קידושין עב ע"א

וְהָאִידָּנָא הוּא [דְּ]דַלְיוּהּ פָּרְסָאֵי אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף לְהָא גִּיסָא דִפְרָת עַד הֵיכָא אֲמַר לֵיהּ מַאי דַּעְתָּ(י)ךְ מִשּׁוּם בִּירָם מְיַיחֲסִי דְּפוּמְבְּדִיתָא מִבִּירָם נָסְבִי
אָמַר רַב פָּפָּא כְּמַחְלוֹקֶת לְיוּחֲסִין כָּךְ מַחְלוֹקֶת לְעִנְיַן גִּיטִּין וְרַב יוֹסֵף אָמַר מַחְלוֹקֶת לְיוּחֲסִין אֲבָל לְגִיטִּין דִּבְרֵי הַכֹּל עַד אַרְבָּא תִנְיָינָא דְּגִישְׁרָא
אָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא חֲבֵיל יַמָּא תְּכֵילְתָּא דְבָבֶל שׁוּנְיָא וְגוּבְיָא תְּכֵילְתָּא דַּחֲבֵיל יַמָּא רָבִינָא אָמַר אַף צִיצוֹרָא תַּנְיָא נָמֵי הָכִי חָנָן בֶּן פִּנְחָס אוֹמֵר חֲבֵיל יַמָּא תְּכֵילְתָּא דְּבָבֶל שׁוּנְיָא וְגוּבְיָא וְצִיצוֹרָא תְּכֵילְתָּא דַּחֲבֵיל יַמָּא אָמַר רַב פָּפָּא וְהָאִידָּנָא אִיעָרַבִי בְּהוּ כּוּתָאֵי וְלָא הִיא אִיתְּתָא הוּא דִּבְעָא מִינַּיְיהוּ וְלָא יְהַבוּ לֵיהּ מַאי חֲבֵיל יַמָּא אָמַר רַב פָּפָּא זוֹ פְּרָת דְּבוֹרְסִי[ף]
הָהוּא גַּבְרָא דַּאֲמַר לְהוּ אֲנָא מִן שׁוֹט מֵישׁוֹט עָמַד רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא עַל רַגְלָיו וְאָמַר שׁוֹט מֵישׁוֹט בֵּין הַנְּהָרוֹת עוֹמֶדֶת וְכִי בֵּין הַנְּהָרוֹת עוֹמֶדֶת מַאי הָוֵי אָמַר אַבָּיֵי אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא בֵּין הַנְּהָרוֹת הֲרֵי הִיא כַּגּוֹלָה לְיוּחֲסִין וְהֵיכָא קָיְימָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מֵאִיהִי דְקִירָא וּלְעֵיל וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עַד מַעְבַּרְתָּא דְגִיזְמָא אָמַר אַבָּיֵי רְצוּעָה נָפְקָא
אָמַר רַב אִיקָא בַּר אָבִין אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב חִלָּזוֹן נִיהֲוַונְד הֲרֵי הִיא כַּגּוֹלָה לְיוּחֲסִין אֲמַר לְהוּ אַבָּיֵי לָא תְּצִיתוּ לֵיהּ יְבָמָה הִיא דִּנְפַלָה לֵיהּ הָתָם אֲמַר לֵיהּ אַטּוּ דִּידִי הִיא דְּרַב חֲנַנְאֵל הִיא אֲזוּל שַׁיְילוּהּ לְרַב חֲנַנְאֵל אֲמַר לְהוּ הָכִי אָמַר רַב חִלָּזוֹן נִיהֲוַונְד הֲרֵי הִיא כַּגּוֹלָה לְיוּחֲסִין
וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא מַאי דִּכְתִיב וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי חֲלַח זוֹ חִלָּזוֹן חָבוֹר זוֹ הַדְיָיב נְהַר גּוֹזָן זוֹ גִּינְזַק עָרֵי מָדָי זוֹ חֲמָדָן וְחַבְרוֹתֶיהָ וְאָמְרִי לַהּ זוֹ נִהֲוַונְד וְחַבְרוֹתֶיהָ
מַאי חַבְרוֹתֶיהָ אָמַר שְׁמוּאֵל כְּרַךְ מוּשְׁכֵּי חוּסְקֵי וְרוּמְקֵי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְכוּלָּם לִפְסוּל קָסָלְקָא דַּעְתָּא מוּשְׁכֵּי הַיְינוּ מוּשְׁכְּנֵי וְהָאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר שְׁמוּאֵל מוּשְׁכְּנֵי הֲרֵי הִיא כַּגּוֹלָה לְיוּחֲסִין אֶלָּא מוּשְׁכֵּי לְחוּד וּמוּשְׁכְּנֵי לְחוּד
וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ בֵּין שִׁנַּהּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן זוֹ חִלָּזוֹן הַדְיָיב וּנְצִיבִין שֶׁפְּעָמִים בּוֹלַעְתָּן וּפְעָמִים פּוֹלַטְתָּן
וַאֲרוּ חֵיוָה אׇחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב תָּנֵי רַב יוֹסֵף אֵלּוּ פָּרְסִיִּים שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין כְּדוֹב וּמְסוּרְבָּלִין כְּדוֹב וּמְגַדְּלִין שֵׂעָר כְּדוֹב וְאֵין לָהֶם מְנוּחָה כְּדוֹב רַבִּי אַמֵּי כִּי הֲוָה חָזֵי פָּרְסָא דְּרָכֵיב אָמַר הַיְינוּ דּוּבָּא נָיְידָא
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי לְלֵוִי הַרְאֵנִי פָּרְסִיִּים אֲמַר לֵיהּ דּוֹמִים לַחֲיָילוֹת שֶׁל בֵּית דָּוִד הַרְאֵנִי חַבָּרִין דּוֹמִין לְמַלְאֲכֵי חַבָּלָה הַרְאֵנִי יִשְׁמְעֵאלִים דּוֹמִין לִשְׂעִירִים שֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא הַרְאֵנִי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל דּוֹמִים לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת
כִּי הֲוָה נִיחָא נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי אֲמַר הוּמַנְיָא אִיכָּא בְּבָבֶל כּוּלַּהּ עַמּוֹנָאֵי הִיא מַסְגַּרְיָא אִיכָּא בְּבָבֶל כּוּלָּהּ דְּמַמְזֵירֵי הִיא בִּירְקָא אִיכָּא בְּבָבֶל שְׁנֵי אַחִים יֵשׁ [בָּהּ] שֶׁמַּחֲלִיפִים נְשׁוֹתֵיהֶם זֶה לָזֶה בִּירְתָּא דְּסָטְיָא אִיכָּא בְּבָבֶל הַיּוֹם סָרוּ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם דְּאַקְפִּי פִּירָא בִּכְוָורֵי בְּשַׁבְּתָא וַאֲזֻ(י)ל וְצָדוּ בְּהוּ בְּשַׁבְּתָא וְשַׁמְּתִינְהוּ רַבִּי אַחַי בְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה וְאִישְׁתַּמּוּד אַקְרָא דְאַגְמָא אִיכָּא בְּבָבֶל אַדָּא בַּר אַהֲבָה יֵשׁ בָּהּ

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף עב - א

והאידנא הוא דליוה פרסאי. רק בזמנינו העתיקו הפרסים גשר זה, והזיזוהו מצפון ל"אקרא דתולבקני".

ובצדו התחתון של נהר פרת לא דנה הגמרא, כי הפרת הולך באלכסון, ומתחבר בתחתיתו לחידקל. אלא שדנה הגמרא עד היכן מגיעים גבולות בבל בצדה המערבי, מעבר לפרת [מלבד הנקודה הצפונית מערבית, שהתבררה לעיל].

אמר ליה אביי לרב יוסף: להאי גיסא דפרת, עד היכא?! עד היכן נמשך רוחבה של בבל, ממערב לפרת?

אמר ליה רב יוסף: מאי דעתיך [למה באת לשאול על צד זה], אם אתה שואל משום בירם היושבת ממערב לפרת, האם מכלל יחוס בבל היא -

אכן בני בירם כשרים הם, שהרי מייחסי דפומבדיתא, מבירם נסבי. משפחות פומבדיתא שהיו מיוחסות [שהרי היא יושבת בין הפרת לחידקל, וודאי מבבל היא], נשאו נשים מבירם.

תיקנו חכמים ששליח המביא גט מכל הארצות לארץ ישראל, צריך לומר בעת מסירת הגט "בפני נכתב ובפני נחתם", משום שאין בני חוץ לארץ בקיאין בדין "לשמה" [שצריך לכתוב ולחתום את הגט לשם גירושי אשה זו]. ועל ידי כן הוא מעיד שנעשה הגט לשמה.

אבל בבל היא נחשבת כארץ ישראל לענין זה. והמביא גט מבבל לארץ ישראל, או מארץ ישראל לבבל, אינו צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", משום שבני בבל חכמים כבני ארץ ישראל, ויודעים שצריך הגט להכתב ולהחתם לשמה.

אמר רב פפא: כאותה מחלוקת שנחלקו רב ושמואל ורבי יוחנן בגבולות בבל לענין יוחסין, כך מחלוקת היא לענין גיטין. שגט הבא מתוך תחומי בבל האמורים - לכל אחד על פי שיטתו - אין צריך השליח לומר עליו "בפני נכתב ובפני נחתם".

ורב יוסף אמר: המחלוקת האמורה היא לענין יוחסין בלבד. אבל לענין גיטין, לדברי הכל תחומה של בבל הוא עד ארבא תניינא דגישרא [האגם השני מהגשר].

שני אגמים היו למטה מהגשר של בבל, והמרוחק יותר מהגשר הוא גבולה של בבל לענין גיטין, שעד שם היו בני המקום בקיאים בדין לשמה.

אמר רמי בר אבא: "חביל ימא" [שם מקום] הוא תכילתא [תפארתה] דבבל! כלומר, המקום המשובח ביותר בבבל לענין יוחסין.

שוניא וגוביא [שמות מקומות הנמצאים ב"חביל ימא"] הן תכילתא [תפארתה] דחביל ימא לענין יוחסין.

רבינא אמר: אף ציצורא היא מתפארתה של "חביל ימא".

תניא נמי הכי: חנן בן פנחס אומר: חביל ימא היא תכילתא דבבל; שוניא וגוביא וציצורא, הן תכילתא דחביל ימא.

אמר רב פפא: בעבר היתה חביל ימא מיוחסת. אבל האידנא כבר אינה מוחזקת בכשרות, משום דאיערבי בהו כותאי [נתערבו בהם כותים].

ומסקינן: ולא היא, אלא עדיין היא בכשרותה. ומה שיצא עליה קול פסול, היינו משום דאיתתא הוא דבעא הכותי מינייהו [שביקש כותי לשאת אשה מהם]. אבל למעשה לא יהבו ליה את מבוקשו, ולכן הוא הוציא עליהם לעז. ^[55]

והוינן בה: מאי "חביל ימא"?

אמר רב פפא: זו פרת דבורסי.

ההוא גברא דאמר להו לחכמים: אנא, מן "שוט מישוט"! ורצה שיכשירוהו משום כך, כדין משפחות בבל.

עמד רבי יצחק נפחא על רגליו ואמר: שוט מישוט בין הנהרות עומדת, הלכך הרי היא כבבל. ^[56]

והוינן בה: וכי משום שבין הנהרות היא עומדת, מאי הוי?! ואיזו סיבה היא להכשירה?

אמר אביי, אמר רבי חמא בר עוקבא, אמר רבי יוסי בר חנינא: כל תחום בבל שבין הנהרות, הרי היא כשרה כ"גולה" לענין יוחסין. ו"גולה" היינו פומבדיתא.

והוינן בה: והיכא קיימא "שוט מישוט"?

אמר רבי יוחנן: מאיהי דקירא ולעיל [ולמעלה, לצד צפון]. ו"איהי דקירא" יושבת על נהר פרת, צפונית מכל גבולות בבל שנזכרו לעיל.

ומקשינן: והא אמר רבי יוחנן: בבל משוכה לאורך הפרת בצדה המערבי עד מעברתא דגיזמא, ותו לא! והיכי קאמר דשוט מישוט מבבל היא, והלא למעלה היא מהגבול.

אמר אביי: רצועה [לשון ארץ צרה] נפקא, יוצאת מהגבול הצפוני, ועוקפת את כל המקומות הפסולים, ובקצה נמצאת שוט מישוט. ורצועה זו היא מכלל בבל.

אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל, אמר רב: חלזון ניהוונד [שם נהר] ^[57] הרי היא כשרה כגולה לענין יוחסין.

אמר להו אביי: לא תציתו ליה [אל תצייתו לו]. ולעולם אין היא כבבל ליוחסין. ולא אמר כן רב איקא, אלא משום דיבמה היא דנפלה ליה התם, וכדי שיוכל לייבמה אמר כן.

אמר ליה רב איקא: אטו, וכי דידי שלי הוא דין זה? והלא הלכה זו משמיה דרב חננאל היא נאמרה.

אזיל שיילוה [הלכו ושאלו] לרב חננאל, האם אמר כן.

אמר להו: הכי אמר רב: חלזון ניהוונד הרי היא כגולה לענין יוחסין!

ופליגא רב על מה דאמר רבי אבא בר כהנא.

דאמר רבי אבא בר כהנא: מאי דכתיב בעשרת השבטים [מלכים ב יח יא] "ויגל מלך אשור את ישראל אשורה, וינחם בחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי" - "חלח" - זו חלזון.

"חבור" - זו הדייב.

"נהר גוזן" - זו גינזק.

"ערי מדי" - זו חמדן וחברותיה.

ואמרי לה: "ערי מדי" - זו נהוונד וחברותיה.

מאי חברותיה, מי הן הערים שהן חברותיה של נהוונד?

אמר שמואל: כרך הנקרא מושכי, וכן חוסקי, וכן רומקי.

ואמר רבי יוחנן: וכולם, כל מקומות אלו, לפסול. שכל מקום שגלו עשרת השבטים, נטמעו עובדי כוכבים בבנותיהם, ולפיכך נפגם יחוסם. ^[58]

ואף למאן דאמר "עובד כוכבים הבא על בת ישראל הולד כשר", אינו כשר אלא לקהל, אבל הרי הוא פגום, ואם נקבה היא נפסלת לכהונה.

ומוכח, ש"חלזון ניהוונד" אינה כשרה כגולה ליוחסין, ודלא כרב.

ועתה מקשה הגמרא סתירה בדברי שמואל, שאמר לעיל כי "מושכי" היא מהמקומות שאליהם גלו עשרת השבטים.

קא סלקא דעתך, ד"מושכי" היינו "מושכני". ואם כן בחזקת פסולה היא, שהרי אמר רבי יוחנן: וכולן לפסול.

ומקשינן: והאמר רבי חייא בר אבין אמר שמואל: מושכני הרי היא כשרה כ"גולה" [פומבדיתא] ליוחסין!

ומשנינן: אלא מושכי לחוד, ומושכני לחוד, שני מקומות שונים הם, זה כשר וזה פסול.

בספר דניאל [ז ה] מתואר שהוא ראה בחזיון הלילה ארבע חיות, המשולות כנגד ארבע מלכויות שמלכו בעולם ושיעבדו את עם ישראל. והחיה השניה שבמראה, היא כנגד פרס, ונאמר בה:

"ותלת עלעין בפומה בין שיניה". שלש צלעות בפיה, בין שיניה.

ומקרא זה צריך ביאור, כי מהמילה "בפומה" משמע ששלשת הצלעות היו בתוך פיה, ואילו מ"בין שיניה" משמע שהן בלטו החוצה מבין שיניה.

אמר רבי יוחנן: שלשת צלעות האלו משל הן למקומות - זו חלזון, הדייב, ונציבין. שפעמים פרס בולעתן לתוך תחומה ומושלת עליהן, ופעמים פולטתן החוצה. כי כאמור, "פומה" משמע מבפנים, ו"בין שיניה" משמע שבולטות לחוץ.

ומבארת הגמרא את תחילת הפסוק:

"וארו [והנה] חיוא [חיה] אחרי תנינא [אחרת, שניה] שהיא דמיא לדב". והנה חיה אחרת, שניה לה, והיא דומה לדב.

תני רב יוסף: אלו פרסיים, שאוכלין ושותין כדב, ומסורבלין [בעלי בשר] כדב, ומגדלין שער כדב, ואין להם מנוחה כדב, שאף כשהוא קשור, הוא סובב סביב מקומו.

רבי אמי כי הוה חזא פרסא דרכיב [כשהיה רואה פרסי רוכב], אמר: דובא ניידא [דב נודד] הוא.

אמר לו רבי ללוי: הראני פרסיים. לוי היה בעל משלים, ובקש ממנו רבי שימשיל לו את הפרסיים, למה הם דומים.

אמר ליה לוי: דומים הם לחיילות של בית דוד, שהם גבורים כמותם. ^[59]

אמר ליה רבי: הראני [משול לי] חברין, והם אומה הסמוכה לפרסיים, והם מושחתים וטרפנים יותר מהפרסים.

אמר ליה לוי: דומין הם למלאכי חבלה.

אמר ליה רבי: הראני ישמעאלים.

אמר ליה לוי: דומין הם לשעירים של בית הכסא, לפי שהן מלובשים שחורים, ודומים לשדים.

אמר ליה רבי: הראני תלמידי חכמים שבבבל.

אמר ליה לוי: דומים הם למלאכי השרת, לפי שהם לבושים בגדי לבן ועטופים כמלאכי השרת, כמו שנאמר למעלה "והאיש לבוש הבדים".

כי הוה ניחא נפשיה דרבי [בעת פטירתו], נזרקה נבואה בפיו, ואמר: עיר ששמה הומניא איכא בבבל, וכולה עמונאי היא, כל יושביה הם מזרע העמונים.

עיר ושמה מסגריא איכא בבבל, כולה דממזירא היא, כל תושביה ממזרים.

עיר ושמה בירקא איכא בבבל, ושני אחים יש בה, שמחליפים נשותיהם זה לזה.

עיר ושמה בירתא דסטיא איכא בבבל, והיום סרו אנשיה מאחרי המקום [הקדוש ברוך הוא], ועל כן נקראת "סטיא", על שם שסטו וסרו מדרך הישר.

ובמה סרו - דאקפי [הוצפה] פירא [הבריכה] בכוורי [בדגים] בשבתא, ואזיל וצדו בהו בשבתא, שהוצף הביבר בהרבה דגים, והלכו הם וצדו מהם בשבת. ^[60]

ושמתינהו [נידה אותם] רבי אחי ברבי יאשיה, משום שחיללו שבת.

ובעקבות זאת, אישתמוד [המירו דתם] אותם אנשים.

הערות

^[55] רש"י ותוס' הביאו פירוש אחר, שעל רב פפא עצמו נאמר, שרצה לישא אשה מהם ולא נתנו לו, ולכן הוציא עליהם לעז. וכתבו שחס ושלום לומר כן, שאותו צדיק יוציא עליהם לעז שלא כדין.

^[56] כתבו התוס', שאין הכוונה לחדקל ולפרת, שעל זה לא היתה שואלת הגמרא "בין הנהרות מאי הוי?", דפשיטא שבין הנהרות הללו הוא בתחום היחוס של בבל. אלא שני מקומות הן שנקראו "נהר". תוס' ד"ה בין. וכתב המהרש"ל, שאפשר לומר אף שעומד בין הנהרות ממש, כי סוף סוף, מאחר שגבוה כל כך ומשוך לצד דרום [צפון], לא מהני. וכן משמע מרש"י, שלא פירש כלום על בין הנהרות. לפי שהוא סובר שהוא כפשוטו בין הנהרות ממש. וראה עוד במהרש"א.

^[57] כך פירש רש"י. ולקמן משמע שחלזון הוא שם מקום. וצריך לומר שהמקום נקרא על שם הנהר. מהגרח"ק.

^[58] ואפילו למאן דאמר עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, מ"מ נקרא פגום. רש"י. וביבמות [יז א] כתב רש"י שהם לא נזהרו, ונשאו זה אחותו, וזה בתו, ולפיכך הם ממזרים.

^[59] כמו שאמרו לעיל [מט ב], עשרה קבים גבורה ירדו לעולם, תשעה נטלו פרסיים. מהרש"א.

^[60] במסכת כתובות [קד א] מוכח שרבי לא מת בשבת, לפי שאמרו שם שהניח תפילין לפני מותו, ובר קפרא קרע עליו. וצריך לומר, שהמעשה שחיללו שבת היה לפני כן, ועל זה נקראו "בריתא דסטיא". וביום שנפטר רבי השתמדו, ועל זה אמר: היום סרו מאחרי המקום. רש"ש.

והאידנא הוא דליוה פרסאי [ועכשיו הוא שהעלוהו הפרסים] והעמידו גשר צפונה יותר. אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: להא גיסא [לצד זה] של פרת עד היכא [היכן], כלומר, לצד מערב של הפרת עד היכן גבול בבל? אמר ליה [לו]: מאי דעתיך [דעתך], משום מה אתה שואל? — משום העיר בירם, הלא מייחסי [מיוחסי] העיר פומבדיתא מבירם נסבי [הם נושאים] להם נשים, הרי שאנשי בירם בחזקת כשרים.

אמר רב פפא: כמחלוקת זו בין רב ושמואל לענין יוחסין של בבל, כך מחלוקת לענין גיטין, האם מקומות אלה נחשבים כמדינת הים ששליח הגט הבא משם צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם". ורב יוסף אמר: מחלוקת זו היא ליוחסין, אבל לגיטין דברי הכל דינה של בבל הוא עד ארבא תניינא דגישרא [האגם השני של הגשר].

אמר רמי בר אבא: מחוז חביל ימא — תכילתא [תכלתה, פארה] של בבל מבחינת יוחסין. המקומות שוניא וגוביא הם תכילתא [תכלתו, יופיו] של חביל ימא. רבינא אמר: אף המקום ציצורא בכלל אלה. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], חנן בן פנחס אומר: חביל ימא תכילתא [תכלת] של בבל, שוניא וגוביא וציצורא — תכילתא [תכלת] של חביל ימא. אמר רב פפא: והאידנא [ועכשיו, בימינו] — איערבי בהו כותאי [התערבו בהם כותיים (שומרונים)]. ומעירים: ולא היא, אין הדבר נכון, אלא איתתא [אשה] הוא דבעא מינייהו [שביקש כותי אחד מהם] ולא יהבו ליה [נתנו לו] ומשום כך יצא קול שהכותים התערבו באנשי מקום זה. ושואלים: מאי [מהו] האיזור הזה שקראו לו חביל ימא? אמר רב פפא: זו איזור הסמוך לפרת שליד

בורסי. ההוא גברא [אדם אחד] שאמר להו [להם] לחכמים: אנא [אני] מן המקום הנקרא שוט מישוט. עמד ר' יצחק נפחא על רגליו ואמר: שוט מישוט בין הנהרות עומדת. ושואלים: וכי (ואם) בין הנהרות עומדת, מאי הוי [מה היה] מה חשוב הדבר להלכה? אמר אביי, אמר ר' חמא בר עוקבא, אמר ר' יוסי בר' חנינא: ארץ בין הנהרות הרי היא כגולה (פומבדיתא) ליוחסין. ושואלים: והיכא קיימא [והיכן מצוי] הוא תחום בין הנהרות לענין זה? אמר ר' יוחנן: מהמקום איהי דקירא ולעיל [ולמעלה] לצפון. ושואלים, והא [והרי] אמר ר' יוחנן: עד מעברתא [המעבורת] שבמקום גיזמא ולא יותר! אמר אביי: רצועה נפקא [יוצאת] מהאיזור המיוחד עד מעבר לאיהי דקירא.

אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב: חלזון ניהוונד הרי היא כגולה לענין יוחסין. אמר להו [להם] אביי: לא תציתו ליה [אל תקשיבו לו], אל תקבלו את דבריו לענין זה, יבמה היא שנפלה ליה התם [לפניו משם] ממקום זה, והוא רוצה לשאת אותה, ולכן הוא אומר שהם מיוחסים. אמר ליה [לו]: אטו דידי [וכי הלכה זו שלי] היא? הלא של רב חננאל היא! אזיל שיילוה [הלכו שאלוהו] לרב חננאל, אמר להו [להם]: הכי [כך] אמר רב: חלזון ניהוונד הרי היא כגולה לענין יוחסין.

ומעירים: ופליגא [וחלוקה] שמועה זו על מה שאמר ר' אבא בר כהנא. שאמר ר' אבא בר כהנא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי" (מלכים ב יח, יא) חלח — זו חלזון, חבור — זו הדייב, נהר גוזן — זו גינזק, ערי מדי — זו חמדן וחברותיה, ואמרי [ויש אומרים] לה: זו נהוונד וחברותיה. ועשרת השבטים נתערבו בגויים, ולכן אין ייחוסם של הישראלים שם ברור.

ושואלים: מאי [מה] הן חברותיה של נהוונד? אמר שמואל: כרך מושכי חוסקי ורומקי. אמר ר' יוחנן: וכולם לפסול, לכולם יש אותו פסול יוחסין. קסלקא דעתא [עלה על הדעת] לומר שמושכי היינו [זו היא] מושכני. ושואלים: והאמר [והרי אמר] ר' חייא בר אבין אמר שמואל: מושכני הרי היא כגולה, כפומבדיתא, לענין יוחסין! אלא צריך לומר שמושכי מקום לחוד, ומושכני מקום לחוד.

אגב הזכרת מקומות אלה, הביאו מה שפירשו על הכתוב "ותלת עלעין בפמה בין שנה" [ושלוש צלעות בפיה בין שיניה] (דניאל ז, ה). אמר ר' יוחנן: זו חלזון, הדייב ונציבין, שפעמים בולעתן (מושלת בהם) מלכות פרס ופעמים פולטתן. שעברו מקומות אלו מידי הפרסיים לידי הרומיים ושבו אליהם כמה פעמים.

ועל אותה חיה שנאמר שם "וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב" (שם ה) [והנה חיה אחרת שניה דומה לדוב], תני [שנה] רב יוסף: אלו פרסיים שאוכלין ושותין הרבה כדוב, ומסורבלין (שמנים) כדוב, ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב, שהוא כל הזמן נודד ממקום למקום. ר' אמי כי הוה חזי פרסא דרכיב [כשהיה רואה פרסי רוכב], אמר: היינו דובא ניידא [זהו דוב נודד].

אמר ליה [לו] רבי ללוי: הראני פרסיים, כלומר, תן לי תיאור קצר כיצד נראים הפרסיים. אמר ליה [לו]: דומים לחיילות של בית דוד. הראני חברין (כהני הפרסים). אמר לו: דומין למלאכי חבלה. הראני ישמעאלים. אמר לו: דומין לשעירים (שדים) של בית הכסא. הראני תלמידי חכמים שבבבל. אמר לו: דומים למלאכי השרת.

כי הוה ניחא נפשיה [כאשר נחה נפשו, נפטר] רבי, אמר בדרך נבואה: מקום ששמו הומניא איכא [יש] בבבל — כולה עמונאי (מבני עמון) היא. מקום ששמו מסגריא איכא [יש] בבבל — כולה דממזירא [של ממזרים] היא. מקום ששמו בירקא איכא [יש] בבבל — שני אחים יש שם שמחליפים נשותיהם זה לזה, וממילא בניהם ממזרים. מקום ששמו בירתא דסטיא איכא [יש] בבבל — היום סרו ("סטיא") מאחרי המקום. ומה היה הדבר — דאקפי פירא בכוורי בשבתא ואזיל וצדו בהו בשבתא [שהקיפו מקום שהיו בו דגים בשבת והלכו וצדו בהם את הדגים בשבת], ושמתינהו [ונידה אותם] ר' אחי בר' יאשיה, ואישתמוד [והשתמדו] כולם. מקום שנקרא אקרא דאגמא איכא [יש] בבבל — אדא בר אהבה יש בה,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

And it is only now that the Persians moved the bridge further up northward. Abaye said to Rav Yosef: Until where does the border extend on this western side of the Euphrates? Rav Yosef said to him: What are you thinking? Why do you ask? Is it due to the town of Biram? Even those of pure lineage who live in Pumbedita marry women from Biram, which demonstrates that the residents of Biram are presumed to have unflawed lineage.

Rav Pappa says: Just as there is a dispute between Rav and Shmuel as to the northern border of Babylonia with regard to lineage, so is there a dispute with regard to bills of divorce. An agent bringing a bill of divorce from a country overseas to Eretz Yisrael must state that it was written and signed in his presence. If he brought it from Babylonia, there is no requirement for him to state this. Rav Pappa is teaching that the borders that define Babylonia with regard to this issue are the same as the borders with regard to lineage. And Rav Yosef says: This dispute is with regard to lineage, but with regard to bills of divorce, everyone agrees that it is considered Babylonia up to the second lake of the bridge that Shmuel mentioned.

Rami bar Abba said: The province of Ḥaveil Yamma is the glory of Babylonia with regard to lineage; Shunya and Guvya are the glory of Ḥaveil Yamma. Ravina said: The town of Tzitzora is also like Shunya and Guvya. This is also taught in a baraita: Ḥanan ben Pineḥas says: Ḥaveil Yamma is the glory of Babylonia; Shunya and Guvya and Tzitzora are the glory of Ḥaveil Yamma. Rav Pappa says: And nowadays, Samaritans have assimilated with them, and their lineage is problematic. The Gemara comments: And that is not so. Rather, one Samaritan requested to marry a woman from them and they would not give her to him, which led to the rumor that Samaritans had assimilated with them. The Gemara asks: What is this region called Ḥaveil Yamma? Rav Pappa said: This is the area near the Euphrates adjacent to Bursi.

The Gemara relates: There was a certain man who said to the Sages: I am from a place called Shot Mishot. Rabbi Yitzḥak Nappaḥa stood on his feet and said: Shot Mishot is located between the Tigris and Euphrates Rivers. The Gemara asks: And if it is located between the rivers, what of it? What halakha is this relevant for? Abaye said that Rabbi Ḥama bar Ukva says that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: The area between the rivers is like the exile, meaning Pumbedita, with regard to lineage. The Gemara inquires: And where is the area between the rivers located for the purpose of this halakha? Rabbi Yoḥanan said: From Ihi Dekira and upward, i.e., northward. The Gemara asks: But doesn’t Rabbi Yoḥanan say: Until the crossing at Gizma but no further? Abaye said: A strip extends from that region past Ihi Dekira.

Rav Ika bar Avin says that Rav Ḥananel says that Rav says: Ḥillazon Nihavnad is like the exile with regard to lineage. Abaye said to them: Do not listen to Rav Ika bar Avin about this, as it was a yevama who fell before him from there to perform levirate marriage, and he said that its lineage was unflawed because he wished to marry her. Rav Ika bar Avin said to him: Is that to say that this halakha is mine? It is Rav Ḥananel’s, and it is not reasonable to say that I was influenced by my own interests in stating it. They went and asked Rav Ḥananel. He said to them: Rav said as follows: Ḥillazon Nihavnad is like the exile with regard to lineage.

The Gemara comments: And this disagrees with the statement of Rabbi Abba bar Kahana, as Rabbi Abba bar Kahana says: What is the meaning of that which is written with regard to the exile of the ten tribes of the kingdom of Israel: “And he put them in Halah, and in Habor, on the river of Gozan, and in the cities of the Medes” (II Kings 18:11)? Halah is Ḥillazon; Habor is Hadyav; the river of Gozan is Ginzak; the cities of the Medes are Ḥamadan and its neighboring towns, and some say: This is Nihavnad and its neighboring towns. Since the ten tribes assimilated with the gentiles, the lineage of Jews from those places is flawed, unlike that which was taught before.

The Gemara asks: What are the neighboring towns of Nihavnad? Shmuel said: The city of Mushekhei, Ḥosekei, and Rumekei. Rabbi Yoḥanan says: And all of these are the same with regard to flawed lineage. It was assumed that Mushekhei is the same as Mushekanei. The Gemara therefore asks: But doesn’t Rabbi Ḥiyya bar Avin say that Shmuel says: Mushekanei is like the exile with regard to lineage? Rather, it must be that Mushekhei is discrete, and Mushekanei is discrete.

In connection to the aforementioned places, the Gemara analyzes the following verse, describing a vision of a bear-like animal: “And it had three ribs in its mouth between its teeth” (Daniel 7:5). Rabbi Yoḥanan says: This is Ḥillazon, Hadyav, and Netzivin, which the Persian government sometimes swallows and sometimes discharges. In other words, control over these places passed from the Persians to the Romans and back again several times.

The first part of that verse stated: “And behold a second beast, similar to a bear” (Daniel 7:5). Rav Yosef taught: These are Persians, who eat and drink copious amounts like a bear, and are corpulent like a bear, and grow hair like a bear, and have no rest like a bear, which is constantly on the move from one place to another. When Rabbi Ami saw a Persian riding, he would say: This is a bear on the move.

Rabbi Yehuda HaNasi said to Levi: Show me Persians, i.e., describe a typical Persian to me. Levi said to him: They are similar to the legions of the house of David. Rabbi Yehuda HaNasi said: Show me Ḥabbarin, Persian priests. Levi said to him: They are similar to angels of destruction. Rabbi Yehuda HaNasi said: Show me Ishmaelites. Levi said to him: They are similar to demons of an outhouse. Rabbi Yehuda HaNasi said: Show me Torah scholars of Babylonia. Levi said to him: They are similar to ministering angels.

When Rabbi Yehuda HaNasi was dying, he said prophetically: There is a place called Homanya in Babylonia, and all its people are the sons of Ammon. There is a place called Masgariya in Babylonia, and all its people are mamzerim. There is a place called Bireka in Babylonia, and there are two brothers there who exchange wives with each other, and their children are therefore mamzerim. There is a place called Bireta DeSatya in Babylonia. Today they turned away from the Omnipresent. What did they do? A ditch with fish overflowed, and they went and trapped the fish on Shabbat. Rabbi Aḥai, son of Rabbi Yoshiya, excommunicated them, and they all became apostates. There is a place called Akra DeAgma in Babylonia. There is a man named Adda bar Ahava there.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

במסכת גיטין יתבאר שהמביא גט ממקום למקום בארץ ישראל אע"פ שלא ראה השליח כתיבת הגט וחתימתו נותן לה בפני עדים ודיו ויכולה להנשא בו אלא שאם בא הבעל וערער יתקיים בחותמיו ואם אינה יכולה לקיימו תצא אבל המביא גט מחוצה לארץ או מארץ לחוצה לארץ או ממקום למקום בחוצה לארץ אם ראה השליח כתיבתו וחתימתו אומר בפני שנים בפני נכתב ובפני נחתם ונותנו בפניהם ואין צריך קיום אחר ואפילו בא הבעל וערער אין משגיחין בו ואם לא ראה השליח כתיבתו וחתימתו לא יתנהו עד שיתקיים בחותמיו ואם נתן קודם קיום הרי זה גט פסול ולא תנשא בו לכתחלה ובבל הרי הוא כארץ ישראל לענין זה ושעור תחומה נתבלבל ביד המפרשים בביאור הלכה זו וכבר אבד זכרם של מקומות ונשתכח ענינם ואין לנו בהם דין ודברים:

א"ר יוחנן וכולן לפסול ואפי' לשמואל דפליג עליה ביבמו' בפ"ק מ"מ לא מסתבר שיהו מגולה ליוחסין:

ה"ג ואמר ר' חייא בר אבא אמר שמואל משכני הרי היא כגולה ליוחסין ומדשמואל אדשמואל קא פריך ואע"ג דשמואל לית ליה הא דר' חייא מ"מ מודה שמואל דמיוחסין לא הוו כדפיריש' דאי לא גר' הכא שמואל א"כ מאי קא פריך דילמא רב חייא בר אבין ס"ל דרב חננאל דלית ליה הא דרב אבין:

תוספות בד"ה בין הנהרות כו' דאי משום חדקל ופרת כו' דפשיטא לכולי עלמא דמייחסי כו' עכ"ל כתב מהרש"ל ונראה בעיני דאינו קשה כ"כ דנהי דעומד בין הנהרות ס"ס מאחר שגבוה כ"כ ומשוך לצד דרום לא מהני כו' עכ"ל ואין זה מספיק דאי משום דהוה לעיל מהגבולין לצד דרום וכדמסיק א"כ מאי קאמר בין הנהרות בין חדקל לפרת הרי היא כגולה דהאי כללא ודאי ליתא דהא בלעיל מהגבולין לצד דרום אף בין הנהרות אלו בכלל הפסולין הוא והכא ודאי לא נחית הכא להכי דהוה לעיל מהגבולין עד דמפרש והיכא קיימא אר"י מאיהי דקירא ולעיל כו' אלא ע"כ האי בין הנהרות כגולה לא מסיימי סימנא אלא בב' מקומות אחרים וכדמסיק נמי ניחא דקיימא לעיל מהגבולין לצד דרום אלא דרצועה יוצאה ודו"ק:

וכולן לפסול כ"מ שגלו כו' פרש"י אפילו למ"ד דלא הוי ממזר פגום מיהא כו' עכ"ל ולפי פרש"י שם (ביבמות יז) ניחא טפי דמ"מ איכא ממזרות שהן לא נזהרו ונשא זה אחותו או בתו כו' ע"ש ודו"ק:

תנינא דמיא לדוב תני רב יוסף אלו פרסיים כו' וע"ש זה נקרא שר של פרס של מעלה דוביאל כמפורש פ' י"ה ע"ש:

הראני פרסיים דומים לחיילות של בית דוד כפרש"י לענין גבורה דמפורש בחיילות בית דוד הגבורה בסוף ספר שמואל ובפרסיים אמרינן לעיל י' קבין גבורה באו לעולם ט' נטלו פרסיים כו':

הראני חברין דומין כו' עיין פרש"י ובערוך פי' שהם כומרין של פרסיים ועיין בתוס' פ"ק דשבת באורך בזה:

הראני ישמעאלים דומים לשעירים כו' פרש"י לענין מלבושים שחורים והראני ת"ח כו' לענין מלבושים לבנים והוא דוחק מה לו לתלות לשעירים ממזיקין שבבית הכסא גם מה שהביא ראיה לת"ח מר' יהודה בר אלעאי לאו מבבל היה ובתוס' בפ"ק דשבת ניחא שכתבו כן גבי חברין שהן כומרין שדרכן לצאת בשחורין ונראה לפרש דלענין נקיות טהרה קאמר הראני ישמעאלים דומים לשעירים שבבית הכסא דאין מקפידין לנקיות כלל ות"ח שבבבל דומים למה"ש שמקפידין בנקיות וכמ"ש בת"ח דאסור אפי' להרהר בד"ת במבואות המטונפות ודו"ק:

גמ' זו פרת דבורסי ההוא גברא כו' אמר רב חלזון הרי היא כגולה. (זה הפירוש שייך על תחומי בבל) ונ"ב ציור זה@ מצאתי בספר ישן והעתקתיהו והיינו דסבירא להו דרבי יוחנן בא להוסיף על שמואל כמו ששמואל מוסיף על רב ולפי זה צ"ל הא דמתמה תלמודא אדרב לייט אדשמואל לא לייט משום דאביי היה מבבל ורב ושמואל נמי מבבל הוו לאפוקי רבי יוחנן שהיה מארץ ישראל ופשיטא שלא יבואו לסמוך יחוסא דבבל על רבי יוחנן כי אם על רב ושמואל שהיו נמי מבבל ואפשר נמי לומר אביי דהוה לייט אדרב לא הוה שמיע הא דרבי יוחנן דהוה מא"י ותלמודא הוא דקא מסדר רבי יוחנן בתר דרב ושמואל לפי שהוא מוסיף עליהם. אכן נראה גם כן לפרש דמעברת דגיזמא הוא למטה מאקרא והרצועה מושכת הימנה באלכסון לצד מעלה ומסבבת כל מקומות הפסולים כגון אקרא וגישרא ואיהו דקירא ויורדת לשוט מישוט והמדקדק בלשון רש"י יראה כמו שפירשתי (עיין במהרש"א). רש"י בד"ה תכלתא דבבל כו' נ"ב פי' בערוך מה תכלת מובחר שבגלימא כך זו מובחרת של ארצות בבל פי' אחר אחרית בבל עכ"ל:

תוס' בד"ה בין הנהרות כו' וצ"ל דשני מקומות כו' נ"ב ונראה בעיני דאינו קשה כל כך דנהי דעומד בין הנהרים ס"ס מאחר שגבוה כל כך ומשוך לצד דרום לא מהני ומשו"ה לא פירש רש"י מידי בהא דבין הנהרות כו' דהוו מקומות אלא סבר כפשוטו וכל מה שפירש רש"י לעיל על שפת הנהר כו' מבפנים על שפת הנהר כי כך היו המקומות יושבין בשפת הנהר ומשו"ה פירש רש"י דלא בעי למטה בפרת כו' לפי שבבל מושכת למטה הימנו משמע דאפמיא תתאי לפנים מדגלת יושב ודו"ק. (עיין במהרש"א):

גמרא בסה"ע היום סרו מאחרי המקום. נראה דכוונתו להא דאישתמדו דמסיים לבסוף. ועובדא דאקפי פירא כו' היה מקודם ועל זה הוו קרו לה בירתא דסטיא. דבפ' הנושא מוכח דרבי לא מת בשבת דהרי אנח תפילין וגזרו תעניתא בההוא יומא וב"ק קרע עליו ע"ש. וראיתי בט"ז יו"ד ר"ס של"ד שמביא בשם קובץ שהוכיח מהא דאמר באגודה כו' שאמר רבי כו'. ונ"ל פשוט דט"ס הוא וצ"ל באגדה וכ"מ מלשון דאמר דהל"ל דאיתא באגודה. ומש"כ שם וקשה כו' עד סיומו הוא מדברי הקובץ. והט"ז שם בסופו לא ירד לזה במחכ"ת:

רש"י ד"ה ותלת עלעין. והיא פרס. כ"נ דצ"ל. והגהת הב"ח תמוה:

הַרְאֵנִי פַּרְסִיִּים, אָמַר לֵיהּ: דּוֹמִין לַחֲיָלוֹת שֶׁל בֵּית דָּוִד. עיין רש"י. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בראש השנה (ראש השנה יח.) מאי כבני מרון? אמר רבי יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד, פירש כך היו מונים יוצאים בזה את זה בצאתם למלחמה עיין שם. וכן הפרסיים כשיוצאין למלחמה אינם הולכים החיילות בשטח רחב ובערבוביא אלא הולכים בזה את זה בסדר נכון כמו חיילות בית דוד ולאו על יציאתם למלחמה דוקא קאמר אלא שואל על הילוכם תמיד ואמר לו שדרכם לילך בזה את זה כדרך חיילות בית דוד כשיוצאין למלחמה.
אי נמי דוד המלך ע"ה עשה סדרים לחיילותיו בהילוכם למלחמה כמו סדרים שתמצא עתה אצל המלכים בחיילותם כי ממנו למדו המלכים לעשות והפרסיים היו ראשנים בלימוד זה שהם למדו לעשות סדרים של חיילותם כמו סדרים של חיילות בית דוד קודם שעשו שאר מלכים שבזמנו עדיין לא היה זה אלא רק אצל הפרסיים.

הַרְאֵנִי חַבָּרִים, אָמַר לֵיהּ: דּוֹמִין לְמַלְאֲכֵי חַבָּלָה. נראה הכונה כמו מלאכי חבלה כיון ששולטים אינם מבחינים בין טוב לרע אלא תם ורשע מכלים, כן אלו בעת שיהיה להם תגבורת ושליטה אין מבחינים אלא מזיקין והורגין כל אשר ימצאון!
ומה שאמר הַרְאֵנִי יִשְׁמָעֵאלִים ואמר לו 'דּוֹמִים לִשְׂעִירִים שֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא' נראה לי הכונה כי הישמעלים הזכרים דרכם לגדל שערות בראשם שלא יגלחום ועושין אותם קליעות כמו הנשים וידוע מה שאמרו רז"ל בגמרא דעירובין (עירובין ק:) בעשר קללות שנתקללה חוה שהאשה מגדלת שער כשדים ולכן אלו שהם מגדלי שער כנשים דימה אותם לשדים.
ואמר 'שֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא' משום דשם היו מצויים יותר בזמן הקודם כמו שאמרו בברכות (ברכות סב.) אביי מרביא ליה אימיה אימרא למיעל בהדיה לבית הכסא, ומקשי בגמרא לרביא ליה גדיא? ומשני שעיר בשעיר מחלף, ופירש רש"י שד של בית הכסא דומה לשעיר ועליהם נאמר וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם בישעיה (ישעיהו יג, כא) עיין שם.

הַרְאֵנִי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל, אָמַר לֵיהּ: דּוֹמִין לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. נראה לי בס"ד דאיתא בגמרא דפסחים (פסחים קיג:) תנו רבנן שלשה שונאין זה את זה אלו הן הכלבים והתרנגולין והחברין ויש אומרים אף הזונות ויש אומרים אף תלמידי חכמים שבבבל, נמצא תנא קמא ויש אומרים הראשון חולקין על יש אומרים השני דאמר תלמידי חכמים שבבבל שונאין זה את זה.
ולכן כיון דאיכא מאן דאמר שהם שונאין ואיכא דפליגי לכן אמר לו ברמז הַרְאֵנִי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל איך הם דדבר מי עיקר? והשיב לו ברמז דּוֹמִין לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שאין ביניהם שנאה וקנאה ורמז לו בזה העיקר כסברת תנא קמא ויש אומרים קמא דפליגי על יש אומרים בתרא.
וראיתי להר"ן ז"ל בנדרים (נדרים כ:) שפירש על מה שאמר שם דמצייני כמלאכי השרת, יש לפרש שהם מצויינין ונבדלין משאר בני אדם כמלאכי השרת כדאמרינן בהגדה מלמד שהיו ישראל מצויינין שם כלומר שהיו עם בפני עצמו ולא נתערבו במצרים עד כאן עיין שם, ופירוש זה יבא נכון כאן יותר.
ועוד נראה לפרש בס"ד מה שאמר דּוֹמִין לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת על פי מה שאמרו בגמרא דשבת (שבת קמה:) הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל (ישעיה כז, ו) תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שבבבל שעושין ציצין ופרחים לתורה, ופירש רש"י ציצין צמח עיין שם. וידוע מה שאמרו בגמרא (דברים רבה י, ו) אין לך כל עשב וציץ ופרח שאין ממונה עליו מלאך אשר מכה בו ואומר לו גדל, ונמצא חדושי תורה מדמה אותם הכתוב לצמחים ופרחים לכן תלמידי חכמים שבבבל שעושין צמחים ופרחים בתורה דימה אותם למלאכי השרת הם אותם המלאכים הממונים על הפרחים והצמחים.
ובאופן אחר נראה לי בס"ד דרך הלצה והוא קרוב ומתיישב לפי הפשט דהמלאכים יש להם כנפיים במקום ידים ותלמידי חכמים שבבבל היה דרכם ללבוש מלבוש עליון הנקרא בלשון ערבי בד"ן אשר בית הידים שבו ארוכים ופתוחים וסרוחים ומשולשלים למטה מן הידים ודומין לכנפיים וכל דורות שלפנינו היה מלבושם פה עיר בגדאד כך וגם אנא עבדא לבשתי בחתונתי בגד זה הנקרא בד"ן העשויים בתי ידים שלו כך והם משולשלים וסרוחים ככנפיים מה שאין כן בארץ ישראל אין לובשים בד"ן זה שידיו ארוכות ורחבות ומשתלשלים ככנפיים אלא ידיו קצרות ולא ארוכות ולא רחבות וגם לא פתוחות וכאשר לובשים עתה וקורין זה גיב"א ולזה אמר 'דּוֹמִין לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת' שיש להם כנפיים.

וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם" (יחזקאל לו, כה). פירוש בעל כרחו צריכין אנו לפרש על טהרת ממזרים דאם טהרה דטומאת מת וכיוצא אין זה בידי שמים אלא בידי אדם על ידי אפר פרה.
ומה שאמר כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר 'אֲטַהֵר אֶתְכֶם' הֱוֵי אוֹמֵר אַף מִן הַמַּמְזֵרוּת קשא מהיכא משמע זה? ונראה לי בדרך פשוט דדריש יתורא דקרא דכתב 'אֶתְכֶם'.
ועוד נראה לי בס"ד דידוע המביא ממזר לעולם פוגם באות א' דיו"ד ראשנה רומזת על מ"ד [מיין דוכרין] דאיש ויוד תחתונה רומזת על מ"ן [מיין נוקבין] דאשה והוא"ו שבנתים רומז לולד הנעשה משניהם והפגם הוא מכה נמצא פגם הזנות הוא מכת אלף וזה רמוז בתיבת 'אֶתְכֶם' שהוא מכת א'.

בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְנוּ דִּכְתִיב "וְיָשַׁב מַמְזֵר בְּאַשְׁדּוֹד" (זכריה ט, ו). נראה לי בפסוק זה נרמז סוד טעם הממזר והוא דאיתא בשער המצות לרבינו האר"י ז"ל (בפרשת כי תצא) דנשמות הממזרים הם מן המלכים הנקראים כלים מבחינה שעדיין לא נבררה ונתקנה אלא עודנה מעורבת בסיגים רעים של קליפות ולכך אסורים לבא בקהל שהם נשמות הבאים מן המלכים אחר הבירור והתיקון שלהם עיין שם.
ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב בירמיה (ירמיה כד, א) הִרְאַנִי הֳ' וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים מוּעָדִים לִפְנֵי הֵיכַל הֳ' וכו' הַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים טֹבוֹת מְאֹד כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת וְהַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ. והיינו כי המלכים הנזכרים הם נקראים כלים כידוע והדוד הוא קדרה שהיא כלי אך דוד שבו 'תְּאֵנִים טֹבוֹת מְאֹד' הוא רמז על כלים אשר הובררו ונתקנו שמהם באים נשמות ישראל שעליהם אמר רשב"י כל ישראל בני מלכים הם (בבא מציעא קיג:) והדוד האחד אשר בו 'תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ' הוא רמז על כלים שנשארו בלי תקון ובירור שמהם באים נשמות הממזרים שנאחזים בהם סיגים רעים של קליפה ולכך פסולין לבא בקהל ולזה אמר 'אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ' ולכן אשת פוטיפר שרצתה שיבא עליה יוסף הצדיק ע"ה ביאה אסורה רצתה למשוך באותה ביאה נשמה פסולה של ממזרים מאותו הדוד שבו תאנים רעים והוא לֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב עִמָּהּ (בראשית לט, י) ולכן כתיב ביה כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה (תהלים פא, ז).
והנה יש דוד עומד על האש בזה מוכרח להיות שחרורית מכח האש ויש דוד נקי ובר שאינו עומד על האש כדי שישחיר מעשן האש ולכן דוד שהוא מקום מוצא נשמות ישראל ידמה לדוד שאינו עומד על האש ואין בו שחרורית אך דוד שהוא מקום מוצא נשמות הממזרים ידמה לדוד אשר על האש שיש בו שחרורית הרבה.
וזהו שנאמר וְיָשַׁב מַמְזֵר בְּאַשְׁדּוֹד (זכריה ט, ו) חלק תיבת בְּאַשְׁדּוֹד לשתים וקרי בה 'אֵשׁ דּוּד' רצונו לומר דוד ששולט בו האש שהוא מלוכלך בשחרורית הרבה דכן הוא מקום מוצא נשמות הממזרים שהוא מן כלים שמעורבים בסיגים רעים שהם דינים קשים מאד. גם נראה לי דנרמז ב'אַשְׁדּוֹד' [315] שהוא מספר שט"ו כמנין ז' פעמים אדם [45×7=315] שהם ז' מלכים שכל אחד נקרא אדם וזה החלק השאר בלי תיקון שממנו הממזרים הוא כלול מכל ז' פעמים אדם שהם שט"ו כמנין 'אַשְׁדּוֹד'.

תוס' ד"ה בין וכו' וצ"ל דשני מקומות הן. עיין עירובין דף יט ע"א תד"ה אם בין הנהרות:

ע"ב ת"ר גר נושא ממזרת דברי רבי יוסי ופרש"י שהולד ממזר. ולכאורה נראה בכוונת רש"י ז"ל משום דבסמוך איפסקא הלכתא הלכתא כרבי יוסי וקי"ל נמי לעיל ס"פ האומר דהלכה כרבי טרפון דיכולין ממזרים לטהר ע"י שפחה דוקא משמע דע"י גירות לא לכך הוצרך רש"י ז"ל לפרש דלרבי יוסי נמי הולד ממזר כך נראה לכאורה אלא דיותר נראה דגירסת רש"י ז"ל בגופא דברייתא הכי הוא וכדמשמע לעיל בפרק האומר דף ס"ו וכגירסת מהרש"א ז"ל ודלא כמהרש"ל וכן נראה להדיא מלשון הרי"ף והרא"ש ז"ל בשמעתין ובעיקר לשון רש"י ז"ל דטעמא דרבי יוסי דהוי ממזר משום דכתיב לו הלך אחר פסולו וכבר הארכתי בפרק האומר:

רש"י בד"ה חמשה קהלי כתיבי וקהל דגבי פצוע דכא לא חשיב דלאו בפסולי יוחסין משתעי. והתוספות כתבו בשם ר"י משום דלא שייך ביה קהל וכוונתם דנהי דאיצטריך למיכתב ביה קהל ה' למישרא פצוע דכא בגיורת ובנתינה כדאיתא להדיא בפרק הערל אפ"ה כיון דלא דמיא להנך לא מייתר בה קרא דאיצטריך למיכתב באפי נפשה משא"כ הנך דכולהו כי הדדי נינהו לענין דרשת בקהל ה' כמו שאבאר ולפרש"י לא שייך למיכתב פצוע דכא בחד קרא בהדי הנך כיון דלא דמיא להו כלל כן נ"ל בפרש"י ותוספות. מיהו בחידושי הריטב"א ז"ל מצאתי שכתב בשם הראב"ד ז"ל דודאי חשיב קהל ה' דפצוע דכא אלא דקהל ה' דמצרי ואדומי לא קחשיב כיון דלהתירא כתביה רחמנא ולענ"ד נראה להוסיף טעם לשבח כיון דאיצטריך למיכתב התירא בדור שלישי איצטריך למיכתב ביה בקהל ה' באפי נפשה דאל"כ ה"א דלא שריא רחמנא בדור שלישי אלא בקהל ישראל ולא בקהל כהונה משא"כ השתא דכתיב ביה יבא להם בקהל ה' באפי נפשה משמע להדיא דאף בקהל כהונה שרי כדפרישית בסמוך דכל היכא דכתיב קהל ה' סתמא חד זימנא משמע דאיירי בקהל כהונה ואף על גב דלפ"ז איכא למידק איפכא א"כ במצרי ראשון ושני מנא לן דאסורי בישראל דלמא לא אסרה רחמנא אלא בקהל כהונה הא ליתא דלענין איסורא ודאי דבר הלמד מענינו הוא וילפינן חדא מאינך כדמוכח בשמעתין ודו"ק:

והאידנא הוא דליוה פרסאי. שלקחוהו ממקומו ובנאוהו למעלה מאקרא ולהכי לא בעי לתחת פרת עד היכן לפי שפרת נופל בחדקל ועוד בבל מושכת למטה ממנו עד אפמיא תתאה כדאמר לעיל: להך גיסא דפרת עד היכא. בשפתה כלפי מערב עד היכן מתפשט רחבה של בבל: מאי דעתך. שבאת לישאל: משום בירם. שמא בירם שיושבת בהך גיסא מיבעיא לך: מייחסי דפומבדיתא. שהיא בין שתי הנהרות מבירם נסבי ש''מ מוחזקים הם בה בחזקת יחוס: כמחלוקת ליוחסין. בארכה ורחבה של בבל: כך מחלוקת לגיטין. דקיימא לן (גיטין דף ב.) המביא גט משאר ארצות צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם לפי שאין בקיאין לשמה והמביא גט מארץ ישראל לבבל אינו צריך לומר ובבל הרי היא כארץ ישראל לגיטין שאף הם היו חכמים ובקיאין לשמה: עד ארבא תניינא. אגם של קנים וערבה שקורין אושר''א: תניינא דגישרא. שני אגמים היו למטה מהגשר זה למטה מזה: חביל ימא. שם מקום: תכילתא דבבל. מכלילא ותפארתה של בבל ליוחסין: שוניא וגוביא וציצורא. מקומות הם: תכילתא דחביל ימא. תפארת של חביל ימא: איתתא בעא מינייהו. כותיים לא נתערבו בהם אבל הקול יצא על ידי ששאל כותי אחד אשה מהם אבל הם לא נתנו לו ויש אומרים רב פפא בעא מנייהו איתתא ולא יהבי ליה לכך היה מוציא עליהם שמץ פסול וקשה בעיני לומר כן: כגולה. פומבדיתא קרי גולה בראש השנה (דף כג:): מאיהי דקירא. מקום על נהר פרת למעלה מכל המקומות הנזכרים למעלה: והאמר ר' יוחנן. לעיל מיחסותא דבבל בפרת עד מעברתא דגדמא ותו לא: אמר אביי רצועה נפקא. באלכסון ממעברתא דגדמא ומקפת את הפסולין עד מעלה מאיהי דקירא שהי' מן הפסולין ושוט משוט בפי הרצועה על פרת: חלזון. נהר: וינחם בחלח ובחבור. בעשרת השבטים שהגלה סנחריב משתעי: וכולן לפסול. כל מקום שגלו השבטים נטמעו עובדי כוכבים בבנותיהם ועובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל אפילו למ''ד (יבמות דף מה.) הולד ממזר לא הוי פגום מיהא הוי: ותלת עלעין בפומה. בחיה השניה שבמראה דניאל כתיב והיא בבל: בפומה בין שיניה. בפומה משמע מבפנים בין שיניה משמע שבולטות מבחוץ: בולעתן. מושלת עליהם: ומסורבלים כדוב. בעלי בשר לשון עובי ושומן הוא ובעלמא (שבת דף קלז:) נמי אמרי' קטן מסורבל בבשר המלובש בבשר כסרבל: דוב אין לו מנוחה. כשהוא קשור הולך ובא תמיד סביבותיו: דובא ניידא. דוב נודד: הראני פרסיים. בעל משלות ודומיות היה לוי וקאמר לו רבי משול לי פרסיים למה הם דומים: כחיילות של בית דוד. גבורים: חברין. אומה הסמוכה לפרסיים ומשחיתים הם וטרפנים הם יותר מפרסיים: לשעירים. מלובשים שחורים ודומים לשדים: דומים למלאכי השרת. לבושים לבנים ועטופים כמלאכי השרת וכתיב (יחזקאל ט) והאיש לבוש הבדים והכי נמי אמרינן בבמה מדליקין (שבת דף כה:) על רבי יהודה שהיה מתעטף ויושב בסדינים המצוייצין ודומה למלאך כו' ובנדרים (דף כ:) נמי אמרינן מאן מלאכי השרת רבנן ואמאי קרי להו מלאכי השרת משום דמצויינין כמלאכי השרת במלבושים נאים: כי קא ניחא נפשיה. נזרקה נבואה בפומיה: הומניא. עיר ששמה כך: מסגריא. עיר היא וכל הנך כולהו מקומות נינהו: בירתא דסטיא. על שם שסרו מאחרי המקום ופירש רבי היאך סרו: דאקפי פירא דכוורי ואזיל וציידי בשבתא ושמתינהו וכו'. הציף הביבר דגים הרבה והלכו וצדו: דאקפי. הציף כדמתרגמינן ויצף הברזל (מלכים ב ו) וקפא פרזלא. פירא. בריכה עשויה לגדל דגים ובלע''ז ביבר: ואישתמוד. נשתמדו:

להך גיסא דפרת עד היכן. פי' בקונטרס להכי לא בעי לתחת פרת עד היכא לפי שפרת נופל בחדקל ועוד בבל מושכת למטה ממנו עד אפמיא תתאה כדאמר לעיל: איתתא בעא מינייהו ולא יהבו ליה. ולכך. הוציא עליהם לעז וי''מ דקאי אדרב פפא ולא נהירא דח''ו שיעלה בדעתו של אותו צדיק להוציא לעז עליהם שלא כדין: בין הנהרות הרי היא כגולה ליוחסין. וצריך לומר דשני מקומות הן דאי משום חדקל ופרת לא הוה בעי גמרא וכי בין הנהרות מאי הוי דפשיטא לכולי עלמא דמייחסי דלעיל נמי לא בעי אלא מן הצדדין אבל בין הנהרות פשיטא ליה דמיוחסין הן:

קידושין עב ע"א - טקסט הדף מנוקד

דף עב - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד