איצטריך [הוצרך] מקרא זה להיאמר, מטעם אחר, שכן סלקא דעתך אמינא [היה עולה דעתך לומר]: נילף [נלמד] בגזירה שווה יום "חמשה עשר" (בתשרי) האמור בחג הסוכות (ויקרא כג, לד) מיום "חמשה עשר" (בניסן), היינו מחג המצות (שם, ו), ונאמר כי מה להלן בפסח נשים חייבות במצות אכילת מצה — אף כאן נשים חייבות בסוכה, על כן צריכא [צריך] היה להיאמר במפורש "האזרח", להוציא את הנשים.

ומקשים עוד: והרי חובת ראיה להביא קרבן עולה ברגל, שמצות עשה שהזמן גרמא היא וטעמא [והטעם] לפטור את הנשים ממצוה זו דווקא משום דכתב רחמנא [שכתבה התורה] במצות ראיה "שלש פעמים בשנה ייראה כל זכורך אל פני האדון ה'" (שמות כג, יז) — להוציא הנשים, הא לאו הכי [הרי לולא כן] הייתי אומר שנשים חייבות על אף שזו מצות עשה שהזמן גרמא!

ומשיבים: איצטריך [הוצרך] הדבר להיאמר גם כאן, ולא די בכך שזו מצוה התלויה בזמן, שכן סלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר]: נילף [נלמד] בגזירה שווה ראיה ראיה ממצות הקהל, שכתוב בהקהל "בבוא כל ישראל לראות את פני ה'" (דברים לא, יא) וכמו שבהקהל נשים חייבות — גם במצות ראיה ברגל תהיינה נשים חייבות, לכן צריך היה להדגיש שהן פטורות ממצות ראיה.

א על ההוכחה העיקרית לכלל שנשים פטורות ממצוות עשה התלויות בזמן, שואלים: ואדילפינן [ועד שאנו למדים] מתפילין לפטורא [לפטור] את הנשים מכל מצוות עשה שהזמן גרמא, נילף [נלמד] ממצות שמחה ברגל שהוזכרה לעיל שנשים חייבות בה לחיובא [לחיוב] הנשים בכל המצוות האלה. אמר אביי: גם במצות שמחה אין החובה על האשה עצמה, אלא אשה בעלה משמחה שהמצוה מוטלת איפוא עליו ולא עליה.

ושואלים: באלמנה מאי איכא למימר [מה יש לומר], שהרי אין לה בעל ובכל זאת היא חייבת בשמחה ככתוב "ושמחת לפני ה' אלהיך אתה... והאלמנה" (דברים טז, יא)? ומשיבים גם באלמנה אין החובה עליה אלא באותו אדם שהיא שרויה (נמצאת) אצלו, שעליו מוטלת החובה לשמחה.

ושואלים: ובכל זאת ונילף [ונלמד] לחייב את הנשים בכל מצוות עשה שהזמן גרמא ממצות הקהל שהחובה מוטלת במפורש גם על הנשים למרות שזו מצות עשה שהזמן גרמא! ומשיבים: אין הדבר ניתן ללמוד משם, משום דהוה [שהיו] מצה והקהל שני כתובים הבאים כאחד, שבשניהם נאמר דבר אחד — שנשים חייבות למרות שהם מצוות עשה שהזמן גרמא — וכלל הוא: כל שני כתובים הבאין כאחד — אין מלמדים על הכלל כולו ואנו רואים אותם כהדגשה של היוצאים מן הכלל, לומר שהכלל אינו דומה לפרטים אלה.

ומקשים: אי הכי [אם כך] אתה אומר, הרי תפילין וראיה נמי [גם כן] הרי הם שני כתובים הבאים כאחד שאומרים דבר אחד — שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, ולפיכך אין מלמדים! ומשיבים: אין זה בכלל שני כתובים הבאים כאחד כי צריכי [נצרכים] שניהם להיאמר, כל אחד לעצמו; דאי כתב רחמנא [שאילו היתה כותבת התורה] שנשים פטורות רק ממצות תפילין ולא כתב [היתה כותבת] שפטורות ממצות ראיה, הוה אמינא [הייתי אומר]: נילף [נלמד] בגזירה שווה מצות ראיה ברגל ממצות ראיה בהקהל לחייב את הנשים בראיה ברגל, ולכן היה צריך לכתוב שנשים פטורות מראיה.

ואי כתב רחמנא [ואם היתה כותבת התורה] פטור נשים רק בראיה ולא כתב [היתה כותבת] פטור הנשים ממצות תפילין, הוה אמינא [הייתי אומר]: אקיש [הקש] תפילין למזוזה, ותתחייבנה נשים בתפילין כפי שחייבות במזוזה, על כן צריכא [צריך] שייאמרו שני הדברים ואין לראותם כ"שני כתובים הבאים כאחד" שאינם מלמדים.

ומקשים: אי הכי [אם כך] אתה דן, מצה והקהל נמי צריכי [גם כן צריכים] להיאמר כל אחד לעצמו ואף הן אינן בכלל שני כתובים הבאים כאחד? ודוחים: למאי צריכי [למה יש צורך בשניהם]? בשלמא אי כתב רחמנא [נניח אם היתה כותבת התורה] חיוב נשים בהקהל ולא כתב [היתה כותבת] במצה, הוה אמינא [הייתי אומר]: נילף [נלמד] "חמשה עשר" "חמשה עשר" מחג הסוכות ונפטור נשים ממצה, על כן צריך לימוד מיוחד לחייב נשים במצה.

אלא ניכתוב רחמנא [שתכתוב התורה] מצה בלבד, ולא בעי [צריך] לכתוב דין זה בהקהל, ואנא אמינא [ואני הייתי אומר] מעצמי: אם טפלים (טף) חייבים בהקהל כפי שנאמר במפורש, נשים לא כל שכן?! הילכך (על כן) כיון שלמרות זאת נאמר במפורש חיוב נשים בהקהל, הוה להו [הריהם] שני כתובים הבאים כאחד, ואין מלמדים.

ומקשים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לדעת מי שאומר] ככלל כי שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין, אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר [לדעת מי שאומר ששני כתובים הבאים כאחד מלמדים מה יש לומר]?

ותו [ועוד] יש לשאול: זה שבמצות עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות מנלן [מניין לנו]? ועונים: דיליף [שהוא לומד] דבר זה ממורא אב ואם, מה מצות מורא נשים חייבות בה — אף כל מצות עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות בה.

ושואלים: ונילף [ונלמד] להיפך מתלמוד תורה, שכמו שבתלמוד תורה נשים פטורות — כך תהיינה פטורות מכל מצוות עשה שאינן תלויות בזמן! ומשיבים: משום דהוה ליה [שהיו להם] תלמוד תורה ופריה ורביה שני כתובים הבאים כאחד, שנאמר בהם שנשים פטורות ממצוות עשה אלה למרות שאין הזמן גרמן, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים.