קידושין סח ע"ב

דף סח - ב

אבל ולדה של השפחה שהיא כמותה - וכמבואר במשנתנו - מנלן? ^[1]

משום דאמר קרא בשפחה כנענית המיוחדת לעבד עברי [שהוא ישראל גמור]: "אם אדוניו יתן לו אשה וילדו לו בנים או בנות, האשה [השפחה הכנענית] וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא [מן האדון] בגפו". הרי שאין הבן יוצא חפשי עם אביו, אלא עבד הוא כאמו.

ושבה הגמרא לפרש את משנתנו:

נכרית - שלא תופסים בה קידושין, כמבואר במשנתנו - מנלן? משום דאמר קרא [דברים ז] גבי שבעת העממין שבארץ ישראל: "כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, ונשל גויים רבים מפניך, החתי והגרגשי ... ונתנם ה' אלהיך לפניך והכיתם. לא תתחתן בם, בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. כי יסיר את בנך מאחרי, ועבדו אלהים אחרים". ולשון הכתוב משמע ש"לא יהא לך חתון בם". הרי שאין תופסין קידושין בגויה. ^[2] עוד דנה הגמרא: אשכחנא, אכן מצאנו לימוד דלא תפסי בה [בגויה] קידושי, אבל שיהא ולדה כמותה - כמבואר במשנתנו - מנלן? ^[3]

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:

משום דאמר קרא גבי שבעת העממין: "ולא תתחתן בם, בתך לא תתן לבנו, ובתו לא תקח לבנך. כי יסיר [בנו של הגוי אשר תתן לו את בתך] את בנך [כלומר: את בן בתך הנולד להם] מאחרי, ועבדו אלהים אחרים"

-

הרי שלא הקפיד הכתוב לחשוש על הסרת הבן היוצא מהם מאחרי ה', אלא כשאתה נותן את בתך לבנו. אבל כשאתה לוקח את בתו לבנך, לא הקפיד הכתוב על הסרת הבן היוצא מהם מאחרי ה', שהרי לא אמר הכתוב אלא "כי יסיר", חתנך הגוי את נכדך הישראל, ולא אמר "כי תסיר" כלתך הנכרית את נכדך הנכרי - הרי למדנו: רק בנך [כלומר: נכדך] הבא מישראלית - דהיינו מבתך שהיא ישראלית ונשואה לגוי

- קרוי "בנך", שהוא מתיחס אחריך, וישראל הוא, ולכן הקפידה התורה על הסרתו מאחרי ה' על ידי חתנך הנכרי -

ואין בנך [נכדך] הבא מן הגויה - כלומר: בן של בנך הנשוי לגויה - קרוי "בנך" אלא קרוי הוא "בנה", שאינו מתיחס אחריך, אלא גוי הוא. ^[4]

אמר רבינא: שמע מינה ממה שאמרה התורה "כי יסיר את בנך", ומפרש לה רבי יוחנן ^[5] שהכוונה היא לבן בתך: בן בתך הבא מן הגוי, קרוי "בנך", שהוא מתייחס אחריך, וישראל הוא. ^[6]

ודנה הגמרא: נימא קסבר רבינא [האמנם יש לומר שסובר רבינא] שגוי ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר! מאחר שאמר רבינא שגוי הבא על בת ישראל - הולד ישראל הוא, אם כן, הרי שייך בו פסול ממזרות כשאר ישראל, והיות והוא נולד בעבירה ^[7] ממי שאין קידושין תופסין לו בה, והרי הוא ממזר. וכמו ששנינו בכלל השלישי במשנתנו: "וכל מי שאין לה עליו קידושין, הולד ממזר". ^[8] אף ולד הנולד מביאת חייבי לאוין וחייבי עשה, שאינו נעשה ממזר, הרי הוא "פגום" לכהונה. והיינו שאם בת היא, הרי היא אסורה לכהן מצד שהיא "מזוהמת". ואם בן הוא נחלקו הראשונים, אם פוסל הוא אשה בביאתו, כמו חלל הפוסל בביאתו, או שאין פגימה שכזו שייכת בבן אלא רק בבת. ^[9] ודחינן: נהי דולד כשר גמור לא הויא הולד הנולד מביאת גוי בבת ישראל, מכל מקום גם ממזר לא הוי, אלא רק "פסול" מיקרי, שפגום הוא לכהונה.

והיינו, אף על גב שאכן יש לך להוכיח שאינו כשר גמור, כי היות וישראל הוא, ונולד ממי שאין ביניהם תפיסת קידושין פגום הוא לכהונה משום שהוא נולד בעבירה, בוהכרח שלכל הפחות יש לו פסול לכהונה, וכשאר ישראל הנולדים מחייבי לאוין או חייבי עשה שהם פגומים לכהונה ; אבל מכל מקום, לא תלמד מדברי רבינא שהוא ממזר, אף שישראל הוא ושייך בו פסול ממזרות. כי לא שנינו במשנתנו דין הממזרות בכל מי שנולד מזוג שאין בין בני הזוג תפיסת קידושין, אלא כך שנינו "כל מי שאין לה עליו קידושין, אבל יש לה על אחרים קידושין, הולד ממזר". ואילו בת ישראל הנבעלת לגוי, הרי אין קידושין תופסין לגוי בשום בת ישראל ולא בזו בלבד, ולפיכך אינו ממזר. ^[10] וכאן שבה הגמרא, לנלמד בגמרא לעיל, שאין תפיסת קידושין בגויה מ"לא תתחתן בם", ושולד הנכרית כמוה, מהפסוק "כי יסיר", ומקשינן:

והרי ההוא - קרא ד"לא תתחתן בם, בתך לא תתן, כי יסיר" - רק בשבעה גויים שבארץ ישראל הוא דכתיב, ואכן למדנו ממקרא זה, שאין תופסים להם קידושין וולד בנותיהן כמותן.

אבל שאר שבעים אומות - מנלן דלא תפסי בהן קידושין, וולד בנותיהן כמותן? ומשנינן: כי אמר קרא באותה פרשה: "כי יסיר את בנך", ולמדנו לרבות אף את כל הגויים המסירים מאחרי ה'. דהיינו כל הגויים.

א. נחלקו רבי שמעון וחכמים [בבא מציעא קטו א], בדין מה שאמרה תורה [דברים כד יז]: "ולא תחבול בגד אלמנה [לא תמשכן בחובך את בגד האלמנה בעלת חובך] ", אם דין זה אמור אף באלמנה עשירה, או רק בעניה.

והנידון הוא, שהרי טעם התורה באיסור למשכן בגד אלמנה הוא משום שאמרה תורה [דברים כד יב]: "ואם איש עני הוא, לא תשכב בעבוטו". ונמצא שאם אתה ממשכן בגד אלמנה, הרי בכל בוקר אתה חובלה ולערב אתה מחזיר לה, ורואים השכנים איש זר היוצא ונכנס בבית אשה שחרית וערבית, ויוצא על האלמנה שם רע. וטעם זה נוגע רק לאלמנה עניה, שאין לה אלא בגד אחד, ונמצא שאתה מגיע תדיר לביתה. ולא בעשירה, שיש לה בגדים אחרים מלבד הבגד שהיא ממשכנת לצורך ההלואה.

ואילו חכמים סוברים: רק במקום שפירשה התורה את טעמה, אכן אומרים אנו שהוא בא ללמדנו שבמקום שאין טעם זה לא קיים דין התורה, אבל במקום שלא פירשה התורה את טעמה, אף שיודעים אנו את טעמה, מכל מקום לא משתנה הדין, ואף במקום שלא שייך טעם זה, דין התורה אינו משתנה.

ב. מאחר שטעם התורה במה שאסרה את החיתון עם שבעה עממין, הוא משום החשש שבן הזוג הגוי או משפחתו יסירו את לב הישראל שנכנס לביתם מאחרי ה', ויתעוהו לעבוד עבודת אלהים אחרים [וכאשר פירשה התורה את הטעם "כי יסיר את בנך מאחרי, ועבדו אלהים אחרים"], אם כן, אין איסור "לא תתחתן" האמור בפרשה זו אלא בשבעה עממין, ולא בשאר אומות שבחוצה לארץ, שהם אינם אדוקים בעבודה זרה כל כך, ומנהג אבותיהם בידיהם, ואין הם להוטים להתעות אחרים אחריהם.

ומכל מקום, מיעוט זה של שאר אומות שבחוץ לארץ תלוי מקורו במחלוקת רבי שמעון וחכמים.

לפי רבי שמעון אין אנו צריכים מקרא לזה כלל, שהרי גם אם לא היתה התורה מפרשת את הטעם, מעצמנו היינו מבינים שזה הוא הטעם. ומאחר שטעם זה אינו שייך באומות שבחוצה לארץ, אין הם בכלל איסור הפרשה.

אבל לחכמים, שאין הם ממעטים שום דבר, ואף שאין בו את הטעם הידוע לנו, אם לא כשכתבה התורה את הטעם במפורש, נמצא שצריכים אנו את את טעם התורה האמור ב"כי יסיר", כדי למעט שאר אומות שבחוצה לארץ.

ומקשינן: והרי "כי יסיר את בנך מאחרי, ועבדו אלהים אחרים", אינו מיותר, לפי שהוצרך הכתוב ללמדנו שאין איסור "לא תתחתן" נוהג באומות שבחוצה לארץ, היות ואין לחוש להם - שאינם אדוקים בעבודה זרה - שיסירו את לבו של הישראל הנישא להם מאחרי ה' לעבוד אלהים אחרים.

הניחא לרבי שמעון, דדריש בכל מקום טעמא דקרא, ולפיו אף אם לא היה אומר הכתוב "כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים", מעצמי הייתי אומר, כיון שודאי זה הוא טעם התורה, אם כן אין איסור התורה אמור אלא באומות אלו, ולא באומות אחרות שבחוצה לארץ. ואם אף על פי כן כתבה התורה "כי יסיר", ריבויא הוא, ובא לרבות לענין אי תפיסת קידושין ואת הדין ש"ולדה כמותה" אף את כל הגויים.

אלא לרבנן החולקים על רבי שמעון, ואינם לומדים הלכות משום טעמים שלא נכתבו במפורש בתורה, הרי נמצא שאם לא היתה התורה אומרת בהדיא את הטעם ד"כי יסיר", לא הייתי לומד למעט את איסור "לא תתחתן" משאר אומות, ואם כן אין פסוק זה מיותר ואי אפשר ללמוד ממנו שאין קידושין תופסין בגויה ודין "ולדה כמותה" בשאר גויים, ואם כן מאי טעמא, כלומר: מהיכן דינים אלו נלמדים בשאר אומות?

ומשנינן: כי אמר קרא [דברים כא י]: "כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו. וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ... והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה ... והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה", מכלל זה אתה למד, דמעיקרא, קודם ששהתה בביתך, וקודם שהתירה לך התורה אותה, לא קרינן בה "והיתה" שהוא לשון קידושין, ולא תפסי בה, ביפת התואר, ובשאר הגויות שאינם משבע עממין כמותה ^[11] - קידושין.

ואכתי מקשינן: אכן, אשכחן דלא תפסי בה - בגויה שאינה משבע עממין - קידושין. אך מיהו, ולדה שהוא כמותה בשאר עממין, מנלן?

ומשנינן: כי אמר קרא: "כי תהיין [לשון הויה וקידושין] לאיש שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה. וילדו לו [לאיש] בנים", וללמדנו הוא בא:

כל היכא דקרינן ביה "כי תהיין", קרינן ביה "וילדו לו".

כל בעילת איש באשה שיש בה מציאות של קידושין [ואפילו אם אינה יכולה להתקדש לבועלה אלא לאחרים בלבד], ^[12] הולדות היוצאים מביאה זו הם לבועל, שמתייחסים אחריו -

ואילו כל היכא דלא קרינן ביה "כי תהיין", שלא תיתכן בבועל או בנבעלת מציאות של קידושין, לפי שהאחד מהם גוי ואינו בר תפיסת קידושין, לא קרינן ביה "וילדו לו", שאין הולדות מתייחסים לאביהם כלל.

ומקשינן: אי הכי, שאתה דורש כן, הרי שפחה הנבעלת לישראל, ולא תיתכן מציאות קידושין ביניהם, נמי נילף ממקור זה שאין הולדות מתייחסים לאביהם, ולכן עבדים הם כמו אמם, ולמה הוצרכנו ללמוד זאת מ"האשה וילדיה תהיה לאדוניה"!? ^[13]

ומשנינן: אין הכי נמי, שממקרא זה יכולים אנו ללומדו, ואין צורך ללמוד את דין משנתנו מ"האשה וילדיה". אלא, אם כן "האשה וילדיה תהיה לאדוניה" למה לי, שכתבה כן התורה, והרי כבר ידענו שהרי הם עבדים כאמן מ"וילדו לו"!? ^[14]

ומשנינן: לא הוצרך הפסוק אלא לכדתניא:

ה"ג רש"י ז"ל (בבריית') [נכרית] מנא לן אמר קרא בז' עממין לא תתחתן בם. ופי' לא יהא לך חיתון בהם כלומר שאין קדושין תופסין בהם וקשה לי דהא אמרינן בפ' הערל (יבמות דף ע"ו ע"א) בגירותן הוא דאי' להו חתנות ובנוסחי דידן דלא כתיב בהו אלא אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי בנך קרוי בנך ואין בנך הבא מן הכנענית קרוי בנך אלא בנה דכיון דולדה כמוה ודאי לא תפסי בה קדושי:

בנך קרוי בנך ואין בנך הבא מן הכנעני' קרוי בנך אלא בנה. פי' מדלא כתב רחמנא כי תסיר שמע מינ' שאין מקפיד באותו בן שנולד לו מן הכנעני' שאלו היה אותו הבן בכלל ישראל יותר היה לו להקפי' על אותו הבן שהוא נגרר אחר מעשי אמו ומדבק בדרכיה שהיא מגדלתו מקטנותו עליהם אלא שמע מינה שאין הכתוב מקפיד באותו הבן בהסרה זו:

ואמר רבינא ש"מ. מדרבי שמעון בן יוחאי שהו' סובר דהאי כי יסיר את בנך אבתך לא תתן לבנו קאי ולומר לא תתן בתך לבנו שהוא יסיר לב אותו הבן שיולד לו שהוא בנך לפי שאביו מלמדו ולפיכך דייק מתוך שחשש לבן שנולד לכנעני מבתך ולא חשש לבן בנך מכנענית שמע מינה שהולד כמוה דאי ס"ד סבר רבי שמעון בן יוחאי האי כי יסיר את בנך אבנך ממש קאמר ושמא יסירנו חמיו היכי קאמר ודייק מינה מדלא כתב רחמנא כי תסיר הכנענית את בנך שמע מינה שהולד כמוה והנא אף לבתך עצמה לא חשש להזכיר שלא כתב כי יסיר את בתך אעפ"י שיש לחוש לה כמו כן אלא שמע מינה דסבר רבי שמעון בן בתך הבא מן הכנענית קרוי בנך ועליו הזהיר הכתוב לומר בתך לא תתן לבנו שאעפ"י שהבן ישראל שמא יסירנו אביו מאחרי ולא אמר כי תסיר על בנך הבא מן הכנענית מפני שהולד כמוה ומשעה ראשונה הוא אסור שהוא מוציא זרעו מישראל אבל אין הסרתו משנולד כלום מפני שהוא כנעני כמוה זהו דרך פרש"י ז"ל ועיקר הוא ואם תאמר למה לא חשש הכתוב לבן ולבת עצמו א"ל ודאי שחשש לכל אבל לא פירש טעמא דקרא אלא ולדות ללמדך מה שאמרנו ועוד אפשר שהגדולים אינם נסרים כל כך ועיקר חששה לולדות ישראל ולא הוצרך לפרש טעם למי שהולד כנעני שבודאי אסור אלא למי שהולד ישראל שמא יסור.
ויש בספר היראים בנך [הבא מישראלית] קרוי בנך מדלא כתיב כי יסירנו מאחרי כלומר חותן בנך יסירנו מאחרי, (וכ"ח) [ור"ת מפרש] בנך מיעוטא הוא לומר שאין חשש הכתוב אלא משום בנך עצמו אבל לבנו הבא מן הכנענית לא חשש לפי שהוא בנה ואמר רבינא שמע מינה מדלא כתב גבי בתך לא תתן לבנו כי יסיר את בתך מאחרי שבן בתך קרוי הוא בנך ואף לולד חשש הכתוב:

והא דאמרינן נהי דכשר לא הוי ממזר לא הוי. ק"ל דילמא ממזר נמי הוי ומקרא לא גמרינן אלא שאין הולד כנעני כמוהו, וי"ל דלאו מדיוקא דהא מילת' בלחוד קא דחי לה הכי אלא משום דשמעינן ליה לרבינא בהדיא בפרק החולץ (יבמות דף מ"ה ע"ב) דמכשיר הלכך לא הוי לא כנעני ולא ממזר. מיהו ישראל פסול כלומר פגום לכהונה הוי:

כי יסיר את בנך לרבות כל שהי' מסירים. [וקשה] אי הכי בגרותן נמי דהא כתיב לא תתחתן בם בגירותן כתיב איכא למימר בגרותן ליכא לרבונייהו מכי יסיר שאינן מסירים וכבר פירשנו במסכת יבמות דלא תתחתן כלל היא בגרותן וקודם גירותן שבכולם הוא אומר כן אבל לא תפס לשון חתון אלא משום גרותן שיש להם חתון ואחרים אמרו מדאמר רחמנא עמון ומואב שמע מינה שאר אומות שרי:

כל היכא דקרינא ביה כי תהיין קרינן ביה וילדו לו. ק"ל (מי) [הא] איכא חייבי כריתות דלא קרינא ביה כי תהיין וקרינא ביה וילדו כדתנן ביבמות דף כ"ב ע"ב [מי שיש לו בן] מכל מקום, פוטר את אשת אביו מן היבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה הכנענית ואמרינן עלה בגמרא מכל מקום לאתויי ממזר אלמא קרינ' ביה וילדו לו וירת ליה כמו (לאביה) [לאבי כשר] כדמוכח התם,ואיכא למימר בפי' רבתה תורה חייבי כריתותשהולד כמוה דכתיב מולדת בית או מולדת חוץ כדאי' ביבמות דף כ"ג ע"א ומ"ה דריש כי תהיין לאיש כל היכא שקדושין תופסין בה לשום איש בעולם קרינא ביה וילדו לו ואעפ"י שאין לו בה קדושין ולא מיעט אלא שפחה כנענית דלא קרינא בהו כי תהיין לאיש בעולם ולית ליה השתא לישנא דרב פפא דניוקי ליה בחייבי לאוין ובפרק כיצד ביבמות פירשתי יותר:

וולדה כמוה מנלן דכתיב (שמות כא, ד) האשה וילדיה תהיה לאדוניה. פירוש בישראל הבא על השפחה קא מיבעיא ליה, אבל בעבד הבא על השפחה פשיטא דעבד אין לו חייס. ותמיהא לי ישראל הבא על השפחה נמי למה לי קרא תיפוק ליה דכל ולד במעי השפחה כולד במעי הבהמה דמי כדאמרינן בשלהי פרקין, וכדאמרינן ביבמות (כג, א) אי אשמועינן שפחה משום דאין לה חייס, כלומר ואינן אלא כבהמה וולדה כולד במעי בהמה דמי, ויש לומר דעיקרא דמלתא משום דכתיב האשה וילדיה הוא, דאי לאו קרא הוה אמינא שפחה יש לה חייס כנרית, וכיון שכן, דשייכא במצוות כישראלית ובנה מישראל יהא הולך אחר האב, להכי אצטריך האשה וילדיה דולד במעי שפחה כולד במעי בהמה דמי, כנ"ל.

אמר קרא (דברים ז, ג) לא תתחתן בם. פירש רש"י לא יהא לך חתון בהם, לומר שאין קדושין תופסין בהם, ואיכא למידק דהא אמרינן בפרק הערל (יבמות עו, ב( פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת, בעו מיני מרב ששת פצוע דכא כהן מהו בגיורת בקדושתיה קאי ואסור וכו'. אמר להו רב ששת תניתוה פצוע דכא מותר בנתינה, ואי סלקא דעתך בקדושתיה קאי איקרי כאן לא תתחתן בם. אמר רבא אטו התם משום קדושה ולא קדושה הוא התם דלמא קא מוליד בן ואזל פלח לעבודה זרה. והני מילי בגיותן כו' הדר אמר רבא לאו מלתא היא דאמרינן בגיותן לית להו חתנות נתגיירו אית להו חתנות, כלומר וקרא על כרחין בגירותן הוא דכתיב, ולאוקמינהו בלאו. ובתוס' תירצו דאסיפיה דקרא סמיך דכתיב בתו לא תקח לבנך, כלומר לא יהא לבנך לקוחין בבתו. וקרא לצדדין כתיב לא תתחתן בם בגירותן אבל בגיותן לית בהו לקוחין ולא תדבק בהן פן יסיר את בנך מאחרי. והשתא אתי שפיר לרבות כל המסירין, דאי בגירותן לא שייך לרבויי כל המסירין, דגרים דשאר עממין מישרא שרי, דאי לא תימא הכי לר' שמעון דדריש לרבות כל המסורין נימא דשאר עממין מישרא שרי, דאי לא תימא הכא לר' שמעון דדריש לרבות כל המסירין נימא דשאר עממין נמי אפילו בגירותן ליהוו בלאו דלא תתחתן, אלא על כרחך לצדדין כתיב לא תתחתן בשבעה עממין אפילו בגירותן, אבל בשאר עממין בגירותן שרו, אבל בגיותן לא תדבק בהן כי יסיר, וכן כל המסירין, וכן יש לפרש בפרק אין מעמידין (עבודה זרה לו, ב) דפריך בנותיהן דאורייתא הוא דכתיב לא תתחתן בם, דאסיפיה דקרא סמיך, ודכוותה ההיא דפרכינן לעיל (קידושין סו, ב) גבי והיתה לו ולזרעו אחריו דסמיך אסיפיה דקרא דכתיב ברית כהונת עולם, לפי מה שכתבתי למעלה במקומו משמו של ר"ת ז"ל.
ויש מי שאינו גורס כאן כגירסתו של רש"י ז"ל, אלא נכרית מנא לן, אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה, וכיון דולדה כמוה ודאי לא תפסי בהו קדושי, ולפי גרסא זו נראה דתו לא צריכינן למילף שפחה מעם החמור אלא מהאשה וילדיה נפקא לן דולדה כמוה, ומינה שאין קדושין תופסין בה, וקשיא לי אם כן למה לי לרבויי (בעיי שפחה מנא ליה וולדה כמוה) [ליבעי רק ולדה כמוה] מנא לן, לא הוה ליה למימר אלא ולדה כמוה מנלן דמינה שמעינן תרתי ולדה כמוה ושאין קדושין תופסין בה. ועוד מכי גמרי וולדה כמוה מהאשה וילדיה הוה ליה לאקשויי אי הכי עם החמור למה לי, כדאקשינן לקמן גבי כל היכא דקרינן כי תהיין קרינן ביה וילדו לו וכל היכא דלא קרינן ביה כי תהיין לא קרינן ביה וילדו לו, אי הכי שפחה נמי, ואלא האשה וילדיה למה לי, וגירסת רש"י עיקר, וכן היא ברוב הספרים.

בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אל בנה. פירש רש"י מדלא כתיב כי תסיר את בנך, שמע מינה דעל כרחין אבתך לא תתן לבנו קאי, וכי יסיר הגוי בנך הנולד לו מבתך קאמר, דבהסרת הבת ממש לא קאמר, דלא כתיב כי יסיר את בתך, ואבתו לא תקח לבנך נמי לא קאמר, דלא כתיב כי תסיר את בנך, ודריש מדהקפיד הכתוב בבן בתך הבא מן הגוי ולא הקפיד בבן בנך הבא מן הגויה, שמע מינה דאינו קרוי בנך דולדה כמוה, ותמיהא מלתא, דאם כן מאי קאמר רבינו שמע מינה בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך, היינו הא דר' יוחנן ממש, ומאי חדית בה רבינא. ועוד דאמרינן בשלהי פרק קמא דיבמות (טז, ב) גוי שקדש בזמן הזה חוששין לקדושיו, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי בנך קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגוי קרוי בנך אלא בנה, ואקשינן והא איכא בנות, ואמר רבינא בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך, ולפי פירושו של רש"י למה ליה לאהדורי אדרבינא, מדשמואל גופא משמע הכי, ויש לפרש דכי יסיר אחותן קאי, והכי קאמר בתו לא תקח לבנך כי יסיר חותן זה את בנך ממש מאחרי שילמדנו מעשיו ומשום הכי קאמר ר' יוחנן בנך ממש קרוי בנך ועליו הקפיד הכתוב, אבל אבן הבן לא הקפיד, דבן בנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך אלא בנה, מפני דהולד כמוה, ולפיכך אף על פי שהוא מסירו ומרגילו אחריו אין בכך כלום, ואתא רבינא וחדית בה שמע מינה מדפריש ר' יוחנן דכי יסיר אחותן קאי, ואפילו הכי לא הזכיר הסרת הבת, דלא כתיב כי יסירם מאחרי, שמע מינה דבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך, דעל כרחין הקפידה תורה על הסרת הבת ממש כהסרת הבן ממשע, אלא דמשום הכי כללינהו לפי שאינן שוין דבן דוקא ולא בן הבן אבל בת בין בה בין בבנה איכא הקפדה, וכן נראה מדברי ר"ת.

כל היכא דלא קרינן ביה כי תהיין לא קרינן ביה וילדו לו. פירוש כל היכא דלא קרינן ביה כי תהיין אצל שום אדם ואין לך אלא שפחה ונכרית, אבל חייבי כריתות אף על פי שאין לזה יש לזה הויה בה, והלכך אפילו לזה שאין לו בה הויה קרינן ביה וילדו לו ובנו הוא לכל, כדתנן בפרק כיצד (יבמות כב, ב) אשת אחיו מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן היבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו הוא לכל דבר,חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה והנכרית, ואתמר עלה בגמרא מכל מקום לאתויי ממזר.

שמע מינה לכתחלה קאמר. כלומר דלא יהיה קדש בישראל כשר כתיב ולא בממזר. ואם תאמר מאי שנא דשרי בלאו דלא יהיה קדש ומותר בשפחה, וחייב בלאו דלא תתחתן ואסור בגויה, ומשוחרר אסור אף בלאו דלא יהיה קדש, שהרי אסור בשפחה כדתנן (גיטין מא, א) מי שחציו עבד וחציו בן חורין לישא שפחה אינו יכול. תירץ ר"ת דממזר חייב בכללאו גרידא, אבל שפחה שאני, דלא אמר רחמנא לא תינסיב שפחה אלא אפקיה בלשון קדשות לא יהיה קדש פרט לממזר שהוא עצמו קדש, דמקדשות בה ויצירתו בעבירה. ועוד אמר ר"ת דמכל מקום אסור הוא בבהמה, אף על גב דאזהרתיה דנשכב מלא יהיה קדש כדאיתא בפרק ארבעה מיתות (סנהדרין נד, ב) וטעמא משום דמקדשות כי האי לא אתי, כן כתוב בתוס'. ומיהו לר' עקיבא לא צריכינן לכולי היא, דלדידיה שוכב ונשכב תרוייהו מן בכל בהמה לא תתן שכבתך נפקא, כדאיתא התם לא תתן שכבתך לא תתן שכיבתך.

דמינסב ליה עצה ואמר ליה זיל גנוב ואזדבן בעבד עברי ובשני דר' שמלאי עבד עברי מי הוי. והוא הדין דהוה מצי למימר ור' שמלאי מי הוה מנסיב ליה עצה למגנב, וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חבירך, ואמרינן נמי לעיל בפרק האיש מקדש (קידושין נד, א) גבי בהמה שנמצאת בירושלים וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חברך, אלא דעדיפא מינה קאמר, דאי אפשר לו בכך בין רוצה בין אינו רוצה לפי שאינו נוהג. ורש"י תירץ דאי אקשי ליה הכי הוה מצי לשנויי אלא דאמר ליה מכור עצמך בעבד עברי כר' אליעזר דאמר בפרק קמא (יד, ב) זה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית, ע"כ. אי נמי אפשר דבענין זה היה מותר, כדי לטהר את דורותיו.

גירי חרורי ממזרי נתיני שתוקי אסופי מותרין לבא זה בזה. הוא הדין לעבדי בממזרים לדברי ר' טרפון, ולא תנא חרורי אלא משום הנך כולהו דמתניתין דאינן מותרין בעבדים. ואם תאמר והאיך שתוקי ואסופי מותרים בנתיני, והא קיימי בלא תתחתן בם ואפילו בגירותן, כדאמרינן ביבמות (עו, א) דבגיותן לית להו חתנות בגירותן הוא דאית להו חתנות, וקאמר רחמנא לא תתחתן בם, ושתוקי ואסופי אסירי באיסורי חתון, על כרחין דאי לא לישתרו אפילו בגוים ועבדים. ואיכא למימר דודאי בכל לאוין דפסול יוחסין לא מיחייבי כי היכי דלא מיחייבי בלאו דלא יבא ממזר, דלא מיקרו קהל, ולא חשש הכתוב לייחס הפסולים, והא דאסירי בגוים, משום לא יסיר את בנך מאחרי, דהני נמי בכלל ישראל הן, הלכך אסור שמא יסור לבנו לעבודה זרה, ובעבדים נמי אסירי משום שאינן חייבין בכל המצות כישראל הן ועדיין סורן רע, ואית בהו קצת משום חשש עבודה זרה. ומיהו מותרין הן בנתינין, דאף על גב דאמרינן ביבמות פרק הערל (יבמות עט, א) דדוד גזר עליהן כלומר שיהיו עבדים. איכא למימר עבדים מיהא לא הוו, אלא שגזרו עליהם להיותן כעבדים, וכי גזור לכשרים אבל לפסולים לא גזור, ולפיכך כל אלו שהם פסולים אינם אסורים בנתינים.

נכרית מנ"ל א"ק כי יסיר את בנך בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הכותית קרוי בנך אלא בנה עיקר הפי' בזה דלעיל מיניה כתיב לא תתחתן בם בתך לא תתן לבניו (ובנו) [ובתו] לא תקח (לבתך) [לבנך] כי יסיר את בנך כו' והאי כי יסיר את בנך לאו היינו בנו ממש שנשא כותית דא"כ מאן מסר ליה אשתו כותית והוה ליה למכתב כי תסור את בנך או כי יסיר את בתך כלומר בעלה עכו"ם ותו אי בנך ממש אמאי קפיד רחמנא למכתב הסרת בנו טפי מבתו דהא כ"ש דבתו קרובה יותר שיסירנה בעלה כותי ונמשכת אחריו אלא ודאי דבנך זה היינו בן בתו דבני בנים קרוים בנים ועלה קאמר רחמנא כי יסיר את בנך שחתנו עכו"ם שנשא את בתו יסיר את בנו שיש לו מבעלה שישראל הוא ומדקפיד רחמנא אבן בנו הבא מבתו שנשאת לכותי ולא קפיד אבן בנו הבא מן הכותית משום דההוא בנה כמוה ועכו"ם הוא ולית לן בה אבל בן בתו הבא מן עכו"ם קפיד שהוא ישראל והיינו דדייקינן בנך קרוי בנך ואין בנך הבא מן הכותית קנוי בנך אלא בנה. וכ"ת היכי קפיד קרא אבן בתו ולא קפיד אבנו ובתו גופייהו איכא למימר דבנו ובתו שגדלו בתורה ובמצות קשים הם לפרוש ואינן נסתין וליכא למיחש אלא לקטנים וכ"ת ניחא ולדה כמוה מנ"ל דלא תפסי בה קידושין איכא למימר דהא ממילא שמעת מינה דכיון דולדה כמוה כ"ש דלא תפסי בה קידושי אי נמי דנפקא לן מדכתיב שבו לכם פה עם החמור דהא שני נעריו הוו וחד מינייהו אליעזר שהוא עבד והשני עכו"ם ותרווייהו איתקוש לחמור דליכא למימר דהשני היה ישמעאל דההיא בנו קרוי ליה בכל דוכתא ולא נערו ואע"ג דהכי איתא באגדה אנן לא שמעי' לה הכא הילכך פריך הכי לעיל נכרי' מנ"ל כלומר הא אשכחן דלא תפסי קידושין לא בשפחה ולא בנכרית מדכתיב שבו לכם פה ואשכחן דשפחה ולדה כמוה מדכתיב האשה וילדיה מנ"ל דנכריות ולדה כמוה והא דמייתי' לקמן דלא תפסי קדושי בשפחה מדכתיב ואח"כ תבא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה לא איצטרכינן להא דהא נפקא לן מעם החמור אלא דכיון דאיתיה דרשינן לי' ומיהו קראי לא הוה יתיר' דהא קרא לגופייהו איצטרכו ומלישנא דקרא הוא דאיכא למשמע הכי וזהו הנכון. אבל רש"י גורס למעלה נכרית מנ"ל דכתיב לא תתחתן בם אשכחן דלא תפסי בה קידושין ולדה כמוה מנ"ל אמר קרא כי יסיר כו' ולא נהירא דהא מההוא קרא לא משמע דלא תפסי קדושי דידהי תדע דהא קרא בגירותן כתיב ואפילו תימא דבגיותן נמי קאי מ"מ כיון דבגירותן נמי קאי היכי שמעינן מינה דלא תפסי קדושין דידהו דהא ודאי ליכא למ"ד דנתינים גרים אין קדושין תופסין אלא מאן דאית להו שאין קדושין תופסין בחייבי לאוין אלא ודאי ליתא להאי גירסא וליתא בנסחי דוקייני:

אמר רבינא ש"מ בן בתך הבא מן העכו"ם קרוי בנך. פי' דהא כי יסיר את בנך היינו בן בתו הבא מן העכו"ם כדפרישני וכ"ת ומאי אתא רבינא השתא לאשמועינן דהיינו דר' יוחנן גופיה ואיכא למימר משום דרבי יוחנן נקט סתמא בנך קרוי בנך והוה אמינא דההוא בנך ממש הוא ויסיר הוא חתנו האמור למעלה באומר בתו לא תקח לבנך ולהכי פריש רבינא דהא ל"ל דא"כ אמאי קפיד קרא בבנו טפי מבבתו אלא ודאי דבן בתו הבא מן העכו"ם הוא שמסירו אביו וקרא עליה בנך מפני שהוא ישראל:

גרסת הספרים נימא קסבר רבינא עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. פי' אפילו לכהונה כישראל גמור מדקרי ליה בנך ולא אמר הולד כמוה ודחינן נהי דכשר לא הוי ישראל פסול מיקרי כלומר מזוהם לכהונה. ושפיר מיקרי בנך כיון דלאו ממזר הוא. וקשה קצת להאי גרסא מאי דקאמר נהי דכשר לא הוי דמשמע דאנן מודינן דלא הוה כשר וי"ל דלישנא קלילא הוא דהכי בעי למימר משום דקרי ליה בנך לית לך למשמע דהוי כשר דנהי דכשר לא הוי שפיר קרי לי' בנך מכיון דלא הוי ממזר ורש"י ז"ל נימא קסבר רבינא עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ופי' הוא ז"ל דהולד אינו עכו"ם אלא בבת ישראל הרי הוא ממזר משום דהות ליה ממי שאין לו קדושין עליה ולא על אחרים. ולא נהירא דמהיכא משמע ממימרא דרבינא דס"ל דלהוו הולד ממזר מהאי טעמא עד דנידוק הכי אדרבה משמע ממימרא דהוי כישראל גמור. ופלוגתא היא בפרק החולץ דאיכא מ"ד הולד ממזר ואיכא מ"ד כשר ומקולקל לכהונה כדר"י דאמר מנין לעכו"ם ועבד שבאו על כהנות לויה וישראלית שפסול' שנא' ובת כהן כי תהי' אלמנה וכו' והתם אמרינן דכי אתא רבין אמר ר' נתן ור' יהישע מורו בה להתירא ואף רב מורי בה להתירא ופרשו בה רבנן ז"ל דמורו בה להתירא לגמרי ואפילו לכהונה מדאמרי' דההוא דאתא לקמיה דרב א"ל עכו"ם ועבד. הבא על בת ישראל הולד כשר וא"ל ר' שימי למיתב ליה ברתיה וכי הוה אתא לקמיה דרב יהודה א"ל זיל גלי או נסיב בת מינך ואי הוה ברתיה פסולה לכהונה היכי אמר הכי הא נפיק מינה חורבא דאזיל כהן נסיב לברתיה דהא קי"ל כרבנן שאין כהן צריך לבדוק באמהות כשלא קרא ערער ומסקנא דהתם פסיקנא הלכתא הולד כשר ולא איברירא מילתא אי כהני דמורו להיתרא לגמרי וכשר לכהונה אי כאידך דהוי מזוהם לכהונה מדנקט הולד כשר סתם וכדפרישנא האי כשר דאתמר בשמעתין:

ומורי נר"ו היה פוסק הלכה להיתרא לגמרי בכל הנהו דמורו להיתרא דכי נקטינן בפסקא סתמא הולד כשר לגמרי קאמרינן כלישנא דאמרי' התם דרב מורי בה להתיר' דא"ל לההוא גברא עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר כלומר כשר לגמרי כדפרישנא ול"ל דרשא דר"י משום רשב"י דאמר מנין לעכו"ם ועבד שבאו על כהנ' לויה וישראלית שפסלה שנאמר ובת כהן כי תהיה אלמנה. והקשיתי לפניו נר"ו דא"כ כולה מתניתין ושמעתתה דאסרינן לכהונה בכלהו תלמודא בת ישראל שנשבית מפני שנבעלה לעכו"ם אליבא דהני מורו להתירא ואליבא דהלכתא אין אסורין לכהונה אלא לכהן גדול משום בעולה אבל לכהן הדיוט מותרת ובתה כשרה לכהונה ובנה מכהן כשר לעבודה וינאי המלך שערערו עליו לפי שנשבית אמו במודיעים לפי שהיה אביו כ"ג והיא פסולה לי משום בעולה. ותו קשיא לי מההיא דאמרינן בכתובות עשרה כהנים ופירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי ופרישנא דמשתקין אותו מדין כהונה דבעינן זרעו מיוחס אחריו ואמאי משתקין אותו מדין כהונה שאפילו היה הבועל כותי הא אמרינן דעכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר אפילו לכהונה ובעכו"ם אין זרעו מיוחס אחריו ובהא איכא למימר דהתם לאו למימרא שמשתקין אותו מלהשיא בתו ואלמנותו לכהונה אלא לומר שאינו ראוי לעבודה כיון שאין אביו הכהן ידוע להתייחס אחריו דגבי עבודה כתיב ולזרעו אחריו מי שזרעו מיוחס אחריו אבל אינו פגום לכהונה כלל כך תירץ לי נר"ו ואע"ג שרבו רבינו הגדול ז"ל כרב דכיון דפסקי' הלכתא הולד כשר ולא אמרי' בהדיא כשר לכהונה איכא לספוקי אי כהני דפסלי לכהונה ואי כאידך דמכשרי אפי' לכהונה ומספיקא לא מנסבינן בתו לכהונה ואם נשא אין מוציאין מידו והולד ספק חלל מ"מ תיקשי למאן דמורי להיתרא לגמרי מיהת ומסתבר לי דאפי' מאן דמכשיר לגמרי דוקא בולדה אבל היא גופה ודאי כיון שנבעלה לעכו"ם נפסלה לכהונה מדר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי דלהכי לא אפיק פסול דידה בלשון חלל ופסול אחר אלא בלשון שיש אלמנות וגירושין בה למימרא דהיא גופא מיפגמא בהכי בין לתרומה בין ליוחסין אבל אינה פסולה גמורה לפסול העובר דרחמנא אפקריה לזרעיה והיינו דפסלינן שבויה בכל מקום לכהונה ואפילו לכהן הדיוט וכן אמר מורי נר"ו והולד שהוא פגום לכהונה איכא מ"ד דהיינו בנקבה אבל בזכר כשר שאם בא על בת ישראל אין הולד פסול לכהונה ולא פסלה לכהונה וכן אמרו בירושלמי אם ילדה בת פסולה לכהונה דגרסי' התם אע"ג דר"ש בן יוחאי אמר משום ר"ש עכו"ם ועבד שבאו על בת ישראל הולד כשר מודה הוא שאם היתה נקבה שהיא פסולה לכהונה אע"ג דרב אמר עכו"ם ועבד שבאו על בת ישראל הולד כשר מודה שאם היתה נקבה שפסולה מן הכהונה ע"כ. אבל דעת רבינו נר"ו ורבו ז"ל דבגמרא דילן גמרינן לה התם בק"ו מאלמנה לכהן גדול וכיון דכן מה אלמנה לכ"ג בנה פגום אם נבעלה לעכו"ם בנה פגום ואם בא על בת ישראל הולד פסול לכהונה כבת חלל זכר ובמקומו נאריך בעז"ה בזה:

אמר קרא כי יסיר לרבות כל המסירים איכא למידוק א"כ יהא אסור להתחתן בשאר אומות אפי' בגירותן דהא קרא דלעיל דהיינו לא תתחתן בם בגירותן הוא דבגירותן הוא דאית להו חתנות. ואיכא למימר דלא תתחתן כללא היא בין לגיותן בין לגירותן דבשבעה אומות אסר רחמנא חתנות אפילו בגירותן אבל קרא דכי יסור דאתי לרבות שאר אומות לא איירי אלא בנכריתן דאלו בגירותן שרי וכ"ת מאן פסקא דאנכריתן בלחוד קאי הא ל"ק דכיון דנתגיירו פשיטא מילתא דשוב אינן מסירין ובנכריתן משמע כי יסיר:

כל היכא דלא קרינא ביה כי תהיינה לא קרינא ביה וילדו לו ליכא לפרושי דכל היכא שאין לו עליה הוייה ולדה כמוה דהא חייבי כריתות דלא תפסי בהו קדושין והולד כמוהו. כדתנן ביבמות פרק כיצד מי שיש לו בן מ"מ פוטר אשת אביו מן היבום וחייב על מכתו וקללתו ובנו הוא לכל דבר ליורשו ולטמא ואמרי' עלה מ"מ לאתויי ממזר אלמא קרינא ביה וילדה לו וירית ליה לאבוה והוי בנו לכל דבר אלא הכא הכי פירושו כל היכא דלא קרינא ביה כי תהיין שאין קדושין תופסין בה לא ליה ולא לאחרים כגון שפחה ונכריות הולד כמוה אבל חייבי כריתות תהיין קרינא ביה שהרי יש לה קדושין על אחרים וזה מבואר:

זה שנאמר בסוגיא זו אמר קרא כי יסיר וכו' לענין ביאור מיהא עיקר הפירוש הוא שכתוב בתורה בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך כי יסיר את בנך ועל כל פנים זה שאמר כי יסיר חוזר לסמוך לו ר"ל בתו לא תקח לבנך ואם כן היה לו לומר כי תסיר אלא על אבי הגויה הוא אומר שיסיר את חתנו והוא בנך מאחרי הא לא חשש לבן הנולד ר"ל שיסיר בן בנך מאחר שאותו בן אינו קרוי בנך ובא רבינא לומר מאחר שלא טרחת לדרוש כי יסיר אבתו לא תקח לבנך אלא מתורת סמיכות כל שכן שהוא חוזר על בתך לא תתן לבנו שאבי הבן יסיר את בנך מאחרי וודאי על בן בנו הוא אומר וקורא לו בנך אלמא בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך שגוי ועבד הבא על בת ישראל כשר וכן פירשוה קצת חכמי צרפת אלא שגדולי הרבנים פירשוה בענין אחר:

זה שפסקנו בגוי ועבד הבא על בת ישראל שהולד כשר פירושו כשר לגמרי אף לכהנה שהרי לא אמרו הולד פגום אלא כשר ויש מן הגאונים מפקפקים לפסלו לכהנה כמו שיתבאר בהלכותיהם של גדולי הפוסקים בפרק החולץ ואין הדברים נראין:

גמרא אמר קרא לא תתחתן בם י"ס שכתוב בהן לא יהא לך חיתון בה וכן פרש"י וק' לר"ת דלא תתחתן לאו בנכרים איירי כדאמרי' בפ' הערל בגיותן לית להו חתנות בגירותן אית להו חתנות ועוד דכי משני כי יסיר לרבות כל המסירים א"כ בכל האומות איכא לאו דלא תתחתן ונראה לר"ת דלא גר' לא יהא לך חיתון ומסיפיה דקרא קא דריש דכתיב בהו לא תקח לבנך כלו' לא יהא ליקוחין בה וא"ת הא אמרי' לעיל דלא יקח לכתחילה משמע אבל בדיעבד תפסי בהו קידושין כדאמרי' לעיל וי"ל דוקא גבי לא יקח איש את אשת אביו וגבי לא תקח דאחות אשה דאיירי במקדש עצמו שעושה האיסור שייך לומר דלכתחלה קאמר אבל הכא דלא תקח לבנך דאיירי גבי הבת לא שייך לומר דוקא לכתחלה הילכך ע"כ לא יהא לך ליקוחי' בה קאמר והשתא ניחא דלא תתחתן איירי בז' עממין משום דבגירות איירי ולא שייך בגירות לומר לרבות כל (המסירות) [המסירין]:

אמר קרא כי יסיר וכו'. פירש"י דע"כ אבתך לא תתן לבנו קאי ובנך הנולד מבתך קאמר שקראו הכתוב בנך דבהסרת הבת לא קאמר דלא כתיב כי יסיר את בתך ואבתו לא תקח לבנך נמי לא קאי דלא כתיב כי תסיר את בנך והשתא דריש מדהקפידה תורה אבן בתך הבא מן הגוי ולא הקפידה אבן בנך הבא מן הגויה ש"מ דאינו קרוי בנך אלא בנה וק' לפי' א"כ מאי קאמר רבינא ש"מ וכו' הול"ל נימא קסבר ר' יוחנן דכי יסיר את בנך אבתו לא תקח לבנך קאי כי יסיר החותן את בנך מאחרי שיעבוד אלהים אחרים כמותו ומדקדק ר' יוחנן מדלא הקפידה תורה אלא על הסרת בנו ולא על הסרת זרעו מדלא כתיב סתמא כי יסירם או כי יסיר את בנך ואת זרעו מאחרי אלמא לא חששה תורה אם יעבוד בן בנו ע"ז שהרי אינו בן בנך כיון דבא מן הגויה אלא קרוי בנה וה"ק בנך הבא מן הישראלית כלומר אותו בן שנולד לך מישראלית שאתה מחתנו לגוי קרוי בנך והקפידה תורה על הסרתו ולא על בן בנך הבא מן הגויה ורבינא בא להוסיף ודקדק ש"מ בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך מדלא כתי' בקרא כי יסיר את בנך ואת בתך מאחרי היינו משום שלא רצה לכללם ביחד דדוקא בבנך כתי' כי יסיר את בנך למעוטי זרע אבל בתך אפי' בזרעה יש לחוש להסרה:

ה"נ נימא קסבר רבינא גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר דבסוף פ"ק דיבמות מוכח דמחמת שהולד נקרא ע"ש הגויה הוא יוצא מכלל ממזרות גבי הא דא"ר יוחנן וכולן לפסול כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה:

הא ניחא לר"ש דדריש טעמיה דקראי ובלאו כי יסיר הוה מוקמי' לי' בז' אומות (דדרי"ש טעמא דקרא"י בע"ז) טפי משאר אומות הלכך כי כתיב כי יסיר לרבות כל המסירים נכתב אלא לרבנן דלא דרשי טעמא דקראי אי לא כתיב כי יסיר הוה מוקמי ליה בכל אומות והשתא דכתיב כי יסיר מקמי' קרא דוקא בז' אומות דמסירי טפי וכי ה"ג אמרי' בסנהדרין בפ' כ"ג גבי לא ירבה לו נשים ובסוף המקבל גבי אלמנה עניה אין ממשכנין אותה מיהו הכא לא ניחא כולי האי דכיון דקרא בז' אומות כתיב אמאי הוה ליה לאוקומי לקרא לרבנן בכל אומות דאי משום דילפי' מז' אומות שאני אנהו דמסירי טפי וש"מ כיון דלא דרשינן טעמיה דקרא אפי' פירכא לא שייך למעבד כי האי גוונא וא"ת כ"ש דמוקי כי יסיר לרבות את כל המסירים א"כ לא תתחתן נמי נוקמי בשאר אומות וי"ל דכיון דלא תתחתן בגירות איירי לא שייך לאוקומי ביה ריבוי דכי יסיר ועוד מדאסר רח' מצרי ואדומי ועמוני מכלל דשאר גרים שרי ולפי מה דמשמע הכא דאי לאו כי יסיר הוה מוקמי' קרא בכל אומו' ניחא השתא הא דאמרי' בפ"ק דע"ז לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע דאיידי בכל אומות. ומי' לא תכרות להם ברית ק' דאי בכל אומות איירי הרי שלמה כרת ברית עם חירם מלך צור ויכרתו ברית שניהם וי"ל דדוקא כריתות ברית לשם צ"ז אסר הכתוב כדכתיב לא תכרות להם ולאלהיהם ברית או שמא חירם מלך צור גר תושב היה והא דכתיב גבי גבעונים אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית אלמא אף ברית דלאו בע"ז אסור היינו משום שהיו מצוים שלא להחיותם ועי"ל דאפי' ברית שלא לשם ע"ז אסור כגון ברית של אהבה ושל ריעות לעזור זה לזה במלחמה ולהשתת זה ע"ז בכל דבר אבל כריתת ברית של שלום כגון ברית שעשה אברהם לאבימלך אם תשקור לי ולניני ולנכדי וכן היה כריתות ברית של חירם מלך צור עם שלמה:

תהיה לאדוניה בעבד עברי שרבו מוסר לו שפחה כנענית וקאמר שהבנים עבדים כמו השפחה:

כי יסיר לעיל מהאי קרא כתיב בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך כי יסיר את בנך מדלא כתיב כי יסיר את בתך כלומר שיסיר העובד כוכבים שהוא חתנך בתך שתתן לו. ש"מ שעליה לא הקפידה תורה דודאי הואיל וגדולה [היא] לא יסירה אלא מבן שנולד מבתך מהעובד כוכבים קאמר שהעובד כוכבים יסירהו דודאי מדכתיב יסיר לשון זכר ארישיה דקרא קאי וקרי ליה בנך ושמעי' דבן בתו הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך ומדלא כתיב כי תסיר את בנך כלו' לא תקח בתו לבנך כי תסיר היא הבן הנולד מבנך. ש"מ שלא הקפידה עליו תורה בהסרתו דעובד כוכבים הוא ובנך שתתן לבתו הוא שקרוי בנך אבל הנולד לבנך אינו קרוי בנך אלא בנה:

קרוי בנך. ישראל הוא. ולפי מ"ש הר"ם בקדושי' פי"ב ובהלכות יבום פ"א נראה שכך פי' כי יסיר ענין בפני עצמו וקא דייק מדסמך קרא דכי יסיר דאיירי בעובד עבודת כוכבים לקרא דאיירי בחתון העובד כוכבים ש"מ דאתא לאשמועינן שהחתון מביא לעבוד עבודת כוכבים הראויים להיותם ישראלים ומדלא אמר כי יסיר את בתך ואת בנך דהוה משמע שהחתון הנזכר מסירם מאחרי השם ש"מ דלאו עלייהו קפיד דגדולים נינהו ושניהם ישראל וישראלית הם ולא יסירו אלא מהבנים היוצאים מהם דיבר. ומדסמך חתון דבנך לבתו לכי יסיר ולא סמיך חתון דבתך לבנו ש"מ דההוא לא יסיר מאחרי שישראל [הוא] אלא חתון דבנך לבתו מחייב הבן היוצא מהם [להסיר] מאחרי שאין לו דין ישראל וה"ק בנך שאתה נותן לה שהוא מישראלית הוא בנך שעובד השם ואין בנך שבא מן העובדת כוכבים הוא בנך שאינו עובד השם אלא הוא בנה והולד ממזר ואתא רבה לאשמועינן דבתר דידה שדינן ליה וממזר הוא ולא בתר דידיה שאם נתגייר יהיה ראוי לבא בקהל:

כי יסיר את בנך מאחרי. עין פתרו' שטה זו בקונטרסי בשלהי פ"ק דיבמות:

תוספות בד"ה ולדה כמוה כו' ולא לפטור אשת אביו מייבום עכ"ל כצ"ל:

בד"ה אמר קרא כו' לא מיירי בעובדי כוכבים כו' כדאמר בפרק הערל אמר רבא בגירותן אית להו חתנות כו' עכ"ל לכאורה ה"מ לתרוצי הכא בזה כעין שכתבו לקמן דהתם לפי המסקנא דהכא דילפינן דלא תפסי בה קדושין מקרא אחרינא אבל השתא דלא ידענא ליה אכתי מקרא אחריני אית לן לאוקמי טפי קרא דלא תתחתן דלא תפסי בה קדושין מלאוקמא בגירות ויש ליישב דלא ניחא הכא לתרוצי הכי דא"כ תקשי ואימא ה"מ לכתחילה כו' כמ"ש לקמן ודו"ק:

בד"ה בנך הבא כו' בנך מאחרי אמר רבינא שמע מינה כו' וקשה רבינא היינו כו' עכ"ל הד"א וכצ"ל מתוספות ישנים וק"ל:

בא"ד שאין הזרע הבא מהן מתייחס אחר בנך אלא אחר כו' דקאמר שמואל ורבי יוחנן כו' מלתא דשמואל גם כן היא בסוף פרק קמא דיבמות ע"ש:

גמ' אמר קרא כי יסיר כו' נ"ב פי' לא לכתוב כי יסיר אלא בתך לא תתן לבנו משום בנך ודו"ק:

רש"י ד"ה כי יסיר כו'. משמע דבן הנולד כו' מבתך קאמר שיסירנו כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה לימא קסבר רבינא. כשאר נולדים ממי שאין כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה האי בז' אומות כתיב. ל"ת בם וכי יסיר כו'. כצ"ל:

תד"ה ולדה. משמע דה"פ נימא כו' הולד כשר והיכי כו'. מפרש"י לקמן בד"ה לימא קסבר רבינא. נל"פ דמקשה דנימא דהולד ממזר כשאר הנולדים ממי שאין עליו קדושין או פגום מיהא:

בא"ד הא ליתא אלא לר"ט אבל לרבנן לא. ל"מ דפליג עליה דר"ט אלא ר"א לקמן ואדרבה הגמרא שם קרי ליה לר"ט בשם רבנן ב"פ. ור"י א"ש פסק שם כר"ט וכן ר' שמלאי סבר למיעבד כוותיה. ואולי משום דאיתא שם אמרו לו ר"ט טהרת אה"ז כו' משמע להו דפליגי עליה. אבל אין זה הכרע דאדרבה י"ל דישרו דבריו בעיניהם ושאלו לו אולי יש לו עצה גם על הנקבות. ואפשר דמפני זה קרי הש"ס לדעתו דעת רבנן:

תד"ה בנך. וקשה רבינא היינו דברי ריו"ח כו'. ול"נ לפי דלמסקנא דיליף מן כי תהיינה וילדו לו תו לא צרכינן לדברי ריו"ח ולזה אמר רבינא דמ"מ שמעינן מיניה דבן בתך כו'. והוא ע"ד שפירשתי בפסחים (יט) הא דאר"ע זכינו כו' ע"ש:

בא"ד ורבינא בא לדקדק כו' מדלא כתיב כי יסיר את בתך כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה לימא קסבר רבינא כו' דלא שדינן כו'. עי' לקמן עה ע"ב תד"ה ורבי ישמעאל ובמהרש"א שם:

וולדה כמוה מנ"ל. ויש לדקדק אמאי לא מייתי לה מהאי קרא גופא דעם הדומה לחמור כדאמרינן סוף פירקין דכוולד במעי בהמה דמי ונ"ל דסוגיין למ"ד עובר לאו ירך אמו היא וא"כ אפילו בחמור גופא מספקא ליה ויתיישב יותר לפי מה שכתבו התוספות בפרק הנשרפין דף פ' ע"ב בד"ה אלא למ"ד דבבהמה נמי כל היכא דחד היתירא וחד איסורא לכ"ע חוששין לזרע האב ע"ש דמשמע אפילו לקולא אמרינן הכי ודו"ק ועיין בסמוך:

תוספות בד"ה ולדה כמוה מנ"ל לפום רהיטא משמע כו' והולד כשר והיכי נוכל להכשיר יותר באין קידושין ויש עבירה כו' עכ"ל. ואף על גב דמשכחת לה שפיר באין עבירה כגון בעבד עברי שרבו מוסר לו שפחה כנענית אפ"ה עיקר משנתינו לאו בהכי איירי דבא על השפחה קתני מיהו בעיקר קושייתם שהקשו היאך נוכל להכשיר יותר יש לי לדקדק דאכתי מי דמי דנהי דביש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום דילפינן ליה מלו דכתיב גבי ממזר הלך אחר הפגום היינו משום דמקצת פסלות שבו פוגמו מש"ה אסור בישראלית לחומרא משא"כ הכא דאמרינן וולדה כמוה לגמרי וא"כ משווינן ליה כעכו"ם ועבד גמור קודם שנתגייר ופטור מכל המצות ואם קידש אשה קודם שנתגייר ונשתחרר לא תפסי קידושין כלל וא"כ מקשה הש"ס שפיר מנ"ל להקל כ"כ דולדה כמוה לגמרי ואם כתבו כן לפי מאי דמשמע להו לפום רהיטא דהכי פריך נימא דהולד כשר לגמרי והוי ישראל מעליא מ"מ למה הוצרכו לידחק ולתרץ דאיירי לענין ליורשו ולטמא לו טפי ה"ל לפרש דנ"מ טובא דמשווינן ליה כעבד ועכו"ם גמור ואהא מקשה מנ"ל והנראה מזה דהתוספות סברי בפשיטות דאין לחלק מדאורייתא אי הוי להקל או להחמיר וכולהו מילתא מוכחי לה שפיר מיש קידושין ויש עבירה דהולכין אחר הפגום אפילו להקל דהא ממזר שנולד מישראל שנשא ממזרת חשבינן ליה ממזר גמור ומותר בממזרת שנולדה משניהם פגומים וכן כהן כשר שנשא חללה והוולד חלל מותר בחללה שנולדה מחלל וחללה והיינו ע"כ משום דלגמרי בתר פגום שדינן ליה וא"כ קשיא להו שפיר דה"נ אמאי לא נימא דשדינן בתר פגום יותר דהיינו עכו"ם ועבד אלא דלפ"ז לא א"ש מה שכתבו וכי תימא דאתא לאשמעינן דאפילו בא עליה ממזר הולד כמוה כו' וכוונתם דע"כ בכה"ג דהוי לקולא מקשה שפיר מנ"ל ולמאי דפרישית לשיטתם הא אין לחלק בכך ואפ"ה לעולם הולכין אחר הפגום יותר אם לא שנאמר דמשמע להו דממזר הוי פגום יותר מעבד כיון דעבד אפשר בשחרור כנ"ל בכוונתם אלא דלפ"ז קשיא איפכא דה"מ לפרש דהכי מקשה מנ"ל דוולדה כמוה ואם נשתחרר ה"ל ישראל גמור ומותר בישראלית דלמא הוי נמי ממזר שהוא יותר פגום ותיקשי למ"ד עכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד ממזר וה"ה איפכא בישראל הבא על שפחה ואשת עכו"ם כמ"ש התוספות ביבמות דף ט"ז ע"ב בד"ה עכו"ם שקידש ע"ש אלא דאיכא למימר דהתוספות לשיטתם דכתבו שם בד"ה אמוראי נינהו מתניתין דהכא כיון דסברי קידושין תופסין בח"ל ולא הוי ממזר א"כ מעכו"ם ועבד או איפכא נמי לא הוי ממזר אלא דבאמת אין דבריהם מוכרחין דהא בפרק החולץ דף מ"ד איתא להדיא דאיכא למ"ד דאפילו למ"ד אין ממזר מח"ל אפ"ה בעכו"ם ועבד מודה ועיין במהרש"א סוף פ"ק דיבמות והכי משמע נמי מסוגיא דשמעתין כמו שיבואר אבל אין לפרש דבריהם דמה שכתבו וכ"ת דאתא לאשמעינן דאפילו בא עליה ממזר היינו משום דבכה"ג אין עבירה ולא ילפינן ליה משאר פגום דיש עבירה הא ליתא דא"כ היאך כתבו הא ליתא אלא לרבי טרפון אבל לרבנן לא דהא לכאורה ר"ט ורבנן לא פליגי בהכי דלכ"ע ממזר נושא שפחה לכתחלה ואין עבירה ולא פליגי אלא לענין תקנת הולד כדמשמע סוגיא דשמעתין לקמן אע"כ דהתוס' לא נחתי להכי וע"כ כוונתם כדפרישית ודוק היטב:

בא"ד הא ליתא אלא לרבי טרפון אבל לרבנן עכ"ל. לכאורה הלשון מגומגם דהא לא אשכחן דרבנן פליגי אדר"ט אלא לרבי אלעזר לחוד פליגי בשמעתין דבסמוך וקי"ל הלכה כרבי טרפון וא"כ למה לא נפרש סוגי' דשמעתין אליבא דר"ט ואי קשיא להו לר"א דפליגי קרא דהאשה וילדיה ל"ל הא ליתא דהא בלא"ה מסקינן לקמן בסמוך דקרא דהאשה וילדיה איכא מאן דמצריך לה לדרשא אחריתא וכן קרא דכי תהיין וילדו נמי ע"כ איצטריך לדרשא אחריתא כמו שאפרש בסמוך וכבר עלה בלבי לפרש למה שאפרש לקמן סוף פירקין דעיקר טעמא דר"ט דיכולין ממזרים ליטהר היינו כדמסקינן דולד במעי שפחה כבמעי בהמה דמי והיינו משום דכתיב עם הדומה לחמור וא"כ בסוגיא דהכא דלא בעי למילף ולדה כמוה מעם הדומה לחמור ע"כ לא אתי כר"ט אלא דמסתמא לשון התוספות לא משמע כן לכך נ"ל לפרש דבריהם דהכי קאמרי כיון דלא שייך האי קושיא אלא לר"ט לחוד א"כ אמתניתין דלקמן דר"ט ה"ל לקבוע סוגיא זו ולא לרבנן דמשנתינו דסתמא קאמרי ולדה כמוה דאכתי לא איירי מממזר שנשא שפחה כנ"ל ודוק היטב:

בא"ד ונראה דה"פ כו' ואפילו כבנו ממזד לא הוי לא ליורשו ולא ליטמא לו כו' עכ"ל. כבר כתבתי דיש לתמוה דנקטו ליורשו וליטמא לו דלא שייכי כ"כ למשנתינו דלא איירי אלא בעניני יוחסין וקידושין טפי ה"ל לפרש עיקר מילתא לענין אם קידש אשה קודם שנשתחרר או עכו"ם קודם שנתגייר דלא חיישינן לקידושין ונראה דניחא ליה לאתויי ליורשו וליטמא לו ועניני יבום דכל הנך שייכי אפי' לאחר שנשתחרר ונתגייר כן נ"ל:

גמרא דאמר קרא האשה וילדיה תהיה לאדוניה ופירש"י בשפחה כנענית שמוסרה לע"ע. וקצת קשה האיך ילפינן מהכא ות"ל דחידוש הוא שרבו מוסר לו ש"כ בע"כ כדי שירויח הוולדות ומחידוש הא לא ילפינן וי"ל דנהי דהחידוש הוא שע"ע עושה איסור הרבה מצינו כיוצא בזה איסורין שהותרו מכללן אבל לענין הולדות לא אשכחן כה"ג לפסול זרע ישראל לעשותן כעבדים עד עולם אע"כ דמעיקר דינא ולדה כמוה כנ"ל:

שם אשת עכו"ם מנ"ל. הא דלא יליף אשת עכו"ם בק"ו משפחה דשייכא במצות מבואר ביבמות דף כ"ב דאיכא למימר נמי שאני עבד ושפחה דלית להו חייס ע"ש אלא דלכאורה לא שייך האי סברא אלא לענין דולדה כמוה משא"כ לענין קידושין אלא דנ"ל דלענין קידושין איכא סברא אחרינא דנהי דבשפחה לא תפסי קידושין היינו משום שאין בידה להשתחרר משא"כ באשת עכו"ם שבידה להתגייר אפשר דתפסי קידושין אלא דלפ"ז לא שייך הא מילתא בז' אומות דהא אפילו לאחר שנתגיירה באיסורה קאי ואף ע"ג דבדיעבד תפסי לאחר שנתגייר אפ"ה ק"ו מיהא הוי משפחה דלאחר שחרור מותרת לגמרי ובזה יש ליישב הא דאמרינן בפ' אין מעמידין דף ל"ו לרבי שמעון דאמר כי יסיר לרבות כל המסירין וע"ש בתוספות שכתבו דלא שמעינן דר"ש אמר הכי בהדיא ולמאי דפרישית מדר"ש גופא מוכח דלא איצטריך קרא אלא לשאר אומות דבז' אומות אתיא בק"ו משפחה:

תוספות בד"ה אמר קרא פירש בקונטרס כו' מיהו קשה כו' כדאמר רבא בפ' הערל בגירותן אית להו חתנות כו' עכ"ל כונת הקושיא כיון דלפי האמת דאיירי בגירותן תפסי קידושין בדיעבד כדקתני מתניתין בת ישראל לנתין וא"כ נהי דבגיותן כ"ש דקיימי באיסור קידושין אפ"ה בדיעבד מנ"ל דלא תפסי ולרבא גופא נמי תיקשי במאי פשיטא ליה דבגיותן לית להו חתנות כלל אפילו בדיעבד מיהו לענ"ד יש ליישב קושייתם דכיון דילפינן מיהא דלאו בנות קידושין הן בגיותן לכתחלה ממילא דלא תפסי אפילו בדיעבד מק"ו דיבמה לשוק וליכא לרבויי מכי תהיין כיון דלא קרינן בה אחת אהובה ואחת שנואה דא"כ לאו מעם א' נינהו ונהי דמצרית מרבינן מכי תהיין היינו בק"ו משאר חייבי לאוין דתפסי בדיעבד כ"ש בחייבי עשה משא"כ מאשת עכו"ם ליכא למילף משאר ח"ל דבכולהו שייך מיהא קידושין לאחרינא אף לכתחלה משא"כ בגיותן דלא שייך קידושין לכתחלה כלל לא לדידיה ולא לאחרינא הוי שפיר ק"ו מיבמה משא"כ לאחר שנתגיירו נהי דלרבא אסורין לכתחלה מלא תתחתן אפ"ה תפסי בדיעבד כמו שאר ח"ל דהא בגירותן נמי שייך בהו קידושין לכתחלה לנתין ולממזר כנ"ל נכון למ"ד אין קידושין תופסין ביבמה ואינך מ"ד אפשר דמוקי לא תתחתן בגיותן אלא דבלא"ה משני התוספות שפיר:

רש"י בד"ה בנך מישראלית כו' לאו מקרא דייק לה כו' עכ"ל. נראה שהוכרח לפרש כן מהא דאמרינן בסמוך הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא ומייתר ליה כי יסיר ואי ס"ד דמגופא דקרא יליף לה ר' שמעון דבנך מישראלית קרוי בנך וכדמסיק רבינא א"כ הא איצטריך להאי דר"ש אע"כ דלאו מהאי קרא יליף לה אלא ממילא מישתמע וא"כ א"ש דלא משמע לן דכולה קרא כי יסיר לא איכתב אלא משום האי דיוקא וע"כ דלרבינא כל המסירין אתא לאסור בהן עיקר קרא וממילא משתמע שפיר דלכולהו מילתא מדמינן שאר אומות בגיותן להדדי כנ"ל בכוונתם ועיין עוד בסמוך:

תוספות בד"ה בנך הבא כו' פירש בקונטרס כו' וא"ת רבינא היינו דברי רבי יוחנן ומה בא לחדש כו' עכ"ל. ובסוף פ"ק דיבמות איתא נמי להא סוגיא ומשם יש לתמוה יותר על פירש"י דבתר דמייתי האי דרשא מקשה והאיכא בנות ואמר רבינא בן בתך הבא מן העכו"ם כו' אלמא דבלאו מילתא דרבינא לא שמעינן לה אלא דבאמת לא ידענא מאי קשיא להו על פירש"י דאפשר דמה שפירש"י כך במילתא דבנך הבא מישראלית סמיך אמימר דרבינא גופא דמפרש כך מילתא דר"ש ורבינא גופא מפרש לה הכי שלא נטעה לפרש כפירוש ר"ת ולא משמע ליה לפרש כן משום קושית התוספות דמסקו בסוף הדיבור ולכאורה לשון רש"י שכתבתי בסמוך מורה על זה דעיקר מימרא ודרשא דר"ש אתא להאי דבנך הבא מישראלית קרוי בנך ולא מייתי לה אלא אגב גררא לדיוקא דאין בנך הבא מן האשת עכו"ם קרוי בנך אלא דרבינא הוא שמפרש דבריו דאיירי מהסרת בן הבת כן נ"ל והארכתי ליישב לשון רש"י בכמה דרכים ואין להאריך:

בא"ד לכך פירש ר"ת כו' וה"ק כי יסיר החותן כו' ואתא רבינא וקאמר כו' עכ"ל. לא ידעתי למה הוצרכו להאריך כ"כ דמצינן לפרש פירוש ר"ת בקצרה מדיהיב רחמנא טעמא לבנך לא תקח לבתו ולא איפכא אלמא דיהיב טעמא לקילתא וכ"ש לחמירתא דפשיטא בבתך איכא הסרת כל זרעך אלא אפילו בבנך חיישינן להסרה דידיה לחודא ולולי שאיני כדי היה נראה בעיני לפרש מילתא דרבינא בפשיטות לפי דרכו של ר"ת דמכיון דדייק ר"ש מבנך דאין בנך מן האשת עכו"ם קרי בנך אלא בנה והוי עכו"ם גמור אע"ג דמצד אביו ישראל הוא ובין בישראל ובין בעכו"ם הולכין אחר הזכר אע"כ דאפ"ה כיון שניתנה תורה נתחדשה הלכה שלא יהא שום צד אישות בבן ישראל לעכו"ם והדרינן לעיקר מילתא דעובר ירך אמו הוא היכא דלא שייך תפיסת קידושין ואישות ומש"ה אין קרוי בנך אלא בנה א"כ ה"ה להיפך בבן בתך הבא מן העכו"ם קרוי בנך מה"ט גופא דבתר דידה שדינן ליה דעובר ירך אמו הוא ודו"ק:

בא"ד עוד פירש ר"ת דכי יסיר כו' ופירוש זה קשה לר"י דכי יסיר משמע כו' עד סוף הדיבור. ולענ"ד משום הא לא איריא דודאי פשטא דקרא דכי יסיר איירי מהסרת החותן לבם מיראת שמים אלא מייתורא דכתיב מאחרי דרשינן נמי הא ולפ"ז אתי שפיר נמי הא דמקשינן בסמוך הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא ואייתר ליה כי יסיר דמסברא נאמר כן ואמאי הא קמן דבבתן לא תקח לבנו לא שייך האי טעמא לפרש"י ולפירוש שני של ר"ת ואפילו הכי אסרה רחמנא אע"כ דלכולהו פירושי עיקר איסורא דחתנות בתרווייהו אסור משום הסרת החותן לבן או לבת והא מסברא ידעינן כר"ש אלא מקראי יתירא דרשינן נמי הסרת בן הבת או בן הבן לכל חד כדאית ליה כנ"ל נכון ודו"ק:

גמרא נימא קסבר רבינא עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. כך גירסת רש"י והריטב"א ז"ל בחידושיו הביא גירסא אחרת נימא קסבר רבינא הולד כשר והקשה דא"כ לא משני הש"ס שפיר. ולענ"ד אף לנוסחת רש"י לא אתי שפיר הא דמשני נהי דכשר לא הוי כו'. אמנם לענ"ד היה נראה ע"פ השיטה שכתבתי בסמוך דעיקר דיוקא דרבינא דכי היכי דשדינן ליה בתר אימא בישראל שבא על אשת עכו"ם ה"ה נמי איפכא בעכו"ם ועבד שבא על בת ישראל שדינן ליה בתר אימא אלא דלכאורה אכתי לא דמי דאימא דוקא בישראל שבא על אשת עכו"ם ושפחה שדינן ליה שפיר בתר אמו דהיינו אחר הפגום משא"כ בעובד כוכבים שבא על בת ישראל לעולם דבתר אבוה שדינן ליה לחומרא והיינו אחר הפגום ואי אמרינן דהולד כשר לא הוי פגום אע"כ מדדייק רבינא למילתא מדייק הש"ס שפיר דס"ל הולד ממזר וא"כ הוי יותר פגום דאי אמרינן דדינו כעובד כוכבים אית ליה תקנתא לכשיתגייר ומסתמא יתגייר שכרוך אחר אמו אבל אי הוי ממזר פגום לעולם ואהא משני הש"ס שפיר נהי דכשר לא הוי ממזר נמי לא הוי פסול מיקרי והוי נמי לחומרא דהוא וזרעו לעולם אסורין בכהנת משא"כ אי שדינן ליה בתר אבוה יתגייר ויהא מותר בכהנת וכמ"ש התוספות לעיל עמוד א' בד"ה לחומרא מקשינן דמיקרי שפיר חומרא בכה"ג. ועל פי זה יש ליישב שיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל שכתבו דאפילו פגום לא הוי והיינו משום דדוקא אליבא דרבינא הוצרך לשנויי הכי משא"כ למסקנא כן נ"ל נכון ודו"ק. ובפרק עשרה יוחסין אבאר יותר אי"ה:

שם אמר קרא כי תהיין וילדו לו כו' ולכאורא היה נ"ל דכולה סוגיא דהכא למ"ד קידושין תופסין ביבמה ולא איירי קרא דכי תהיין בחייבי לאוין למימרא דתפסי קידושין דלא איצטריך אלא פשטא דקרא אפילו בחייבי כריתות איירי כיון דקרינן בהו כי תהיין דתפסי קידושין לאחרינא קרינן בהו נמי וילדו לו כדאי' ביבמות דף כ"ב ומה שהכריחו לכך היינו משום דבלא"ה היה נראה דלמ"ד אין קידושין תופסין ביבמה לא שייך האי סוגיא דשפחה ועבד יליף בק"ו מיבמה דלא תפסי קידושין אלא דלמאי דפרישית לעיל מיצרך צריכי ואתיא סוגיא דהכא ככ"ע ואף על גב דפשטא דקרא דכי תהיין איירי בחיי"ל אפ"ה מסמיכת וילדו לו או מיתורא דלו דרשינן נמי הא דכל היכא דאיכא מיהא צד קידושין לאחרינא קרינן וילדו לו ומרבינן נמי בני חייבי כריתות לירושה וכן ביבמה לשוק כיון שקרובה לחלוץ כמו ליבם שייך בה צד תפיסת קידושין כמ"ש התוספות ס"פ החולץ ומש"ה קרינן בהו נמי וילדו לו ולא ממעטינן אלא ולד שפחה ואשת עובד כוכבים ולפ"ז א"ש הא דלא מקשינן הכא לר"ש כי תהיין וילדו לו למאי איצטריך דלמאי דפרישית אתי שפיר דאיצטריך לגופא לרבות בני חייבי כריתות ובני יבמה לשוק לנחלה דכיון דקרינן בהו כי תהיין קרינן בהו וילדו לו ואף על גב דביבמות דף ס"ב מרבינן לבני חייבי כריתות מקרא דמולדת חוץ לענין דמיקרי אחותו נ"ל דאפ"ה איצטריך קרא אחרינא לנחלה דלאו הא בהא תלינן תדע דהא עכו"ם יורש אביו דבר תורה ואפ"ה אין לו איסור אחוה מן האב אלא מן האם כדאמרינן ביבמות פרק נושאין דף צ"ו ע"ב. ולפ"ז נתיישב לי היטיב הא דלא מייתי הש"ס ביבמות דף כ"ב האי קרא דוילדו לו לענין ולד משפחה ואשת עכו"ם דלא מיקרי אחותו ואיצטריך לדחוקי התם דרבנן דפליגי אדרבי יוסי בר יהודה ר"ש היא וכבר הרגישו שם התוספות בזה ולמאי דפרישית אתי שפיר דאף ע"ג דממעטינן לולד שפחה ואשת עכו"ם מנחלה דלא קרינן וילדו לו כיון שאין הבן מתייחס אחריו אפ"ה הוי מרבינן להו לאיסור אחותו כיון דכתיב מולדת חוץ כיון דנחלה ואיסור אחוה לאו הא בהא תליא משא"כ לר"ש דיליף מקראי דכי יסיר דאין קרוי בנך אלא בנה משמע שפיר דלשום דבר אין קרוי בנך בין לנחלה בין לאיסור עריות והיינו דמסקינן התם מאן תנא דפליג אדריב"י ר"ש הוא כנ"ל נכון וברור בעזה"י ודו"ק:

האשה וילדיה וגו'. בשפחה כנענית שייחדה לעבד עברי ואמר קרא דלא יצא הבן חפשי עם אביו: לא תתחתן בם. לא תהא לך בם תורת חיתון: כי יסיר את בנך. לעיל מיניה כתיב בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך וסמיך ליה כי יסיר את בנך מדלא כתיב כי יסיר את בתך משמע דבן הנולד לעובד כוכבים מבתך קאמר שיסירנו העובד כוכבים מאחריו ושמעינן דבן בתך אפילו מן העובד כוכבים קרוי בנך: ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך. מדלא כתיב נמי כי תסיר את בנך דנשמע מיניה דקפיד נמי קרא בבתו לא תקח לבנך משום כי תסיר את הבן הנולד לה מבנך אלמא בן העובדת כוכבים אינו קרוי בנך אלא בנה: בנך מישראלית קרוי בנך כו'. לאו מקרא דייק לה אלא ה''ק מדלא קפיד קרא אבן הנולד ממנה ש''מ בנך מישראלית קרוי בנך אבל בנך מן העובדת כוכבים אינו בנך: ש''מ. מדקרי ליה לבן בת ישראל הבא מן העובד כוכבים בנך: לימא קסבר רבינא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר גרסי'. דאתא לאשמועינן דלא שדינן ליה בתר עובד כוכבים דנימא עובד כוכבים הוא ואם נתגייר יהא מותר לבא בקהל אלא בתר ישראלית שדינן ליה וכיון שבעבירה נולד הוה ליה ישראל פסול כשאר נולדים ממי שאין עליו קידושין דתנן במתני' (לעיל דף סו:) שהם ממזרים: ומשני מהכא לא תשמע ממזרות נהי דשמעינן מינה דכשר לא הוי מדשדי ליה בתר ישראל להיות נולד בעבירה ממזר מיהא לא תשמע מינה כדאמרינן ביבמות (דף מה:) דממזר מאשת אביו יליף מה אשת אב דאין לו עליה קידושין אבל יש לו קידושין על אחרת ועלה כתיב שהולד ממזר דסמיך ליה לא יבא ממזר אף כל שאין לו עליה קידושין אבל יש לו קידושין על אחרת לאפוקי עובד כוכבים דלית ליה קידושין כלל: פסול מיקרי. כשאר נולדים בעבירה מחייבי לאוין או עשה שאינן ממזרים: האי בשבעה אומות כתיב. לא תתחתן בם וכי יסיר בשבעה גוים שבא''י הוא דכתיב שאר אומות מנלן: דדריש טעמא דקרא. בב''מ (דף קטו.) גבי אלמנה דקאמר עשירה ממשכנין אותה עניה לא ממשכנין אותה דטעמא מאי אמר רחמנא לא תחבול בגד אלמנה מפני שאתה צריך להחזיר לה עבוטה לערב ומתוך כך שאתה יוצא ונכנס תמיד אצלה שחרית למשכן וערבית להחזיר אתה משיאה שם רע בשכנותיה והכי נמי דריש טעמא דחיתון משום כי יסיר ולא איצטריך קרא לפרושי טעמא ואייתר ליה כי יסיר לרבות שאר אומות אלא לרבנן איצטריך קרא לפרושי טעמא בז' אומות גופייהו ולמעוטי שאר אומות שאינן אדוקין בעבודת כוכבים כמותן כדקי''ל (חולין דף יג:) אומות שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הן אלא מנהג אבותיהם בידיהם ולא אייתר ליה ריבויא ושאר אומות מנלן ודכוותיה אמר בסנהדרין (דף כא.) גבי לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו דלר''ש הוי האי לא יסור יתורא דבלאו פירושא דקרא הוי דרשי' ביה טעמא ולרבנן דלא דרשינן טעמא דקרא בעלמא הכא פריש קרא טעמא: ואחר כן. לאחר שתשהא כפי גזירת הכתוב שהתיר לך יפת תואר והיתה לך כתיב דריש בה הויה אבל מעיקרא קודם היתר לא קרינן בה והיתה: וילדו לו. שמתיחס אחר אביו: לא קרינו ביה וילדו לו. אלא אחריה הוא מתיחס: א''ה שפחה נמי. דולדה כמוה תיפוק לן מהאי קרא דהא לא קרינן בה כי תהיין כדכתיב (בראשית כב) עם החמור עם הדומה לחמור:

ולדה כמוה מנלן. לפום ריהטא משמע דה''פ נימא דישראל הבא על השפחה הולד כשר והיכי נוכל להכשיר באין קידושין ויש עבירה יותר מיש קידושין ויש עבירה ואמר דהולד הולך אחר הפגום וכי תימא דאתא לאשמועינן דאפי' בא עליה ממזר הולד כמוה ויש לו תקנה בשחרור הא ליתא אלא לרבי טרפון (לקמן דף סט.) אבל לרבנן לא ונראה דה''פ ולדה כמוה מנא לן שלא יהא קרוי בנו לשום דבר ואפילו כבנו ממזר לא הוי לא ליורשו ולא לטמא לו ולא לייבם אשת אחיו ולא לפטור אשת אביו מיבום: אמר קרא לא תתחתן בם. פירש בקונטרס לא יהא לך בהם תורת חתנות מיהו קשה שהרי האי קרא לא מיירי בעובדי כוכבים דהא גבי ז' עממים הוא דכתיב כדאמר בפרק הערל (יבמות דף עו.) אמר רבא בגרותן אית להו חתנות פירוש איסור לא תתחתן יש בהם ובגיותן לית להן חתנות לא שייך בהו חתנות לעבור עליו משום לא תתחתן לכך פר''ת דגמרא דמייתי קרא לא תתחתן הוי כמו וגומר ומסיפא דקרא דריש דכתיב בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך משמע שאין בה קיחה והקשה ה''ר יעקב מאורלינ''ש ואימא ה''מ לכתחילה אבל בדיעבד תפסי בה קידושין דכה''ג אמר לעיל (דף סז.) גבי לא יקח איש את אשת אביו ותירץ מהר''ר יצחק שי''ש דאין ה''נ אלא סמך אלא תתחתן ואלא תקח דהוי כמו תרי קראי חד לכתחילה וחד לדיעבד ואע''ג דאמר לא תתחתן איירי בגירות ה''מ בתר דידענא מסקנא דילפינן דלא תפסי בה קדושין מקרא אחרינא לקמן בסמוך אבל אי לאו הכי טוב היה לאוקמא קרא דלא תתחתן לומר דלא תפסי בה קידושין מלאוקמא בגירות: בנך הבא מישראלית קרוי בנך. פי' בקונטרס דכתיב כי יסיר את בנך מאחרי דקאי אבתך לא תתן לבנו וה''ק בתך לא תתן לבנו משום דכי יסיר בנו בן בתך מאחרי והוא קרוי בנך אבל בנך הבא מן העובדת כוכבים ומבנך אינו קרוי בנך אלא בנה מדלא קאמר על בתו לא תקח לבנך כי תסיר בנך מאחרי אמר רבינא שמע מינה (. בנך הבא מן העובדת כוכבים) כו' [וא''ת] רבינא היינו דברי רבי יוחנן ומה בא לחדש רבינא מה שלא פירש רבי יוחנן דקאמר רבינא שמע מינה לכך פירש רבינו תם דכי יסיר את בנך קאי אבתו לא תקח לבנך וה''ק כי יסיר החותן את בנך שהוא חתנו מאחרי ומדלא חש הכתוב על בן הבן שמע מינה בנך הנולד לך מאשתך קרוי בנך לפי שהוא מישראל ומישראלית ואין אותו הבא מבנך ומן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה ודייק מלישנא דכי יסיר את בנך דמשמע מיעוט וממעט בן בנך מדלא כתיב כי יסירם או כי יסיר את זרעך אבל אכתי לא ידענא מעובד כוכבים הבא על ישראלית מה דינו ואתא רבינא וקאמר שמע מינה בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך מדלא כתיב גבי בתך לא תתן לבנו כי יסיר את בתך מאחרי ונידוק מינה דעליה הקפיד רחמנא כדדייקינן גבי בתו לא תקח לבנך ומדלא קאמר הכי שמע מינה דבן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך והקפיד קרא אתרוייהו ולכך לא כתב כי יסיר את בתך מאחרי דמשמע מיעוט מבן בתו עוד פר''ת דכי יסיר קאי אבתו לא תקח לבנך כדמפרש אחותן קאי וה''ק כי יסיר החותן את בנך מאחרי שאין הזרע הבא מהן מתייחס אחר בנך אלא אחר העובדת כוכבים והיינו דאמר ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך והיא הסרה דקאמר קרא ובנך הבא מן הישראלית קרוי בנך דקאמר שמואל ורבי יוחנן (ביבמות דף יז.) לא פירשו כלום בעובד כוכבים הבא על בת ישראל דמילתייהו בישראל הבא מן הישראלית שבעלה ישראל קאמר דהוי בנך ורבינא בא לדקדק שמע מינה בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך מדלא כתיב כי יסיר את בתך שמע מינה דבתך הנשואה לעובד כוכבים ליכא הסרה שהזרע מתייחס אחריה ופי' זה קשה לר''י דכי יסיר משמע דמיירי בהסרת יראת שמים כדדרשינן כי יסיר לרבות כל המסירים ומתרגמינן ארי יטעון ית בנך מבתר דחלתי לכך נראה כפר''ת ראשון שפיר.: הניחא לר''ש. פי' דדריש טעמא דקראי ה''נ אמר טעמא דחיתון דאי לא כתיב כי יסיר ה''א מסברא דמיירי משבעה עממים לפי שהם אדוקין בעבודת כוכבים יותר משאר אומות ולפיכך לא תתחתן וכתב רחמנא כי יסיר לרבות כל המסירין אלא לרבנן דלא דרשי טעמא דקרא א''כ אי לאו קרא יתירא ה''א לא תתחתן מיירי בכל האומות ואיצטריך כי יסיר לומר דוקא בשבעה עממים א''כ בשאר אומות מנליה: