו מחייבי כריתות ובין שנולדו מחייבי מיתות בית דין מותרין זה בזה לפי שכולם ממזרים. תוס' ד"ה דת"ק.

הכי קאמר [כך אמר]: כל האסורים לבא בקהל כהונה, מאי נינהו [מה הם] — אף גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, ודלא [ושלא] כדברי ר' שמעון בן יוחי, שמתיר אותה לכהונה — מותרין לבוא זה בזה, כלומר, באסורים לבוא בקהל.

ושואלים: ונוקמה [ונעמידנה] את ההלכה הזו גם בבת שלש שנים ויום אחד, ואפילו לר' שמעון בן יוחי! ומשיבים: אם כן מצידה (מצד עצמה) הלכה זו היא תברה [שבורה, סתורה], שאם היינו מבינים את משמעות הדברים במובן ש"אף גיורת בת שלוש שנים ויום אחד מותרת לבוא זה בזה" היינו מדייקים:

אלא טעמא [הטעם, דווקא] שבת שלש שנים ויום אחד היא שמותרת לבוא זה בזה עם האסורים לבוא בקהל, הא [הרי] אם היתה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד שמותרת לבא בקהל כהונה — אסורה לבוא זה בזה? ויש להקשות: הרי פחותה מבת שלש שנים ויום אחד לדעת ר' שמעון בן יוחי שמותרת לבא בקהל כהונה ומותרות לבא זה בזה גם בפסולים! ואם כן לא נוכל להעמיד את המשנה גם באופן זה.

ושואלים עוד: וכללא [והאם כלל] הוא שכל האסורים לבא בקהל כהונה מותרין לבא זה בזה? והרי אלמנה לכהן גדול וגרושה וחללה וזונה שאסורים לבא בקהל כהונה, ואסורים לבא זה בזה בפסולי קהל! ותו [ועוד] האם תדייק מכאן: הא [הרי] זה מותר לבוא בקהל כהונה אסור לבוא בפסולים לקהל? והרי גר שמותר בכהנת ומותר בממזרת!

אלא אמר רב נתן בר הושעיא: הכי קאמר [כך אמר] התנא במשנה: כל שכהן אסור לישא את בתו, ומאי ניהו [ומיהו זה] — גר שנשא גיורת. וכדעת ר' אליעזר בן יעקב האוסר בני שני גרים לכהונה — מותרין לבא זה בזה בפסולי קהל, שאין הגרים נחשבים "קהל".

ושואלים: וכללא [וכלל] הוא שכל שכהן אסור לישא את בתו מותרים לבא זה בזה? הרי חלל שנשא בת ישראל, שכהן אסור לישא את בתו משום שהיא חללה, ואסורין נמי [גם כן] לבא זה בזה, שהרי הבת הזאת נחשבת כישראלית, ואסור לה להינשא לפסול! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה] כי הלכה היא זו כר' דוסתאי בן יהודה האומר שבת חלל מישראלית מותרת לכהונה, ואם כן אין החלל בגדר "כהן אסור לישא את בתו".

ומקשים: והרי חלל שנשא חללה וכהן אסור לישא בתו שהיא חללה, ואסור נמי [גם כן] לבא זה בזה בפסולי קהל! ותו [ועוד]: נדייק מהלכה זו הא [הרי] מי שהוא מותר לבוא בכהונה אסור לבוא בפסולים? והרי גר שנשא בת ישראל, וכהן מותר לישא בתו, ומותרין לבא זה בזה בפסולי קהל!

אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הסבר אחר למחלוקת תנא קמא ור' יהודה: הכא [כאן] לענין ממזר מאיש שבא על אחותו וממזר מאשת איש איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל:

תנא קמא סבר [סבור]: אפילו ממזר מאחותו נמי הוי [גם כן הוא נחשב] לממזר. ור' יהודה סבר: מאשת איש הוי [הריהו] ממזר, מאחותו — לא הוי [אינו] ממזר.

ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] התנא בכך? הלא תנינא [שנינו] דבר זה בברייתא: איזהו ממזר — כל שהוא נולד באיסור של "לא יבא" (דברים כג, ב), כלומר, אם עבר על איסור ביאה כלשהו, אפילו בלאו, הרי הוולד מנישואין הללו ממזר, אלה דברי ר' עקיבא.

שמעון התימני אומר: כל שחייבין עליו כרת בידי שמים על הביאה, והלכה כדבריו. ר' יהושע אומר: כל שחייבין עליו מיתת בית דין. ואם כן השאלה אם מי שנולד מאחותו (שהוא חיוב כרת ולא מיתת בית דין) נחשב לממזר כבר נדונה, ותלויה במחלוקת תנאים, ואם כן יש לדחות מה שאמרנו.

אלא אמר רבא: בדין גר עמוני ומואבי איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל, והכי קאמר [וכך אמר]: כל האסורים לבא בקהל, ומאי ניהו [ומה הם]: גר עמוני ומואבי — מותרין לבא זה בזה.

ושואלים: אי הכי [אם כך] מאי [מה פירוש] ר' יהודה אוסר? הלא ודאי גם הוא מתיר גר עמוני בממזרת, שהרי אינו ראוי לבוא בקהל! ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר]: אף על פי שר' יהודה אוסר בדרך כלל גר בממזרת, בכל זאת הני מילי [דברים אלה] אמורים בסתם גר שראוי לבא בקהל, אבל גר עמוני ומואבי שאין ראויין לבא בקהל — לא נאסרו לשאת ממזרת.

תנו רבנן [שנו חכמים]: ילד בן תשע שנים ויום אחד שביאתו לענין איסור נחשבת ביאה שהיה גר עמוני, או גר מואבי, או גר מצרי , או גר אדומי, או שהיה כותי, או נתין, או חלל, או ממזר שבאו על הכהנת או על הלויה או על בת ישראל — פסלוה מן הכהונה על ידי ביאה זו. ר' יוסי אומר: כל שזרעו פסול שגם הילדים שלו פסולים לכהונה — פוסל את זו שבא עליה מהכהונה, וכל שאין זרעו פסול — אינו פוסל. רבן שמעון בן גמליאל אומר:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

This is what the mishna is saying: All those for whom it is prohibited to enter into the congregation of the priesthood. Rav Yehuda adds parenthetically: And who are they? Even a female who became a convert at less than three years and one day old, and this is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai, who holds that such a girl is permitted to marry a priest. Rav Yehuda resumes his presentation of the statement of Rabbi Yehuda: They are permitted to marry into those families that are prohibited from entering into the congregation but are permitted to marry one another.

The Gemara asks: And let us establish the mishna as referring to a girl who became a convert at three years and one day old or older, and then it will accord even with Rabbi Shimon ben Yoḥai’s opinion, as he agrees that this convert may not marry a priest. The Gemara answers: If so, the mishna is broken, i.e., contradicted, from within itself, as if the mishna states that even a female who converted when she was older than three years and a day may marry one with flawed lineage, one would make an incorrect inference, as follows.

Rather, the reason that she may marry one with flawed lineage is that she converted when she was already three years and one day old. But if she converted when she was less than three years and one day old, as she is permitted to enter into the congregation of the priesthood, is she prohibited from marrying into those families that are prohibited from entering into the congregation but are permitted to marry one another? This cannot be, since according to the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai, there is also the case of a female who converted when she was less than three years and one day old, who is permitted to enter the congregation of the priesthood and is also permitted to marry into those families that are prohibited from entering into the congregation but are permitted to marry one another. Consequently, the mishna cannot be explained to accord with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai.

The Gemara continues to ask: But is it an established principle that all those for whom it is prohibited to enter into the congregation of the priesthood are permitted to marry into those families that are prohibited from entering into the congregation but are permitted to marry one another? But a widow, who may not marry a High Priest, and a divorcée, and a woman disqualified from marrying a priest [ḥalala], and a woman who has engaged in sexual intercourse with a man forbidden to her by the Torah [zona], are prohibited to enter into the congregation of the priesthood and are also prohibited to marry into those families that are prohibited from entering into the congregation but are permitted to marry one another. And furthermore, can it be inferred: But one who is permitted to enter into the congregation of the priesthood is prohibited from marrying a man of flawed lineage? But there is the convert, who is permitted to marry a daughter of a priest, and is also permitted to marry a mamzeret.

Rather, Rav Natan bar Hoshaya said: This is what the tanna of the mishna is saying: Any person about whom the halakha is that a priest may not marry his daughter. Rav Natan bar Hoshaya adds parenthetically: And who is that? A convert who married a female convert, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, who prohibits the daughter of two converts to marry a priest. Rav Natan bar Hoshaya resumes his presentation of the statement of Rabbi Yehuda: People of that status are permitted to marry into those families that are prohibited from entering into the congregation but are permitted to marry one another, since converts are not in the category of “congregation.”

The Gemara asks: But is it an established principle that anyone whose daughter a priest may not marry is permitted to marry into those families that are prohibited from entering into the congregation but are permitted to marry one another? But there is the case of a priest disqualified due to flawed lineage [ḥalal] who married a Jewish woman, as a priest may not marry his daughter, since she is a ḥalala. And despite this, she is included among those who are prohibited to marry into those families that are prohibited from entering into the congregation but are permitted to marry one another. The Gemara answers: This is not difficult, since this mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Dostai ben Yehuda, who holds that the daughter of a ḥalal and a Jewish woman may marry a priest.

The Gemara asks: But there is the case of a ḥalal who married a ḥalala, as a priest may not marry his daughter, since she is a ḥalala. And despite this, she is included among those who are prohibited to marry into those families that are prohibited from entering into the congregation but are permitted to marry one another. And furthermore, can it be inferred: One with regard to whom it is permitted for a priest to marry his daughter, is he prohibited from marrying Jews of flawed lineage? But there is the case of a convert who married a Jewish woman, and a priest is permitted to marry his daughter. And despite this, people of that status are permitted to marry into those families that are prohibited from entering into the congregation but are permitted to marry one another.

Rather, Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said a different explanation of the dispute between the first tanna and Rabbi Yehuda: Here, the difference between them concerns a mamzer resulting from intercourse between a man and his sister, and a mamzer resulting from intercourse between a married woman and a man other than her husband.

The first tanna holds: Even a mamzer resulting from intercourse between a man and his sister is also considered a mamzer. And Rabbi Yehuda holds: The offspring resulting from intercourse with a married woman is a mamzer, but offspring resulting from intercourse between a man and his sister is not a mamzer. According to this explanation, the dispute is that according to the first tanna, offspring resulting from intercourse between siblings may marry offspring resulting from intercourse with a married woman, while according to Rabbi Yehuda, the offspring resulting from intercourse between siblings is of unflawed lineage and may not marry a mamzer.

The Gemara asks: What is the tanna teaching us with this? We already learned this in a mishna (Yevamot 49a): Who is a mamzer? Any offspring who is born of a union prohibited by the verse: “He shall not enter” (Deuteronomy 23:2). In other words, if the union was a violation of any kind of prohibition, even that of a prohibition that is not subject to the punishment of karet, the child is a mamzer; this is the statement of Rabbi Akiva.

The mishna continues: Shimon HaTimni says: Any offspring who is born of a union enjoined by a prohibition for which one is liable to receive karet at the hand of Heaven, and the halakha is in accordance with his statement. Rabbi Yehoshua says: Any offspring who is born of a union enjoined by a prohibition for which one is liable to receive court-imposed capital punishment. This demonstrates that the question of whether mamzer status results from sexual intercourse between siblings, for which one is liable to receive karet rather than capital punishment, has already been addressed in a mishna. Therefore, Rav Naḥman’s explanation of this mishna must be rejected.

Rather, Rava said: The difference between them involves the halakha of a male Ammonite and a male Moabite convert, and this is what the tanna is saying: All those for whom it is prohibited to enter into the congregation. Rava adds parenthetically: And who are they? A male Ammonite and a male Moabite convert. Rava resumes his presentation of the statement of Rabbi Yehuda: They are permitted to marry one another.

The Gemara asks: If so, what is the reason of Rabbi Yehuda for prohibiting these marriages? Rabbi Yehuda should also permit an Ammonite convert to marry a mamzeret, as an Ammonite is not fit to enter the congregation. The Gemara answers: This is what the tanna is saying: Although Rabbi Yehuda generally prohibits a convert from marrying a mamzeret, this matter applies only to a regular convert, who is fit to enter into the congregation. But a male Ammonite convert and a male Moabite convert, who are not fit to enter into the congregation, are not prohibited from marrying a mamzeret, and there is no dispute between Rabbi Yehuda and the first tanna.

The Sages taught (Tosefta, Yevamot 8:1): A boy nine years and one day old, whose sexual intercourse is considered an act of intercourse with regard to sexual transgressions, who was an Ammonite or Moabite convert, or an Egyptian or Edomite convert, or a Samaritan, or a Gibeonite, a ḥalal, or a mamzer, and who engaged in sexual intercourse with the daughter of a priest, or the daughter of a Levite, or an Israelite woman, has thereby disqualified her from the priesthood. Rabbi Yosei says: Anyone whose offspring is unfit to marry a priest disqualifies a woman with whom he engages in intercourse from marrying a priest; and anyone whose offspring is not unfit does not disqualify her. Rabban Shimon ben Gamliel says:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ותו הא מותר אסור הרי גר דמותר בכהנת ומותר בממזרת. קשי' לי מאי קושיא הרי אין משמע הלשון כך אלא כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה אבל המותרים לבא בקהל יש מהן אסורין ויש מהם מותרין. ותו קשי' לי דגם בכהנת לאו קהל כהונה הוא דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין, וצ"ע:

ממזר מאחותו איכא בינייהו דלתנא קמא הוה ממזר ולרבי יהודה לא הוה ממזר ומשום הכי אוסר אותו בפסולין. ופירש"י ז"ל דרבי יהודה ס"ל כרבי יהושע דאמר דאין ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין. ולא נהירא דהא רבי יהודה כר"ע סבירא ליה דממזר מחייבי לאוין הוי ממזר דהא דריש כוותיה קרא דלא יקח איש אשת אביו ולא יגלה את כנף אביו באנוסת אביו כדאיתא ביבמות והכי מוכח בסנהדרין פ"ד מיתות. אלא י"ל דס"ד דרבי יהודה אית ליה דמחייבי לאוין הוי ממזר כשיש בהם שאר כגון אנוסת אביו אבל היכא דליכא שאר לא הוי ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין ולא מחייבי כריתות ואתיא דר' יהודה כרבי עקיבא דקתני אי זהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא אבל מאחותו דלאו שאר בשר הוא לא הוי ממזר כנ"ל:

מאי קמ"ל תנינא איזהו ממזר כו'. פי' ואם איתא דרבנן ור"י בהא פליגי הכא התם ה"ל למתנייה באידך פלוגתא וכההוא דפרישית לעיל בדאבא שאול ור"ג וכן פירש"י ז"ל:

אע"פ שהגיורת לא נאסרה לכהנה אלא מסתם זונה מכל מקום הואיל ונאסרה אף בפחותה מבת שלש נאסרה כמו שביארנו וגר בגיורת בתו לפסולה לכהנה ושאר דברים שבסוגיא זו כבר ביארנום למעלה:

כל שנבעלה לפסול לה בין בלאו בין בעשה אפילו פנויה פסולה מן הכהנה הן ישראלית הן כהנת ואם היא כהנת אף היא פסולה מן התרומה מדין זונה מעתה גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי ונתין וממזר שבאו על כהנת ועל לויה ועל ישראלית כל שהם בני תשע שנים ויום אחד שביאתם ביאה פסלוה מן הכהנה ומן התרומה הואיל ואינה ראויה לינשא לכל אלו והוא הדין לגוי ועבד הואיל ואין לה אלמנות וגירושין בו וכן בפצוע דכא וכרות שפכה שאף הם פסולים לה וכן שומרת יבם שנבעלה לזר וכן ביאת חלל אף בבת ישראל פוסלת מן הכהנה ומן התרומה אע"פ שאינו פסול לה ומצרי שאמרנו אפילו בשני שזרעו כשר ונמצא שאתה נושא בתו הואיל והוא מכל מקום פסול הנבעלת לו פסולה כדין עמוני ומואבי שמכל מקום אתה נושא בתו שהרי נקבותיהם מותרות ואעפ"כ הואיל ומכל מקום הוא פסול פוסל את הנבעלת לו:

גמרא ה"ק כל האסורים [וכו'] ומאי נינהו גיורת פחותה מבת ג' שנים. תי' הא תנא ליה גירי וממזרי מותרים זה בזה וי"ל דהדר תנא ליה משום ר' יהודה דפליג עלה ולא תנא ליה ברישא וא"ת א"כ לעיל דפריך אילימא ממזרי ונתיני הא תנא ליה רישא לישני ליה דתנא ליה משום ר' יהודה דפליג עליה וי"ל דסמוך אקושייא שניה דפריך ותו ר' יהודה אוסר אהייא וכו':

והרי גר דמותר בכהנת ומותר בממזרת. תי' מאי קא פריך שהרי זה מותר בקהל כהונה הא דשרי בכהנת זו היא משום דאין קדושתה קדושת כהונה גמורה כדרב יהודה אמר רב לקמן דלא הוזהדו כשרות לינשא לפסולין וכהנת כמו ישראל היא וי"ל דסמיך אהא דמצי למיפרך והרי גר שנשא בת ישראל או גיורת שזרעו שנולד לאחר שנתגייר מותר בקהל כהונה שהרי כהן נושא בתו:

ה"ק לר' יהודה דאמר בת גר זכר כבת חלל זכר ומ"ם מותרת לממזר דהא שאביה היה גר לאו קהל הוא ובסמוך פריך ליה על אידך שינויא:

ה"ק כל שהוא אסור לישא בתו כגון גר שנשא גיורת וכראב"י דאמר הכי במתני' מותרים לבא זה בזה כלומר דגר מותר בממזרת וממזר בה דאלו בגר שנשא ישראלית לא מצי' לאוקומי דמאן שמעת ליה דאמר כהן אסור לישא בתו ר' יהודה דאמר בת גר זכר כבת חלל וכו' ומדסיפא ר' יהודה רישא לאו ר' יהודה להכי מוקי לה כר' אליעזר בן יעקב ושמעיה ר' יהודה לת"ק דאית ליה קהל גרים לא איקרי קהל ופליג עליה (לשון הקונטריס):

דת"ק סבר ממזר מאחותו נמי הוי ממזר פ"ה ומתני ה"ק כל הנולדים מאיסור ערוה ממזרים הם ומותרים לבא זה בזה הני חייבי כריתות בבני חייבי מיתות ל"ה. ול"נ כל הנולדים מאיסורי ערוה לא קתני כל האסורים לבא בקהל קתני ומשמע אפי' חייבי לאוין הוי ממזר ונראה לר"י לפרש דת"ק כל האסורים לבא בקהל [קתני ומשמע] דהיינו כל הני דהוו ממזרים לדידיה כגון ממזר מאחותו וממזר מאשת איש מותרים לבא זה בזה ור' יהודה אוסר בהני דשרי ת"ק לבא זה בזה דהיינו ממזר מאחותו וממזר מאשת איש אית ליה לר' יהודה דאסירי לבא זה בזה, ורבי אלחנן פי' דה"ק כל האסורין לידבק בקהל ולא תפסי בהו קידושין מ"מ לא הוו מחייבי כריתות אלא מחייבי מיתות:

מאי קמ"ל תנינא וכו'. וא"ת מאי קושיא והא לא גר' שם ר' יהודה אלא ר' יהושע י"ל כדפ' קקו' תנינא בפלוגתא אחריתי במתני' אחריני ולמה לי למיפלגא בתרתי וליתני התם גבי ר' יהושע וכן היה (או') ר' יהודה או' כדבריו:

מותרין לבא זה בזה. דקסבר דלא יבא ממזר בקהל ה' בקהל ודאי לא יבא הא בקהל ספק יבא:

ומאי ניהו. דלא איירי בהו ברישא דמתני':

זו בזו. לישא ממזרת או שתוקית:

אי הכי דהני וכו' ודאי לא אקרי קהל:

בן ט' שנים ויום א' כלומר בן ט' שלמים ביאתו ביאה וכן בת ג' ויום א' פי' בת ג' דניהוו שלמים לקח קצת משנה אחרת:

פסלוה. לכהנת מן הכהונה ומן התרומה ולויה וישראלית מלינשא לכהן:

כל שזרעו פסול. שקצת זרעו פסול אע"פ שקצתו כשר כגון גר עמוני ומואבי שזכריו פסולים ונקבותיו כשרות:

פוסל. אשה בביאתו ובהא פליג עליה רשב"ג:

וכל שאין זרעו פסול כלל כגון מצרי שני שזרעו הוא דור שלישי הוא אינו פוסל אשה בביאתו ובהא פליג ר' יוסי את"ק:

בד"ה ה"ק כל האסורים כו' דלאו עיקר קושיא היא דפריך הא תנא לה רישא כו' עכ"ל נראה משום דאיכא למימר דלאו היינו רישא משום דברישא שרי גם גר בממזרת והכא לא שרי אלא כל הפסולים לבא בקהל אלא דבהא סמיך נמי אסיפא דקתני ר' יהודה אוסר היינו תנא קמא ואין להקשות דאם כן אמאי לא מוקי מתניתין דכולה ר' יהודה היא וה"ק כל הפסולים לבא בקהל מותרים בממזרת הא מותר לבא בקהל דהיינו גר אסור בממזרת שר' יהודה אוסר גר בממזרת ופליג אמתני' דר"פ דמתיר גר בממזרת די"ל דלא משמע ליה לתלמודא לאוקמא הכי דאין זה חוזר לגופיה דלא ה"ל למתני כל הפסולים לבא בקהל דשרי בממזרת אלא דגר אסור בממזרת ה"ל למתני אך יש לדקדק בשמעתין אמאי תקשי ליה מעיקרא הא תני ליה רישא דאדרבה ה"ל למידק מעיקרא הא מותר אסור דהיינו גר ות"ק לא ס"ל הכי לעיל בר"פ דהכי מדייק תלמודא לקמן הא מותר אסור וי"ל דלא משמע ליה לדיוקא מעיקרא הא מותר אסור אלא דאיכא למימר דכל האסורין מותרין זה בזה הא מותר אית בהו אסורין בממזרת ואית בהו דמותר בממזרת כגון גר אבל לקמן מדייק ותו הא מותר אסור משום דלא תימא האי כללא דכל האסורין ליתא אלא דאית בהו מותרין לבא זה בזה ואית בהו אסורין לבא זה בזה דא"כ תקשי ותו הא מותר אסור והרי כו' ואמאי קתני כל האסורין כו' הא במותר נמי דינא הכי דאיכא בהו הכי והכי וחדא קושיא היא ועוד נראה דלקמן פריך ותו הא מותר אסור כו' לדברי המתרץ דלא מוקי לה כר"ש מה"ט דתקשי ליה הא מותר דהיינו פחות מבת ג' אסור בממזרת ותו לא מידי ודו"ק:

בד"ה והרי גר כו' שנשא בת ישראל שהבת מותרת לכהן ומותרת בממזר כראב"י כו' עכ"ל אין זה מדוקדק דהא תלמודא לא קאמר הכי אלא בגר גופיה קאמר שמותר בממזרת ומותר בכהנת ולשון ת"י מכוון בזה וז"ל דסמיך אהא דה"מ למפרך כדבסמוך הרי גר שנשא בת ישראל שהבת מותרת לכהונה ומותרת בממזר עכ"ל וגם לא הזכיר בזה כראב"י דלאו מלתא דראב"י היא לקמן במתני' ורבי יוסי נמי מתירה לכהן חוץ מרבי יהודה וק"ל:

בד"ה דתנא קמא כו' דהכי קאמר כל האסורין לבא בקהל שאין קדושין תופסין בהן כגון אפי' חייבי כריתות כו' כצ"ל וק"ל:

גמרא ורי"ס מאשת איש הוה ממזר. לכאורה קשה מהא דסנהדרין שהזכרתי לעיל. וע"כ צ"ל דר"נ סבר דמתניתין דהתם פליגא עלה דברייתא אליבא דר"י בזה וכמש"כ התוס' ביבמות (י) בד"ה לר"י דלא סבר לה הש"ס כברייתא דהתם כו' ע"ש. ולפלא בעיני שלא הביאו ראיה מדהכא:

שם אבל גר עמוני ומואבי דא"ר לבא בקהל לא. נסתפקתי אי דוקא קאמר עמוני ומואבי דאיסור איסור עולם דומיא דממזר אבל מצרי ואדומי ראשון ושני לא או ל"ד ומילתא פסיקתא נקיט. ועוד נסתפקתי אי מותר ממזר בעמונית ומואבית דאולי כיון דהזכרים אסורין לא מיקרו אף הן קהל ה'. והנה הספק האחרון מפורש לאיסור בגמרא יבמות (ס"ד עז) ע"ש. וספק הראשון מוכח להתירא מתוס' שם (ר"ד עח) שהקשו וישא (ר"ל מצרי שני) נתינה ע"ש:

רש"י ד"ה א"כ. דכר"ש מיתוקמא כו' והוא לא התיר לבא כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה איכא בינייהו. ומותרין לבא זב"ז בני ח"כ כו' ור"י אוסר לבני ח"כ כו'. כצ"ל:

תד"ה והרי. ונל"פ הרי גר שנשא ב"י שהבת כו' ומותרת בממזר. מבואר שלא כדברי הרמב"ם בפ' ט"ו מהלכות א"ב ה"ט שאוסר בכזה. וכבר העיר עליו הר"ן ועיין בח"מ סי' ד' סכ"ג:

רב יהודא ה"ק כל האסורין לבא בקהל כהונה כו' נ"ל דהכי פירושא כיון דאשכחן דאיכא תרי מילי איסורי קהל חד איסורי קהל ישראל ואידך איסורי קהל כהונה וקאמר ת"ק דהנך שני מיני פסולין מותרין לבא זה בזה והשתא א"ש הא דקאמר ר' יהודא אוסר והיינו בהך מילתא לחוד דהנך שני מינים אסורים לבא זה בזה אבל ודאי דכל חד ממין א' מותרין ובזה נתיישב היטב קושיית התוס' דלא מקשה הא תנא ליה רישא דהשתא מצינן למימר שפיר דת"ק בא להוסיף עמוני ומואבי ומצרי דמותרת הגיורת לינשא להן והגר מותר במצרית ואפ"ה א"ש הא דקתני ר"י אוסר דלא קאי אלא לענין הנך שני מינין פסולי קהל ופסולי כהונה דמותרין זה בזה כן נ"ל נכון ליישב לשון המשנה לפי אוקימתא זו אלא דאכתי בעא טעמא מאי ס"ד דתליא בהכי דמי שפסול לבא בקהל כהונה יהא מותר באיסור ממזרת ונלע"ד לפרש לפי מאי דפרישית לעיל דף ע"ב גבי ה' קהלי כתיבי דהא דבעינן כל הנך קראי לקהל לוים וישראלים היינו משום דפשטא דקרא דקהל ה' משמע דאהכהנים לחוד קאי דנקראים קהל ה'. ולפ"ז איכא למימר שפיר דאף לבתר דכתיבי קהלי יתירי לרבויי אפ"ה אין מקרא יוצא מידי פשוטו ולוים וישראלים גופייהו לא הוי בקהל ה' אלא לפי שראויין לבא בקהל ה' דהיינו קהל כהנים דמותרין לישא ולהינשא מהם משא"כ מי שאינו ראוי לבא בקהל כהנים לא הוי בכלל קהל ה' ומש"ה ממעט גיורת דמותרת לממזר כיון דלאו מקהל ה' היא שאינה ראויה לכהנים לעולם. ולפ"ז מקשה הש"ס שפיר והרי גר דמותר בכהנת דהא לא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין א"כ סוף סוף הא קמן דגרים מיהו ראויין לבא בקהל ה' ואפ"ה מותרין בממזרת א"כ תו אין לחלק בין זכרים לנקבות תדע דאל"כ תיקשי נמי מחללה דאינה ראוייה לכהן ואפ"ה אסורה בממזר אלא דע"כ עיקר הטעם דחללים מיהו מיקרו קהל ה' כיון דחלל מותר בכהנת א"כ לענין גר וגיורת נמי איכא למימר איפכא ואע"ג דהמקשה כבר הקשה מחללה והדר מקשה מגר אפ"ה יש לנו לפרש דבדרך את"ל מקשה דאת"ל דלא קשיא מאלמנה וגרושה וחללה כיון דלא שייך בזכרים כמו בנקיבות מיקרו שפיר קהל ה' אף הנקיבות דבמין א' אין לחלק בין זכרים לנקיבות לענין דשייך בהו קהל ה' א"כ לענין גר גופא תיקשי כן נ"ל נכון ליישב קושיית התוספות ד"ה והרי גר ונתיישב ג"כ הא דמקשה הכא בפשיטות הא מותר אסור משום דלאוקימתא זו ממילא משמע הכא דהא בהא תליא במי שראוי לבא בקהל כהנים הוא דמיקרי קהל ה' ואינך לא ונתיישב' ג"כ קושיית מהרש"א ז"ל דלעיל ליכא למידק כה"ג הא מותר אסור ודוק היטב ועיין עוד בסמוך:

שם אלא אמר רב נתן בר הושעיא ה"ק כל שכהן אסור לישא בתו וכו' מותרין לבא זה בזה כו'. ויתכן לפרש ג"כ על הדרך שכתבתי בסמוך דעיקר קהל ה' היינו קהל כהנים ולעולם לא מיקרי קהל ה' אלא מי שמותר להשיא בתו לכהן ורוצה לתרץ בזה קושיית והרי גר ואם כן מדייק שפיר הא מותר אסור ומקשה מחלל שנשא חללה ומהנך תרתי קשה נמי ממה נפשך כדפרישית בסמוך:

תוספות בד"ה דת"ק סבר ממזר מאחותו כו' וא"ת היכי משתמע פלוגתייהו ממתניתין כו' עד סוף הדיבור. ולולי פרש"י ז"ל ותוספות היה באפשר לפרש דנהי דלר' יהודא חייבי כריתות לא הוי ממזר מדאורייתא אפ"ה מודה ר"י דאסור לבא בקהל מדרבנן כיון דבא מאיסור ערוה דלא תפסי קידושין גזיר בהו משום ממזר מחייבי מיתות וא"כ שפיר משתמע פלוגתייהו ממתניתין דלת"ק כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה משום דלא אשכחן מי שמותר מן התורה לגמרי בודאי יאסר מדרבנן אלא הספק בלבד ואפ"ה שרינהו לבא בממזרין ודאין ור"י ס"ל דאיכא נמי חייבי כריתות דאסורין לבא בקהל מדרבנן וא"כ אסורין לבא בממזרין או שאר פסולי קהל ואפ"ה מקשה הש"ס שפיר תנינא דהתם הו"ל למיתני דלא הוי ממזר וממילא הוי ידעינן דאסור בממזרת כן נ"ל לולי דרש"י ז"ל ותוספות לא פירשו כן ולפירושם קשה מלבד שהוא דוחק תיקשי מתניתין גופא דאמאי קתני ר' יהודה אוסר טפי הו"ל לר"י לאיפלוגי ברישא דקתני מילתא דפסיקא דממזר אסור לבא בישראל וקתני נמי במתניתין דס"פ האומר כל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לאחרים קידושין הולד ממזר איזהו זה שבא על אחד מכל האיסורין שבתורה והתם הו"ל לאיפלוגי ומדפליג ר"י בסיפא משמע דבהנך מודה ועוד דלחד לישנא אוקימנא מתניתין דס"פ האומר כרבי יהודא ע"ש. ולמאי דפרישית אתי שפיר דמודה רבי יהודא מיהו דהוי ממזר מדרבנן ודו"ק:

בד"ה מאי קמל"ן תנינא כו' וא"ת אמאי איצטריך למיפרך כו' דהא ר' יהודא נמי דריש סמוכין כו' עכ"ל. כבר כתבתי בפרק האומר דבלאו הכי בפרק ארבע מיתות דף נ"ג מייתי הש"ס תרי לישני אי סובר ר"י קידושין תופסין בחייבי לאוין או לא וכתבתי שם ג"כ ליישב קושיית התוספות דהכא דר' יהודה לא דריש סמוכין אלא משום דמוכח או מופנה וא"כ כיון דדריש ליה ר"י להא מילתא גופא דאסור באנוסת אביו תו לא הוי מוכח ולא מופנה לענין סמיכות דהוי ממזר ועוד דאדרבא איכא למימר דר"י סובר כטעמא דר' יהושע דלא יקח איש את אשת אביו מיותר להך דרשה דלענין סמוכין דממזר דלא הוי אלא מלא יקח לחוד כן נ"ל ועדיין צ"ע:

דין דבן תשע שנים ויום א' גר עמוני מואבי מצרי ואדומי שני שבאים על בת ישראל פסלה מן הכהונה שאם בת כהן היא אסורה לאכול תרומה ופסולה נמי מלישא שא לכהן אבל הבת כשר' לכהונה וספק חלל שנתער' במשפחה ואין מכירין אותה וכו' ובתן של אותו משפח' מותרין לכתחלה אבל אין מוציאין אותה מיד כהן אם כבר נשא. אבל אלמנה ובת ספק חלל אסורי' ומוציאין מיד כהן:

ת"ר בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני מואבי מצרי ואדומי כותי ונתן חלל וממזר שבאו על הכהנת ועל הלוייה ועל בת ישראל פסלה. ר' יוסי אומר כל שזרעו פוסל פוסל רשב"ג אומר כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו וכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו. מאי איכא בין ת"ק ובין ר' יוסי א"ר יוחנן מצרי שני איכא בינייהו ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה דת"ק סבר ככהן גדול באלמנה מאי כ"ג באלמנה שביאתו בעבירה ופוסל בה אף כל שביאתו בעבירה פוסל, ור' יוסי אומר ככ"ג באלמנה מאי כ"ג שזרעו פסול ופוסל אף כל שזרעו פסול פוסל לאפוקי מצרי שני שאין זרעו פסול דאמר קרא בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל רשב"ג אומר כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו. מאי איכא בין ר' יוסי ובין רשב"ג אמר עולא גר עמוני ומואבי איכא בנייהו ושניהם לא למדוה אלא מכ"ג באלמנה דר"י סבר מה כ"ג באלמנה שזרעו פסול פוסל אף כל שזרעו פסול פוסל. ורשב"ג סבר ככ"ג באלמנ' מה כ"ג באלמנ' שכל זרעו פסול אף כל שזרעו פסול אפי' נקיבו' לאפוקי גר עמוני ומואבי דנקיבות הוו כשירות לבא בקהל דאמר מר עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית והלכת' כת"ק דס"ל פוסלין את האשה לכהונה מאחר שביאתו בעבירה וכאשר כתבנו ביבמות בפ' הבא על יבמתו סי' כ"ז. אבל לפסול את הבת אעפ"י שביאתו בעבירה אינו פוסל בגר עמוני ומואבי ומצרי שני כאשר כתבנו בפ' הערל סי' כ"ב תו מסיק א"ר חסדא הכל מודים באלמנת עיסה שפסולה לכהונה מאן מיקל בהני תנאי רשב"ג דקאמר כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו וכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו למעוטי מאי למעוטי אלמנת עיסה שפסולה לכהונה ולאפוקי מהני תנאי דתנן העיד ר' יהוד' בן בתירה על אלמנת עיסה שכשירה לכהונה מאי טעמא הוי ספק ספיק' וס"ס לקולא. ופרש"י אלמנת עיסה אלמנת ספק חלל שהי' מעורבת בספיקות בעלה היה ספק והיא באה מכחו דה"ל ס"ס ודוחק הוא בעיני לפרש דכה"ג הוי ספק ספיקא אלא חד ספק ממש הוא ופשיטא שאסורה אלא אלמנה מן השפחה שנטמע בה ספק חלל דהוי בעלה ס"ס וכדפרי' בפ"ק דכתובות סימ' מ"ג ושם כת' המסקנא שהאלמנה והבת אסורה מכח ספק ספיקא לכתחלה אבל בדיעבד נראה דלא תצא אפי' הבת ולא נימא מאחר שהאלמנה לכ"ג לכתחלה אסורה לר"ג א"כ הבת אפילו תצא לית' דלא עשו מעלה ביוחסין אלא לכתחילה לאוסרה על הכהונה אבל לא להוציא אותה מבעלה מאחר דספק ספיקה מותר בכל התורה:

גמ'. הכי קאמר כל האסורים לבא בקהל כהונה.
לפי ההו"א הזאת המשנה מקשרת בין האיסור גיורת לכהן לבין הא דגר מותר בממזרת. ויש לעיין בגדר הקשר הזה. ונראה לבאר אותו בב' אופנים: א) האיסור גיורת לכהן יסודו בזה דגיורת חסרה במקצת קדושת ישראל שלה. והחסרון הזה גם מונע מגרים חלות שם קהל ה' ולפיכך גר מותר בממזרת בגלל דאינו קהל ה'. ב) יש לגר קדושת ישראל גמורה, אלא דחל בו חלות שם פסול ולכן לא איקרי קהל ה'. ומפאת חלות הפסול הזה כהן אסור בגיורת וגר מותר בממזרת.
ומהמשך השו"ט בגמ' נראה להוכיח כצד השני. דהרי הגמ' הקשה מהא דאלמנה וגרושה אסורות לכהונה ועדיין אסורות לממזר. ולפי הביאור השני שפיר מובן דהגמ' הוכיחה מאלמנה וגרושה דחלות פסול לכהונה לא תמיד מורה דיש היתר לממזר. אמנם לפי הביאור הראשון קושיית הגמ' אינה מובנת כלל, דהרי היאך אפשר להקשות מאלמנה וגרושה דבודאי יש להן קדושת ישראל גמורה ולכן פשיטא דאסורות לממזר, על דברי המשנה בגר דאיירי באיסור כהונה הנובע מחסרון קדושת ישראל.
אבל אם נימא כצד השני – דגר יש לו קדושת ישראל גמורה אלא דחל בו חלות שם פסול בגברא הפוסל גיורת לכהן ומתיר גר בממזרת – לכאורה קשה דהגמ' נקטה כדבר פשוט דאפי' לפי רשב"י הסובר דגיורת פחותה מבת ג' מותרת לכהן דהיא עדיין מותרת לממזר. ולכאורה צ"ע דהרי אם יש חלות שם פסול אחד דאוסר גיורת לכהונה ומתירה לממזר, מדוע פשיטא לגמ' דגיורת פחותה מבת ג' מותרת לממזר, דהרי יתכן דלפי רשב"י מכיון דאין בה חלות פסול לכהונה אזי אין בה חלות שם פסול כלל וראויה להיות אסורה לממזר.⁵⁴
תוד"ה והרי גר.
התוס' הקשו דהיתר גר בכהנת אינו משום הכשר הגר אלא משום דלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים. ויתכן לתרץ, דקושיית התוס' מובנת אם האיסור דכהן בגיורת הוי דין בגברא כהן דאסור לישא אשה שחל בה חלות שם גיורת, דהרי אז יש להקשות כמו התוס' דאין קשר בין גברא דכהן לבין גברא דכהנת. אמנם יתכן דהאיסור דכהן בגיורת אינו דין בגברא דכהן אלא בקהל כהונה, כלומר דקהל כהונה אסור להכניס בתוכה גיורת. ואם זה גדר האיסור אזי שפיר מובן דמסברא האיסור שייך גם לכהנת לישא גר דהרי גם כהנת הויא חלק של קהל כהונה. וזה דומה לאיסור לא יבוא ממזר בקהל ה' דחל בין בממזר לישראלית ובין בישראל לממזרת. וא"כ הדין דכהנת מותרת לישא גר הוי משום "הכשר גר", ושפיר מובן קושיית הגמ'.
אמנם הביאור הזה לא יתכן בשיטת הרמב"ם דהרי הוא סבור דגיורת אסורה לכהן מדין זונה (פרק יח מהלכות איסו"ב הל"ג). ולכאורה ברור דזה שייך רק בגיורת לכהן ולא בגר לכהנת, וא"כ הדרא קושיית התוס' לדוכתא דהרי היאך הגמ' יכולה להקשות מההיתר דגר לכהנת על האיסור דגיורת לכהן. וצ"ל דלפי הרמב"ם האיסור זונה לכהן שייך לא רק בנקבה זונה אלא דחלות שם זונה שייך לחול גם בזכרים, ולכן הקשו דהאיסור זונה לכהן שייך גם בגר לכהנת.
ולכאורה החידוש הזה בדין זונה מבואר גם מדברי הרמב"ם (פרק ז מהלכות תרומה הלט"ז) בנוגע לאנדרוגינוס כהן, וז"ל אנדרוגינוס שנבעל לפסול מן התרומה בין דרך זכרותו בין דרך נקבותו נפסל מלאכול בתרומה כנשים, ואין עבדיו אוכלין, וכן אם נבעל לאנדרוגינוס אחר שהוא פוסל בביאתו לאשה נפסל ואינו אוכל ולא מאכיל עבדיו, והוא שיבעול אותו דרך נקבותו אבל דרך זכרותו אין זכר פוסל זכר מן הכהונה עכ"ל. ומשמע מדבריו דכל כולו דהאנדרוגינוס נפסל לתרומה ע"י ביאה הפוסלת ולא רק דצד הנקבה שבו אסור לאכול בתרומה.⁵⁵ וא"כ רואים דאם יש היכי תמצא של זכר דנבעל לפסול, חל שם זונה עליו ונאסר מלאכול בתרומה מדין זונה כמו נקבה דנבעלה לפסול (כדמבואר בפרק יח מהלכות איסו"ב הל"ג). ולפי"ז שפיר מוכח דחלות שם זונה שייך גם לזכר, וא"כ מובן למה הגמ' מקשה מההיתר דגר בכהנת על האיסור דגיורת לכהן.⁵⁶
גמ'. ה"ק כל שכהן אסור לישא את בתו, ומאי ניהו, גר שנשא גיורת, וכר' אליעזר בן יעקב מותרין לבא זה בזה.
יש להבין מה גדר הקשר בין האיסור של בת גר וגיורת לכהן לבין הא דגר מותר בממזרת. ויש לבאר בב' אופנים כמו לעיל: א) האיסור של בת גר וגיורת לכהן מלמד דיש בגר וגיורת חסרון קדושת ישראל במקצת, דהרי חסרון חלות קדושת ישראל בולד נובע מזה דגם היתה חסרון בקדושת ישראל אצל ההורים, שהרי הם יכולים להעביר לולד רק את מקצת קדושת ישראל דיש להם. ובגלל החסרון במקצת קדושת ישראל משו"ה הולד של גר וגיורת אסורה לכהן וגר מותר בממזרת. ב) האיסור של בת גר וגיורת לכהן מלמד דיש בגר חלות שם פסול בגברא דמפקיע חלות שם קהל ה' וממילא גר מותר בממזרת.
ולכאורה יש להוכיח מהמשך השו"ט כמו הצד השני. דהרי הגמ' הקשה דבת חלל וחללה אסורה לכהן אע"פ דחללה אסורה לממזר. ולפי הצד הראשון קושיית הגמ' אינה מובנת דהרי בודאי יש לחלל קדושת ישראל גמורה ובגלל זה הוא אסור בממזרת, וחלל חלוק לגמרי מולד גר וגיורת דחסרה בקדושת ישראל דהולד ולכן הוא מותר בממזרת. אלא מסתבר כמו הצד השני דיש לגר קדושת ישראל גמורה אלא דחל בו שם פסול, ולכן הגמ' הקשה דכמו"כ חלות שם הפסול דחל על החלל ראוי להפקיע חלות שם קהל ה' ממנו ולהתירו בממזרת.
גמ'. אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הכא ממזר מאחותו וממזר מאשת איש איכא בינייהו.
נחלקו רש"י והתוס' בפירוש המלים דהמשנה לפי רב נחמן אמר רבה בר רב הונא. דלפי רש"י (ד"ה איכא בינייהו) "כל האסורין לבא בקהל", פירושו כל הנולדים מאיסורי ערוה דהוו ממזרים, "מותרים לבא זה בזה" פירושו דמותרים לישא אחד את השני דהרי כולם ממזרים לפי הת"ק דכל איסור ערוה גורם לממזרות. אמנם התוס' (ד"ה דת"ק) פירשו באופן קצת שונה, דהיינו "כל האסורין לבא בקהל" פירושו כל היכא דאין ביניהם תפיסת קידושין, "מותרים לבא זה בזה" פירושו דהילדים שלהם כולם ממזרים ומותרים לישא אחד את השני. נמצא דלפי התוס' המלים "אסורין לבא בקהל" מתייחסות לדין דאין תפיסת קידושין בערוה, לעומת רש"י דפירש ד"אסורין לבא בקהל" הוי דין דאסור לישא ערוה. וצ"ב ביסוד המחלוקת.
ונראה לבאר דהתוס' סברי דממזרות הויא תוצאה של ביאה היכא דקידושין אינן תופסין, ולא מצד האיסור דיש בביאה כזאת. ולכן התוס' פירשו דהמלים "אסורין לבוא בקהל" ר"ל דאין בהם תפיסת קידושין, דזה בעצמו גורם דממזרות חלה ולא האיסור שבו.⁵⁷ אמנם לפי רש"י אי-תפיסת קידושין אינו מוזכר במשנה כלל, אלא דהמשנה מקשרת האיסור ערוה לדין דהולד ממזר. ומשמע מזה דממזרות נוצרה ממעשה איסור דביאה בערוה ולא משום דאין בהן תפיסת קידושין.
ועיין לעיל (סז: ד"ה אשת איש) דהארכנו בענין הזה ובנ"מ בנוגע לממזרות ביבמה לשוק, עבד ועכו"ם.
גמ'. אלא אמר רבא גר עמוני ומואבי איכא בינייהו והכי קאמר כל האסורים לבא בקהל, ומאי ניהו גר עמוני ומואבי.
מבואר בגמ' דלכו"ע גר עמוני ומואבי מותרים בממזרת. ויש לעיין מה הדין בגר מצרי לפי רבי יהודה, האם גר מצרי דומה לגר עמוני ומואבי דמותרין לישא ממזרת דהרי גם גר מצרי אסור לבוא בקהל, או"ד גר מצרי אסור בממזרת דהרי הוא חלוק מגר עמוני ומואבי בב' דברים: א) גר מצרי אסור רק באיסור עשה ולא בלאו, ב) גר מצרי אסור רק לב' דורות ולא לעולם.⁵⁸ אמנם עיין בתוס' לעיל (סז. ד"ה מתני' ר' יהודה היא) דנקטו בהדיא דגר מצרי מותר בממזרת לפי רבי יהודה. אבל עדיין יש לדון בזה מסברא כנ"ל.
גמ'. תנו רבנן בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי ונתין חלל וממזר שבאו על הכהנת ועל הלויה ועל בת ישראל פסלוה.
ועיין בהמשך הסוגיא דהמקור לזה הוא כהן גדול באלמנה דפוסלה. וקשה דהרי כה"ג הבא על אלמנה נעשית חללה (רמב"ם הלכות איסו"ב פרק יט הל"ג) אמנם הנבעלה לפסול לה נעשית זונה לפי הרמב"ם (פרק יח מהלכות איסו"ב הל"ג) וז"ל מכאן אמרו עכו"ם או נתין או ממזר או גר עמוני ומואבי או מצרי ואדומי ראשון ושני או פצוע דכא וכרות שפכה או חלל שבאו על היהודית עשו אותה זונה ונפסלה לכהונה ואם היתה כהנת פסלוה מן התרומה עכ"ל.⁵⁹ וא"כ קשה, היאך אפשר ללמוד מהדין דאלמנה דנבעלה לכה"ג נעשית חללה דישראלית דעלמא דנבעלה לפסול לה נעשית זונה.⁶⁰ ונראה לבאר דאע"פ דחללה וזונה הוו שמות נפרדים מ"מ יש להם צד השוה בזה דחללה וזונה חל בהן חלות שם פסול הפוסלתן לכהונה. דהרי בשיעורים לעיל (סו: בענין יסוד הדין דחללות, אות ב) הבאנו מהרמב"ם (פרק יט מהלכות איסו"ב הל"י) דחלות דין חלל הוי חלות דין זרות דמפקיע ממנו קדושת כהונה, וכמו"כ הבאנו דנבעלה לפסול לה נעשית כזרה (סח: בענין עבד ועכו"ם הבא על בת ישראל, אות ח, עיין ברמב"ם פרק ו מהלכות תרומה הל"ז). וא"כ י"ל דאע"פ דזונה וחללה הוו פסולים שונים, דהרי רק הנבעלה לפסול כהונה נעשית חללה לעומת נבעלה לפסול דעלמא דנעשית זונה, מ"מ חלויות דומות הן ואיפוא יש להן דינים דומים ולכן אפשר ללמוד מזה דאלמנה לכה"ג נעשית חללה לנבעלה לפסול לה דעלמא נעשית זונה.
גמ'. ר' יוסי אומר כל שזרעו פסול פוסל, וכל שאין זרעו פסול אינו פוסל.
נראה לבאר דאם זרעו פסול אזי מוכח דחל חלות שם פסול באב שהוא מחיל על הבן שלו. ואם יש לבועל חלות פסול, כמו"כ הוא מחיל חלות פסול על אשה ע"י ביאה והיא נעשית זונה. אבל במצרי שני דזרעו כשר אזי אין בו חלות שם פסול בגברא וממילא מצרי שני אינו פוסל את מי שנבעלה לו.
ולפי"ז נראה לבאר דברי רש"י לעיל (סד. ד"ה כר' דוסתאי). דאיתא שם במשנה וז"ל קדשתי את בתי, קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה, והרי היא קטנה נאמן, קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא גדולה אינו נאמן, נשבית ופדיתיה, בין שהיא קטנה בין שהיא גדולה אינו נאמן עכ"ל. והגמ' ביארה דאינו נאמן כשהיא גדולה מכיון דכבר אינו בידו לקדשה ואינו נאמן לומר דנשבית מכיון דאין בידו להשיאה לגוי. והגמ' הקשה דהרי בידו לפוסלה לכהונה בעוד דרכים וא"כ למה הוא אינו נאמן לומר דהיא נשבית, וז"ל והרי בידו להשיאה לחלל דקא פסלה מכהונה, הא לא קשיא כרבי דוסתאי בן יהודה דאמר בנות ישראל מקוה טהרה לחללין עכ"ל. ורש"י ביאר את תירוץ הגמ' וז"ל ס"ל לתנא דידן דאמר לקמן (עז.) בנות ישראל מקוה טהרה לחללים דבת חלל זכר כשרה לכהונה שאשתו טהרה את זרעו וכיון דבתו כשרה אלמנתו כשרה דכל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו הלכך אין בידו לפסול בתו קטנה מן הכהונה עכ"ל.
ולכאורה קשה, למה רש"י ביאר את הגמ' לפי רשב"ג דהכל תלוי בבתו כשרה ולא לפי רבי יוסי דכשרות האשה תלויה בכל זרעו דהבועל.⁶¹
ונראה לבאר דאין כוונת רבי יוסי דיש גזה"כ בלי סברא דכל היכא דזרעו כשר אזי אין ביאתו פוסלת אשה. אלא דהביאור בשיטת רבי יוסי הוא כמו דביארנו לעיל, דמהא דזרע כשר מוכח דאין בו חלות שם פסול וממילא הוא אינו פוסל אשה בביאתו. והסברא הזאת נכונה במצרי שני כדמבואר בגמ'. אבל בחלל הבא על בת ישראל לפי ר' דוסתאי, הטעם דהולד כשר אינו מפני דאין חלות פסול באב דהרי הוא חלל ובודאי יש בו חלות שם פסול. אלא דכבר ייסדנו לעיל (סו: בענין יסוד הדין דחללות, אות א) דהלשון דר' דוסתאי דבנות ישראל הוו כמו מקוה דמטהר משמע דמסברא בן של חלל ראוי להיות חלל אלא דיש דין דבת ישראל מכשיר את הולד ומפקיע ממנו חלות חללות. וא"כ לפי רבי יוסי מכיון דהחלל באמת יש בו חלות שם פסול גברא, ממילא הוא יכול לפסול אשה בביאתו אע"פ דזרעו כשר. ויוצא דלפי רבי יוסי עדיין בידו של האב לפסול את בתו לכהונה ע"י להשיא אותה לחלל אפי' בדעת ר' דוסתאי דבנות ישראל מקוה טהרה לחללין. ולכן רש"י ביאר את הגמ' דקאי בדעת רשב"ג דכל היכא שכהן מותר בבתו מותר באלמנתו ע"פ גזה"כ מיוחדת דדין האם כדין הבת. ולכן אם נקטינן כמו רשב"ג בנוגע לאיזה איש פוסל את אשה בביאתו, וכמו ר' דוסתאי בנוגע לבן של חלל ובת ישראל, אזי שפיר מובן דהאב אינו יכול לפסול את בתו לכהונה ע"י נישואין עם חלל דהרי הבת שלהם כשרה ולכן גם האם כשרה.
⁵⁴ והשווה לדברי המהרי"ט דביאר דלפי רשב"י באמת אין קשר ישיר בין האיסור לכהן לבין ההיתר לממזרת.
⁵⁵ עיין בכס"מ דביאר את הרמב"ם באופן אחר.
⁵⁶ אמנם, עיין בחידושי הגר"מ הלוי מהדורא תניינא (פרק א מהלכות מעשר ה"ב) דדייק כמו רבינו זצ"ל מדברי הרמב"ם באנדרוגינוס דגם זכר דנבעל באיסור נפסל מאכילת תרומה, אבל הסיק מזה דמוכרח דלפי הרמב"ם זה לא השם זונה דאוסרה מלאכול בתרומה אלא דיש פסול מיוחד דחל ע"י ביאת איסור דהרי חלות שם זונה אינה שייכת כלל לזכר. אמנם רבינו זצ"ל הבין דמוכח מדברי הרמב"ם דחלות שם זונה שייך גם לזכר, ודו"ק. וע"ע ברשימות שיעורים ליבמות (מד: ד"ה שהולד).
⁵⁷ ועיין לקמן בשיעורים (עה: ד"ה ואי ס"ד סבר לה כר"ע) דהתוס' נקטו כצד הזה גם לקמן.
⁵⁸ עיין ברש"ש (ד"ה אבל גר עמוני) דגם נסתפק בזה.
⁵⁹ ועיין לקמן בשיעורים (עה: ד"ה ואי ס"ד סבר לה כר"ע) דהראב"ד חולק על הרמב"ם ולומד דנבעלה לאיסור לאו אינו נעשית זונה אלא דפסולה לכהונה מפסוק אחר דבת כהן כי תהיה לאיש זר כדמבואר בגמ' יבמות (סח:). אבל קושיית רבינו זצ"ל עומדת במקומה גם לראב"ד דהרי בין עם נבעלה לממזר נעשית זונה או דהיא אסורה לכהן מפסוק אחר, סוף סוף היא אינה חללה כמו אלמנה לכה"ג.
⁶⁰ ויש להעיר דהתוס' (ד"ה ושניהם) נקטו דבאמת אין כאן בנין אב מאלמנה לכה"ג אלא דהגמ' מבארת למה אין להקשות מהדין הזה. וע"ע בתוס' ביבמות (דף סט. ד"ה ושניהם, וגם דף טו: ד"ה מה) דגם נקטו דאין הלימוד באמת מאלמנה לכה"ג אלא דעיקר המקור הוא מהפסוק דבת כהן כי תהיה לאיש זר. והתוס' שם הוכיחו דאין הלימוד מאלמנה לכה"ג מזה דאלמנה לכה"ג נעשית חללה לעומת אשה דנבעלת לאיסור לאו דאינה חללה, וזה כמו קושיית רבינו זצ"ל.
⁶¹ ועיין בתוס' (ד"ה כר' דוסתאי) דלכאורה זה הוי הטעם דהר"י נמנע מלפרש כמו רש"י.
רשימות שיעורים לגרי"ד סולובייצ'יק (ניו יורק, 2022), באדיבות ספריא.

הכי קאמר. כלומר לעולם ר' יהודה אגר בממזרת קאי דשמע ליה לת''ק דאיירי בה והאי בקהל דקאמרת קהל כהונה הוא דכהן אסור בגיורת ואפי' פחותה מבת ג' שנים דלאו בת ביאה היא ואין שם משום חשש זנות דכתיב (יחזקאל מד) כי אם בתולות מזרע בית ישראל: ודלא כר''ש. דאמר לקמן בפירקין (דף עח.) גיורת פחותה מבת ג' כשירה לכהונה וה''ק כל האסורין לבא בקהל כהונה ומאי ניהו דמרבי האי כללא יתר על הראשונים שאסורין בקהל ישראל גיורת שפחותה מבת שלש שנים וכ''ש יתירה על בת שלש שנים מותרין הנך אסורין גיורות וממזרים ונתיני ושתוקי לבא זה בזה: ונוקמה בבת שלש. ולא בפחות ונימא דפחותה מותרת לכהן ובה לא איירי: א''כ. דכר''ש מיתוקמא דפחותה מותרת לכהונה והוא לא התיר לבא בממזרת אלא האסורין לבא בכהונה הוי משמע האי דפחותה אית ליה דאסורה לממזר: מצידה תברה. תשובתו מוכנת לצידו: אסורין לבא זה בזה. בתמיה היא בממזר וממזר בה והרי גיורת וכו' דכיון דקהל גרים לאו קהל הוא לא שנא פחותה ל''ש יתירה ועל כרחיך תנא דידן מדשרי יתירה על בת שלש לממזר ש''מ אית ליה קהל גרים לא איקרי קהל: וכללא הוא. בתמיה דכל האסורין לכהן מותרין לממזר: ותו הא מותר אסור. מדלא התיר לבא בממזרת אלא האסורות לכהנים הא המותר בקהל כהונה אסור בממזרת: והרי גר כו'. כיון דאית ליה קהל גרים לא איקרי קהל: אלא אמר רב נתן. לא תימא כל האסורין דתקשי לך אלמנה לכ''ג ותיקשי לך גר מדוקיא אלא ה''ק ת''ק כל שבתו אסורה לכהונה ומאי ניהו דמוסיף האי כללא על האסורין לישראל גר שנשא גיורת וכר' אליעזר בן יעקב דאמר במתני' (לקמן דף עז.) גר שנשא גיורת בתו פסולה לכהונה מותרים לבא זה בזה והיינו גר מותר בממזרת וממזר בו דאילו בגר שנשא ישראלית לא מצית לאוקמה דמאן שמעת ליה דאמר כהן אסור לישא בתו ר' יהודה דאמר במתני' (שם) בת גר זכר כבת חלל זכר ומדסיפא ר' יהודה דקתני ר' יהודה אוסר רישא לאו ר' יהודה להכי מוקמי לה כר''א בן יעקב ושמעיה ר' יהודה לת''ק דאית ליה קהל גרים לא איקרי קהל ופליג עליה: כר' דוסתאי בר' יהודה. ס''ל לתנא דידן דאמר (שם) בנות ישראל מקוה טהרה לחללים: ותו הא המותר. לישא כהן בתו אסור לבא באסורין: והרי גר שנשא בת ישראל כו'. ומותר לבא בממזרים דהא אמר קהל גרים לאו קהל הוא: ממזר מאחותו. כריתות: ממזר מאשת איש. מיתות: איכא בינייהו. לאו בגר איפליגו אלא דקסבר יש ממזר מחייבי כריתות וה''ק כל הנולדים מאיסורי ערוה ממזרים הם ומותרים לבא זה בזה הני חייבי כריתות בבני חייבי מיתות כגון א''א דכולן ממזרים הם ור' יהודה אוסר לבא חייבי כריתות בבני חייבי מיתות דקסבר אין ממזר אלא מחייבי מיתות וטעמא מפורש ביבמות (דף מט.): תנינא. פלוגתא אחריתי במתני' בתנאי אחריני ולמה ליה לרבי למיתני לתרתי בבי ניתני התם לגבי ר' יהושע וכן היה ר' יהודה אומר כדבריו: שהוא בלא יבא. אע''פ שאינו אלא בלאו הולד ממזר: כל שחייבין. על אותה ביאה כרת בידי שמים: כל שחייבין עליו מיתת ב''ד. אבל חייבי כריתות לא וטעמא דכולהו מפרש ביבמות (שם): זה בזה. הם בממזרים וממזרים בהם: אי הכי אמאי ר' יהודה אוסר. הני ודאי לא איקרי קהל דהא לא חזו לבא בקהל: ה''ק. כלומר וכולה חד תנא הוא: בן ט' שנים ויום אחד. שהוא גר עמוני וכו' דבכי האי זימנא חזי לביאה: פסלוה. לכהנת מן התרומה ומן הכהונה ולויה וישראלית מלינשא עוד לכהן: כל שזרעו פסול. מן הכהונה פוסל את אשתו מן הכהונה ולקמן מפרש מאי בינייהו:

הכי קאמר כל האסורים לבא בקהל כהונה ומאי נינהו גיורת פחותה כו'. וא''ת אמאי לא פריך הא תנא ליה רישא דגר מותר בממזרת כדפריך לעיל וי''ל דלאו עיקר קושיא היא דפריך הא תנא ליה רישא אלא עיקריה אאידך קושיא סמיך ר' יהודה אוסר אהייא: והרי גר דמותר בכהנת ומותר בממזרת. וא''ת מאי פריך והרי הטעם שהוא מותר לפי שלא הוזהרו כשרות להינשא לפסולים ולא משום הכשר גר הוא דלעולם אמרינן דכהן אסור בגיורת ומותר אסור ר''ל כל שמותר לבא בקהל מטעם יחוס אסור ליקח ממזרת ונראה לפרש הרי גר שנשא בת ישראל שהבת מותרת לכהן ומותרת בממזר כר''א בן יעקב וכה''ג פריך בסמוך: דת''ק סבר ממזר מאחותו הוי ממזר. ואם תאמר היכי משתמע פלוגתייהו ממתני' ופירש הקונטרס דה''ק כל הנולדים מאיסור ערוה ממזרים הם ומותרים לבא זה בזה בני חייבי כריתות בבני חייבי מיתות עכ''ל ולא נהירא דדוחק הוא לכך פר''י דה''ק. כל האסורין לבא בקהל שאפילו קידושין אין תופסין בהם כגון חייבי כריתות מותרין לבא זה בזה כלומר כל שבא מאיסור תפיסת הקידושין דהיינו בני חייבי כריתות וחייבי מיתות דאין קידושין תופסין בהם כולן מותרין לבא זה בזה דקסבר יש ממזר מכל דבר דלא תפסי קידושין: מאי קא משמע לן תנינא כו' ר' יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת בית דין. ופירושו כמו תנינא חדא זימנא דלעיל דאבא שאול דהוה ליה למיתנייא התם גבי מילתא דר' יהושע וכן היה ר' יהודה אומר כדבריו וא''ת אמאי איצטריך למיפרך תנינא ליפרך דר' יהודה אדר' יהודה דהכא קאמר ר' יהודה דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב''ד ובמסכת יבמות (דף מט.) קאמר לא יגלה כנף אביו איירי באנוסת אביו שהיא בלאו וסמיך ליה לא יבא ממזר משמע שממזר הוה אפי' מחייבי לאוין דהא ר' יהודה נמי דריש סמוכים במשנה תורה וי''ל דר' יהודה סבר התם דאשת אב דכתיב בין לא יקח ובין לא יגלה הוי מיותר דהשתא אנוסת אביו לא יקח כדכתיב לא יגלה כנף אביו אשתו מיבעיא וא''כ למידרשיה ולומר דלא יבא ממזר דוקא מאשת אביו ולימא הכי מלא יקח עד לא יגלה דהיינו אשת אביו הוי ממזר טפי לא הוי ממזר:

קידושין עד ע"ב - טקסט הדף

דף עד - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד